ריטב"א/ברכות/כז/א
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
אף אנן נמי תנינא. דעד ועד בכלל. שממאנים את הקטנות כגון שני אחים שנושאים שתי אחיות אחת גדולה וקדושיה מן התורה ואחת קטנה שהשיאוה אמה ואחיה שאין קדושיה מן התורה מפני שיכולה למאן בו כל זמן שלא הגדילה ורבנן הוא דתקינו לה קדושין כדי שלא תצא לזנות ומת בעלה של גדולה בלא בנים ונפלה אשתו קמי אחיו ליבום ואינו יכול ליבם מפני שהיא אחות אשתו ואם היתה אשתו גדולה דקדושיה מן התורה היה פטור מן הכל בין לחלוץ בין לייבם אבל השתא דהיא קטנה ואין קדושיה מן התורה יש לו לחלוץ וכיון שחלץ לאשת אחיו מתסרא אתתיה עליה דהוה לה אחות חלוצתו דהויא כאחות גרושתו ועל זה נאמר ביבמות אוי לו על אשתו אוי לו על אשת אחיו דשתיהן נאסרות עליו כיצד מתקנין מצוה על ב"ד ללמדה למאן בו ותעקור הקדושין לגמרי ואח"כ יכול ליבם אשת אחיו בהיתר. ושמשיאין את האשה על פי עד אחד שהעיד שמת בעלה. ושנסקל תרנגול בירושלים שהרג את הנפש שנקר מוחו של תינוק במקום שהוא רופף ונקבו. וקמ"ל דשור דאמרה תורה לאו דוקא דה"ה לכל שאר בהמה חיה ועוף שהרגו נפש דנסקלין. ועל היין בן ארבעים יום שנתנסך ע"ג המזבח דבארבעים יום הוא גמר עשייתו ויצא מכלל יין מגתו:
בבחירתא. היינו מס' עדיות:
אי בעית אימא רבנן האי וילקטו אותו בבקר בבקר חלקהו לשני בקרים. והם היו לוקטין אותו בבקר ראשון דהיינו בג' שעות דלהכי אהני כפל לשון. אי בעית אימא ר' יהודה אהני בבקר יתירא להקדים ללקוט שעה אחת קודם לבקר דבקר שלם הוי עד ד' שעות והם היו מקדימים שעה אחת דהיינו עד ג' ותו לא:
איזו היא שעה שהשמש חם וצל צונן הוי אומר בד' שעות. וא"ת וכיון דמגופיה דקרא משמע אמאי דייקינן לעיל או אינו אלא בשש שעות ואיצטרכינן לאתויי ראיה מכחום היום דהא בקרא משמע דבד' שעות מיירי. יש לומר דאצטריך דאי לאו כחום היום הוה אמינא וחם השמש היינו חום היום והוא כשש שעות אבל השתא דשני קרא בלישניה בדוכתא אחרינא וחמר כחום היום ודאי משמע דחום היום וחם השמש אין הכל אחד וא"כ מסתמא חם השמש היינו בד' שעות:
מדרב צלי של שבת בע"ש כלומר בתר פלג מנחה קמייתא. ש"מ כר' יהודה ס"ל דמשם ואילך הוא שעת ערבית והוי ליליא ואפשר לקבל שבת דחייב להוסיף מחול על הקדש מן התורה ובודאי בתוספת כל שהוא יצא אבל אם רצה להוסיף יותר הוי תוספת ודוקא משעה זו דצלי רב והיינו ודאי משעת שקיעת החמה כיצד הרי אמרו חכמים שמהלך אדם בינוני עשר פרסאות ביום ונמצא שהולך פרסה בשעה וחומש דחמשה חומשין יש בשעה שתי שעות הנשארות הם עשרה חומשין ועוד אמרו דמהלך פרסה איכא משקיעת החמה ועד צאת הכוכבים נמצא ששקיעת החמה בי"א שעות חסר חומש. וזמן ערבית לר' יהודה היא בי"א שעות חסר רביע ולמעלה ואותו זמן שיש בין רביע לחומש היה מתפלל רב והיה גומר תפלתו בשקיעת החמה ומשם ואילך כשנשקע החמה הוי ליה תוספת ואסור במלאכה מזמן זה וא"ל לר' ירמיה אין בדילנא ממלאכה אבל קודם לזה הזמן לא מהני קבלה שיאסר במלאכה ודוקא כשקבל השבת בתפלה אבל בדבור בעלמא לא הוי קבלה:
ולא פסקי' לצלותיה דר' ירמיה שלא פסע לפניו. וש"מ אסור לעבור כנגד המתפללין ודוקא כנגד פניהם אבל בצדם לא חיישינן בהעברה בעלמא:
אל יתפלל אדם לא כנגד רבו. פי' משום שמשוה עצמו לרבו, והנותן שלום לרבו פירוש כשאר בני אדם חבל ע"י שינוי משום כבודו מותר והמחזיר שלום רבו כדרך שאר בני אדם. והאומר דבר שלא שמע מפי רבו, פי' שלא שמע הדבר ממנו ואומר הדבר בשמו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |