רלב"ג - ביאור המילות/במדבר/ל

רלב"ג - ביאור המילות ‏ במדבר ל

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

אל ראשי המטות לבני ישראל. אמר משה זה הדבור לנשיאי' בעבור בני ישראל או שיגידו זה המשפט לבני ישראל כי פעמים היה קורא משה הנשיאי' לבדם כאמרו בפרשת בהעלותך ואם באחת יתקעו ונועדו אליך הנשיאים וזה בחיי היה ראוי בהרבה מהדברים שהיה מדבר משה לבני ישראל כי לא היה ראוי שידבר דבריו לכל העדה גם לא יוכלו כלם לשמוע דבריו ואולם זכר זה בזה המקום לפי שמעצם משפט הנדרי' והשבועות היה שיהיה מסור לראשי המטות שהיו אנשים חכמים וידועים לפי מה שזכר בפרשת יתרו:

ג

איש כי ידור נדר ליי'. הנה עניין הנדר הוא שידור הרי בהמה זו עולה או חרס או מה שאפשר שידור אותו או יהיה זה כשידור אם יהיה כך אעשה כך כמו שמצאנו ביעקב שנדר נדר שאם יהיה מה ששאל מהש"י תהיה האבן ההיא בית אלהים ויתן לש"י מעשר מכל מה שיתן לו או שידור אם יהיה כך יהיה דבר כך אסור לו כמו שנדר ישראל אם נתון תתן את העם הזה בידי והחרמתי את עריהם והנה החרם הוא דבר הנדור כמו שנתבאר בפרשת בחקותי וכן אמר יפתח והעליתיו עולה ליי' כי העולה היא דבר הנדור והוא מה שאפשר שידוע אותו האדם והנה כבר נת ואשה כי תדור נדר ליי' ואסרה בארו דיני אלו הנדרים במה שקדם ויש עוד מין מהנדרים הם לאסור אסר על נפש הנודר כמו שאמר בזה המקום לאסור אסר על נפשו. ואשה כי תדור נדר ליי' ואסרה אסר. וזה הנדר אינו נדר שיהיה עצם הדבר נדור מצד עצמותו אבל הו נדור לאסרו על נפש הנודר לבד ויורה על זה שהבעל או האב מפירין נדרי האשה בעת שהוא ראוי שיהיו נדריה קיימים לפי שאין זה הנדר בעצם הדבר ולזה אמר לאסור אסר על נפשו והוא מבואר שזה הנדר לא יהיה אלא בדבר שיהיה בו נדר בעצמו' הדבר כי זה הוא מגדר הנדרים והמשל שכמו שאפשר לו לידור שתהיה בהמה זו עולה ותהיה אסורה לו ולכל אדם כן אפשר לו לומ' שהוא עליו כעולה ולזה תהיה אסורה לו לבד וזה ג"כ יהיה בשני פנים כמו העניין בנדרים האמתיים אם שלא יתלה נדרו בדבר אבל יאמר שהדבר ההוא יהיה עליו כעולה או כחרם ומה שידמה לזה אם שיאמר אם אעשה כך או יהיה כך הרי הדבר הפלו' אסור עלי כעולה או כחרם ומה שידמה לזה אם שיאמר אם אעשה או יהיה כך הרי הדבר הפלונית אסורה עלי ומה שידמה לה שיהיה נאסר בנדר וכמו שאי אפשר לאדם שידור שיהיה בהמה זו חזיר כי זה בלתי אפשר כן אי אפשר שיאסרה על נפשו כשיאמר הרי הוא עלי כחזיר וזה מבואר מאד כי זה הנדר הוא מאוחר מהנדר אשר יהיה בעצם הדבר והנה אמר ליי' כי הנדרים אשר יאסר בהם הדבר הם ליי' כמו העניין בקרבנות ובחרמות ובהקדשות:

או השבע שבועה. הנה תהיה השבועה גם כן לאסור על נפשו הדבר בשבועה באחד משני מינים הנזכרים האחד הוא שיאמר הנני נשבע ביי' שלא אעשה כך או אעשה כך כי השבועה תחייבהו לקיים זה המאמר והשני הו' שיתלה השבועה בדבר אם אשה כך או יהיה כך אם עשיתי כך או היה כך הרי אני נשבע ביי' שלא אעשה כך או שאעשה כך:

