עבודת המלך/דעות/ז

עבודת המלך דעות ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

המרגל בחבירו עובר בלא תעשה שנאמר לא תלך רכיל בעמיך. בירושלמי פאה פ"א ה"א אזהרה ללשון הרע מנין וכו' אמר רבי לא תני ר' ישמעאל לא תלך רכיל בעמך זו רכילת לשון הרע ובנוסח הירושלמי שהיה לפני מהר"ש סירליאו זו רכילות ולשון הרע תני ר' נחמיה שלא תהא כרוכל הזה מטעין דבריו של זה לזה ושל זה לזה, והם הם דברי רבנו כאן ובה"ב שכתב יש עון גדול מזה והוא בכלל לאו זה והוא לה"ר, ועי' בכתובות מ"ו שדרשו מזה אזהרה למוציא שם רע, ועי' לרבנו בספר המצוות ל"ת ש"א שאחר שהביא שהזהירנו מרגל סיים ובכלל לאו זה אזהרה מהוצאת שם רע ועי' להרב המגיה בספר המצוות החדש שהביא כי בכמה כת"י ליתא הך סיומא בדברי רבנו.

ואע"פ שאין לוקין על דבר זה. הוא מטעם שכתב רבנו בפי"ח מהל' סנהדרין ה"א משום דהוי לאו שאין בו מעשה, ועי' בחינוך והרי במשנה דערכין ט"ו אמרי נמצא האומר בפיו חמור מעושה מעשה, והרי גם מוציא שם רע בכלל לאו זה כמו שהבאנו מדברי רבנו, הרי דלא חשיב מעשה ויש מי שרוצה לומר משום דהוי גם לאו שבכללות, אבל יש מקום להאריך בזה.

עון גדול הוא וגורם להרוג נפשות רבות מישראל לכך נסמך לו ולא תעמוד על דם רעך. לא נודע מקור דרשת הסמיכות ומצאתי בפי"א דמס' דרך ארץ רבה ר' יצחק אומר קורצין הרי זה משופכי דמים שנאמר לא תלך רכיל בעמך ולא תעמוד על דם רעך, עי' בהגהות מרן הגר"א ז"ל שם שכן היתה נוסחתו והם הם דברי רבנו.

ב

איזהו רכיל זה שטוען דברים והולך מזה אל זה. בכת"י אברבנאל שהוא טוען בדברים והולך וכו' והוא מבואר בתורת כהנים קדושים ובירושלמי שהבאנו לעיל.

ואומר כך אמר פלוני כך וכך שמעתי על פלוני. עי' כ"מ שר"ל שרכיל לדעת רבנו הוא האומר פלוני אמר עליך כך וכך או שעשה לך כך וכך אע"פ שאינו של גנות כמו בהלשנת דואג שאמר על אחימלך שנתן לחם וחרב גלית לדוד עי"ש, ובודאי אם נודע לזה שדואג רכיל היה אז מוכרח שבכלל רכילות גם האומר שפלוני עשה כך וכך שהרי דואג אמר אל אחימלך שעשה כך וכך ובאמת לא נמצא לא בדברי רבנו ולא בדברי יתר הראשונים שיזכירו בכלל רכיל האומר פלוני עשה כך, ובאמת שפיר אפשר לפרש דברי רבנו כך וכך שמעתי על פלוני שכוונתו כך שמעתי על פלוני שאמר עליך, שהרי רכיל הוא רק המטעין דברים מזה על זה, ועי' מ"ש לקמן בביאור ההשגה ונתבארו הדברים.

אע"פ שהוא אמת. לקמן גבי לשון הרע, ובאמת אי נימא כמ"ש הכ"מ דדואג רכיל היה הרי להדיא דאפילו אומר אמת שהרי אמת היה שמסר אחימלך לדוד כל האמור וכן אני מזכה ופלוני מחייב דאית ביה משום לא תלך רכיל אע"פ שהוא אמת.

יש עון גדול מזה עד מאד. כמ"ש רבנו לקמן שאין לו חלק לעולם הבא ויתר הפרטים שאינם ברכילות לדעת רבנו ויבואר לקמן.

והוא בכלל לאו זה והוא לשון הרע. ירושלמי דפאה שהבאנו לעיל.

והוא המספר בגנות חבירו אע"פ שאמר אמת. עי' בפי' המשנה לרבנו בפ"ק דאבות שאין לה"ר שיכזב על האדם וייחס לו מה שלא עשה כי זה נקרא מוציא שם רע וכו' וכמ"ש רבנו לקמן והרב בעל תורת חיים הביא ראיות לזה ממו"ק ט"ז דמבואר שם דאי לאו ילפותא דשליח בי"ד מותר לומר הוי בכלל לה"ר וכן בעובדא דר' יהודה חייטין דב"ב קס"ד דאף שהיה אמת מ"מ אמר לו כלך מלה"ר הזה.

אבל בעל לשון הרע זה שיושב ואומר וכו' ואמר דברים של גנאי על זה אמר הכתוב יכרת ה' וכו'. שם בגמ' דערכין ט"ו סיפר אין לו תקנה שכבר כרתו דוד ברוח הקודש שנא' יכרת וכו' ומפרש רבנו דקאי על לה"ר וכאמרם מה תקנתו של מספרי לה"ר, והנה הראב"ד השיג ע"ז וכתב א"א לא אלא קשה הראשון מן השני שהראשון הוא תלתאי והורג נפשות והשני תנין ואינו הורג אלא את עצמו בינה זאת. וכוונת הראב"ד ז"ל דכרת דיכרת ה' וכו' וכן הא דאמרו דאין לו חלק לעוה"ב על רכילות נאמר ואם כי אמרו בלה"ר הרי גם רכילות נקרא אצל חז"ל בשם זה, ונמצא דרכילות הוא עון גדול מלה"ר ולהיפך ממ"ש רבינו, ובאמת גם שיטת רש"י ז"ל בערכין שם כשיטת הראב"ד ז"ל שהרי כתב לישנא תליתאי זה לשון הרכיל שהיא שלישית בין אדם לחבירו לגלות לו סוד, וכן מצאתי לרבנו גרשום מאור הגולה ז"ל שם שמפרש לשון תליתאי שהאומר שמעו האחד ואמרו לאחד דהוא ג' בני אדם הרי להדיא דעל רכילות קאי. ונראה שדברי הראב"ד ז"ל מוכרחין מהא דאמרו בירושלמי שם ולמה הוא קורא אותו שלישי שהוא הורג שלשה ובימי שאול נהרגו ארבעה דואג שאמרו וכו' וכן הוא בתנחומא חוקת אות ד' ובמדרש רבה דברים פ"ה שהוא הורג שלשה מנין דואג שאמרו שאול שקבלו וכו' הרי להדיא דלשון תליתאי קאי בדואג ונלמד מדואג, ודואג הרי רכיל היה לשיטת הכ"מ ויתר המחברים הם להדיא דתליתאי קאי על רכילות וממילא רכילות קשה מלה"ר.

ועי' לרבנו יונה ז"ל בשעריו שער ג' אות רכ"ב בחלק השלישי הולך רכיל וכו' וקראו רבותינו את הרכילות לשון שלישי מפני שהוא הורג שלשה וכו' כמו שידעת מענין דואג שנטרד בסבת הרכילות וכו' עי"ש היטב בדבריו ומבואר ג"כ דרכילות הוא תליתאי, ודואג רכיל היה ועי' באגדת בראשית פ"ג אפילו הוא מת אין מכפרים לו וכו' מדואג שאין לו חלק לעוה"ב, הרי דגם הא דאמרו אין לו חלק לעוה"ב לא על לה"ר נאמר אלא על רכילות שהרי יליף לה מדואג ודואג רכיל היה וזהו יסוד ההשגה. אבל באמת תמוה אצלי דמנין להם דבדואג היה רק רכילות, והלא היה שם גם לשון הרע שהרי דואג אמר לשאול שכיון שאין נשאלין אלא למלך והמרה על הסנהדרין שאמרו שנשאלין גם למי שהצבור צורך בו, וא"כ לפי דבריו אחימלך היה מורד במלכות וסיפר בגנותו והרי כך א"ל שאול לאחימלך כך היית שואל לו ואין אתה חייב מיתה עי"ש במדרש. ואפילו אם נתעקש לומר כיון דבאמת ע"פ דין לא היה גנאי שהרי אחימלך כדין עשה כהוראת הסנהדרין שנשאלין למי שהצבור צורך בו, ואף שהוא חושב שהוא גנאי לא מקרי לה"ר כיון שאינו גנאי באמת אבל הרי כתב רבנו לקמן בה"ה דהמספר דברים שגורמים להזיק לחבירו בגופו או בממונו הוי לה"ר והרי דברי דואג גרמו להמית את אחימלך ונוב עיר הכהנים ובודאי דהוי לה"ר ובאמת מצאנו לחז"ל שאמרו בסנהדרין ק"ו ב' א"ל הקב"ה לדואג וכו' כשאתה מגיע לפרשת מרצחים ופרשת מספרי לה"ר מה אתה דורש בהם, (ולהראב"ד על כרחך צ"ל דהכוונה לרכילות, ואפשר שכוונו לענין אחר במה שאמרו לעיל צ"ג ב' כל הפסוק הזה לא אמרו דואג אלא בלה"ר עי"ש).

ונראה לענ"ד דמחלוקת רבנו והראב"ד הוא ביסוד הדין דרכילות ולשון הרע, הנה כבר הזכרנו לעיל שמרן הכ"מ הוסיף על דברי רבנו ברכילות כך וכך עשה פלוני מה שלא נזכר בדברי רבנו כלל, ולפי"ד גם מה שעשה פלוני הוא רכילות, אבל באמת מלשון התורת כהנים והירושלמי שרכיל הוא הטוען דברים מזה אל זה וכמו שהעתיק רבנו והחילוק בין רכילות ללה"ר, שרכילות הוא רק טוען דברים מזה אל זה אבל לה"ר הוא שאומר כך עשה פלוני, וכמבואר בדברי רבנו להדיא אבל בעל לה"ר זה שיושב ואומר כך וכך עשה פלוני, כך וכך שמעתי עליו, והוא השנוי מרכילות ששם כתב כך אמר פלוני כך וכך שמעתי על פלוני ר"ל ששמע שאמר פלוני וכאן כתב כך עשה פלוני כך וכך שמעתי עליו ר"ל שעשה ולפי שיטת רבנו הנה דואג מספר לה"ר היה וע"ז הרי אמר דקטל תליתאי א"כ על לה"ר נאמר זה, ולה"ר חמור מכלם, וגבי לה"ר כתיב יכרת ה' וכו' ולהראב"ד גם כך וכך עשה פלוני הוא רכילות, והחילוק הוא רק בין רכילות ללה"ר בזה שברכילות צ"ל כך וכך עשה לך פלוני ר"ל שעשה לרעתך ובלה"ר הוא רק שעשה דבר של גנאי ואינו נוגע לחבירו, ודואג רכיל היה וזהו קטיל תליתאי ונמצא דרכילות חמורה ביותר מלה"ר.

אבל יש לי ראיות מכריחות כשיטת רבנו דעל לשון הרע קאי עי' בפרקי דר"א פנ"א כל המספר לה"ר אין לו חלק לעוה"ב ויליף לה מקרא דאותו אצמית ואמר שם תדע לך שהוא כן בא וראה מן הנחש שהלשין לאדם ולעזרו וכו' ושם הרי היה לה"ר ולא רכילות עי"ש לעיל פי"ג ובבראשית רבה פי"ט שאמר דלטוריא על בוראו כל אומן שונא וכו' והרי זהו לה"ר ממש, וכן אמרו שם בישראל שאמרו לה"ר על הקב"ה וג"כ לה"ר ממש, ועי' באגדת בראשית סוף פע"ח וברכה ותנחומא מצורע לעתיד לבא הכל מתרפאין והנחש אינו מתרפא וכו' וכשם שהנחש אין לו רפואה כך האומר לה"ר על חבירו אין לו רפואה לעתיד לבוא וכן דוד אומר מלשני בסתר הרי להדיא דיליף שאין לו חלק לעוה"ב מנחש, והוא על לה"ר ולא רכילות, ועי' במדרש רבה ויקרא פכ"ו דמביא עובדא דלה"ר קטיל תליתאי עובדא הוי בגבר דהו"ל כלה בישא וכו' מה עבדת אזלת ואמרת לבעלה הדין אבוך בעי לשמשא יתי ואי לית את מהמנית לי אחת לרמשא וכו' הרי להדיא דקטיל תליתאי הוא בלה"ר ולא ברכילות, עיין היטב בכל זה.

ג

אמרו חכמים שלש עבירות נפרעין מן האדם בעולם הזה ואין לו חלק לעולם הבא וכו'. והא דנפרעין היא ברייתא בתוספתא וירושלמי פ"א דפאה שהבאנו ואבות דר"נ פ' ארבעים, ולפנינו הנוסחא והקרן קיימת לעוה"ב, אבל עי' לרבנו בפי' המשנה פ"ק דאבות וכן הסמ"ג העתיקו לשון התוספתא על ג' עבירות וכו' ואין לו חלק לעוה"ב כנוסח רבנו ובאמת גבי לשון הרע הרי כבר הבאנו לשון הפרקי דר"א פנ"ג וכן הוא להדיא במס' דרך ארץ רבה פי"א ומספר לה"ר אין לו חלק לעוה"ב.

ושפיכות דמים. עי' מ"ש בפ"ג מהל' תשובה.

ועוד אמרו חכמים וכו' כאלו כופר בעיקר. שם בגמ' ובירושלמי שם ובמדרשים ועי' מדרש שוח"ט פי"ב.

והמקבלו יותר מן האומרו. ר"ל שהרי דואג נהרג הוא לבדו ושאול הוא ובניו כ"כ הרב כנסת הגדולה ואינו מוכרח, והרי תנו רבנן על חמש חטאות נהרג אותו צדיק שנאמר וכו' ועי' ויקרא רבה פכ"ו ומדרש שוח"ט ז' ותנחומא אמור ובאגדת שמואל פכ"ד, ומאן לימא לן דמשום חומרא דמקבלו הוא, ויש שרוצים להוכיח כן מאמרם בשבת נ"ו אלמלא קיבל דוד לשון הרע לא נחלקה מלכות בית דוד ולא עבדו ישראל עבודה זרה ולא גלינו מארצנו ומדתלי הדבר בדוד שקבל ולא בהאומר ש"מ שזה חמור וגם זה אינו מוכיח כלל, אבל מדברי רבנו בפי' המשנה פ"א דאבות שכתב ואמרו והמקבלו יותר מן האומרו נראה שהיה לפניו המאמר כמו שהוא, וכן נראה ברור מלשון הסמ"ג לא תעשה ט' שהיה כן לפניו בנוסחת הגמ' דערכין שם.

ד

ויש דברים שהן אבק לשון הרע כיצד מי יאמר לפלוני שיהיה כמות שהוא עתה או שיאמר שתקו מפלוני אינו רוצה להודיע וכו'. לא נתבאר מקור הדברים וטעמם, ועי' להרב חפץ חיים כלל ט' דעתו שמה שכתב רבנו אחר המספר בטובת חבירו בפני שונאיו שזה גורם להם שיספרו בגנותו קאי גם על הנך ור"ל שגם דברים אלו גורמים שיספרו בגנותו וזהו גדר אבק לה"ר, ונמשך הרב אחר דעתו ודעת היד הקטנה שהמספר לה"ר דרך שחוק ודרך קלות ראש כלומר שאינו מדבר בשנאה וכן המספר לה"ר דרך רמאות שהזכיר רבנו לקמן בהך הלכה, זהו לה"ר גמורה ולא אבק, אבל הרי נראה ברור מדברי רבנו בפ"א דאבות גבול יותר בין לה"ר ובין אבק לה"ר וכל אלו המנויים כאן הם אבק לה"ר וכמו שמוכיח לשון רבנו כאן (והרגיש בזה הרב בהגה"ה וכתב שאח"כ מצא באבות כן), אשר על כן נראה להביא קצת מקורים לדברי רבנו.

והנה לפי דברי רבנו בפי' המשנה דאבות שם זה הכלל לשון הרע הוא ספור רעות האדם ומומיו ולגנות אדם מישראל באיזה צד שיהיה מן הגנות וכו' ואבק לה"ר הוא זכרון מומי האדם בלתי ביאור עי"ש ולפי"ז הציור שכתב כאן רבנו מי יאמר לפלוני שיהיה כמו שהוא עתה (כלומר מי חשב עליו שיהיה כמו שהוא) וכן שתקו מפלוני איני רוצה להודיע מה אירע ומה היה זהו זכרון מומי האדם בלתי ביאור, ועי' במדרש הובא בילקוט קרח ואנשים מבני ישראל אנשים אשר נקבו בשמות אע"פ שלא פרסמן הכתוב נתן סימניהון ומתוך המקרא אתה מבין אותם משל למה הדבר דומה לבן טובים שגנב כלים מן המרחץ ולא היה בעל הגניבה רשאי לפרסמו התחיל נותן סימנים א"ל מי גנב את כליך אמר אותו בן טובים בעל קומה ושיניו נאות שערו נאה משנתן סימנים ידעו מי הוא וכו' הרי מפורש דיש שנוי בין אם אומר בפירוש לאומר דברים בלי ביאור, וכן מצאתי לרד"ל בפרקי דר"א פמ"ד ובמדרש אחר ארבעים שנה רצה משה להזכיר לישראל ולומר להם זוכרים אתם שאמרתם במדבר היש ה' בקרבנו אם אין אם אני אומר לישראל כך הרי אני מלבין פניהם וכו' אלא אני אומר להם מעשה עמלק והם מבינים מה שכתוב לפניו משל למה הדבר דומה וכו' הרי להדיא דאם אומר בדרך רמז בלי ביאור נקל לישראל ואף דאמרו מאן דזקיף ליה זקיפא בדיותקא לא לימא תלי ביניתא וכתבו רבנו לעיל פ"ו ה"ח מ"מ קיל יותר.

וכן ביאר רבינו הנך תרי עובדא דירושלמי פ"ק דפאה בחנותא דכיתנא דאמר מה אנן אכלין חובצא ובאידך עובדא דלית אנן סלקין מבקרא לר' יוחנן יומא דין, ועל עובדא הראשונה אמר ר' יוחנן זהו לשון הרע בצנעא ובאידך אמר ר' שמעון בן לקיש דהוא לה"ר בצדק לפי גי' מרן הגר"א ז"ל וכן הוא בירושלמי דפוס וויניצא וסובר רבנו דודאי אותו שאמר חובצא ואותו שאמר לבקר את ר"י לא לתומן אמרו כן דאם אמרו כן לתומן מאי שייטא דלה"ר כאן, אלא שרצו באמת להפסידם ואמרו בדרך כזה, וע"ז אמרו שהוא לה"ר בצנעא כלומר שאינו לה"ר ממש אלא לה"ר בלי ביאור שהזכיר רבנו דהוא אבק לה"ר וכן באידך עובדא שאמר שהוא לה"ר בצדק ר"ל ג"כ שאין זה לה"ר ממש ואף שעשו זאת בערמה מ"מ כיון שלא הזכירו בפירוש אין זה לה"ר גמור ועי' במג"א (שם) [סי' קנו סק"ב] רמז כן בקצרה ונראה דדעתו כך הוא דזהו רק אבק לה"ר ולפי"ז צ"ל דהא דאמרו שם בעון קומי ר' יוחנן איזהו לה"ר האומרו והיודעו, ומביא ע"ז הנך תרי עובדי ועי' בפני משה שם דאף אם אומר איזה דבר ברמיזה אף שאינו בפירוש אלא שיודעו ומכוון עליו גם זה הוא לה"ר, דר"ל רק אבק לה"ר ולא לה"ר גמור וכן משמע שם, ובמה שכתב רבנו דאם אומר בצחוק כלומר שלא מחמת שנאה אין זה אלא אבק לה"ר, עי' בירושלמי שם לעיל א"ר חנינא בא וראה כמה קשה הוא אבק לה"ר שדברו הכתובים לשון בדאי בשביל להטיל שלום בין אברהם לשרה ותצחק שרה וכו' ואדוני זקן ולאברהם אינו אומר כן וכו' ומה שאמרה שרה עליו בולע ואינו פולט עי"ש תפסו חז"ל שהוא דבר של גנאי לאברהם דבלאו הכי לא שייך כלל לה"ר ובכל זאת נקרא רק אבק משום ששרה לאו מחמת שנאה אמרה כן אלא דרך שחוק.

והנה הרב חפץ חיים עורר ע"ז מדרשת הספרי ומה מרים שלא נתכוונה לגנותו וכו' אלא לשבח ומשום מצות פריה ורביה וכו' ועי"ש מה שמביא בשם הרמב"ן ז"ל ולא ידעתי מנין לנו שבאמת במרים לא היה אלא אבק לה"ר ומ"מ נענשה, ועי' בדברי רבנו סוף הל' טומאת צרעת ועל עון זה מזהיר בתורה השמר בנגע הצרעת זכור את אשר עשה וכו' הרי הוא אומר התבוננו מה אירע למרים הנביאה שדברה באחיה שהיתה גדולה ממנו בשנים וכו' והיא לא דברה בגנותו אלא טעתה שהשותו לשאר נביאים, והוא לא הקפיד על כל הדברים האלו וכו' ואע"פ כן מיד נענשה הרי להדיא שלא היה כאן לה"ר באמת אלא לתא דלה"ר, ומזה אנו למדין ללה"ר גמורה בק"ו ויש עוד להאריך בכל זה, הארכתי קצת בכל זה לבל נאמר נואש חלילה וה' הטוב יכפר.

וכל המספר בטובת חבירו לפני שונאיו. תוספתא פ"א דע"ז וגמ' דב"ב קס"ד ורבנו הוסיף וכתב בפני שונאיו כדי לישב מ"ש רז"ל בכמה מקומות להיפוך כמו הוא היה מונה שבחן של חכמים או משתבח ביה דאדם גדול הוא וכדומה. ועי' לרבנו לעיל בפ"ה ה"ז דמנה רבנו במדות ת"ח מספר בשבח חבירו, ונאמרו ע"ז ישובים שונים אצל רבותינו הראשונים ז"ל ודעת רבנו לחלק דדוקא בפני שונאיו אסור, ומה שהקשו ע"ז מאותה סוגיא עצמה בעובדא דיהודא חייטא והרי לא היה בפני שונאיו כבר יישב רבנו בעצמו הדברים בפי' המשנה פ"א דאבות שם באמרו וכבר שבח חכם כתיבת הסופר שהראה לו במעמד גדול, וגינה הרב מעשה המשבח וכו' ואמר לו כלך מלשון הרע זו כלומר שאתה מסבב גנותו בשבחך אותו בתוך ההמון שמהם מי שיאהבו ומהם מי שישנאהו וכו' עי"ש וכבר הרגישו בזה מחברים.

ה

אחד המספר בלשון הרע בפני חבירו או שלא בפניו. עי' כ"מ שתמה דלמה פסק רבנו כאביי נגד רבא והוא נגד הכלל וביותר דרבא כר' יוסי ס"ל ועי' ביראים סי' מ"א ובחדש סי' קצ"א כתב להדיא וקי"ל כר' יוסי וכו' דהכי קי"ל דהא קם ליה רבא כוותיה והרבה ישובים נאמרו בזה וגדולי האחרונים תפסו דרבנו קאי בשיטת התוס' שם דס"ל דפלוגתת אביי ורבא וכן הא דר"י באבק לה"ר הוא, במלתא דמשתמע לתרי אפי וכל שהוא אמרו בפניו ניכר מזה דלא לשם לה"ר אמרו אבל בלה"ר גמורה כ"ש דהוי חוצפה, והפר"ח הביא ראיה דבפניו כ"ש דאסור מן הספרי שהבאנו לעיל ומה מרים שלא דברה בגנותו לפניו כך נענשה המדבר בגנותו של חבירו בפניו על אחת כמה וכמה וכן העתיק הרב חפץ חיים כלל ג' דברי רבנו וקשה לומר כן בשיטת רבנו, שהרי לפי שיטת הראשונים אלה גם דינא דמתאמרה באפי תלתא הוא באבק לה"ר ורבנו הרי לא ס"ל כן וכמו שיבואר, אבל אין אנו צריכים לזה ודברי רבנו מתפרשים אל נכון ע"פ מ"ש הרבינו גרשום מאור הגולה ז"ל שם מעולם לא אמרתי דבר וחזרתי לאחורי, כלומר כשהייתי אומר דבר על שום אדם לא צרכתי לחזור לאחורי ולראות שלא יהא שם בעל הדבר, שאפילו אם יהיה שם לא היה חושש, שאינו משקר ואינו אמרו בלה"ר, ע"כ, והדברים מבוארים יותר בשטמ"ק לב"ב ל"ט פי' לא האשמתי אדם שלא בפניו אלא א"כ ידעתי בעצמי שאפילו היה כאן הייתי אומר בפניו ולא הייתי בוש בפניו ולא הייתי מחניף לו וגם הייתי נזהר שיהיה דבר ברור אצלי ולא הייתי מאשים אדם מספק ועל ענין זה אני אומר כל מלתא דמתאמרה באפי מרה לית בה משום לישנא בישא ועי"ש דמתחלה היה סבור דרבא אמרה בדברי גדופין למלתיה ולכן תמה דכ"ש דאיכא חוצפה ולישנא בישא וא"ל רבא כי האי ס"ל כלומר כענין דברי ר' יוסי דברי אמורים, וא"כ מבואר להדיא דגם רבא הכי ס"ל דבאפי מרה מכ"ש דאסור מדאורייתא וכדברי הספרי שהבאנו, וכן הוא דברי רבינו גרשום מאור הגולה וככה המה דברי רבנו ופשוט.

ואם נאמרו דברים אלו בפני שלשה כבר נשמע הדבר ונודע, ואם סיפר הדבר אחד מן השלשה פעם אחרת אין בו משום לשון הרע והוא שלא יתכוין להעביר הקול ולגלותו יותר. הנה בדברי רבנו האריכו מאד, דבאמת בהך דינא דכל דמתאמרה באפי תלתא לית בה משום לישנא בישא נחלקו בו רבותינו הראשונים ז"ל דהרי באמת תמוה שיהיה היתר ללה"ר אם נאמר בפני שלשה, וכי משום שנאמר ברבים קיל והרי הדבר מבואר להיפך שם בגמ' דאדרבה פרהסיא חמורה דהרי משני הא בצנעא הא בפרהסיא ועוד שהוא סתור מכמה מקומות בש"ס ומקראות והרי לה"ר של מרגלים היה ברבים ולה"ר של ציבא ושל דואג ג"כ ברבים היה וכן הוא מבואר להדיא בספרי תצא ובהעלותך.

ומטעם זה כתבו כמה מקדמאי ז"ל דקאי רק על נורא בי פלניא דהוי רק אבק לשון הרע וכדומה, אבל לה"ר עצמה בודאי דפרהסיא חמור ויש מן הראשונים ז"ל שפרשו דקאי על רכילות ולא על לה"ר, ור"ל כיון שהבעלים בשעה שאמרו אמרו בפרהסיא ראיה שאינם מקפידים אם יגלו הדבר ואין בזה משום רכילות, וכן הוא להדיא בשאלתות שאילתא כ"ח וכן הוא בבה"ג וכן הוא בפרש"י ז"ל, ואשר על כן בחר לו רבנו שיטה חדשה בביאור הדבר דיצוייר הדבר באופן שאחד עבר כבר על איסור לה"ר, וסיפר בגנות חברו בפני ג' הנה אם אחד מהשלשה סיפר אח"כ לאחרים אין בו איסור לה"ר, וטעם הדבר עי' בבאר מים חיים כלל ב' שם האריך ע"פ הגירסא בגמרא כל מלתא דעבידא לאגלויי לית בה משום לשנא בישא, וכיון דנאמרה בפני ג' כבר מלתא דעבידא לאגלויי הוא וכן העתיק במקור החיים שם בשם יש אומרים.

ומצאתי שבאמת אפשר לומר שכך מטין גם דברי רבינו גרשום מאור הגולה ז"ל שהרי ז"ל כל מלתא דמתאמרה באפי תלתא שהאחד הראשון אומרה בפני ג' אם חזר וספרה אחד מהם אין בו משום לשון הרע שלדעת כן אמרו בפני ג' שאינו חושש אם יתפרסם הדבר דחברך וכו' ולכאורה הם דברי רבנו ממש, אלא מאי דמסיק לבסוף שלדעת כן אמרו בפני ג' זה אינו מובן לפי"ז והיה נראה יותר דס"ל כשיטת הני קדמאי דקאי על רכילות אבל דבריו הראשונים לא משמע כן שיקרא לבעלים בשם אחד הראשון. ובשיטת רבינו גרשום מאור הגולה לב"ב מבואר להדיא כל מלתא של גנאי דמתאמרה באפיה תלתא ואזלי הני תלתא ומשתעי ליה לאחריני לית בה משום לישנא בישא הרי להדיא דלאו ברכילות אלא בלה"ר הוא וכמ"ש לעיל בשיטתו וגם מדברי הר"י מיגאש והראב"ד ז"ל הובאו בשטמ"ק לב"ב יש להוכיח דס"ל כשיטה זו, דהרי אינהו ס"ל דבמחאה יש בזה משום לישנא בישא, דהרי אמר פלוני אכיל לארעאי בגזלנותא, אלא דאם נאמר בפני ג' שוב רשאים השלשה לומר כן אף דהוי דבר של גנאי ובכלל לה"ר אם נאמר בפני שנים, אבל כשנאמר לפני שלשה מותרים לומר, אמנם בדברי הר"י מיגא"ש אפשר לומר דקאי בשיטת הסוברים דהוא משום רכילות עי"ש היטב, אבל לא זכיתי להבין את הדברים שהרי כשם שאסור להראשון לומר בפני ג', כך הרי אסור להנך תלתא לקבל לה"ר ואינם רשאים להאמין לו, ואיך יתירו להם אח"כ לומר דבר זה לאחרים אחרי שאסור להם בעצמן להאמין בזה ומה בכך שנתפרסם הגנות והרי יש איסור על כל אחד מן השומעים לקבלו, ובר מן דין אין הדבר מתקבל על הלב כלל.

אשר על כן לולא דמסתפינא הוי אמינא דרבנו השמיענו בזה דין חדש שלא עמדו עליו, דהנה רבנו כתב תחלה וז"ל והמספר דברים שגורמים אם נשמעו איש מפי איש להזיק לחבירו בגופו או בממונו ואפילו להצר לו או להפחידו הרי זה לה"ר. ור"ל דלשון הרע לא מקרי דוקא שהוא אומר דבר של גנאי על חבירו אלא אם אומר דברים שיוכלו לגרום לו היזק ואפילו רק להפחידו הרי זה לה"ר, ומקור הדברים הלא הוא כמו שציין הכ"מ מעובדא דיהודה בן גרים בשבת, או מעובדא דדואג דהוי מספר לה"ר לשיטת רבנו וכמ"ש לעיל וע"ז סיים רבנו וכתב ואם נאמרו דברים אלו בפני שלשה כבר נשמע הדבר ונודע. ולפי"ז אם סיפר הדבר אחד מן השלשה פעם אחרת אין בו משום לה"ר, שהרי אין זה גורם לו היזק עוד שהרי כבר נודע הדבר ומקור הדברים מאותה עובדא הנזכרת, דס"ל לרבנו כשיטת ר"ת ז"ל שם בשבת דהוא אותו ר"י בן גרים תלמיד ר' שמעון בן יוחאי, ובודאי לא היה מספר הדברים לבני ביתו אם היה בזה משום לתא דלה"ר, ועל כן מוכרח לומר דכיון דאמר רשב"י הדברים בפני שלשה כמו שאמרו בגמ' שם הוי סבר ר"י בן גרים דאין בו לה"ר עוד והוא לא נתכוין בודאי להעביר הקול ולגלותו יותר ונענש מ"מ על ידי רשב"י משום דבדברים כאלה דברים של מלכות צריכים להזהר בהם ביותר או מטעמים אחרים שהרי עכ"פ סבלו רשב"י ובנו על ידו כל כך או כמו שכתב המהרש"א ז"ל שהיה לר' יהודה בן גרים להבין מהא דר' יוסי ששתק שלא לספר הדברים לפני אחרים (ועי' מ"ש בהל' עכו"ם טעם אחר ב"ר יוסי) ולפי"ז דוקא בענינים כאלה שכל איסורם הוא משום שהם גורמים היזק לחבירו ואין בהם משום גנות, דברים כאלה אם כבר נאמרו בפני שלשה וכבר נודעו אין בהם משום לה"ר עוד שהרי כל איסורם משום שגורמים הם היזק וכשכבר נודעו הרי אינם גורמים היזק עוד יותר אם לא כמו שכתב רבנו שמתכוין להעביר הקול ולגלותו יותר, אבל בספור הדברים באקראי בעלמא אין בו משום לישנא בישא משא"כ במספר דברים של גנאי בודאי יש בהם משום לה"ר אם נאמרו ברבים מק"ו.

ובא וראה דיוק לשון רבנו שכתב ואם נאמרו דברים אלו בפני שלשה, ואין לזה מובן דהרי רבנו על כל פרטי לה"ר קאי דאם נאמרו בפני שלשה והלך אחד וסיפר הדברים לפני אחרים אין בו משום לה"ר, ולמה כתב דוקא דברים אלו אשר על כן ברור כאשר כתבנו, והוא דבר חדש מאד בשיטת רבנו שלא עמדו ע"ז, וסוגיא דב"ב הכי מתפרשא דס"ל לרבנו כשיטת הראשונים ז"ל דבמחאה לית ביה משום לה"ר כלל, שהרי צריך לדעת מזה כדי לשמור שטרו אלא דרצה לומר דפלוגתא דמחאה אי בפני ב' אי בפני ג' בדרבה בר רב הונא קמפלגי, דלדידיה הרי חזינן דכשנאמר הדבר לפני ג' תו ליכא גרמת היזק לחבירו משום דחשיב הדבר כמו מפורסם ודחי לה בגמ' שם דלאו בהא תליא עי"ש.

ו

כל אלו הם בעלי לשון הרע שאסור לדור בשכנתם. עי' תנחומא והובא בילקוט קרח בני ראובן שהיו שכנים לקרח שהיה שרוי בדרום וכו' ודתן ואבירם שהיו שרוין וכו' אבדו מן העולם ועי' סוטה ה' וערכין שם אין אני והוא יכולין לדור וכו' ומכ"ש בשר ודם ועין היטב באבות דר"נ פ"ט הרחק משכן רע שאין הנגעין באים אלא על ביתו של רשע וכו' עוונותיו של רשע גרמו לסתור כותלו של צדיק כיצד וכו' ושם כל הענין.

ולא נחתם גזר דין על אבותינו במדבר אלא על לשון הרע בלבד. הוא במתניתין שם ור"ל על שמיעת וקבלת לה"ר, ולהכי סמיך ליה רבנו דכ"ש לישב עמהם ולשמוע דבריהם.

ז

הנוקם בחבירו עובר בלא תעשה. בכת"י אברבנאל הנוקם את חבירו.

ואע"פ שאינו לוקה עליו. וכו' עי' בדברי רבנו בפי"ח מהל' סנהדרין משום דהוי לאו שאין בו מעשה ועי' בחינוך מצוה רמ"א שכתב שאע"פ שעשה בו מעשה אינו לוקה עליו מפני כן מכוין שאפשר לעבור על הלאו מבלי מעשה ולפי"ז תמהו על רבינו דאיהו לטעמיה לא ס"ל כן, וכמו בקנה חמץ בפסח דס"ל לרבנו דלוקה, אבל הפשוט דענין הנקמה שצותה עליו תורה הוא דבר שבלב ואף אם עשה מעשה, הנה אין במעשה שום איסור ורק על מחשבת הנקמה צותה תורה, ועי' בלשון רבנו בספר המצוות ל"ת ש"ד והוא שעשה לו מעשה אחד ולא יסורו מלחפש אחריו עד שיגמלהו כמעשהו הרע או יכאיבהו כמו שהכאיבו וכו' והוא פשוט.

אלא ראוי לו לאדם להיות מעביר על מדותיו על כל דברי העולם. בנוסח אחר על כל העולם, ובכת"י אברבנאל ליתא כלל לתיבות על כל דברי העולם, ובנוסח אחר הובא במעשה רוקח הספרדי ליתא לתיבות על מדותיו וכך הנוסחא אלא ראוי לו לאדם להיות מעביר על דברי העולם הזה, וכנראה ערבבו ב' הנוסחאות יחדו בדפוסים שלנו, והנה הרב מנחת חינוך מצוה רמ"א תמה על רבנו מסוגיא דיומא כ"ג דפריך והכתיב לא תקום ולא תטור ומשני ההוא בממון הוא דכתיב אבל על צערא דגופא אינו עובר על לאו זה והלאו לא תטור הוא רק ממידת חסידות הנעלבין ואינם עולבין עי"ש בסוגיא, ובדברי רבנו מבואר להדיא ההיפך דלא חילק כלל ועי' לרבנו בסוף הל' תלמוד תורה הביא בתלמיד חכם שביזהו בפרהסיא יהיה נוקם ונוטר אבל הרי דין זה בצערא דגופא הוא גם בשאר כל אדם ולא ידענא מקום לתמיהתו, דמאן לימא לן דהכי הוי מסקנא דבצערא דגופא מותר, ואדרבה הרי על תירוץ זה ההוא בממון הוא דכתיב פריך הגמ' וצערא דגופא לא והתניא הנעלבין וכו' ור"ל דדוחה לתירוץ זה לגמרי, וכן משמע מרבנו חננאל ז"ל שכתב ודחינן ההוא בממון כדתניא איני והתניא וכו' ודחינן אפ"ה נקיט ליה בליביה והאמר רבא וכו' ופרקינן דמפייסו ליה ומפייס הרי להדיא דכל זה אינו אלא דיחויא, ועי' לרבנו בסוף הל' ת"ת דמחלק בין צנעא לפרהסיא ודינא דכל ת"ח שאינו נוקם ונוטר הוא רק בפרהסיא, והוא משום כבוד שמים דוקא ומצאתי להרב חפץ חיים בפתיחתו אות ח' וט' כתב ג"כ הכי בדעת רבנו.

ובאמת מבואר בדברי רבנו בספר המצוות שהבאנו לעיל להדיא דלאו דוקא בדבר שבממון שהרי בספר המצוות מכת"י מינכן הנוסח והוא שעשה לו מעשה אחד ולא יסור מלחפש אחריו עד שיגמלהו כמעשהו הרע או יכאיבהו כמו שהכאיבו וכו' ומה שהביא הסמ"ג בלא תעשה י"ב דגם בשאר כל אדם בצערא דגופא אין בו לתא דלא תקום ולא תטור אלא מדת חסידות לפי שהלך בזה בשיטת היראים כמו במקומות הרבה והיראים ס"ל הכי ועי' בריטב"א ר"ה י"ז ד"ה אמר רבא כל המעביר על מדותיו וז"ל והא דאמרינן בפ"ב דיומא כל ת"ח שאינו נוקם ונוטר וכו' אוקמינא בדלא מפייסא ליה וכו' ומיהו הא דאמרינן במגילה עליה דרב פפא דכל רמשא אמר שרא ליה ומחיל ליה למאן דמצערן היכי דמי אי במילי דידיה מאי רבותיה הא כתיב לא תקום ולא תטור ואי במילי דשמיא כיון דלא מפייסו ליה אמאי אינו נוקם ונוטר וי"ל דלעולם במילי דידיה ודקאמרת מאי רבותיה הא ודאי רבותא רבה איכא דנהי דאמרה תורה לא תקום ולא תטור לגמול לו כרעתו מ"מ לא אמרה למחול לו מחילות שמים וזה מוחל לו, הרי להדיא דגם הריטב"א ז"ל ס"ל כשיטת רבנו דגם בצערא דגופא איכא לא תקום ולא תטור ועי' עוד בריטב"א ליומא שם דמחלק בין מילי דשמיא וצערא דמצערי ליה שלא על מילי דשמיא עי"ש היטב ומכל זה נראה ברור דאית ליה דלאו דלא תקום ולא תטור איכא גם בצערא דגופא ועוד נבאר קצת הדברים בסוף הל' ת"ת אי"ה.

ח

וכן כל הנוטר לאחד מישראל עובר בלא תעשה. וכו' עי' למהרש"ל ז"ל בביאוריו לסמ"ג שעמד על שנוי הלשון דבנקימה כתב רבנו הנוקם מחבירו וכאן בנטירה כתב כל הנוטר לאחד מישראל ונדחק לישב הדברים, ותמה עליו בסדר משנה אבל גם דבריו דחוקים, וראיתי למי שרוצה לומר דבנטירה לא בעי חבירו כלל ואפילו אינו עושה מעשה עמך חייבים עליו משום נטירה דעכ"פ מבני עמך הוא והזהירה עליו תורה לא תטור את בני עמך אף שהוא אינו ראוי להקרא בשם זה, ואפשר שלפי הטעם שכתב רבנו לקמן שזו היא הדעה הנכונה שאפשר שיתקיים בה ישוב הארץ ומשאם ומתנם של בני אדם זה עם זה, ולהכי שייכת מצוה זו לכל בני העם ויש להאריך בזה קצת אבל אכ"מ.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.