נקודות הכסף/יורה דעה/קצז
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו ארבעה טורים שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(סימן קצ"ז בט"ז ס"ק ד') האריך לתמוה על רמ"א והנמשכים לדעתו ובשפתי כהן ס"ק ג' חזקתי דברי רמ"א אלא שכתבתי בקצרה ועתה מוכרח אני להאריך ולהעתיק מה שאמרתי בספרי ויבחנו דברי וזה לשוני והבית חדש כ' דיש להחמיר דחומרא זו היא מדינא על פי הפשט שבמרדכי לדעת מהרי"ו דהטבילה בזמנה מצוה עיין שם ולפי עניות דעתי נראה דאין להחמיר כמו שאבאר ונראה לי עיקר דקי"ל טבילה בזמנה לאו מצוה וכמו שכתבו התוספות פרק המפלת (נדה דף ל') ופ"ק דיומא דף ח' ע"א שמעשים בכל יום שאין לך אשה שטובלת בזמנה ולא בזמן טבילה שומרת יום נגד יום וזבה ובפרק בתרא דנדה נמי אמרינן מכדי האידנא כולן ספק זבות שוינהו נטבלינהו ביממא דשביעי משמע שלא היו טובלות ביום בשום פעם עד כאן לשונו ומה שאמר הבית חדש על זה ולפי עניות דעתי אין זו קושיא דכיון דהאידנא לבתר חומרא דרבי זירא זהו זמנה לאחר שתראה טפת דם כחרדל תספור שבעה נקיים אם כן השתא הוא דרמיא עלה שתטבול מיד ואם אינה טובלת לאחר ספירתה מיד עוברת היא על המצוה עד כאן לשונו. לא כוון יפה דודאי אין התוס' מוכיחים ממה שטובלים לאחר ספירת ז' נקיים אלא ממה שאין טובלים בזמנה דהיינו שומרת יום וזבה ונדה וע"ז לא תירץ כלום דודאי משום חומרא דר' זירא לא תעבור על המצוה שלא תטבול בזמנה ועוד דהא אפשר לה למיעבד תרווייהו. וכן מעשים בכל יום שאין לך אשה טובלת בזמנה כשאין בעלה בעיר וכן אלמנות ובתולות שהן נדות אין טובלת כלל בזמנן. וכן בכל מדינות אלו שאפילו לא שמשה אינה טובלת אלא לאחר ה' וז' וכמו שנתבאר בסי' הקודם סעיף י"א והיא חומרא יתירה ואם איתא היאך תעבור על המצוה ולא תטבול בזמנה מכל זה נראה דקי"ל טבילה בזמנה לאו מצוה ע"ש. אלא דאפי' הכי מותר לטבול בשבת כמו שכתב הת"ה סי' רנ"ה והבית יוסף דמפ"ב דביצה (דף י"ח) מוכח דאפי' שלא בזמנה מותר לטבול בשבת דאין איסור בדבר משום שנראה כמיקר ודאי דכן מוכח התם דהא ב"ש סברי אדם וכלים מטבילין בערב שבת אלמא אפילו ערב שבת זמנו ואפילו הכי קאמרי ב"ה אדם בשבת וכן מוכח לפענ"ד בטור א"ח שבסי' שכ"ז כתב אדם טמא מותר לטבול בשבת מטומאתו משום שנראה כמיקר ובס"ס תרי"ג כתב כה"ג שכל חייבי טבילות טובלין כדרכן ביה"כ ורבינו תם כתב דאין טובלין והא דתניא טובלין היינו דוקא למאן דאמר טבילה בזמנה מצוה ואנן קיימא לן דלאו מצוה הלכך ימתין עד למחר עכ"ל ובפרק ב' דביצה אמרינן תינח בשבת ביה"כ (כלומר דלא שייך מיקר דרחיצה אסור ביה"כ) מאי איכא למימר אמר רבא מי איכא מידי דבשבת שרי. (ולא מחזי כמתקן גברא משום שנראה כמיקר) וביה"כ אסור אלא הואיל ובשבת שרי ביום הכפורים נמי שרי (ועיין בבית חדש סי' תקנ"ד סוף סעיף ג') אלא ודאי סבירא ליה להטור דביה"כ כיון דאיכא נמי איסור רחיצה לא שרי אלא מטעם דטבילה בזמנה מצוה מיהו משום האי טעמא לחוד לא הוי שרי משום דמכל מקום מחזי כמתקן גברא וכך כתבו התוספות בשבת דף קי"א ע"א וז"ל ואם תאמר ונוקי הך ברייתא דטובלים כדרכו כמאן דאמר טבילה בזמנה מצוה ורב כמאן דאמר לאו מצוה ויש לומר משום טבילה בזמנה מצוה לא הוי שריא איסורא תיקונא גברא עכ"ל אלא משום דהואיל ובשבת שרי משום שנראה כמיקר ביוה"כ נמי שרי מיהו בשבת שרי אפילו שלא בזמנה וביה"כ כיון דאיכא נמי איסור רחיצה לא שרי אלא למ"ד טבילה בזמנה מצוה וכן מוכח בתוס' דביצה שם דאמאי דאמרינן התם הואיל כו' מקשינן דלמא לא היא בשבת דוקא שרי ולא ביוה"כ ומשני לא סלקא דעתך דתנן כל חייבי טבילות טובלין כדרכן וכתבו התוספות וז"ל כל חייבי טבילות טובלין כדרכן היינו דוקא להנך שסוברין טבילה בזמנה מצוה אבל השתא שכל טבילות נשותינו טובלות שלא בזמנם אינה טובלות ביה"כ עד כאן לשונם ולכאורה קשיא לדבריה' דהא מתניתין ב"ש וב"ה שלא בזמנה היא. ותו דאם כן ל"ל לרבא טעמא לחלק בין אדם לכלים משום דאדם נראה כמיקר תיפוק ליה משום דבאדם טבילה בזמנה מצוה ותו דבפרק המפלת ויומא שם כתבו בתוספות דרבי יוסי בר רבי יודא ס"ל דב"ש וב"ה תרווייהו סברי טבילה בזמנה לאו מצוה אם כן קשיא ליה מתניתין דביצה ודוחק לומר דפליג נמי אהך מתניתין דא"כ לא הוה לן למיפסק כוותיה. אלא ודאי פשיטא דבשבת אפי' שלא בזמנה ואפילו לאו מצוה שרי אלא דביום הכפורים לא שרי אלא משום מצוה והשתא ניחא הא דכתבו התוספות כן גבי טבילה דיה"כ ולא כתבו כן במתניתין דב"ש וב"ה גבי טבילה דשבת אלא ודאי כדפרישית וכן מוכח מדברי סה"ת והסמ"ג לאוין ס"ה דף כ"ב סוף ע"ב וש"פ שכתבו סתמא בהלכות שבת אדם טמא מותר לטבול בשבת משמע אפי' שלא בזמנה אלא שהמרדכי כתב דר"ת שפסק טבילה [בזמנה] לאו מצוה אוסר מתוך כך לטבול בשבת (ואחריו נמשך מהרי"ו) ויחיד הוא נגד כל הפוסקים ולא סליק דינא אליבא דהלכתא ודלא כמ"ש בדרכי משה דיש לומר להמרדכי הא דאמרינן בביצה אדם טמא מותר לטבול בשבת היינו דוקא למ"ד טבילה בזמנה מצוה כו' והא ודאי ליתא וכע"ש ועוד מוכח שכתבו התוספות בפרק בתרא דנדה והרא"ש שם והסמ"ג לאוין קי"א דף ל"ח ע"ב והסמ"ק והאגודה ושאר פוסקים בשם ר"ת דאין לחוף בע"ש ולטבול בשבת משום דהוי תרי קולי עכ"ל ונתבאר לקמן סי' קצ"ח סעיף ז' מבואר להדיא דמותר לטבול בשבת לר"ת ואע"פ שהב"ח כ' דר"ת כ' כן לדברי רבי משולם וליה לא ס"ל אינו מתקבל על הדעת ויותר מסתבר לומר כמ"ש בת"ה דגם המרדכי בשם ר"ת לא איירי אלא כשאין בעלה בעיר עכ"ל ועוד דבפרק כל כתבי (שבת דף קכ"א) כתבו תוס' דגירסת רש"י ור"ת היא א"צ לטבול כו' דאפילו למאן דאמר טבילה בזמנה לאו מצוה שרי לטבול כדמשמע בסוף מסכת יומא כו' ע"ש אם כן סבירא ליה לר"ת דאפילו לאו מצוה יכול לטבול אפילו ביה"כ וכן מסקי' בתוספות בביצה שם ופרק שמנה שרצים (שבת דף קי"א ע"א) וודאי דכן מוכח כולה סוגיא דסוף יומא ע"ש ודו"ק: כלל העולה שאע"פ שטבילה בזמנה לאו מצוה מותר לטבול בשבת אלא שבת"ה כתב דהאידנא נהגו להחמיר ביולדת וכה"ג ודחק בטעם הדבר וכתב וז"ל דכיון דהמנהג הוא השתא ליזהר ולמנוע להקר בשבת אע"ג דליכא טעמא בדבר מכל מקום ליכא למימר דנראה כמיקר דהא נזהרין להקר ומוכח מילתא דלטבול קא מכוין ונראה כמתקן ומטעם זה נהגו הנשים ליזהר שלא לטבול בשבת אלא א"כ בעלה בעיר ולא היה אפשר לה קודם דבכה"ג הוי מצוה משום עונה עכ"ל משמע מדבריו דכשאין בעלה בעיר ובא בע"ש אע"ג דהיה אפשר קודם מכל מקום כיון שלא פשעה שלא טבלה קודם שרי לטבול וכן הב"י פסק דמותר לטבול בשבת בכל ענין וכן עיקר לדינא וכדפרישית הלכך במקום שבעלה בעיר אין להחמיר וכמו שכתב רמ"א וכ"כ מהר"ם מלובלין בתשובה סי' ס"ג וסי' ע"א עיין שם עד כאן לשוני בספרי הרי נתברר שדברי רמ"א כאן בהג"ה כנים וברורים. פקודי ה' ישרים:
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |