שרשי הים/מעשה הקרבנות/ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שרשי הים ‏ מעשה הקרבנות ט

יא

שורש איסור אכילת בשר קודם הקטרת אימורין

ואין הכהנים זוכים בחזה ושוק אלא לאחר הקטר האימורין כו'. וראיתי בס' אור יקרות בקונט' אחרון די"א ע"א שכתב וז"ל והנה מבואר מדברי התוס' דהכא ודיומא דף כ"ט ע"א ד"ה אלא דפסיקא להו דכי היכי דכהנים לא אכלי חזה ושוק עד לאחר הקטרת אימורין כדאמרינן בפסחים דף נ"ט ע"ב ה"נ בעלים לא אכלי בשר וקשה דהא הך מלתא גבי כהנים דוקא נכתב וראיתי להרמב"ם ז"ל בהל' מעשה הקרבנות שכתבה גבי כהנים עכ"ל ונראה דאשתמיט מיניה מ"ש רבינו בפ' ח"י מהל' פסולי המוקדשים ד"ז והאמורין מתירין את הבשר לאדם עכ"ל דכל אדם נמי לא שרו באכילת בשר עד לאחר הקטרת אימורין וכ"כ הרמ"ל בפי"א מה' מעה"ק ד"ד על מ"ש רבינו כל האוכל כזית מבשר הקדשים אפי' קדשים קלים קודם זריקת דמם לוקה וז"ל המש"ל ומ"מ איסורא איכא אפי' קודם הקטרה וכן גבי קרבנות אע"ג שאוכל קודם זריקה אינו לוקה מ"מ איסורא איכא לאוכלן קוד' הקטרה וכדאמרינן בפרק תמיד נשחט דנ"ט יכול יהיו כהנים רשאים בחזה ושוק קודם הקטרת אימורין ת"ל כו' ונראה דה"ה לחטאות ואשמות וכן הבעלים אינן אוכלים בשר השלמים קודם הקטרה כמ"ש רבינו בפח"י מהלכו' פ"המ ה"ז והאמורין מתירין את הבשר לאדם עכ"ל וכן מבואר בפ' כיצד צולין דף ע"ז ע"ב ק"ו היא ומה אימורין דכי ליתנהו כו' ואם איתא ק"ו פריכא הוא ונימא דיו מה אימורין דוק' חזה ושוק אף דם כן להכי איצטרי' קר' א"ו דהקטר' אימורין מעכב אפי' אכילת בשר לבעלים וזה שכתב דה"ה בחטאות ואשמות כו' לא זכיתי להבין למה תלה הדבר במראה עיניו והלא מאותה סוגיא דפרק תמיד נשחט דנ"ט שהביא הרב מבואר כן בהדיא דלאו דוקא בחזה ושוק דה"ה בחטאו' ואשמות וקא"ל רבינא בריה דרב נתן לרב פפא והא כמה דלא מקטרי אימורין כהנים לא מצו אכלי בשר וכמה דכהנים לא אכלי בעלים לא מתכפרי כו' וכמ"ש רש"י ז"ל וצ"ע.
עוד ראיתי בספר אור יקרות הנז' שכתב וז"ל עוד הק' כת"ר ע"ד התוס' דמאי קו' דאי אמרו בחזה ושוק יאמרו בשאר בשר כו' י"ל דהתוס' ס"ל מסברא שאין לחלק דמכיון דכהנים לא מצו אכלי קודם הקטרה והקטר' מעכב לאכילתן ה"נ מעכבת לאכילת הבעלים שאין טעם לחלק דאע"ג דקרא דילפינן מיניה מיירי בחזה ושוק י"ל דמהתם ילפינן גם לאכילת בעלים דמעכבת ההקטרה לאכילתן עכ"ל ולע"ד לפי מ"ש הר"ב ק"א בפרשת צו ד"מ ע"ד בטעם הדבר שאין הכהנים רשאים בחזה ושוק עד לאחר הקטרת אימורין והסיבה בזה מבוארת היא והוא דמאחר דמשלחן גבוה קא זכו דכתיב חלקם נתתי אותה מאישי שירצה שאינן זוכים אותם מהבעלים אלא ממה שניתן למזבח זכו בה א"כ א"א שיזכו בחלק זה עד שיזכה בו המזבח בה ראשונה בהקטרת אימורין עכ"ל. הנה לפי טעם זה נראה בהדיא דאף הבעלים נמי דמשלחן גבוה קזכו כדאמרי' בפ"ב דביצ' אבל נדרי' ונדבו' אסו' לשוח' בי"ט דכהני' כי קזכו משו"ג קזכו ופי' רש"י והתוס' דה"ה הבעלים לא זכו בבשר אלא כעבד הנוטל פרס מרבו שדינם ככהנים א"כ מהי תיתי לומר דהבעלים זוכים בבשר קודם הקטרה טפי מהכהנים כיון דשניהם משו"ג קזכו וכ"כ רש"י ז"ל בהדיא בפ' הא"מ דנ"ב ע"ב ד"ה כי קזכו בין כהנים בחזה ושוק בין בעלים בבשר משו"ג קזכו הקטרת אימורין וברור.
עוד כתוב בס' הנז' וז"ל אך אי קשייא הא קשיי' דאם איתא דלא מצו אכלי הבעלי' הבשר של שלמי' עד לאחר הקטרת האימורין איך הותר להניח הקטרת האימו' עד הלילה וכמו ששנינו הקטר חלבים ואימורין מצותן עד שיעלה עמוד השחר ופסקה רבינו פ"ד מה' אלו אלא דמשום חביבה מצוה בשעתה מצוה להקטירן ביום והא כי מניחם עד הלילה להקטירן קממעט זמן אכילתן דשלמים נאכלין לשני ימים ולילה אחד וקי"ל דאין ממעטין זמן אכילתן כמ"ש רבינו בפ"י מה' אלו אבל לחזה ושוק של כהנים ל"ק דיש לחלק בין הקרבן כולו לפרט ממנו כמ"ש מרן כ"מ בפ"א מה' פ"המ גבי תודה שנתערבה באיל נזיר עכ"ל והנה זה שכתב דמחזה ושוק של כהנים ל"ק דיש לחלק כו' לא ידענא מאי קאמר דאכתי תיקשי ליה מבשר חטאו' ואשמו' שהיו אוכלין הכהנים דמבואר מאותה סוגייא דפ' תמיד נשחט דכל כמה דלא מקטירי אימורין כהנים לא מצו אכלי בשר ואנן סתמא תנן הקטר חלבים ואימורי' מצותן עד שיעלה ע"ה ומשמע אף הקטר אמורין של חטאו' ואשמות וכ"כ רבינו בפ"ד מה' אלו ד"ב וכ"כ התוי"ט שם בריש ברכות יע"ש וא"כ תיקשי ליה טפי דאיך יתכן להקטיר אימורי חטאות ואשמות עד חצות דכיון שאינן נאכלין אלא ליום ולילה ורבנן גזרו עד חצות כדי להרחיק אדם מן העבירה כמו ששנינו שם בריש ברכות וכל הנאכלין ליום א' מצותן עד שיעלה ע"ה למה אמרו חכמים עד חצות כדי להרחיק אדם מן העבירה א"כ הרי מביאין אותם לבית הפסול שהרי אינן נאכלין כלל כיון שאסורים לאכול לאחר חצות וקודם חצו' היו אסורי' לאכול מפני שעדיין לא הוקטרו האימורים וע"כ צ"ל דאה"נ דמטעם ממעט באכילתן צריך להקטיר האימורין מיד אחר השחיטה ועוד דאיכא מצוה לאכול ביום הזביחה כמו שדרשו בת"כ מקרא דביום זבחכם יאכל וכמ"ש הרמב"ן בפי' התורה ומ"ש בגמ' דמשו' חביבה מצוה בשעתה מצוה להקטירן ביום ולא בלילה ולא נתנו טעם משום דקממעט באכילתן היינו משום דהש"ס קיהיב טעמא אף להקטר איברים של עולות שאין בהם אכילת אדם דבדידהו ליכא טעמא דממעט באכילתן אם לא משום חביבה מצוה בשעתה והשתא מתני' דריש ברכות דקתני הקטר חלבים ואברים מצותן עד שיעלה ע"ה עכ"ל דהכי קא' שאם נאנסו ולא יכלו להקטיר האברים ביום כשמקטירן בלילה מצותן שיקטירן עד ע"ה ולא ישהו הקטרן עד היום וזה ברור.
מיהו הא ק"ל מהא דאמרינן בפ' תמיד נשחט דנ"ט ע"ב רמי ליה רב ספרא לרב כתיב לא ילין לבוקר זבח חג הפסח הא כל הלילה ילין והשתא לראב"ע דס"ל דפסח אינו נאכל אלא עד חצות כדאיתא בסו' ע"פ דק"ך ע"ב א"כ תיקשי ליה קרא דלא ילין דמכיון דאינו נאכל אלא עד חצות ע"כ צריך להקטיר קודם חצות והתו' שם הק' האי קרא אליבא דבן תימא דחגיגה הבאה עם הפסח הרי הוא כפסח והיכי מתוקם האי קרא בשבת כו' וקשה אמאי לא הקשו לראב"ע דלא שייך לדידיה לתרץ אלא כתירוץ הב' שתירצו לבן תימא וע"ש בתוס' ד"ה ולא עולת במ"ש דכר"ע אוקימנא לסוגייא ושמעינן ליה לר"ע דפסח נאכל כל הלילה ותו קשה מהא דאיתא התם רע"א מאי בוקר בוקר ב' מי איכ' מידי דבשר איפסיל ליה מאורת' כו' והשתא אמאי לא ק"ל טפי דכיון דבשר אינו נאכל אלא לב' ימים איך אפשר לומר בוקר ב' ע"כ בעי למקטרינ' קודם אכילה.
ועוד קשה דאמרינן התם והרי פסח לראב"ע כו' ואי ראב"ע ס"ל דקרא דלא ילין ר"ל שומרהו שלא יבא לידי לא ילין א"כ מנ"ל דאימורין עד צפרא הא ע"כ למקטרינהו ע"פ ולומר דקרא מיירי בשנטמא או נאבד א"נ בעבר ואכל קודם הקטרת אימורין ודאי דוחק. ומ"ש בשם מרן כ"מ בענין ממעט באכילתן דיש לחלק בין הקרבן כולו לפרט ממנו כו' יש לדקדק ע"ז ממ"ש רבינו בפ"י מה' אלו די"ב דאין מבשלין. המורם מאיל נזיר ומהתודה עם חזה ושוק של כהנים מפני שממעט זמן אכיל' דחזה ושוק של כהנים נאכלין לב' ימים ולילה והתודה ואיל נזיר ליום ולילה והשתא לפי דברי מרן דממעט באכילתן בחלק הקרבן ולא בכולו לא איכפת לן אמאי אין מבשלין איל ודוק והנה ע"ד הרב אור יקרות הללו מצאתי כתוב למו"ה מוהרי"ן ז"ל שכתב וז"ל וראיתי בס' אור יקרות שהקשה דאם איתא איך הותר להניח הקטורת בלילה והא קממעט באכילת שלמי' דנאכלין לב' ימים ולילה וקי"ל דאין ממעטין זמן אכילתן אמנם אי דין זה אינו אלא בכהנים ניחא די"ל בין קרבן כולו למקצתו כמש"ש הכ"מ א"ד.
והנה אמת שכ"כ מרן כ"מ האמנם כבר תמהתי בס' שער המלך בה' פס"המ שדבריו הן היפך סוגייא דבכורות דמבואר שם דאפילו באכילת חזה ושוק אמרינן אין מביאין כו' ועכ"פ צ"ל שאף מרן לא כ"כ אלא דוקא בזרוע בשלה שהוא דבר מועט א' מס' משא"כ חזה ושוק דנפישא טפי ואף שמרן כתב דלא אמרו אין מביאין כו' אלא בכולו ולא במקצתו לאו דוקא ואשגרת לישן הוא עכ"ל עוד ראיתי בס' הנז' עמד מתמיה במ"ש התוספות בסוף דבריהם בפ"ב דביצה הואיל ואינו יכול להקתי' עשאום כמי שנטמאו או נאבדו וכתב וז"ל ותמהני דדבר זה גמר' ערוכה היא בפ' תמיד נשחט עלה דאמר ר' ישמעאל אף מחוסר כפורים בשאר ימות השנה ומשני ר"ח במעלה ומלי' בראשו של מזבח ופרכינן והא כל כמה דלא מיקטרי האמורים לא אכלי הכהנים בשר ומשני כיון דלא אפשר עשאום כמי שנטמאו או נאבדו וא"כ איך לא העלו על דל שפתם סוגיא זו וצ"ע עכ"ל ויותר הי"ל לתמוה על הי"מ למה הוצרכו לידחק דהכא מיירי בשנטמאו או נאבדו דנר' דאשתמיט מינייהו אות' סוגייא כי ע"כ נלע"ד דהתוס' המה ראו דההיא דאתמר התם עשאום כו' אינו אלא לרב פפא דמוקי לההיא דר"י בקרבן בהמה דאיכא הקטרה ומפרש במעלה ומלינה ואהא הוא דפרכינן והא כל כמה דלא מיקטרי אימורים כהנים לא אכלי ובעלים לא מתכפרי והוצרכו לשנויי דהיכא דלא אפשר עשאום כמי שנטמאו או נאבדו כו' אבל לר"ח דמוקי לה בחטאת העוף לא צרכינן להכי ואפשר שחולק על ר"פ בזה וגם ר"א ור"ה בריה דר"ן משמע להו הכי וחלקו על ר"פ בזה ועוד דלא איתמר הכי אפי' לר"פ אלא לדעת ר"י ואיכא למימר דרבנן דר"י פליגי עליה בהכי הילכך לא הביאו ראיה משם כלל אלא התוס' מצד הסברא הוצרכו לומר דהא דפ"ב דביצה מיירי בשנטמאו או נאבדו ועוד יש ליישב והוא הנכון דהתם שאני דלא חזו להקטרה כלל בזמן הקטרתו ולהכי קאמר כיון דלא אפשר להקטירן בזמן הקטרתו כנטמאו דמי משא"כ הכא שהרי חזו להקטרה בליל מוצאי י"ט והיינו בזמן הקטרתו ודוק בלשונם שכתבו כיון דלא חזו מבע"י כו' ודוק.
ובמ"ש עוד התוס' שם בפ"ב דביצה ול"נ דא"כ לימא א"ב כגון דהכל קיים לרבא לא זריק כו' ק' שהרי אמרי' בפ' התכלת דמ"ח ע"א עמד וחטא בשבת כדי שתזכה בשבת אמרינן כו' וכתבו שם התוס' דאפילו עובר בלאו ואפשר לומר דלא אמרי' עמד וחטא בשתיים בזריקה והקטרה כו' כדי שתזכה בא' ודוק תו ק"ל לדעת י"מ מהא דאמרינן בהמה חציה של גוי כו' מה בין זו לנו"נ כו' והשתא נימא דטעמא דנו"ן משום הקטרת אימורים דלית בהו חלק הדיוט כלל ואם נאמר דלא יקטיר להו עד חשיכה נמצא דאין בה צורך הדיוט כלל ולתירוץ שני ניחא דהש"ס ה"פ ויאכל הבשר ולא יקטיר עד הערב ודוק ובמאי דאמרינן שם בגמ' בפ"ב די"ט ד"ך עלה דאמרינן שם עבר ושחט מאי דלרבא לא זריק כל היכא דנטמא הבשר לא יזרוק עיין להרב חד"ה שהקשה מברייתא דקתני ואם היתה שבת לא יזרוק ליפלוג וליתני בי"ט עצמו ולימא דאם נטמא הבשר לא יזרוק וכתב דה"ה דהו"מ למיתני הכי וחדא מינייהו נקט ולי נראה ליישב דברייתא דנקט אם היתה שבת רבותא אתא לאשמועינן כלפי מה שהק' התוס' בפ' התכלת ד"ה חטא בשבת וז"ל תימא יזרוק כדי לאוכלן חיי דכ"הג תנן בפ' שתי הלחם וי"ל דאין זה זכות לחטא בכך כו' יע"ש וא"כ אי הוה תני נטמאו או נאבדו הו"א דוקא נטמאו משום דאין אומרים לאדם חטא בי"ט כדי שתזכה בחול אבל בשבת והבשר קיים הוה אמרי' דיזרוק כדי שיזרוק כדי לאכול הבשר חי קמ"ל דלא חשיב זה זכות ודוק.
ומצאתי כתוב בגליון בפ' התכלת משם תוספו' חיצוניות וז"ל הדם יזרק והבשר יאכל וא"ת הניחא למ"ד נו"ן קרבין בי"ט דמקטיר האמורין ונאכל הבשר אלא למ"ד נו"ן אין קרבין בי"ט איך הבשר יאכל הא כל כמה דלא מקטרי אימורים כהנים לא מצו אכלי וי"ל דמיירי בנטמאו אימורים או שאבדו והא דקתני בשבת לא יזרוק ואם זרק הורצה להקטיר אימורים לערב מיירי בדאיתנהו ולאו לצדדים קתני אלא ה"ק בי"ט זורק בשנטמאו ובשבת לא יזרוק אף בשנטמאו ואם זרק הורצה בשלא נטמאו בין בחול בין בשבת תוס' חצונייות עכ"ל וק"ל דאכתי תיקשי ליה לאבע"א דמשני התם בביצה שאני שבות שבת משבות די"ט א"כ ע"כ סיפא דקתני ואם זרק הורצה דיעבד אין לכתחילה לא מיירי בשלא נטמאו ובשבת דאלו בי"ט אפי' לכתחי' זורק ע"מ להקטיר אימורין לערב וכיון שכן קשה אמ"ש וי"ל כו'.

· מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.