לאסור אסר על נפשו. ר"ל שלא יאסור הדבר כי אם על נפשו וזה יהיה בצד שספרנו. ולפי שאמ' לאסור אסר למדנו שאין הנדר הזה והשבועה הזאת להתיר לעצמו האסור אבל הוא לאסור המותר ולזה הוא מבואר שאם נשבע שלא לקיים את המצוה אין השבועה חלה כי אין זה אסר וגדר אבל הוא פרצת הגדר כאלו נשבע שלא ישב בסכה כי כמו זה אינו לאסור על אסר נפשו אבל הוא לסלק מנפשו חיובה ואולם בנדרים יקרה שיחולו על דבר מצוה והמשל שכבר יתכן שיאסור אדם על עצמו הנאת מצות סוכה עליו כקרבן והנה יחול זה הנדר לפי שאין מתנאי המצוה שיהנה האדם בהם כי כבר ידומה שיקיים המצוה ולא יהיה לו הנאה גופיית ממנה וזה יחולו הנדרים על דבר מצוה מה שאין כן בשבועות והנה זה ג"כ בנדרים כשהיו על דבר מצוה לא יהיה מקיומם עקירת המצוה כי אם במקרה ואמנם השבועות יהיה מקיומם עקירת המצוה בעצם וכמו שהו' מבואר שאם נשבע אדם שיעשה כך אחר נשבע שלא יעשהו 'שאין השבועה השנית חלה עליו כן אי אפשר שתחול השבועה שתהיה לעבור על שבועת סיני:

לא יחל דברו. ר"ל שלא ישיב דבר חולין והרצון בזה שאף על פי שאנחנו רואים בהרבה מהדברים שהאדם עושה אותן קדש בעצמותן שהוא בעצמו יכול להשיבם חולין בפדותו אותם כמו שהתבאר בסוף פרשת בחקותי מעניין מעשר שני וההקדשות והיה זה ממה שיביא לחשוב שכל שכן שיוכל להשיב חולין דבריו בנדרים שאין הדבר בעצמותם קדש אבל הם אסורים לו לבד ולזה הצטרך לבאר שהוא מוזהר מלהשיב דברו חולין אבל יקיים ככל היוצא מפיו ועוד הצטרך לזה מצד אח' והוא שכבר ביאר שיש לבעל להפר נדרי אשו שהם לענות נפש מצד שענוי נפשה נוגע לו ויביא זה לחשוב שכל שכן שיוכל להפר נדרי עצמו ולזה אמרה ורה לא יחל דברו ונתחייב מזה שדברו אינו מחלל אבל דברים אחרים יוכל להשיב חולין כמו שראינו באב שמפר נדרי בתו והבעל נדרי אשתו ובכלל הנה ידמה שלזאת הסבה מסר משה זה המשפט לראשי המטות להורות שהראשים והם החכמי' מחללים דברי זולתם ר"ל שהם יוכלו להשיבם חולין כשרצה זה הנודר כי התורה מנעה ממנו שכאשר רצה לא יוכל להשיב דברו חולין כמו שהיה לו לעשות זה בקצת ההקדשות ומזה יתחייב שכאשר ירצה יוכלו אחרים להשיב דברו חולין אך האב והבעל לא יצטרך להם בחללם דברו שיהיה זה ברצונו ר"ל שיתחרט מהנדר ההוא או השבועה ההיא ולזה אמרו רז"ל שהחכם מתיר את הנדר כי הוא משיב את הדבר חולין ולזה יתבאר שהוא עוקר הנדר מעיקרו ולזה נכלל באמרו לא יחל את דברו שהוא מוזהר שלא יעבור על דבריו ויחללנו אבל יעשה ככל היוצר מפיו ויקיים אותו והוא אמו ככל היוצא מפיו יעשה והנה אמ' איש כי ידור נדר ליי' להוציא את הקטן שאינו איש ואינו בא להוצי' את האשה שהרי ביאר שנדריה קיימי' מה שלא הפרו אותם אביה או בעלה או נדר אלמנה או גרושה הוא קיים אע"פ שיש לה אב ולזה הוא מבואר שמי שהגיע לכלל איש ימי שהגיע לכלל אשה נדריהם קיימים:

ככל היוצא מפיו יעשה. למדנו מזה שאע"פ שגמר בלבו צריך הוציא בשפתיו אבל דברים שבלב אינם דברים ומזה יתבאר עוד שאם הוציא בפיו מה שאינו בלבו אינו כלום כי ממגדר הדבור אשר הנדר אחד ממיניו שיוציא בו בפה מה שמכוין בלב ולפי שהדבור הוא מורה לפי ההסכמה הוא מבואר שאם היתה ההסכמה אצל המון מלות שיורו מהדבר אינם מורות עליו לפי טבע הלשון והוא הנודר אלו המלות בפיו להורות על מה שיורו עליו אצל ההמון הנה יהיה הנדר קיים כאלו אמר זה בלשון מורה בעצמותו לפי טבע הלשון על זה העניין כאלו תאמר שמצד פלגות ההמון יאמרו תמורת מלת שבועה שבואה או שבותה איך שהניחוהו כדומה לזה ואמ' הנשבע אלו המלות להורות בהם עניין שבועה הנה הוא נקשר בזה כאלו יאמ שבועה כי זה יקרא יוצא מפיו מצד הסכמת ההמון על זה ומצד כונת הנשבע שחשב להוציא בפיו מה שכוין בלבו בכמו אלו המלות:

ד

ואשה כי תדור נדר ליי'. להוציא את הקטנה וכבר ביארנו עניין זה הנדר והאסר בפסוק הקודם:

בבית אביה בנעוריה. הנה הרצון באמרו בבית אביה שהוא ברשות אביה שאם היתה ברשו' בעל אין לאביה רשות בה כמו שאמר אחר זה ואם בית אישה נדר והוא מבואר מהעניין בעצמו שאין הכוונה באמרו בבית אביה כשתהיה תוך בית אביה כי אין רושם לבית בזה הענין אבל מה שיש לו רושם בו הוא השולטנות והממשלה שיש לאביה עליה כי זה ראוי שימנעה מלעשו' כל מה שתרצה וכן העניין בשולטנו' הבעל עליה בהיותה תחתיו והנה התנה שתהיה בנעוריה לפי שאח' עבור נעוריה יצאת מרשות אב והוא הזמן הנקרא בגרות והנה למדנו זה מזה המקום והנה ימי נעוריה הם לפי הוראת הגדר מהיותה בת שתים עשרה שנה ויום אחד עד ששה חדשים אחר זה קודם זה היא קטנה ואח' זה היא בוגרת לפי מה שהתבאר בשרשי' הכוללים ותכף שתהיה נערה תקרא אשה כי אז יצאתה מגדר הקטנות:

ה

ושמע אביה את נדרה ואסרה אשר אסרה על נפשה. הנה שמיעת האב את נדרה יהיה באחד משני פנים אם שישמע זה מפיה אם שיודיעוהו אחים כמו שאמ' יעקב לבניו הנה שמעתי כי יש שבר במצרים ולמדנו מאמרו את נדרה שצריך לשמוע נדרה או אסרה קודם שיפר:

והחריש לה אביה. למדנו שאם שתק ולא הפר הנדר או האסר הנה הנדר או האסר קיים אך בתנאי שיהיה שתיקתו לה ר"ל שידע שבתו נדרה או אסרה אסר על נפשה והחריש לה ולא הפר נדרה ואסרה אך אם לא היה שתיקתו לה ר"ל ששמע ענין הנדר אבל לא ידע שבתו נדרה זה הנדר אע"פ שהחריש הנה הוא יכול להפר אחר זה כשידע שבתו היא שנדרה זה הנדר כי בתחלה לא החריש לה:

ו

ואם הניא אביה אותה ביום שמעו. הרצון בהנאה הפרה כמו שיתבא' מאמרו אחר זה יניא אותה והפר את נדרה ועניין ההפרה הוא בטול הנדר והאסר מאז ולהבא מאמרו אח' זה יניא אותה ותופר וידעו כן עניי הצאן השומרי' את דברי. ובכלל הנה הוא מבואר מצד הוראת הנדר מלת ההפרה והנה למדנו מזה שביום שמעו לבד יוכל להפר לא אחר זה ואע"פ שלא שמע הנדר אלא אחר כמה ימים יוכל להפר ביום שמעו והכונה באמרו ביום שמעו מעת לעת כמו שאמר אחר זה מיום אל יום אם הפר אע"פ שאין בתו יודעת הנה אין נדריה ואסריה קיימים:

ויי' יסלח לה כי הניא אביה אותה. לפי שאין הסליחה אלא במקום חטא וידענו שאין חטא לבת אם עברה על דברי נדריה ואסריה אחר שהפר אותה האב לפי שהם מבוטלים וכאלו אינם הנה יחוייב שהרצון יהיה בזה שאם היה שלא תדע הבת בזו ההפרה ועשה כנגד נדרה ואסרה ונתכוונה לעבור על דרה ואסרה הנה יי' יסלח לה על זאת המחשבה אחר שכר הופר נדרה ואסרה וראוי שתדע שההקם יהיה באחד משני פנים אם שיחריש ביום שמעו ואחר זה הוקם מעצמו והנה זה ההקם אין לו היתר כי כבר בא מעצמו והמון השני הוא שיאמר שהוא מקיים את הנדר או את האסר תוך הזמן שהיה לו להפר אותו לפי שזה העניין שהוציא מפיו הוא כמו נדר הנה נשאל עליו לחכם ויתירהו מההקם ואחר זה יוכל להפר נדרי בתו כיון שהוא עדין ביום שמעו ואולם אם הפר אינו נשאל על ההפר כי אין זה נדר ולא מתיחס לנדר אבל הוא בטול נדר והנה ההפרה יתכן שתהיה ע"י שליח כי שלוחו של אדם כמותו בכמו אלו הדברים אשר יסבלו שליחות וזה מבואר מצד הוראת הגדר:

ז

ואם היו תהיה לאיש ונדריה עליה. הוא מבואר מצד הוראת הגדר שהאשה תהיה לאיש מעת שנתארסה והיא גם כן אז בבית אביה כמו שנתבאר בפרש' כי תצא למלחמה שאביה זוכה בקנס שנותן הבעל בהוציאו שם רע עליה למדנו מזה שלא יצאת מרשות אב עד שנשאת ולזה הוא מבואר שאי זה שיהיה מהם יוכל להפר אז את נדרה בעודה נערה ואולם אחר זה לא יוכל להפר נדרה זולת הבעל והנה הרצון באמרו ונדריה עליה שלא נתחדש בהם דבר מצד האב ר"ל שלא נתקיימו ולא הופרו כי אז הם נדריה ואסריה אשר אסרה על נפשה לא אחר שהקומו כי אז אסרוהו אחרים על נפשה וכ"ש שלא יהיה זה אחר שהורו כי אז אינם עליה והנה למדנו מזה שאפי' הדברי' שדרה קודם שנתארסה מפר הבעל ביום שמעו כיון שהחריש לה אביה מיום אל יום באופן שיהיו מקויימים כ"ש בנדרים שנדרה אחר שנתארסה:

מבטא שפתיה. ר"ל שבועה כמו שאמר בשבועה לבטא בשפתים בפרשת ויקרא ולזה אמר אחר זה כל נדר וכל שבועת אסר להורות שמה שאמ' ואסרה אשר אסרה על נפשה ומבטא שפיה אשר אסרה על נפשה הנה הרצון בו שבועה והוצרך לבאר זה כי אולי יחשוב חושב כי בנדר לבד נתנה התורה זה הכח לאב ולבעל לא בשבועה כי היא יותר חמורה והנה הנמשך לזה מבואר ממה שקדם עד אמו ונדר אלמנה וגרושה וראוי שתדע שהרצון בזה באלמנה וגרושה שנתאלמנה או שנתגרשה מן הנישואין ועדיי היא נערה ולזה הוצרך לומר כל אשר אסרה על נפשה יקום עליה כי היה לחושב שיחשב שכיון שהיא נערה עדין תשוב לרשו' האב אע"פ שנתאלמנה או נתגרשה עדיין אני קורא בה בנעוריה בית אביה ולזה הוצרכה התורה לבאר זה ולמדתנו בזה שכיון שיצאת מרשות אב הנה אינה שבה תחת רשותו במיתת הבעל או בגט אבל היא קונה את עצמה באלו הדרכים מהבעל ואולם אם נתאלמנה או נתגרשה מן האירוסין והיא נערה הנה הוא מבואר שעדיין לא יצאתה מרשות האב כי גם בהיותה תחת רשות ארוסה היא עדיין תחת רשות האב להפר נדריה ולקיימם כמו שביארנו אף כי בצאתה מרשות ארוסה וזה ממה שאינו ריך ביאור למעיין בזה הספר וראוי שתדע שהפרת הנדר או השבועה לא יתכן היותו קודם היותם חלים כי אין זה הפר וזה מבואר בעצמו וכן העניין בהיתר החכם הנדר או השבועה כי לא יתכן לחלל הדבר שלא נתקדש:

יא

ואם בית אישה נדרה. ר"ל אחר שנשאת כי אז היא בבית אישה ושאר מה שנמשך לזה מבוא' ממה שקדם עד אמרו כל נדר וכל שבועת אסר לענות נפש והנה הסבה בזה לפי שהנדרים שיש בהם ענוי נפש הנה הבעל נוגע בדבר מפני היותר קניין מקנייניו והיא פוחתת בזה קניין הבעל וטוב לבעל שתהיה אשתו בזולת ענוי נפש כי בצרתה לו צר ומזה יתבא' שכ"ש שיש לבעל להפר נדרים שבינו לבינה כי היא יותר נוגעת בדבר ההא ממה שהוא נוגע בדברים שיש בהם ענוי נפש כאלו תאמר שנדרה שלא תרחץ מטומאתה או שאסרה על נפשה הנאת משכב בעלה וזה מבואר מאד:

טז

ואם הפר יפר אותם אחרי שמעו ונשא את עונה. ר"ל אחר יום שמעו יכריח אותה לבטל נדרה או שיאמר לה שהוא מיפר נדריה ויביא אותה לחשב שנדריה מופרין הנה החטא ההוא הוא עליו:

יז

אלה החקים אשר צוה יי' את משה. שב עתה לזכור בכללות מה שכללה אותו זאת הפרשה.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.