צרור המור/שיר השירים/ה

צרור המור ‏ שיר השירים ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א תשובת השכינה]

באתי לגני אחותי כלה. זהו תשו' הקב"ה לישראל על שביקשו שיבוא לגנו על זה משיב הקב"ה הלא כבר באתי פעם אחת לגני ומחמת חטאתיכם:

אריתי מורי. לקטתי כל הצדיקים והחסידים המכונים בשם מור ובשמים:

אכלתי יערי. היינו שכליתי הבית המקדש הנקרא יער:

דבשי. הוא מקום השראת שכינה שהי' מתוק לפניו כדבש:

ייני עם חלבי. יין הוא כינוי למדת הדין וחלב למדה"ר כי תמיד אפי' בשעת הדין ממוזג בו רחמים כי ח"ו אם הי' ממצה עומק הדין היה ח"ו כליה וכביכול בכל צרתם לו צר ולכך אמר שתיתי ייני עם חלבי ומקדים מד"ה לרחמים וע"כ אמר:

אכלו רעים. א"א לי לבוא אליכם עד שיזדככו הצדיקים שבכם ע"י יסורים והרשעים יכלו מכל וכל וכינה הצדיקים אצל היסורין בשם רעים שאין היסורים אצלם רק בחיבור קטן קל ההסרה כמו רעים המתחברים לפי שעה ולפי שמקבלין היסורים מאהבה לתועלת זיכוך כינה קבלת היסורין בשם אכילה וכמ"ש (יחזקאל ג׳:ג׳-ד׳) אכול המגילה ותהי בפי כדבש למתוק וזהו אמרו אכלו רעים כלומר צריך אתם לקבל תחלה יסורי' מאהבה כדי להזדכך.

ושכרו דודים. כינה הרשעים בשם דודים מפני שנפשם מחוברת אל החומר בקשר חזק ומשועבדת כאלו נתחתנה בו ונבעלה לו וכמש"ה (שם ךט).

למשכב דודים. וכן מכונים הרשעים בשם זונות לכוונה זו שנתערבו בגוים ונשכבין להם וכשהקב"ה משקה את הרשעים כוס של פורעניות הוא משכר אותן להאבידם ולכלותם כענין שנאמר (איכה ד׳:כ״א) גם עליך תעביר כוס וגו'. לזה אמר שתו ושכרו דודי'.

ב

[ב בקשת הכנס"י]

אני ישנה. מבקשת הכנ"י ואומרת הלא בימים הראשונים אף שאני ישינה היינו בשעה שהייתי ישינה מן המצות:

ולבי. זה הקב"ה:

ער. הי' ער להעירנו משנתי:

דודי דופק. שהי' דופק תמיד ע"י נביאיו להוכיחני ולהעמדיני משנתי:

אחותי רעיתי. שהי' מעירני ומוכיחני תמיד ע"י נביאיו להוכיחני בכל לשון של חבה:

שראשי נמלא טל. כלומר בשעה שהי' מוכיח אותי אמר להזכיר לי הטוב שרוצה לעשות עמי ואמר לי הטובה מעשיך כי ראשי נמלא טל להחיות מתיך ולהאיר לך כדכתי' (ישעי' כז) טל אורות טליך:

קוצותי. והזכיר לי גם כן העונשי' ואמר אם לא תטיב מעשיך יש בידי קוצות היינו תלי תלין של פורעניות כקוצות שער:

רסיסי לילה. הוא כינוי לפורעניות כמו גשמי לילה שהן טורח ועייפות כמו שפי' רש"י (וזהו ענין בקשתם שבימים הקודמים היית את המעורר אותנו לתשובה א"כ אף עתה עשה עמנו כך ועוררני לתשובה כמו מאז):

ג

פשטתי את כתנתי ואף שעוררתני ע"י נביאים סרבתי על דברי הנביאים ואמרתי תשובת האשה המנאפת שאינה רוצה לפתוח לבעלה:

פשטתי את כתנתי. היינו המחלצות שעש' לי הקב"ה בשעת קבלת התור' והלבשתי בגדים הצואים כלומר הרגלתי לעצמי דרכים אחרים עד שאינני יכול לחזור אליך:

איככה אלבשנה. כמה תשובות לא יספיקו לי שאהיה יכול להלביש עוד המחלצות:

רחצתי את רגלי. הגוף מכנ' בשם רגלי כי הגוף והאברים הן רגלי הנפש ואמר כבר רחצת וענגתי אותם בתענוגים:

איככה אטנפם. כי הגוף המורגל בתענוגים כמו זר יחשב אצלו להתפלש באפר תחת פאר ונחשב אצלו התשובה לטינוף וליכלוך:

ד

שלח ידו מן החור. ואף שסרבתי למאמר הנביאים אעפ"כ דודי שלח ידו מן החור כי ע"י עוונותינו היה כותל מפסקת בינו לבינינו והמצות עושין חלונות וחורים בהכותל אשר על ידם תעבור השגחה האלהית ולזה אמר כ"כ היה מרחם עלי שאף שסרבתי למאמר הנביאים עד שעונינו היה ככותל מפסקת מ"מ פשט ידו מתחת כסא הכבוד ע"י איזה חור קטן לקבלנו כמו שעשה במנשה:

ומעי המו. כל כך היה מעוררני עד שמעי המו עליו:

ה

קמתי אני. התחלתי לשוב מעט מחמת המיית המעיים:

נטפו מור. אע"פ שהתחלתי לשוב מ"מ לא הסרתי את קישוט הזונות שקשטתי את עצמי לפני המנאפים ועדיין ידי נטפו מור. כי כן ממשילים הכתובים להולך אחר תענוגי עולם הזה בשם קישוט הזונות:

ואצבעותי מור עובר. כל אצבעותי היה מקושטין בקישוט הזונות:

מור עובר. כריח המתפשט ועובר לכל צד כלו' שהקישוט של זונות היה כ"כ גדול עד שהיה עובר לאחרים להחטיא אותם:

על כפות המנעול. שנטף המור מן הידים והאצבעות על כפות המנעול לחזק את המנעול והכוונה שע"י קישוט הזונות שלא הוסר מעלי ומה שהחטאתי לאחרים גרמתי להוסיף חיזוק המנעול של הכותל המפסקת בינינו לבין קונינו מחמת עונותינו:

ו

פתחתי. אף שפתחתי אני לדודי מעט בתשובה מ"מ על שלא הסרתי את קישוט הזונות ממני:

חמק עבר. נתכסה ועבר ממני:

נפשי יצאה בדברו. מקראות אלו עד השבעתי אתכם מוסבים על הקרא דהשבעתי האמור למטה בסמוך כלומר מחמת שבמעמד הר סיני נפשי יצאה בדברו ונתדבקתי בהקב"ה קניתי בעצמיות שלי קדושה ואהבה להקב"ה כל כך עד שאע"פ שקלקלתי דרכי אח"כ ונתרחק ממני עד כי בקשתיו ולא מצאתיו קראתיו בעת צרה ולא ענני:

ז

מצאוני השומרים. וגם אומות אשר הן שבט אפו יתברך לסבב על ידן העונשים להחוטאי' ולכך נקראים השומרים הסובבים בעיר והם מצאוני הכוני פצעוני:

רדידי מעלי. סיבת ההכאה הוא מחמת שמלאכי חבלה הנקראים שומרי החומות נשאו את רדידי מעלי היינו השני כתרים שניתן לי בסיני להיות חירות ממלאך המות ופרקום המלאכי חבלה כמאמרם ז"ל (שבת פ"ח) אעפ"כ:

ח

השבעתי אתכם. ועם כל זה בגודל היסורין אני דבוק כ"כ בהקב"ה עד שהא ומות המייסרים אותי יהיו מוכרחין לעתיד להגיד כמוכרח מפי השבוע' גודל אהבתי להקב"ה. ומדבר כאילו מוסב פניו כלפי האומות ואומר להם השבעתי אתכם כלומר מוכרחים אתם כמפי השבועה.

אם תמצאו את דודי. לעתיד בעת הגאילה:

מה תגידו. כלו' את זה תגידו לו.

שחולת אהבה אני. שכ"כ האהבה של הקב"ה עזה אצלי עד שחולה אני לאהבתו כאמרם ז"ל (ע"ג ג ) יבוא נבוכדנצר ויעיד על חנניה מישאל ועזריה וכו' ע"ש:

ט

מה דודך מדוד. אף שהאומות מפתין אותנו להשיב אותנו מאתך ואומרים לנו מה דודך מדוד שכל אומה יש לה שר ולכך אומרי' מה דודך מדוד כלומר מה הפרש יש בין שר שלכם לשר שלנו:

היפה בנשים. בעת שהיה טוב לך שהיית יפה בין כל האומו' הנקראי' נשים כי האומות יש להם יותר תענוגי עוה"ז מישראל כמאמר בר שישך (בע"ג סה) יש לכם כיוצא בזה לעלמא דאתי:

מה דודך מדוד. ומכ"ש בעת הצר לך מה דודך מדוד:

שככה השבעתנו. שכ"כ אתם נהרגים ונצלבים עליו עד שאנחנו מוכרחים להעיד עליכם כאילו השבעתנו:

י

צח ואדום. מ"מ אף שהאומות מפתין אותנו אעפ"כ אנחנו חזקים באמונתינו להיותינו יודעים שדודי הוא הקב"ה הוא צח ואדום כלומר שכל הכוונה של מדת הדין המכונ' בשם אודם הוא רק כדי לצחצח אותנו ולכך כתיב צח ואדום לומר שהאודם הוא רק בשביל הצחצוח שרוצה בנו:

דגול מרבבה. מחמת שרצונו להיות לו דגלים מישראל הנקראים רבבה כדכתיב (יחזקאל ט״ז:ז׳) רבבה כצמח השדה נתתיך. ורצונו להיות מוקף מדגלי ישראל ולכך מצחצח אותנו ביסורין:

יא

ראשו. לכך אני סובל כל הצרות למענו יתברך היות ראשו שהוא התורה שהיא ראש לשבעה דברים שנבראו קודם בריאת עולם:

כתם פז. הוא כסגולת מלכים ופז אין ערוך אליה לחשיבותה ובהירותה:

קוצותיו תלתלים. על כל קוץ וקוץ תלי תלים של סודות וזה מורה היות כח רוחני קדוש מאד:

שחורות כעורב. סיבת שחרותה והתלבשה בגשמיות הוא כעין סיבת שחרות העורב אשר בהולדם יוצאים לבנים ועי"כ אינם מתקבלת בעיני אביהם ואמם עד שישחירו כמותם כן היא סיבת שחרות התורה והתלבשה בגשמיות למען תהי' מקובלת עלינו אף בהיותינו מלובשים בגשמיות:

יב

עיניו כיונים. כלומר ואף שנראה לנו שמטיב לרשעים ועיני השגחתו עליהם רק להטיב ושום צרה ודבר מר לא יעלה על ראשם אין טובתם רק לרעתם שמעריך להם עד שתתמלא סאתם וזהו אמרו עיניו היינו השגחתו לטובה:

כיונים. בלי שום צרה ודבר מר כיונ' זו שאין לה מרה.

על אפיקי מים. על הרשעים שנמשלו לאפיקי' כמש"ה כאפיק נחלים יעבורו (איוב ו׳:ט״ו) ואומר (שם יב) ומזיח אפיקים רפה. אין זה רק במדרגת:

רוחצות בחלב. כמו שהחלב שרשו אדום ונהפך לצבע לבן כך טובתן שנותן להם שרשו מד"ה שנמשל לאודם רק שהוא צבוע ורחוץ בלובן הטובה לראות העין:

יושבות על מלאת. שההשגחה ממתנת להם עד שתתמלא סאתם ואז ישלוט בהם מדת הדין הקשה:

יג

לחיו. הן שיני הלחיים שהן טוחנות המאכל (כמו ברכות נו הרואה לחייו שנפלו) ולכך נקראו היסורין ששולח עליהם בשם לחייו שלועסים ומדכאים את הצדיקים:

כערוגת הבשם. ואותן הצדיקים הן כצרור של בשמי'. והסיבה של היסורין הוא רק מגדלות מרקחים. כי כמו שהבשמי' כשטוחנין אותן הן נותנין ריח טוב כמו כן הצדיקים כשמייסרין אותן שמו יתברך מתעלה ומתקלס כדכתיב (תהלים סח) נורא ממקדשיך ודרשו בו חז"ל ממקודשיך:

שפתותיו שושנים. בעת שמדבר בשפתיו דין ורוגז הנמשל לאודם שושנה:

נוטפות. הוא רק כנוטף טפין כדכתיב (תהלים ל) כי רגע באפו:

מור עובר. הכעס שלו יש לו בחינת מור כי כמו שהמור מגרש ומעביר כל הריחות הרעים כן כעס הקב"ה מעביר פשעינו ומקרר כעסו בדיבורו ולזה נקרא דיבור הכעס של הקדוש ב"ה מור עובר:

יד

ידיו גלילי זהב. ואף אם פועל דין במעשה ידיו הנמשל לגלילי זהב:

בתרשיש. התרשיש הוא סגולה לעכל המאכל כמ"ש הבחיי כן פעולת דינו לא להנקם ח"ו רק כדי לעכל ולהתך חלאת זוהמת העון:

מעיו עשת שן וגו'. תוכו של דין אינו להנקם ח"ו רק בכדי שיהיו החטאים של הצדיקים אשר הוא נמשל רק לירקות שבעשת שן יהיה כעולפת ספירים אשר הוא לבן מאוד.

טו

שוקיו. של הקב"ה:

עמודי שש. כעמודי של שיש שא"א לזוזם ממקומם מחמת גודל כבדותם כן הוא יתברך אינו זז מאתנו:

מיוסדים על אדני פז. היינו השראת שכינתו מיוסד על הצדיקים הנקראים אדני פז:

מראהו וגו'. שמתהפך בשבילנו לכמה גווני' כמו שהראה עצמו בים כבחור ובשעת מתן תורה כזקן מלא רחמי' וזהו מראהו כלבנון במתן תורה בחור כארזים בים.

טז

חכו. דיבורו:

וכלו מחמדים. לעולם הבא עין לא ראתה:

דודי. לעתיד יהי' הקב"ה דודי הוא בחינת נישואין:

ריעי. אף שעכשיו אינו רק ריעי בחיבור בעלמא.

בנות ירושלים. מדבר ומודיע כן להאומות הנקראים בשם בנות ירושלים:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.