תוספות רי"ד/קידושין/נז/א
תוספות רי"ד 
קידושין נז א
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
כפרה כתיב בה כקדשים עיין בפ"ק דבכורות במהד' תניינא.
ובציפרי מצורע פי' בשתיהן דאע,ג דחיה מותרת בהנאה דוקא לאחר שנגמר מצותה ושילחה הא מקמי הכי אסירא בין לריש לקיש בין לרבי יוחנן דאע"ג דאמר משעת שחיטה עד שלא יעשה מנותה ויזה בה אסורה היא. והכי תנן בפרק בתרא דנגעים נשפך הדם תמות המשתלחת אלמא זריקת הדם מתרת אותה הא קודם זריקה אסורה:
ר"י אמר משעת שחיטה פי' ואיסור הנאה לרבי יוחנן נמי מדתנא דבי רבי ישמעאל נפקא ליה חלא רבי יוחנן סבר דעגלה ערופה לא נאסרה אלא לאחר עריפה והכי מוכח בפרק אותו ואת בנו. וריש לקיש סבר כרבי ינאי ואמר גבול יש לה:
בעגלה ערופה מנ"ל דאסורא בהנאה אמרי דבי ר' ינאי כפרה כתיב בה כקדשים ובמסכת (מש"ר ומס' זבחים הוא ע"ש ודשם דף ע' ע"ב אמרי' ג"כ כפרה כתיב בי' וצ"ל במס' כריתות דף ט"ו ע"א וה"ג התם וערפו שם שם תהי' קבורתו כצ"ל שם ולרבינו הי' שם גירס' אחרת) זבחים מייתי לה מדגמרינן שם שם ממרים מה מת אסור בהנאה אף עגלה ערופה אסורה בהנאה ואפשר דפליגי אהא דהכא א"נ דהא לאייתסורי מחיים וההיא לאיתסורי לאחר עריפה דלא אתיא עריפה ומכשרי לה דומיא דשחיטה בקדשים כדאמרינן בסמוך ובמסכת ע"ז ובדוכתי אחריני אמרינן איפכא דגמרינן למת שאסור בהנאה מעגלה ערופה בג"ש דשם שם וזה מן הסוגיות המתחלפו' בתלמוד. וא"ת אמאי לא פרכינן הכא דא"כ יהא תופס דמים כקדשים. י"ל דלא פרכינן הכי אל אהיכי דקרייה קרא קדש אבל הכא לא דמיא אלא לכפרה בלחיד. ויש מתרצים דהאי היקש הוא ואין משיבין על ההיקש ואינו נכון דמשום האי עירכא לא מיפרך היקש שלא תהא כקדשים.
והתם מאימת כו' עד הכא לית ליה גבול אחרינא פי' דכיון דגמרי' דעגלה ערופה אסורה מחיים ואית ליה מחיים תרי גבולי קיחה וירידה לנחל איתן אית לן לאוקמי איסורא בבציר דיכיילנן מסתמא דתפשת מועט תפשת אבל הכא דלית ליה גבוהל אחרינא מחיים אלא קיחה ע"כ נוקמה אקיחה. וליכא למימר דנימא דליתסרו משעת הבאה שהרי אין לנו אלא גבול שפי' בה כתוב כגון קיחה דהכא או קיחה וירידה דהתם אבל הבאה שלא נתפרשה בכתוב בכאן לא.
השתא מחיים אסורה לאחר שחיטה מבעיא. פי' שהרי איסורה מחיים מפני שהוא קודש מכשיר וכיון שאף לאחר שחיטה שמו עליו איסור שבו להיכן הלך שאין זה דומה לבעלי חיים הניתרי' באכילה בשחיטה שיצאו משום אבר מן החי.
שחטה ונמצאת טריפה יקח זוג לשנויי והראשונה מותרת בהנאה יש מפרשים ונמצאת טרפה דקס"ד טרפה דאית לאחר קיחה כגון שנקב בוושט או הפסיד וקלקל בשחיטה והיינו דמקשי דבשלמא אי אמרת דאיסורא משעת שחיטה הכא שאירע פסול בשחיטתה אפילו רבנן מודו דלא שמה שחיטה ולהכי שריא אלא אי אמרת משעת קיחה אסרה כי נמצאת טריפה מחי איכפת לן דהא מקמי הכי חייל איסורא עלה ואח"כ נטרפה ופרקינן. כגון שנמצאת טריפה בבני מעים בענין שהיתה טריפה קודם קיחה דלא חייל עלה איסרו אכל. ולא נהירא דלמאי דקס"ד דמעיקרא שאירע לה פסול (פסול בשחיטה נבילה הוי.) בשחיטת נבלה והוה ליה למימר ונתנבלה בידו. אלא ה"פ דמעיקרא קס"ד דמיירי בטרפות דאפשר דהוי אחר קיחה כגון שנמצא נקיבת קרום של מוח וכיוצא בו ולהכי קאמר אא"כ דלא מיחסרא עד שעת שחיטה השתא דנמצאת טרפה מותרת בהנאה דסבר לה כר"ש דאמר שחוטה שאינה ראויה לא שמה שחיטה דהא ודאי קודם שחיטה נטרפה אלא לדידך דאמרת משעת קיחה מיתסרא כי נמצאת טריפה אמאי מותרת בהנאה ניחוש דילמא בתר קיחה נטרפה דספקא דאורייתא הוא ופרקינן דהב"ע כגון שנמצאת טריפה בבני מעיים כלומר שנמצאת יותרת בבני מעים דהשתא ודאי בשעת יצירתה נטרפה שאין יותרת נוצר לאחר יצירה כדפרישת במסכת חולין. והא דלא פריש בהדיא שנמצאת יותר משום דאיכא יותרת דלא פסול כגון במקום שאם ניטל כשרה. ותו דבר מיותרת נמי איכא ארפות אחר כגון שנמצאת מחט בבני מעים והוגלד פי המכה דבידוע שהוא ג' ימים קודם שחיטה ולקח לזו תוך ג' ימים דקים לן דמקמי לקיחה נטרפה:
הרי מוקצה ונעבד מוקצה פי' לא שהקצה לע"ז דהא קי"ל האומר בית זה לע"ז שור זה לע"ז לא אמר כלום שאין הקדש לע"ז אלא פירושו שנתנו לכומרים והאכילוהו ככרשיני ע"ז בדור שלהם והכי מפ' בתמורה.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |