ערוך לנר/יבמות/סב/א
בגמרא מדעתיה הוא דעבד. הא דקאמר מדעתיה ולא קאמר בקיצור שאני משה משום שכינה י"ל דאי ע"פ הדבור עשה או ע"י ק"ו גמור אכתי הי' מוכח דקיים כבר פו"ר דאל"כ לא צוה לו הקב"ה כן אבל כיון דקאמרה הברייתא דמדעתו הוא דעבד וק' כקושית התוספות הא ע"י ק"ו עשה וצ"ל כתירוצם דכי יבטל לעולם פרו ורבו ומזה מוכח דאכתי לא קיים פו"ר ולכן מייתי הך ברייתא, ולכן א"ש דיליף ב"ש שפיר ממשה דהם באמת לא סברו דמעצמו עשה אלא ע"י ק"ו ולכאורה ק"ו פריכא דכי יבטל לעולם פרו ורבו אע"כ דכבר קיים פו"ר ע"י שני זכרים והברייתא דמדעתו עשה כב"ה אתיא:
פירש מן האשה ושיבר את הלוחות. י"ל דאם אמנם בפירש מן האשה מוכח דמדעתו עשה מדכעסו עליו אהרן ומרים כמש"כ התוספות ובשיבר את הלחות מוכח כן מדאמר לו הקב"ה יישר כחך ששברת מכ"מ בהוסיף יום א' מנ"ל שמדעתו עשה דהא משה קרא קדרש והתוספות נדחקו בזה וכתבו דאין זה דרשה גמורה דהיום משמע היום ממש אכן מנ"ל לברייתא לומר כן כיון דמשה דרש הכי ובדרוש הארכתי:
וכתיב כי שת לי. עיין במהרש"ל שהקשה דאכתי ב' נקבות מנ"ל ותירץ, והמהרש"א כתב אתי' המהרש"ל דדוחק ותי' בענין אחר, אכן לפענ"ד גם תירוץ המהרש"א רוחק הוא, ועוד הקשה המהרש"א במ"ב והניח בקושיא דהא רב הונא הוא מרא דשמעתתא והוא ס"ל לקמן דהיו לו כנים ומתו קיים פו"ר וא"כ למה צריך תשלומין להבל, ועוד ק"ל כיון דנקבות מאת קדרש א"כ ע"כ דרשינן את אחיו את הבל דב' תאומות נולדו עם הבל וכדאיתא בב"ר הביאוהו התוספות בסנהדרין והמהרש"א כאן, והשתא אי מהאי קרא קיליף נילף דב' זכרים וג' נקבות בעי כמו התם, ונ"ל דהנה בקרא יש לדקדק כיון דאדם שמח בשנתן לו בן תחת הבל לקיים פו"ר א"כ איך קאמר כי שת לי אלדים זרע אחר דמשמע דזרע כל דהו סגי לי' דבזרע גם נקבות בכלל וזה אינו הא בן בעי לתשלומין והל"ל כי שח לי אלדים בן אחר, ולכן נ"ל דרב הונא הכי קדרש דודאי תחת הבל ל"ל תשלומין דמת קיים פו"ר אכן התורה הקפידה שיהי' לאדם בנים ובנות שגם הם יפרו וירבו דהיינו שיהיו לו בני בנים מהן וזה מה שאמר אדם שת לי אלדים זרע אחר דבכלל זרע גם בני בנים הם כמש"כ התוספות לעיל (כ"ב) ולזה הי' צריך תשלומין להבל שלא הל הניחוהו להוליד כי הרגו קין כי עתה יהי' לו בן שיהי' לו זרע דהיינו בני בנים ממנו אכן אכתי ל"צ לזה דהא יש לו קין שיש לו זרע אע"כ דב' וכרים בעינן וכיון דקפיד אתשלומין דבני בנים ובני בנים מב' בנים אי אפשר אלא ע"י ב' נקבות שינשאו להם מוכח שפיר