נקודות הכסף/יורה דעה/קעז

נקודות הכסף ‏ יורה דעה קעז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(סימן קע"ז בט"ז ס"ק ג') כבר קדמוהו ברוב דבריו הדרישה והב"ח בקונטרס אחרון ומהר"ש אידלש ומהר"מ מלובלין בחדושיהם ושאר אחרונים אך מקצת דבריו ומקצת דברי האחרונים אינם ישרים לפע"ד כמו שאבאר. מה שהאריך הב"ח בקונטרס אחרון וכתב ושארי להו מארייהו לחכמי הדור בחבוריהם כו' דבריו לא נהירין לי ודברי חכמי הדור נראין נכונים דמה בכך דנפיש טירחא הלא לפי כובד המלאכה משלם לו. ואם תרצה לומר שדעת הטור ומהרש"ל הוא כן אף שאינו אמת לפע"ד אלא האמת הוא כהבנת הבית יוסף אף אנו נאמר דמה שהקשו כל חכמי הדור כל מהרש"ל במה שכתב על הב"י ולא ירד לעומקו דאם כן הוי ליה למיפרך באיזהו נשך נמי והא לאו בטל הוא דהא כבר מבואר בהרא"ש דמשום דהוי אבק רבית הקילו ועוד דאמאי לא פירשו התוספות גם גבי השבת אבדה כן ועוד דהיאך תלוי קושייתם שהקשו אם כן היאך נוטל שכר על השבת אבדה בפירושם. עוד הקשו על דברי מהרש"ל מדברי התוספות דבכורות פרק עד כמה שמבואר שם להדיא כהב"י כמו שתמצא כל זה מבואר באריכות בספר תורת חיים ובחדושי מהרש"א ומהר"מ מלובלין ובס' מעדני מלך פרק א"נ ובדרישה ובב"ח ולפי דעתם שגג מהרש"ל בכמ' שגגות ואענה אני את חלקי לבאר כוונת מהרש"ל ולהצילו מכל השגות אלו. דודאי ידע מהרש"ל דהכא באבק רבית הקילו אלא דמשמע ליה דהא תקנה זו שתקנו שיטול כפועל בטל הוא משום דלא יהא מחזי ברבית מה שטורח בחלק הפקדון בחנם וא"ר היאך תקנו רבנן שלא ישלם לו בעד מלאכה זו שטורח עתה הא מ"מ מחזי כרבית ואי משום דרבנן הקילו באבק רבית ה"ל לתקן איפכא דלא יטול שכר על ביטול מלאכה הראשונה לכך נראה לו למהרש"ל דהא דתירצו התוס' כיושב ובטל לגמרי לא באו אלא לאפוקי פירש"י דמשלם לו בעד ב' המלאכות שזה אינו אלא בעד מלאכה אחת משלם לו ובעד א' כאלו יושב ובטל לגמרי ומסתמא חכמים תקנו לפי הענין גבי רבית דלא יהא מחזי כרבית מסתברא דישלם לו בעד מלאכה הב' דלא יהא איחזי כרבי' שטורח עמו במלאכה הב' בחנם וגבי אבדה אם ישלם לו בעד מלאכה הב' יהא מחזי כנוטל שכר השבת אבדה לכך אינו משלם לו בעד מלאכה הב' ומשלם לו בעד מה שבטל ממלאכה הראשונה והשתא מקשה מהרש"ל שפיר דאי כהב"י מ"מ איכא למיפרך גבי רבית והא לאו בטל הוא ממלאכה שעושה עתה ומ"מ מיחזי כרבית דטעמא דבאבק רבית הקילו לא שייך אלא שלא ישלם לו בעד מה שבטל ממלאכה הראשונה אבל פשיטא דמ"מ מחזי כרבית אם אינו משלם לו בעד מלאכה שטורח עתה והשתא לא מצי התוס' לפרש גבי השבת אבידה כפי פירושם גבי רבית דהא מדפריך גבי השבה והא לאו בטל הוא משמע דרוצה לומר דיטול שכר על מה שטורח באבדה כיון דלאו בטל הוא וא"כ משמע דמותר ליטול שכר על השבת אבדה דאל"כ מאי פריך וא"כ כיון דמותר ליטול שכר אמאי ינכה לו כלום הלא הוי ממש כעושה מלאכת הרשות ולא מצוה וא"כ אי אפשר לומר דאביי משני כפועל בטל לגמרי שמנכה לו בעד מלאכה א' דכיון דס"ל דמותר ליטול שכר אמאי ינכה לו כלום ועוד דכיון דאינו מנכה לו בעד מלאכה הב' כ"ש שאינו מנכה לו בעד מלאכה הא' דהא גבי אבדה מסתבר טפי שלא ישלם לו בעד מלאכה הב' וכמו שכתבתי אלא ודאי משני כפי' הקונטרס והשתא מקשים התו' שפיר א"כ נוטל שכר על השבת אבדה כו' כלומר בל"ז היינו מפרשים דמנכה לו בעד מלאכ' א' ואם כן מסתמא גבי אבדה תקנו שינכה לו בעד מלאכה הב' אבל לפי פירש"י קשה. והשתא ניחא הא דכתבו התוספות בבכורות שמנכה לו בעד מלאכה הב' לפי דסתם נמי אסור ליטול שכר על הדין שהוא המלאכה הב'. נמצא ל"ק מידי מכל מה שהקשו חכמי הדור על מהרש"ל ודוק היטב: בדרישה בסוף דבריו תמה על הב"י דהא הטור ס"ל כפירוש ר"ח והרמב"ן והרשב"א כו' לפע"ד לא כוון יפה דאין ענין פי' הטור לפי' ר"ח והרמב"ן והרשב"א כלל דלדידהו אינו משלם לו בעד המלאכה הב' כלל אם כן אתי הצריכותא שפי' אלא דמשלם לו בעד מלאכה הראשונה כפי הזול מה שאין כן להטור ולפע"ד גם כוונת ר"ח בתוס' פרק עד כמה הוא כן רק שהעתיקו דברי ר"ח מה שכתב בפרק אלו מציאות ומה שכתב בפרק א"נ וכוונתו הכל אחד וע' בספר המלחמות להרמב"ן פרק א"נ ותראה כדברי ודוק. בב"י כתב שהרמב"ם בפי' המשנהבבכורות פירש כפרש"י ושכן כ' הרב המגיד סוף הל' גזלה בשמו ולא מצאתי כן בהרב המגיד גם ראיתי בהרב המגיד פי"ב מהל' גזלה שיעד לבאר בסוף הלכות גזלה ובסוף הל' גזלה לא נמצא דבר ועיינתי בפי' המשנה להרמב"ם בבכורות וראיתי שקרובים דבריו שם יותר לדברי התוס' שהרי לא הזכיר כלל ממלאכה שניה עי' שם ודוק. עוד כ' הב"י שהסמ"ג והגמ"יי מפרשים דברי הרי"ף כדברי התוספות ואני ראיתי בנימוקי יוסף והרמב"ן שמפרשים דבריו כפירוש ר"ח והרמב"ן בספר המלחמות הביא תשובת הרי"ף גופיה שמפרש כן וכ"כ הרב המגיד פרק י"ב מהלכות גזלה בשם הרי"ף ע"ש. בב"ח בפנים כתב דהרא"ש מפרש כהטור וליתא אלא כוונתו כמ"ש בית יוסף ואף שלעיל ישבתי דברי מהרש"ל מ"מ האמת הוא כהב"י ומ"ש הרא"ש שכרו שוה ר"ל דלעולם משערים כפועל בטל. גם מה שהשיג על הב"י בסוף דבריו אינו כלום דגם הב"י הבין בדברי הרא"ש דבין מרובה בין מועט קאי אמלאכה ראשונה אלא דרצה לומר בין היתה מלאכה מרובה בין מועט לעולם משערינן כיושב ובטל לגמרי. גם מה שהניח בצ"ע לפי הבנת הטור דה"ל לתנא לשנות סתם נותן לו שכרו ולא כפועל לק"מ דה"א נותן לו שכרו משלם מה שבטל ממלאכתו ראשונה לכך קאמר דנותן לו רק כפועל המלאכה השניה ודוק:

(בט"ז ס"ק י"א) מיהו אם שינה כו' אינו נאמן כו'. לא ידעתי למה וכי אין אדם נאמן על עצמו לחוב לעצמו:

(ט"ז ס"ק ט"ו) ואין משביעין אותו על ספק כו'. עיין בש"ך ס"ק כ' דאפילו טוענו ודאי אין משביעין אותו:

(בט"ז ס"ק י"ז) איני יודע כו'. ע' בש"ך לעיל סימן ק"ס ס"ק כ"ט דלא קשה מידי וגם דברי העט"ז שבכאן יש לומר כן והכי קאמר דטענינן שום טענה ליתום דבהיתר לקח וה"ה לאחר הוה טענינן ליה כן והיינו דכתב העט"ז אח"כ אבל אחד האומר לחבירו מנה לי בידך בר"ק והלה אומר לא היו דברים מעולם משביעין אותו כו' ע"ש:

(בט"ז ס"ק י"ח) ובלבוש חילק בזה כו'. פשוט דגם דעת הלבוש כן שהרי כתב גם במלך דאם א"ל הא לך ר' זוז כדי שתפול לאומנות המלך בש' אסור אלא דבא לומר דלא תקשי למה במשכן ביתו באלף זהובים כו' אסור לכך מתרץ דאין דרך רוב בני אדם להתפיס בפחות ע"ש:

(בט"ז ס"ק כ"א) מכאו כו' כגון עיסקא כו'. ולי נראה דהיכא דיש היתר מותר להזכיר שבוע ושאני הכא דאין כאן היתר אבל כשכותב שטר עיסקא כמו בזמנינו מותר להזכיר שבוע וכן המנהג (ותמוה הוא):

(בש"ך ס"ק כ"ג) יש שם טעות וכך צ"ל הגמ"ר שם וכתב בבד"ה הטעם פשוט מפני שאינו טוענו ודאי ומיהו אם רוצה להחרים סתם רשאי עכ"ל והיינו כשהמלוה טען את הלוה אבל כשהלוה טוען את המלוה על מה שכבר לקח נ"ל דאפילו טוענו ודאי המלוה פטור בלא שבועה אם אומר בהיתר לקחתי כדלעיל סי' קס"ט ס"ק ע"ג. כן צ"ל:

(בש"ך ס"ק ס') ולפענ"ד גם הפרישה סובר כן כו'. נכתב בקצור וכן צריך להיות ולפע"ד גם הפרישה סובר כן היכא שהוא בעין ביד המקבל מתנה השני שצריך להחזירו בחנם כדמוכח בח"מ סי' שנ"ו ומ"ש דאותו לוקח או מקבל מתנה ברשות לקחו כו' אהשני קאי ומיירי שאינו בעולם ובזה חייב המקבל הראשון לשלם דהמקבל השני בדין קנאו כן צ"ל ומ"מ גם בזה קשה על דברי הפרישה דהא כיון דלא נתייאש בעל העסק יכול לגבות ממי שירצה אף ע"פ שהמקבל השני לא ידע דמשל עסק הוא וכמו שנתבאר בח"מ סימן שס"א דהגוזל מחברו ונתנו לאחר ואכלו רצה מזה גובה רצה מזה גובה אע"פ שלא ידע שהוא גזל ע"ש ואם כן יכול לגבות מהמקבל השני דמי שויו והמקבל מתנה הראשון פטור לשלם להמקבל השני שהרי מתנה היא ואין במתנה אחריות. כן נראה לפי עניות דעתי:

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.