תולדות יצחק/במדבר/כא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תולדות יצחק במדבר כא

ה

וידבר העם באלהים ובמשה וישלח ה' בעם את הנחשים השרפים הטעם ששלח בהם נחשים לארבעה סבות. האחד לפי שהנחש ספר לשון הרע על השי"ת כשהסית לאשה לאכול מעץ הדעת טוב ורע שאמר כי יודע אלהים כי ביום אכלכם ממנו והייתם כאלהים בונה עולמות וכל אומן שונא לחבריה וזה שדיבר לשון הרע יפרע מבעלי לשון הרע שהם כמוהו. השני לפי שהם התרעמו על המן שמשתנה לכמה טעמים יבא הנחש שאוכל מאכלים רבים וכלם נטעמים לו לעפר שנאמר ונחש עפר לחמו הרי אוכל ירקות ופירות אלא שהכל לו טעם עפר. השלישי לפי שהם חטאו בלשון יפרע מהם הנחש שיש לו ארס בלשון. הסבה הרביעי שזה המדבר היו בו נחשים רבים וגדולים כקורות בית הבד שנאמר המוליכך במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב ודרך נס לא היו נושכי' בעם והיו כמו בבית הסוהר וכשחטאו התיר האסורים וינשכו את העם וזה הוא שאמר וישלח ה' בעם פירוש התירם:

ח

ויאמר ה' אל משה עשה לך שרף ויעש משה נחש נחשת יש להקשות אחר שאמר לו הקב"ה עשה לך שרף למה עשה משה נחש וא"ת שהכל אחד למה שינה בלשונו והיה ראוי שיאמר ויעש משה שרף. והתשובה שישראל חטאו ב' עוונות. הא' שדברו באלהים הב' שדברו במשה ומשה נקרא מלאך שנאמר וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים והמלאך נקרא שרף שנאמר שרפים עומדים ממעל לו הרי הקדמה אחת. הקדמה שנית שהקב"ה בשמים הכין כסאו והשמים מראיהם כנחושת ועל אלו השתי הקדמות אמר הקב"ה למשה שלי אני מוחל לכן עשה לך שרף וזה טעם לך אמר משה אני מוחל שלי אבל אעשה נחש נחשת לפי שחטאו כנגד הקב"ה ולזה ויעש משה נחש נחשת:

לד

אל תירא אותו כי בידך נתתי אותו. יש להקשות למה נתיירא משה מעוג ולא נתיירא מסיחון עד שהוצרך הקב"ה לומר לו אל תירא אותו ועוד שנצחון משה אינו בגבורה טבעית אלא בגבורה אלהית וא"כ למה נתיירא משה מעוג שגבורתו טבעית ולזה אביא בכאן מאמר ממסכת ברכות והוא דגרסינן פ' הרואה. הרואה אבן שבקש עוג לזרוק בישראל גמרא גמירי לה אמר עוג מחנה ישראל כמה הוי תלתא פרסא איעקר טורא בת תלתא פרסי ואשדי עליהון אזל עקר טורא בת תלתא פרסי ואייתיה על רישיה אייתי הקב"ה קומצים ונקבוה ונחת לצואריה בעא למישלפיה משכו שיניה להאי גיסא ולהאי גיסא והיינו דכתיב שיני רשעים שברת אל תקרי שברת אלא שרבבתה משה כמה הוי עשר אמין שקל נרגא בת עשר ושוור עשר מחייה בקרסוליה וקטליה. פירוש זה המאמר הוא שהאבות נמשלו בדברי הנביאים להרים שנאמר שמעו הרים את ריב ה' ריב את ההרים הביטו אל צור חוצבתם וביאר אחריו הביטו אל אברהם אביכם וכשבאו ישראל להוריש גוים גדולים לא בצדקתם רק בזכות אבות ומשמרו את השבועה דכתיב לא בצדקתך עד שהיתה מקטרגת מדת הדין כמו שבא במדרש על כן נתירא משה שמא תעמוד זכות אברהם לעוג והיא המחשבה שחשב עוג ואמר אחר שאין כח האומה הזאת עם ריבוי העם שמחניהם כשלשה פרסאות רק מצד זכותם ואני כבר קדמתי להם בזכות אברהם שנאמר ויבוא הפליט זה עוג א"כ הריני עוקר ההר ההוא מהם שהוא אברהם ואעזר בו להופכו עליהם והקומצים שבאו ונקבוהו להר משל לישראל שהם החגבים שכחם בלשונם וכמו שבא במדרש כלחוך השור מה השור כחו בלשונו אף ישראל כחם בלשונם רוצה לומר שבתפלותיהם ותחנתם עמדה להם זכות אברהם ולא סייעה את עוג רק נתהפכה עליו והיא שירדה על צוארו והקהה את שיניו ומפני שהיה עוג מלך חזק ומצד הטבע וכח הזרוע לא היה להם מעמד בפניו ועוד שזכות אברהם היה מן הראוי שלא תפגע בו על כן הוצרך משה בתפלתו לזכותו ולזכות השבטים ולזכות אברהם יצחק ויעקב והוא אמרו משה כמה הוי פירוש משה עשר הוא זכותו והנרגא שלקח רמז לזכות העם בכללו שהיו שם עמו ומפני שהיה שם עמו המשילם לכלי המושם בידו שהיה פועל בו ושוור עשר ר"ל זכות האבות ועל כן המשיל הענין למדלג שהוצרך לדלג אצל זכות האבות שכבר קדמוהו והיו בזמן למעלה ממנו ואח"כ ביאר למה הוצרך זה להכות אותו בקרסוליו ר"ל לבטל ממנו זכות שלשה פסיעות שפסע בקרסוליו בשביל אברהם ואמרם משה כמה הוי עשר כי כן היתה מדתו של מרע"ה כדאיתא בשבת ועל ידי כן לקח כל השיעורין בעשר ולא שיהיה צריך כאן לכל השיעורים האלו אלא מפני סידור המשל כי הוא ממשל עוג בקומה גדולה מאד עד שעקר הר של שלשה פרסאות ושמו על ראשו על כן המשיל גובה קרסוליו לשלשים אמה כי כן דרך המשלים לתפוס פרטים נאותים למשל ההוא וכן עקר ואייתי ברישיה ובעא למשלפיה כל אלו דברים נאותים לסדור המשל לא לזולת זה. ואמרו בברייתא הרואה אבן שרצה עוג לזרוק עליהם דע שמפני שהיה עוג גדול כח מאד וחסון הוא כאלונים עם היותו בא בזכות אברהם לדעתו לא נמנע מהיותו מתעסק לבוא עליהם בכחו הגדול והיה מכין אבן או אבנים גדולות לזרוק עליהם מה שלא היה כן בכח אחר משאר אנשי המין האנושי ואמנם עיקר בטחונו בנצחונו היה בזכות אברהם לפי שכבר ראה שנצחו עמים שלא בטבע ושנעשו להם נסים רבים בקריעת ים סוף וכו' אלא בעקרו ההר מהם חזר להיות נלחם עמהם בכח הזרוע והרואה אותם האבנים הגדולים יכיר מהם שאיש חזק ואמיץ כמוהו להיות בכחו לזרוק אלו לא היה מן הראוי להנצל העם במלחמה ממנו לולי שנעשה להם נס ועל כן הצריכו בראותו ברכת הנס ואשר יגלה לך זה שתמצא להם בברייתא אבן שרצה לזרוק עוג ובסיפור הענין קראו הר ואלו היתה האבן וההר דבר אחר או היה להם לומר כאן וכאן אבן או כאן וכאן הר אלא שהם שני עניינים האבן השנוי בברייתא היא אבן גדולה ממש וההר רמז לאברהם ובזה הותרו הספקות שמשה לא נתיירא מעוג בעבור גבורה טבעית אלא בעבור זכות הפסיעות ולא נתיירא מסיחון שלא היה לו זכות:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.