דב' זכרים וב' נקבות בעינן מקרא זה אבל ג' נקבות לא מוכח כיון דלהוליד בני בנים ל"צ רק ב' נקבות, וכל זה להך דרשה דמפיק מזרע אחר אבל לדידן דנפקא לן זכר ונקבה מבריאת עולם קאמר רב הונא שפיר דהיו לו בנים ומתו קיים פו"ר אפילו אין להם בנים דלא קפיד קרא רק אזכר ונקבה ואעפ"כ אפילו לדידן בן ראוי להוליד בעינן לאפוקי סריס דלא כדאמרינן לקמן אבל לב"ש זרע ממש בעינן:
בעת ההיא שלח מרודך בלאדן. ק"ק דלמה הוצרך להביא קרא זה דוקא הא כמה פעמים כתיב בן בעכו"ם כגון גבי שמנה מלכים שמלכי בארץ אדום ובלעם בן בעור וכדומה, וי"ל ע"פ מה דהקשה בירושלמי (פ"ב דיבמות) ג"כ קושיא זו אהא דקאמר ר"ל שם דאפילו עכו"ם אין לו חיים ותירץ ע"י שכבד זקנו זכה להתיחס דהיינו דאמרינן בפסיקתא מאי בלאדן בן בלאדן אמרי בלאדן מלכא אשתני זיו אפוי והוי כי כלבא והוי יתיב ברי' אבבא כי הוי כותב הי' כותב שמו ושם אביו ופריך תו מקרא דבן הדד דלקמן ומתרץ קוצץ בן קוצץ כמה דאת אמר המן בן המדתא וכי בן המדתא הי' אלא צורר בן צורר ה"נ קוצץ בן קוצץ, ולפ"ז א"ש דמשאר בן דבקרא לא רצה להקשות די"ל דלא לייחס כתיב בן אלא לקוצץ בן קוצץ ולכן הקשה ממרודך בלאדן בן בלאדן דכתיב לשבח להורות שכבד את אביו אלמא דאביו ממש הי' ועליו נתייחס ואף דלקמן הוכיח מקרא דבן הדד ולא מתרץ כן היינו דבש"ס דילן לא ס"ל להך תירוצא דמייחס אותו גם על אבי אביו משום קוצץ בן קוצץ":
ועשרים עבדים. ק"ל עבדים לעבד מנא לי' הא מה שקנה עבד קנה רבו וא"כ עבדי בית שאול היו כמו הוא עצמו ולא עבדיו וא"ל שהקנו לו אחר ע"מ שאין לרבו רשות בו הא מסקינן בקדושין (כ"ג:) דאפילו בכה"ג קנה האדון ובשלמא על הפסוק לא קשה די"ל דציבא ישראל גמור הי' ומשרת בבית שאול ואף דקרי לי' עבד שאול גם דואג האדומי נקרא כן אף שראש סנהדרין הי' אבל לפי הש"ס דהכא דס"ל עבד כנעני הי' קשה וא"ל דאיירי דהפקירו מפיבשת וכמו שתרצו התוספות על קושיא כזו לקמן (דף ס"ו) ע"ש דא"כ מנ"ל להקשות מבנים דלמא גם לענין בנים יש לו חיים אחר שהפקירו רבו כמו שיכול לקנות נכסים, ועוד ק"ל אם איתא דציבא עבד כנעני א"כ דוד שנתן לציבא חצי השדה אשר למפיבשת מאי אהני הא אין קנין לעבד בלא רבו ואפילו אם האדון בעצמו נתן לו ג"כ לא קנה כמבואר בפיאה (פ"ג) וא"ל דדלמא דוד שחררו דכמו שיש למלך רשות ליתן נכסי אחד מעבדיו לאחר כמו כן יש לו רשות לשחרר עבדו ודוד שחרר לציבא קודם שנתן לו השדה מכ"מ קשה איך עבר דוד על ע' דהמשחרר עבדו עובר בע', ואפשר דע' דלעולם בהם תעבודו לא שייך אלא באדון שעובד בו אבל באחר לא אלא דבאחר לא שייך שחרור כיון דהעבד לאו ברשותו הוא אבל מלך שיש לו רשות גם על נכסי אחר יכול לשחרר ועדיין צ"ע:
ונתגייר ר"י אמר קיים פרי' ורבי'. באהע"ז (סי' א') יש בזה פלוגתא בין הפוסקים דלדעת הרמב"ם והטור והשו"ע דוקא בנתגיירו גם בניו אמרינן דקיים פרי' ורבי' הא לאו הכי לא אבל המהרי"ל כתב וכן הוכיח הבית שמואל מדברי התוספות דגם בלא נתגיירו קיים פו"ר ויש להקשות באמת הרמב"ם מנ"ל כן הא הש"ס לא חילק בכך, ונ"ל דהרמב"ם הוכיח כן מדאמר רב הונא לקמן דהיו לו בנים ומתו קיים פו"ר כיון דהוציא נשמות מגוף ואפילו ר"י לא פליג אלא דלשבת יצרה ג"כ בעינן אבל לעולם הרי מבואר דיש טעם לפו"ר לכלות נשמות שבגוף ולפי מה שהוכיח התוספות בע"ז (דף ה') הא דרב אסי בנשמות דישראל איירי מ"ש והשתא איך אפשר דקיים פו"ר בבניו שהם א"י הא לא כלי מגוף נשמות ישראל ועיין בנדה (ר"פ ב') דהנושא קטנה מעכב את המשיח כיון דלא כלו נשמות שבגוף הרי דגם לדידן קפדינן על זה אע"כ הוכיח הרמב"ם דגם ר"י לא קאמ' אלא בבניו שנתגיירו ג"כ דנתנו להם נשמות ישראל:
בתוספות ד"ה דכתיב. וא"ת ומנלן שפירש מדעתו. ק"ק הא ואתה פה עמד עמדי לא נאמר לו אלא בזמן שהי' בהר לקבל הלוחות ואכתי אחר שירד מדעתו פירש וגם בשם מנ"ל דהסכים הקב"ה על ידו, וי"ל דבביצה (דף ו') רצה להוכיח דדבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו מדהוצרך הקב"ה לומר שובו לכם לאהליכם והשיב דלמא משום מצות עונה הוא דקאמ' והוכיח כן מהמה יעלו בהר, וא"כ לפי המסקנא דצריך מנין אחר להתירו ע"כ הוצרך קרא דשובו לכם ג"כ להתירם בנשיהם וכיון דמשה הוצא מכלל דשובו לכם כדכתיב ואתה פה עמד עמדי א"כ גם לאחר שירד מן ההר אכתי הי' אסור מכח אל תגשו אל אשה ושפיר קאמר דהסכים הקב"ה על ידו, וזה מה שדייקו התוס' בלשונם שוב לא הותר לו ולא הקשו בקצור הא ע"פ הדבור עשה וא"ל דאכתי רק מדעתו עשה שפירש כיון שעדיין לא קיים פו"ר א"כ ליתי ע' דפו"ר ולידחי ל"ת דאל תגשו דהא לכתחלה לא לבטל ע' דפו"ר נאמר לאו זה דבג' ימים לא הי' בטול ע' בזה כמש"כ התוספות לעיל אבל במשה שנגע לאו זה לע' דפרו ורבו ליתו ע' ולידחי ל"ת דז"א דהא איסור אל תגשו ודאי איכא ג"כ בהעראה דחשיב בכל מקום קריבה בעריות וח"ל וע' דפו"ר לא מקיים עד גמר ביאה וכעין מה שתרצו התוספות בחגיגה (ג' :) לענין שפחה:
אכן מכ"מ ק' מנ"ל להש"ס דהסכים הקב"ה על ידו דלמא לעול' הי' מותר באשתו אף שעדיין הי' עליו איסור לאו דאל תגשו דע' דוחה ל"ת וא"ל דלא ה"ל בעידנא דהא בע' דפו"ר איכא גדול השלום ודחי אפילו עשה ואפי' שלא בעידנא כדמוכח בחולין (דף קמ"א) דמצריך התם קרא דלא יקח אם על הבנים אפילו לטהר המצורע דה"א ע' דגדול השלום דמצורע דחי ע' ואף דלא הוי בעידנא וכמש"כ התוספו' בפסחים (דף נ"ט) וממה שכתבו התוספות משפח' אין ראי' נגד זה דהתם ליכא משום שלום כיון שעדיין לא נשאה אבל משה שכבר נשא ליתי ע' ולידחי ל"ת ומנ"ל דהסכים הקב"ה עמו, וי"ל דהנה בשבת (דף פ"ז) מייתי עוד קרא דהסכים הקב"ה עמו דכתיב פה אל פה אדבר בו, ויש להבין מ"ט לא מייתי גם הכא דרשה זו, אבל נראה דשתי הדרשות א' הן דגם הכא סמך אדרשה זו דרש"י בחומש פירש ע"פ הספרי אקרא פה אל פה אדבר בו פה אל פה אמרתי לו לפרוש מן האשר והיכן אמרתי לו בסיני שובו לכם לאהליכם ואתה פה עמד עמדי עכ"ל, ולכאורה ק' דא"כ פה אל פה ג"כ סמך אדרשה דאתה פה עמד עמדי למה מייתי התם בשבת הך דרשה אחר שכבר הביא הך ואתה פה עמד עמדי, אבל י"ל דבזה בא לתרץ מה שהקשתי לעיל הא משמעות ואתה פה עמד עמדי לא משמע אלא כל זמן שהוא בהר וענ"ל אחרי כן על כן מייתי קרא דפה אל פה דגילה הקב"ה דעתו כמו דעת משה ולעולם צוה לו כן אבל העיקר הי' מאתה פה ע"ע דבזה צוה לו הקב"ה כן ולהכי לא מייתי הכא רק העיקר דרשה ולא דרשה דפה אל פה דאינו רק לגלות על זה, ולכן ל"ק ג"כ מה שהקשינו דליתי עשה ולידחי לא תעשה כיון דהקב"ה בפי' אסר לו לעולם בואתה פה ע"ע ומה שאסר הקב"ה בפי' לא שייך דחיי' עוד ועוד דהשתא ה"ל עשה ולא תעשה. ועשה דגדול השלום אף שדוחה עשה מכ"מ עשה ולא תעשה לא דחי מידי דהוי אעשה דרבים דדוחה ג"כ עשה אפילו שלא בעידנא כדמוכח מר' אליעזר ששחרר עבדו ואעפ"כ ע' ול"ת אינו דחי כדמוכח בר"ה (דף ל"ד) דאמרינן דשופר של ר"ה אין מחללין עליו את הי"ט דשופר ע' וי"ט ע' ול"ת ואין ע' דוחה ל"ת ועשה אף דשופר ע' דרבים הוא דמה"ט הוי דוחה ל"ת לחוד אף שלא בעידנא כמש"כ המגן אברהם בא"ח (סי' תמ"ו) בשם ר"ת:
ובזה מתורץ ג"כ מה שהקשו התוספות דמנ"ל דפירש מדעתו הא נאמר לו ואתה פה עמד עמדי די"ל דאכתי לא הי' רק מדעתו דהא ואתה פה עמד עמדי הי' אפשר לפרש כל זמן שהוא בהר כמו שחשבו גם אהרן ומרים עד שנאמר להם פה אל תה אדבר בו, וקושיא שניי' של התוספות למה כעסו עליו אהרן ומרים כיון שע"פ הדבור עשה פשיטא דמתורץ בזה דהא אז עדיין לא נאמר להם פה על פה אדבר בו לגלות דואתה פה עמד עמדי לעולם קאמר:
בא"ד. או שנתן לה גט. ק"ק אכתי למ"ד בזבחים (דף קט"ז) יתרו אחר מ"ת בא וא"כ צפורה לא היתה אצל משה בשעת מ"ת ומאז לא הותר, קושית התוספות במקומה עומדת למה כעסו אהרן ומרים:
בד"ה ר' יוחנן. מפטר נמי כשנתגייר. אכתי לא מבואר במה פליגי ר' יוחנן ור"ל וי"ל דפליגי בהך מלתא שפירשתי לעיל (מ"ח:) דפליגי גם ר' חנניא ב"ג ורבי יוסי בה דהיינו אי אמרינן כקטן שנולד דמי וכאילו לא חי מקודם לעולם או אי אמרינן דדיינין לי' כאלו חי ומת כשהוא עכו"ם ונולד עתה לישראל ע"ש, וה"נ בהא פליגי ר"י ור"ל דלר"י דיינינן לי' כמת ונולד וכיון דכבר קיים בגלגול הקדום מצות פו"ר לא צריך לקיים עוד עתה כי נפש הישראלי נשלמה בקיום תרי"ג מצות ולזה צריך גלגול כדי שיעלו כל המצות בידו והיו לי לאחרים אכן אחרי שכבר קיים המצות נשלם בזה ולא צריך לקיים עוד אבל ר"ל ס"ל דדיינינן לי' כאלו לא חי מעולם ואז ודאי צריך לקים עתה כשהוא גר:
בד"ה בני פרי' ורבי'. וי"ל דהכא לאו בני חיוב פו"ר. הלשון דחיק קצת ולולא דבריהם הי' אפשר אפרש כיון דודאי אף דעתה ב"ל לאי פו"ר ננהו דמשנתנה התורה ולא נשנית מצות פו"ר אמרינן לישראל נאמרה ולא לב"נ מכ"מ עד מתן תורה הי' גם ב"נ מצווין על זה כמבואר בסנהדרין וא"כ ישראל בשעת מ"ת כשהא להם בנים קודם לכן ודאי קיימו פו"ר והיו מתיחסים אחריהם אף שהי' להם אז דין גרים דהא כל דין גירות מהתם ילפינן כמבואר לעיל (דף מ"ו) וא"כ ה"נ ה"א כשנתגייר עתה כיון דקודם מ"ת גם ב"נ בני פו"ר ננהו קיים גם עתה פו"ר כמו ישראל בשעת מ"ת קמ"ל דלא, אי נמי י"ל מה דקאמר בני פרי' ורביה ננהו היינו דאף דציווי דפו"ר שנאמר בנח אינו רק בישראל מכ"מ ברכה דפרו ורבו שנאמרה לאדם היא גם בב"נ, ועיין במהרש"א סנהדרין (דף נ"ח):
בד"ה הכל מודים. משמע דאם הי' יכול לשא שפחה. הא דלא הקשו ג"כ אמה דקאמר לשא בת חורין אינו יכול דמשמע אם יכול שפיר דמי ואמאי הא צד עבדות שבו ג"כ מצווה אפו"ר כמש"כ התוספות בחגיגה (ג:) מהירושלמי דעבד מצווה אפו"ר ואינו יכול לקיים כשהוא עבר כיון דאין לו חייס דז"א דא"כ גם בשהוא כולו עבד יש להקשות דע"כ ישחררו לקיים פו"ר, ובלא"ה דברי התוספות שם תמוהין דאיך שייך דעבד מצווה אפו"ר והוא לעולם לא יכול לקיים מצוה שהוא חייב בה כיון דאין לו חיים והתוספות בגטין באמת כתבו דלא מצווה עבד אפו"ר וכמו שהעיר גם המהרש"א שם:
והנה להך שיטה דעבד לא מצו' אפו"ר יש ליישב קושית התוס' דהכא עפי"מ שהקשו התוס' בחגיגה שם ישא חצי' שפחה וחציה ב"ח ותרצו אתי צד חירות ומשמש בצר שפחות ע"ש, ולכן קאמר שפיר לישא שפחה אינו יכול דאם צד חירות מותר בשפחה הי' יכול לישא חצי' שפחה ואז היו בניו ג"כ חצי ב"ח והי' מקיים פו"ר על ידן מצד חירות שלו וצד עבדות שלו באמת פטור אכן כיון שלישא שפחה אינו יכול לא יכול גם לישא חצי' שפחה וחצי' ב"ח:
וראיתי עוד בט"א שם שכתב מה דאיתא בירושלמי אסור לעבד לישא במועד זה משום דידה דהיא מצי' טל פו"ר לריב"ב ובה שייך פו"ר שהרי זרעה מיוחס אחרי' ע"ש, ולענ"ד זה תימא שהרי עבד מותר באמו כדאמרינן סנהדרין (ד' נ"ח):
ומה שהקשה המהרש"א עוד אמה שכתבו בחגיגה שם דעבד מצווה אפו"ר דפרו ורבו נאמר גם לכנען והקשה הא אמרינן בסנהדרין דלא נאמר לב"נ כלל והניח בצ"ע, י"ל דכוונת התוספות היא ע"פ מה שפירשנו לעיל מה דקאמר הני נמי בני פו"ר ננהו מעיקרא דקאמר דקודם מ"ת היו מצווין על זה לכן שייך עתה גם בגר א"כ ה"ל כתבו התוספות לענין עבד אף דאמרינן דמצות שאין האשה חייב אין העבד חייב ואשה לא מצווה אפו"ר היינו לענין מצות דבא לו חיובו מצד שנעשה ישראל אבל לענין פו"ר כיון דקודם מ"ת הי' מצווה על זה דגם כנען שהי' עבד וכל זרעו עבדים ג"כ הי' בכלל פו"ר רק דכשנתנה תורה לא נשתייר מצוה זו רק לישראל מכ"מ כשנתגייר ונעשה עבד אז חל עליו החיוב דמעיקרא שלא נתרחק ממנו אלא מצד שלא הי' נכנס אז בכלל ישראל משא"כ לענין שאר מצות שלא הי' חייב בהן כשהוא ב"נ ולא חל החיוב אלא מצד שנעשה ישראל בזה לא נכנס העבד לכלל חיוב אלא במה שהאשה חייבת, שוב ראיתי שגם המשנה המלך (הל' מלכים פ"י) והטורי אבן בחגיגה (שם) כתבו כן ביישוב קושית המהרש"א:
בא"ד. כיון דיכול לקיים כל דהו. לא ידעתי למה לא תרצו בקיצור דאף דלרב נתן אליבי' דב"ה חלי פו"ר ושבת בהדדי מכ"מ כיון דפסקינן כת"ק אליבי' דב"ה דזכר ונקבה בעינן אף דשבת איכא ג"כ בנקבה לחוד מ"ה מוכח דפו"ר ושבת לדידן לאו בהדדי תלי ואין להביא ראי' מר' יוחנן דס"ל דהיו לו בנים ומתו לא קיים פו"ר דלשבת יצרה בעינן וכי דברי לברתא דילא קאמר רבא הטעם דלשבת יצרה בעינן והא איכא אלמא דשבת ופו"ר חדא מלתא הוא דז"א דודאי כשהוליד בן ובת קיים פו"ר רק דמשום לשבת יצרה צריך שהבנים יהיו להם ג"כ בנים אי ראויין להוליד אבל לא דפו"ר ושבת חדא מלתא הוא ורק לר' נתן אליבי' דב"ה דמפרש טעמא דפו"ר משום שבת הוא דמוכח כן ולכן לא הביאו התוספות ראי' רק מזה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |