פתחי תשובה/חושן משפט/יג
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) הרי אלו שני דיינים כו'. בגליון ש"ע דהגאון רע"ק איגר זצ"ל. נ"ב ואם ב' הדיינים שנבררו הם קרובים זל"ז יד הנתבע על העליונה ויכול להכריח להתובע לברור לי אחר. תשו' רמ"א סי' ק"ד עכ"ל וע' בגליון המשניות ר"פ זה בורר בתוס' רע"ק אות ה' הביא שם ג"כ תשו' רמ"א הנ"ל קצת באורך:
(ב) ברצון הבע"ד. עבה"ט וע' בתשו' עבוה"ג סי' ק"ח שכ' מה שטען שמעון שאין לברר שליש עד שיבררו מקודם כ"א בירר שלו וראובן אינו רוצה. פשוט ששמעון דינא קאמר דהא איתא בר"פ זה בורר דעת הדיינים כ"ע לא פליגי דבעינן כי פליגי דעת בעלי דינין כו' א"כ איך אפשר שיבררו שליש קודם שיבררו כ"א בורר שלו הלא בעינן שיסכימו הבוררים מי שיהיה השליש וז"פ וברור ומה שטען עוד שמעון שאף אם יסכים ראובן שיבררו בוררים קודם לשליש מ"מ רצון ראובן שלא יבררו שליש כ"א מדעת השני בע"ד ושמעון לא כן יחשוב כ"א שהשני בוררים יבחרו שליש בלי רצון הבע"ד לכאורה הדין עם שמעון גם בזה דהא קי"ל כחכמים דדעת בע"ד לא בעינן אך באמת זה אינו דמה דלא בעינן דעת בע"ד. היינו אם כבר ביררו כל א' בורר סתם אז יכולים הבוררים לברר שליש בלי ידיעת הבעל דין אפילו עמדו וצווחו הבע"ד שלא יבררו השליש ההוא אבל אם ירצה הנתבע לציית דינו בזבל"א והתנה מתחלה שהשליש יבורר על פי הבוררים וע"פ הבע"ד יחדיו ידובקו הדין עמו כי מעולם לא אמרו חכמי' שלא יהיה השליש נבחר גם מדעת בע"ד והגם דמלשון הרע"ב ר"פ ז"ב משמע דיש קפידא בדבר כי יש לחוש שיהא לבו של זה השליש נוטה אצל אחד מהם אך כבר תמה עליו התוי"ט שם כו' ואף שמדברי הלבוש שכ' טעמא דא"צ שיהא בשליש ברצון הבע"ד דשמא לא יוכלו להשוות על האחד ויבא לידי עינוי הדין לתובע שהנתבע ידחה אותו לעולם כו' משמע מזה דהנתבע אינו יכול להתנות על כך אך עכ"פ גם לדבריו אם התובע יאמר כך שהוא רוצה שיבורר השליש מדעת הבע"ד שומעין לו ובנ"ד לפי מה שבא בשאלה שכל או"א בדעתו הוא תובע שומעין לראובן במה שרוצה שיבורר השליש מדעת הבעל דיני אבל לע"ד עיקר דברי הלבוש מ"ש להטעים דברי חכמים אינו עולה יפה ע"פ הסוגיא כו' וממילא גם הנתבע יוכל לומר כן ולא נקרא סרבן אם רוצה לציית דין בזבל"א באופן שיהא השליש נבחר גם מדעת שני הבע"ד עכ"ד ע' שם וע' בתשובה שבו"י ח"א סי' קמ"ט שכ' להטעים דברי הרע"ב בפירוש המשנה הנ"ל להצילו מתמיהת התוי"ט ושגם דברי הלבוש י"ל שכוונתו על דרך זה וכ' דבת' עמ"ג סי' ק"ח כ' בזה דברים שאינם מוכרחים ע"ש ועמ"ש לקמן ס"ו ס"ק ה'. ומ"ש הבה"ט. והב"ח דקדק מלשון הטור דאם נתרצו בפשרה כו' והוא מדברי הש"ך סק"א בגליון ש"ע דהגר"ע איגר זצ"ל נ"ב עי' בתשו' מהר"א ששון סי' ל"א עכ"ל. וע' בתשו' נו"ב סי' ב' שהביא דבב"ח מבואר הטעם משום דפשרה לא בעי ג' וסגי בב' או ביחיד לכך אינם יכולים לברור שלישי בלא דעתם דלא נתרצו רק על אלו משא"כ בדין. וכ' דלפ"ז גם בדין י"ל דוקא בזבל"א הוא דא"צ דעת הבע"ד לברור השלישי אבל בזבל"ב ובזבל"ב אינם יכולים לברור החמישי בלי רצון הבע"ד כיון שכבר יש להם דין לדין יכולין הבע"ד לומר לא קבלנו כ"א לדעתכם. אך ז"א דמ"מ לא דמי לפשרה דשם אין הולכין אחר הרוב כמ"ש בסי' י"ב סי"ח שפיר יכולים לומר לא נתרצינו כ"א לדעתכם אבל בדין אף בזבל"ב וזבל"ב שיש להם די צרכם לדין מ"מ כיון ששקולים הם ואין ב"ד שקול כבר ידעו הבע"ד שיצטרכו למכריע ואדעתא דהכי נבררו מהם וא"כ יכולים לברור חמישי בלי רצון הבע"ד. ולפ"ז י"ל אדרבה לאידך גיסא שאפילו בפשרה אם הוא בזבל"ב וזבל"ב והתנו בהדיא שילכו אחר הריב אז יכולין לברור חמישי בלי רצון הבע"ד מאחר שהתנו שילכו אחר הרוב שוב הפשרה היא כדין ועדיין הדבר צריך תלמוד. אמנם כל זה לענין לברור להם מכריע אבל אם רוצי' לשאול הדין לאחר בודאי דא"צ רצון הבע"ד כמבואר בסי' י"ח ס"א בהגה דלא כסמ"ע בסי' זה ס"ק י"ט שכתב עמ"ש בהגה ס"ו ויכולין לשאול למי שירצו כו' שנלמד זה מדין הנזכר בס"ס זה דהמובררין בוררין השלישי הטוב בעיניהם כו' דלפ"ז היכא שאין יכולין לברור ג"כ אינם יכולים לשאול למי שירצו והא ליתא דבהגה דסי' י"ח הנ"ל מבואר להדיא דאף באין בידם לקחת מכריע מ"מ השאלה חפשי להם לשאול למי שירצו עכ"ד ע"ש. (ואיני מבין דלכאורה מדברי הרמ"א בהגה דסי' י"ח הנזכר הוא סתירה ג"כ לדבריו במ"ש מאחר שהתנו שילכו אחר הרוב שוב הפשרה היא כדין יכולים לברור החמישי בלי רצון הבע"ד. והרי בהגה הנ"ל מבואר להדיא ואם אמרו הקהל שילכו אחר הרוב והם שקולים אין אומרים שיבואו אחרים כו' עיין שם וצ"ע) ושם בסימן ג' נשאל אודות שנים שביררו להם כל אחד בורר א' לפסוק ביניהם כפי שיראו הן ע"פ דין והן ע"פ פשר ואם לא יוכלו אלו הנבררים להשוות דעתם הרשו' בידם לברר שליש המכריע את מי שירצו יהיה מי שיהיה וע"ז נעש' שטר בירורים בק"ס ות"כ וכן היה שאלו לא השוו דעתם יחד ובירר להם שליש שאחר גמר דין רצה זה שיצא חייב לסתור הדין כי נודע שהשליש הוא קרוב לאחד מבעלי דינים וטוען שלא היה כוונתו על קרוב ופסול וצד השני טען כי אחרי שניתן הבריר' בידם לברר מי שירצו ולא הוציאו הקרובים מן הכלל גם הקרובים בכלל ועוד כי מאחר שנאמר בשטר בירורים יהיה מי שיהיה הוא לישנא יתירא לטפויי אפילו קרוב ופסול. והשיב דאם אלו השני ברורים הסכימו ג"כ לדעת השלישי ואף שמתחלה לא הושוו בדעתם מ"מ כאשר שמעו דברי המכריע הוטב בעיניהם והסכימו הם עצמם לדבריו זה פשוט דקם דינא דדל המכריע מכאן נגמר הדין או הפשר בהסכמת השנים ולא מקרי זה הכרעת הקרוב כ"א דעת הברורים שהסכימו עליו עכשיו והרי זה דומה ממש למ"ש הרשב"א הובא בב"י ס"ס י"ג כו'. אך אם אלו הברורים לא הושוו לדעתו אלא שמתוך שהסכים הקרוב לדעת א' מהם פסקו ע"פ הרוב הנה אם שני הבע"ד עמדו ג"כ בפני זה השליש אחר שהוברר וטענו בפניו פשוט גם כן דקם דינא אחרי שכבר ראו הבע"ד בעצמם שנבחר קרוב לשליש והסכימו עליו איך שוב יערערו עליו אחר גמר דין. ואפילו קודם גמ"ד מ"מ כיון שראו שהוא קרוב וטענו לפניו איגלי מלתא למפרע שמה שכתבו בשטר יהיה מי שיהיה היינו אפילו קרוב וכאילו הודו שעל מנת כן נעשה הק"ס מעיקרא. אמנם אם הבע"ד לא עמדו לפניו כלל רק הברורים סדרו הטענות לפניו לכאורה בלא"ה אין הכרעתו כלום אפי' לא היה קרוב ופסול כי אי אפשר לו להכריע ולפסוק על מה שלא שמעו אזניו מבע"ד ממש כמבואר בש"ע סי' י"ג ס"ו. אך לפי המבואר בל' השאלה שבשטר בירורים מפורש שיוכלו לקחת מכריע בלי הודאת והסכמת הבע"ד וע"פ הכרעתו יתנו פסק דינם כו' א"כ מפורש שנתרצו שלא יצטרכו לטעון בפני השליש וע"ז קבלו בק"ס ואין אחר קנין כלום מעת' אינו מזיק מה שהכריע בלי שמיעת הטענות מבע"ד רק נשאר הספק אם לבטל הכרעתו מצד שהוא קרוב. בזה נראה לחלק בין אם היה הכרעתו להוציא ממון או שהיה לזכות המוחזק. כי באמת ל' יהיה מי שיהיה הך לישנא יתירא מורה לטפויי קרוב אלא שהרשב"א הובא בב"י ס"ס ס"א סגר עלינו הדרך שלא לדרוש לישנא יתירא לטפויי מדעתינו ואף שהכנה"ג הביא כמה תשובות כמה חילוקי דינים בזה וכן בב"י סי' מ"ב כתב בשם מהרי"ק דבר הסותר לזה מ"מ כיון שהרשב"א כתב בהדיא שאין לנו לדון בדמיונית א"כ אין אנו סומכין על כל החילוקים של האחרוני' להוצי' ממון נגד הרשב"א. ולכן בנ"ד אם זה הקרוב הכריע להוצי' ממון מידי המוחזק ודאי דלא סמכי' למידרש לישנא יתירא נגד דעת הרשב"א הנ"ל אך אם הכריע לזכות המוחזק במה שבידו בזה קם הכרעתו שהרי הרשב"א אומר שאין לנו לדמו' אבל לא הכריע שבודאי לא דרשי' ובפרט בשאר תשובו' דרשי בהדי' לישני יתיר' (עיי' בתשובו' כנ"י סי' ק"א והוב' לקמן סי' מ"ב ס"י ס"ק י' שכת' בשם הרדב"ז שדע' הרשב"א גופיה לחלק בהכי דדוקא להוציא אין לומר לטפויי כ"א הנזכר בגמרא אבל להחזיק ודאי אמרינן ע"ש) . אמנם זה דוקא באם אלו הברורים כבר ידעו בשעה שביררו אותו שהוא קרוב אבל אם לא ידעו כי קרוב הוא עד אחר גמר דין א"כ היא ברירה בטעות ובזה ודאי שהכרעתו בטילה עכ"ד ע"ש:
(ג) וגם הדיינים כל א' מהפך כו'. כתב הסמ"ע כלומר אף שהדיינים המבוררים אין להם לעשו' כמו שסברי הבע"ד כו' ועיין בטור לשון הרא"ש בזה. ועיין בתשובת אא"ז פמ"א ח"ב סי' קנ"ט שכתב דאסור על פי הדין להקדים טענותיו תחלה לפני הבורר וק"ו דאסור לפסוק לו שכר בשביל לזכותו בדין כי זה בורר לו אחד וזבל"א כל תורת דיינים עליהם והאריך שם בתוכחת מגולה על קלקול הדור בענין זה וסיים שראוי למנהיגי הדור להסיר המכשלה הזאת מישראל וכן ראוי לנהוג באשר שמצוה [צ"ל שחוב'] על ישראל לפרנס דייניהם וכל מעות הפסק שאנו אשכנזים נוטלים הוי כמו שנותן לקופת הקהל כדי לפרנס הדיינים א"כ אם יהיה ריב בין אנשים ומנהיגי העיר רואים שצריכים לדין בזבל"א יקצבו מנהיגי העיר שכר להבוררים ולהשליש ויגזרו באיסור על הנותן ועל המקבל שלא יתן ושלא יקבל שום מתנה חוץ ממה שקצבו הקהל וכל א' לא יסדר טענותיו תחלה אלא כשישבו שלשתן יטענו שניה' וגם לא יבררו האוהב והשונא אלא ברצון שני הצדדים ע"ש ועמ"ש לעיל סי' ז' ס"ז ס"ק ט':
(ד) וכל מקום כו' לא יוכל ג"כ לומר כו'. עיין בתשובת בית יעקב סי' ט"ו שכתב דהיינו דוקא הבע"ד אבל הדיינים עצמן אפי' אחר שנשאו ונתני בדין רשאים להוסיף דיינים אם יסכימו כולם לזה כו' (מה שהקשה שם ממכילתא (צ"ל ספרי) שהביא רש"י בחומש פרשת דברי' בפסוק איכה אשא לבדי טרחכם כו' עיין בזה בתשובת שב יעקב סי' א' ובספר דברי דוד להרב ט"ז פ' דברים ובס' בר"י לקמן סי' י"ח אות ג' ועיין בתומים סק"ב מ"ש בזה) וע"ש עוד בענין אם רשאי דיין א' בראותו שחבריו רבו עליו לומר איני יודע כדי שיוסיפו עליה' דיינים ויבואר לקמן סי' י"ח ס"א ס"ק ד'. ועמ"ש לעיל סי' ג' ס"א ס"ק ג':
(ה) ויכולין לשאול כו'. ז"ל הגהת אשרי ר"פ זה בורר והובא בב"י ר"ס זה היכא שבררו את שני הדיינים וטענו לפניה' אין בעלי דינים יכולים לומר לדיינים אל תשאלו דיני לפני פלוני ת"ח אלא בפני פלוני דהא הלכה כחכמי' דלא בעי דעת בעלי דינים עכ"ל ומלשון זה מבואר להדיא דאפילו שניה' רוצים אין שומעין להן ועיין בתשובת שבות יעקב חלק א' סי' קמ"ט הביא דבתשובת הראנ"ח חלק א' סי' קכ"א לא כתב כן ומפרש דברי הג"א דדוקא א' מבע"ד אין יכול לומר כן והוא ז"ל כ' שאין דבריו מוכרחים כלל והוא נגד משמעות ל' הג"א דאפי' שני הבע"ד מרוצים בכך כל שאין הדיינים מרוצים לא מהני ולא יוכלו הבע"ד לומר לא תשאלו אלא בפני זה אבל יכולין לומר במקום שיש עוד חכמי' לא תשאלו לזה וא' מבעלי הדינים גם זה לא יוכל לעכב כו' והאריך שם בטעם הדבר מה דלא בעינן דעת בעלי דינים ושזהו כוונת הרע"ב בפי' המשנה ר"פ ז"ב כו' עש"ה ועמ"ש לעיל ס"א סק"ב:
(ו) ושאם לא יסכימו. עבה"ט מ"ש דוקא כשכתבו כן מתחלה כו' ובגליון ש"ע דהגר"ע איגר זצ"ל נ"ב והריק"ש כתב ונ"ל דגם אם לא התנו בפירוש כיון דאמרו בין בדין בין בפשרה דומיא דדין קבלו עליה' דהיינו שילכו גם בפשרה אחר הרוב עכ"ל:
(ז) אינו כלום. בגש"ע דהגר"ע ז"ל נ"ב ואם אותו שנסתלק בא אח"כ ואומר שמסכים לדבריהם מהני. הריק"ש וכנה"ג בשם רשד"ם חיו"ד סי' ע"ח עכ"ל ועי' במהרי"ט ח"ב חח"מ סי' ע"ט:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |