קצות החושן/חושן משפט/מה
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
אעריכה
העדים חותמין למטה. ואם העדים חותמין עצמם תחלה על נייר חלק ואח"כ כתבו על חתימתן את השטר פסול משום דבעינן הכתיבה קודם לחתימה וכן מבואר מדברי התוספות פרק קמא דגיטין דף ד' ד"ה מודה רבי אליעזר במזויף מתוכו ז"ל וליכא למימר דאי שרינן בחתמו שלא לשמה יבואו להכשיר זמנין דיחתמו תחלה ויכתבו גט על גבי חתימתן והתם ליכא עדות כלל דאם כן מטעם זה גם בשאר שטרות הוי לנו להצריך חתימה לשמ' עד כאן לשונו. ומבואר דאם קדמו החתימה לכתיבה לאו כלום הוא דבשעה שחתמו על נייר חלק חתמו ואחר שכחבו השטר אין החתימ' חוזר וניעור וכ"כ בתשובת ב"ח סימן ד' וירא' דה"ה בכת"י כה"ג שחתם ואח"כ כתב עליו שדי קנוי' לך ל"מ ולא כלום דאין חתימה גומרת הן חתימת עדים הן חתימת ידו אלא אחר כתיבה והא דאמרו גבי ההיא שטרא דנפק בבי דינא דר"ה דהוי כתוב בי' אני פ' ב"פ לויתי ממך מנה דמהני והתם שמו נחתם תחלה קודם הכתב דהתם מיירי שכל השטר הי' בכתיבת ידו של לוה וכיון שכן אפילו לא נחתם שמו תחלה זה הכתב לחודי' סגי לויתי ממך מנה וכמבואר בריש סימן ס"ט דלא בעינן חתימת שמו ומזה ראי' ברורה דלא בעינן חתימת שמו אלא אם כתב בכת"י נמי מהני דיש פוסקים ס"ל דבעינן חתימת שמו דוקא אם כן היכא מהני האי שטרא אני פב"פ לויתי ממך מנה דהא התתימה קדמה לכתיבה ועיין בית יוסף ריש סימן ס"ט מיהו קשה מגט מקושר דהעדי' מאחוריו ועל כל שטה ושטה קודם השני' חותמין העדים מאחוריו והיכא מהני עדים אלו כיון דחתימתן קודם לכתיבת הגט ובשלמא למאן דאמר אין מקיימין אלא מהעדים החתומים למטה ניחא אבל למאן דאמר מקיימין מהעדים שלמעלה ועיין פ' גט פשוט מה מהני עדים אלו כיון שחתמו בשטה ראשונה ושניי' ועדיין לא נכתב כתיבת התורף שמו ושמה וכעת צריך ישוב:
בעריכה
מקום שנהגו שהסופר. עיין סמ"ע שכתב דה"ה לוה המחייב עצמו בכת"י או בממר"ם שכתב פב"פ תתם במ"ק או שכתב פב"פ ציוה לחתום מהני וכ"כ רשב"א ובש"ך כתב ובזה נראה דאפילו לא קבלו בר העיר מנהג זה מהני דהא דבעינן קבלו בני העיר היינו דווקא בעד משום דאם לא כן הוי עד מפי עד כדאי' בבית יוסף בשם רשב"ץ מה שאין כן הכא שמתחייב עצמו בכך עיין שם ולענ"ד נראה הא דמשמע מדברי רשב"ץ דבעינן מנהג בני העיר משום דהוי עד מפי עד ומשמע הא כת"י מהני אפילו בלא מנהג היינו דוקא בשטר ראי' כמו גבי כתובה שחתם עליו אחר בשם החתן דהו' אינו אלא לראי' דאפילו לא כתב לה יש לה מתנאי בית דין ומשום הכי מהני לראי' דלא שייך בזה עד מפי עד דהא מפי בעל דין הוא מעיד מה שאין כן היכא שבא להתחייב עצמו בכת"י או בממר"ם אפילו אינו חייב בזה ודאי בעינן חתימתו ממש וכשמצוה לאחר לחתוספות אין בזה לא משום מעיד כיון דעדיין לא נתחייב כלום ואי משום שליחות לא שייך בזה ועיין בהגהת אשרי. פ"ק דגיטין וז"ל השיב רבינו שמתה גט שלא חתמו העדים בכת"י אלא הסופר חתמו כשר אפילו לר' מאיר דאמר ע"ח כרתי כו' כיון דלאו לראי' קאי שאם תעבירנו באש לאחר שקיבלתו לאלתר מגורשת ואין נראה בעיני כלל אלא כל הגט שעדיו אין חתומין בכת"י הרי זה פסול גמור כדמוכח באורך ואם בא מעשה לידי אני פוסלו מא"ז עד כאן לשונו ואם כן כיון דלא שייך שליחות בעל חוב לר"מ אף על גב דאין בו משום עד מפי עד כיון דלאו לראי' צריך אלא לגירושין לאלתר וכמו שכ' רבינו שמחה וצ"ל דהיכא דחותמין העדי' לראי' ומצוין לאחר לחתום פסול משום עד מפי עד והיכא דבאין על גוף הענין להקנא' ל"מ כלום בזה תורת שליחות וכיון דעדיין לא נעשו עדי' ולא חתמו עדיין כלום לא שייך בזה שליחות כלל בכת"י שמצוה לאחר לחתום במקומו היכא דהוי לראי' מהר כיון דלא שייך בזה עד מפי עד והיכא דבא להתחייב עצמו כ"ז שלא חתם בחתימת ידו ל"מ מה שמצווה לאחר לחתום דאין שייך בזה דין שליחות וכמ"ש ודברי רשב"ץ אמורין בשטר ראי' דכתובה אינו אלא לראי' וכמ"ש אבל בחיוב חדש אפילו בבע"ד בעינן חתימתו ממש דוקא ול"מ מצווה לאחר לחתום במ"ק אלא עפ"י מנהג ולשון הסמ"ע שכתב דה"ה לוה המחייב עצמו בכת"י והיינו בחיוב ולא לראי' וכמ"ש וז"ב:
געריכה
מתחלה הוא הפסול. עיין ש"ך שהאריך בזה והעלה דוקא אם נמצאו הראשונים קרובים או פסולים כשר דהראשונים לשם מילוי חתמו אבל לא האחרונים ולא אמצעים ואלו ודאי לשום עדות חתמו ועיין מ"ש בגי' הירושלמי שהיא מהופכת ובירר לו דרך לעצמו וז"ל והכי פירושו שטר שחתמו בארבעה עדים ונמצה שנים הראשונים קא"פ כשר דמסתמא רווחא שביק למאן דקשיש ומסתמא למילוי חתמו שלא יפסול בהרחקת שני שיטין אבל שנים האחרונים פסולים דלאיזה צורך חתמו אם לא לשום עדים אמר ר"י אתיא כמ"ד עדים חותמין זה שלא בפני זה הלכך אמרינן דהראשונים לא ידעו מהאחרונים הפסולים ברם אי אמרינן דאין עדים חותמין אלא זה בפר זה אפילו חתם כותי שהוא פסול להעיד כשר כיון דידעי הכשרים שיחתמו האחרונים הפסולים ודאי ידעי דלאו לעדות חתמי האחרוני' אלא לכבוד או לתנאי דאי לעדות היאך יחתמו עם הפסולים דהא נמצא א' מהם קא"פ עדותן בטיל' עד כאן לשונו ע"ש: וקשה לי בפירושו דכיון דאם הכשרי' יודעים שיחתמו האחרונים הפסולי' אז כשר משום דידעו דהוא לחנאי ולכבוד דאם לא כן לא הוי חתמי כיון דהוי נמצא א' מהם קא"פ ואינו פוסל אלא אם לא ידעו הכשרים שיחתמו הפסולים אח"כ ואם כן כיון דלא ידעי הכשרים שיחתמו הפסולים אח"כ ודאי כשר דלא מבעיא לדעת הרי"ף דאם לא ידע הכשר מפסולו של חבירו דכשר כמבואר בסימן ל"ו וה"נ לא ידעו מפסולו של חבירו אלא אפילו לדעת החולקים על הרי"ף היינו כשנתכוונו להעיד יחד אבל כאן לא נתכוונו כלל להעיד יתד עם אלו הפסולים ואם כן במה נצטרפו לפוסלן כיון שלא הגידו כאחד דהא חתימתן הוא הגדתן והכשרים חתמו קודם הפסולים ולא ידעי שהפסולים יבואו אח"כ ויתתומו ולולי דמסתפיסנא הייתי אומר דגרסת הירושלמי כאשר הוא לפנינו אמר ר"א אתיא כמ"ד אין העדים חותמין אלא זה בפני זה ברם כמ"ד עדים חותמין זה שלא בפני זה ולא גרסינן כאן אפילו חתם ישראל לבסוף פסול אלא הגירס' היא כמ"ש בש"ך אפילו תתם כותי בסוף כשר והיינו משום דבתוספת' תני שנים הראשונים פסולים ומשמע הא נמצאו אחרונים פסולים פסול משום דל"ש בי' לשום מילוי וע"כ חתמו לשום עדות ולזה קאמר ברם כמ"ד עדים חותמין זה שלא בפני זה אפילו חתם כותי שהוא פסול לבסוף כשר משום דנהי דחתם לשום עד כיון דחתמו זה שלא בפני זה לא נצטרפו יחד בהגדתן שבשטר והוי כאלו הגידו אחר כ"ד ומסתמא תלינן להכשיר וכמו שכתב הרי"ף בתשובה הובא בבית יוסף סימן נ"א דתלינן מסתמא לא ידעי מפסולו של זה וה"נ לדידן דפסלינן אפילו לא ידעי מפסולו תלינן שלא חתמו יחד והוי כמו לא הגידו יחד דתלינן להכשיר. ולפי זה בשאר שטרות דודאי חותמין זה שלא בפני זה כשר אפילו חתם פסול בסוף דתלינן שלא חתמו כאחד והא דתני נמצא הראשונים פסולים היינו משום דמיירי מכל השטרות וגיטין נמי בכלל וגבי גט דוקא עדים הראשונים דתחמו לשום מילוי ואחרונים ודאי לשום עדות חתמו וגם חתמו יחד כדין עדי הגט דאין חותמין אלא זה בפני זה אבל בשאר שטרות כשר אפילו חתם פסול בסוף וכמ"ש וכן מבואר מדברי הריב"ש סימן תט"ו בדברי הר"ש בר חנוך שכתב כשהושוו ג' לשנים לבטל עדותן כשחתומים פסולים באמצע או בסוף וזהו ששנינו תתקיים העדות בשאר כשהם חתומים בראשונה לשום כבוד חתמו ולא לשום עדות וכתב שם הריב"ש ז"ל פי' דהר"ש ב"ח מיירי כשחותמים יחד זה בפני זה אבל שטר שבא לפנינו ואין נודע אם חתמו יחד או זה שלא בפני זה לעולם כשר דתולין שהכשרין לא חתמו עם הפסולים אלא לאחר שנכשר השטר בכשרים וכו' עיין שם והיינו כמ"ש דכיון דלא חתמו כאחד הוי כמו לא הגידו כאחד וראי' לא שייכא בזה דלא ראו כולם רק מה שחתמו היא ראייתן והיא הגדתן וכיון דלא הי' החתימ' כאחד הרי לא הגידו יחד ובש"ך כתב על. דברי הריב"ש דלא מסתבר לחלק בכך עיין שם ודרכי הש"ך שגבו ממני דודאי מסתבר כדברי הריב"ש וכמו שכתבתי:
דעריכה
האתרונים הם כשרים. וכתב הטור ז"ל לפיכך שטר שעדיו מרובין אין מקיימין אלא מעדי' שלמטה משום דחיישינן דלמא קרובים חתמו ברישא ועיין בטורי זהב שהקשה מה בכך שהקרובים חתמו כיון דסוף סוף השטר כשר ע"י עדים אתרוני' ותכם צבי כתב קושיא זו איני מכיר דאטו ודאי שאתרונים כשרים מי לא מצי המלוה למיכתב שני אנשים ואח"כ בא לו אצל קרובים ומתתימם למילוי עיין שם ולא נהירא דאם נחוש לזה אם כן בשטר שאין בו אלא שני עדים ניחוש שמא קרובים הם כיון דאין אנו מכירים הקרובים ועוד דלמה יעשה המלוה כך לזייף שני אנשים כשרי' ושיחתום ברישא שני קרובים למילוי ולא יקוים השטר אלא מאתרונים ויוכר הזיוף טפי ה"ל למיתתם הנך קרובים ראשונים לבד ויקיים חתימתן ולא. יודע הזיוף: ולכן נראה דכה"ג הקפידו תז"ל אף על גב דאיכא כשרים אפילו הכי אין סומכין על הפסולים דהא ס"פ הזורק גבי גט מקושר א"ר יוחנן לא הכשירו בו אלא ע"א קרוב בלבד אבל תרי לא דלמא אתי לקיומי בתרי קרובים וחד כשר וגם בזה השטר כשר עפ"י הכשרים ואפילו הכי חששו חכמינו זכרונם לברכה דלא למיסמך אקרובים וכן בפרק קמא דגיטין גבי שמות מובהקין אמרינן מודה ר"א במזויף מתוכו דפסול אף על גב דכשר עפ"י מסירה מכל מקום חיישינן דלמא אתי למסמך אקרובים פסולי' ואף על גב דלא הוכר פסולי' דהא שמות שאין מובהקין הוא ואפילו הכי חששו שלא לסמוך על הפסולים ואם כן ה"נ חיישינן להכי שלא לסמוך אקרובים ולהכי אין מקיימין אלא מעדים שלמטה ודאי כשרים וז"ב. ולפי מ"ש הבית יוסף בסימן ס"ח בדברי הרמב"ם דלא פסלינן בשמות שאין מובהקין במזויף מתוכו אלא דוקא גבי גט ומשום חומרא דגיטין אם כן הוא הדין הכא לא הקפידו חכמים שלא לקיים בקרובים אלא דוקא גבי גיטין ובפ' הזורק דחששו דלמא אתי לקיומי בתרי קרובים לענין גט איתמר אבל בשאר שטרות כשר כל דאיכא כשרים על השטר ובזה ניחא דעת הרמב"ם בשלחן ערוך דסוברים דמקיימין מכל העדי' בין שלמעלה בין שלמטה דהא לדעת הרמב"ם השטר כשר בין שחתמו קרובי' למעלה בין שחתמו למט' ולא חיישינן שמא אתי לקיומי בקרובים כדחששו בפ' הזורק דהתם לענין גט אחמור בכך אבל בדיני ממונות כי היכ' דכשר עפ"י ע"מ אע"פ שחתומין בו שמות שאין מובהקין ולא גזרינן דלמא אתי למיסמך עלייהו ה"נ ל"ח שמא יקיימו בקרובים כיון דעל כל פנים השטר כשר עפ"י הכשרים:
העריכה
זוכרין העדות. עש"ך שכתב ז"ל ולפי מה שהעליתי לעיל סימן ל"ו דבנצטרף בראי' לחוד פסול כל העדות אפילו לא העידו אח"כ אם כן אם היו הפסולים בשעת ראי' נתבטל העדות אפילו לא חתמו בשטר עיין שם ולי נראה בשטר הלואה אף על גב דראו הלואת המעות יחד כל שחתמו הכשרים אח"כ עפ"י ציווי הלוה ולא ציוה אל הפסולים לחתוספות והפסולי' ציוה אח"כ לחתום (אח"כ) בזה ודאי השטר כשר עפ"י הכשרים דאף על גב דראו כאחד הלואות המעות מכל מקום דל מהכא הלואת המעות הרי הוא נתחייב עפ"י השטר אף על פי שאינו חייב כמבואר בסימן מ' והרי הוא כאלו ראו הלואה יחד עם הפסולים ואם כן שמעו הכשרי' שהודה לפניהם שחייב בזה ודאי דל הלואה הרי נתחייב עפ"י הודאה אלא אם ציוה לחתום הכשרים עם הפסולים דכיון ששמעו יחד ציווי הלוה לחתום וציווי לחתום היא ראייתן ועיין פ' השולח דף ל"ג ובזה אף על גב דחתמו הכשרים לבד כבר נצטרפו בראי' עם הפסולים דציווי לחתום היא ראייתן וחתימתן הוא הגדתן ואם כן כיון דשמעו יחד ציווי לחתום כבר נצטרפו בראי' ואולי מזה מיירי הש"ך אבל היכא דלא ציוה כי אם אל הכשרים אף על גב דראו יחד הלואת המעות אמרינן סלק הלוא' ונתחייב ע"י השט' שחותמין בו הכשרים וכמ"ש וז"ב:
< הקודם · הבא >
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |