מחצית השקל/אורח חיים/ריא

מחצית השקל ‏ אורח חיים ריא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) דע דתנן דף מ' ע"ב היו לפניו מינים הרבה. ר' יהודא אומר אם יש ביניהם מין ז' (ר"ל שנשתבחה בהם א"י) דכתיב ארץ חטה ושעורה גפן תאנה ורמון ארץ זית שמן (והוא רק דבר א' זית שעושה שמן) ודבש (היינו תמרים) עליו הוא מברך וחכ"א מברך על איזה שירצה ובדף מ"א אמר עולא מחלוקת כשברכותיהן שוות (דשניהם פה"ע ונפטר א' בברכת חברו) דר"י סבר מין ז' עדיף וחכמים סברי חביב עדיף אבל כשאין ברכותיהן שוות (פירש"י כגון צנון שברכתו בפה"א וזית שברכתו בפ"ע) ד"ה מברך ע"ז וחוזר ומברך ע"ז ויש בזה מחלוקת דרש"י והרא"ש ור"ה גאון מפרשים דבאין ברכותיהן שוות בין ר"י ובין רבנן מודים דאזיל מעלת מין ז' ומעלת חביב ומברכים על איזה שירצה וגם ס"ל דחביב פירושו מה שחביב לו כל עת אף שעתה חפץ במין אחר והסמ"ג והעומדים בשיטתו ס"ל דבאין ברכותיהן שוות מודה ר"י לרבנן דאזלי' בתר חביב ופי' חביב כנ"ל וכל פוסקים הנ"ל פסקו כר"י והם שני דיעות שהובא בש"ע סעיף א'. והרמב"ם שהוא בסעיף ב' חולק בתרתי דפסק כרבנן דחביב עדיף ממין ז' וחולק גם בפי' חביב וס"ל דחביב ר"ל מה שחביב לו באותו פעם ומעתה נעמוד ע"ד הש"ע וע"ד מגן אברהם:

(ס"ק א) מקדים כו' אפי' הוא חצי פרי כו' עסי' קס"ח בגמ' שם ר"ל דאמרי' דף ל"ט ע"ב פרוסה של חטים ושלמה של שעורי' ד"ה מברך על הפרוסה של חטים ופוטר השלמה של שעורים היינו משום דאקדמיה קרא לחטין וא"כ הוא הדין הכא וכן שאר הדינים שכ' מ"א דאם שניהם ממין אחד שמקדים השלם ג"כ יליף מסי' קס"ח דכן מבואר שם וכן אחד שלם והשני חביב דשלם עדיף כ"מ סי' קס"ח דאם השלם פת קיבר וקטן והפרוסה פת נקיה וגדולה אפ"ה שלם עדיף אכן בפרוסה חטין ושלמה שעורים אמרי' שם בגמ' דירא שמים מניח פרוסה תוך שלמה ובוצע. והכי קי"ל לעיל סי' קס"ח וא"כ י"ל דה"ה הכא עבדינן כן:

(ב) (ס"ק ב) ואפי' כו' חטה קודם לזית והיינו כוסס חטה שברכתו בפה"א קודם לזית שברכתו בפה"ע לפי שחטה סמוך ראשון לארץ קמא וזית סמוך ראשון לארץ בתרא וכמ"ש מ"א ס"ק ח' הרי דאפי' אין ברכותיהם שוות אפ"ה מה שמוזכר תחלה בקרא מקדים מיניה:

ותי' הב"ח דה"ק איזה שירצה כו' ר"ל מ"ש הטור וש"ע דבאין ברכותיהם שוות מברך על איזה מהן שירצה אין הכונה לברך בלי בחינה. אלא על אותו שחביב עליו עכשיו ולכך רוצה בו. והטעם כ' הב"ח כיון שאין ברכותיהן שוות ואין א' פוטר חברו וליכא אלא הקדמה בסברא קלה דוחים מעלת מין ז' ומעלת חביב ואזלי' בתר מה שהוא חביב עליו עכשיו וכשעכשיו שניהם שוין בחביבות אז אזלי' בתר חביב תדיר דכיון דנדחה מעלת מין ז' משום מה שעכשיו חביב. ה"ה שנדחה משום מה שחביב עליו תדיר והא דאמרי' כל המוקדם בפסוק מוקדם בברכה דמה"ט כ' הטור דחטה קודם לזית מיירי כששניהם היינו חטה וזית שוין עליו בחביבות הן עתה והן בכל פעם. דאז אזלילן בתר מין ז' א"כ המוקדם בפסוק קודם:

ואין דבריו עולין כו' כשאין כו' ר"ל דהרא"ש נתן טעם למאי דא' דפליגי דוקא בברכותיהן שוות אבל אין ברכותיהן שוות ל"פ. ותי' וז"ל וי"ל דודאי כשברכותיהם שוות דבברכ' א' פוטר את חבירו. אז מסתבר לברך על ז' מינים ולפטור השני אבל כשצריך לברך על כאו"א לא שייכי זה לזה כלל. כיון שצריך לברך על השני אחר אכיל' הראשון הלכך על איזה מהן שירצה יברך עכ"ל הרי שכ' דבאין ברכותיהן שוות אין שייכות זל"ז כלל. ואיך כ' הב"ח דאעפ"כ יש קדימה לפעמים מה שחביב עתה ולפעמים מה שחביב תדיר ולפעמים מין ז':

והנכון כו' ליישב קושית הב"ח הנ"ל:

דכשנפטר כו' ר"ל היפך מסברת הב"ח בקושייתו דאם הדין בשניהם מוזכרים לפסוק לילך אחד המוקדם בפסוק כ"ש שיש להקדים מה שנזכ' בפסוק למה שאינו נזכ' דאדרבא דוקא כששניהם הוזכרו בפסוק אז הולכי' אחר המוקדם אפי' אין ברכותיהם שוות. אבל לא מקדימין מה שהוזכ' בפסוק למה שלא נזכר והטעם כ' מ"א דמאחר שהקדימו קרא אנן נמי נקדימנו ר"ל ניהו דאין ההקדמ' מעלה באין ברכותיהן שוות. מ"מ למה לנו לשנות מסדר הכתובים בפסוק על חנם אף דליכא טעמא:

וכיוצא בזה כ' בשל"ה. ר"ל שגם של"ה כ' היפך מסברת הב"ח דדוקא כששניהם הוזכרו בקרא הולכים אחר המוקדם אבל המוזכר בקרא אינו מוקדם למה שלא הוזכ' בפסוק אבל נתן טעם אחר ממ"ש מ"א והוא כיון דהרא"ש כ' דמה"ט דבאין ברכותיהם שוות מברך על איזה שירצה כיון דאין א' נפט' בברכת חבירו אין לו שייכות להדדי ונפרדים זה מזה א"כ אם שניהם הוזכ' בפסוק עדיין יש להם דיבוק ולא מיקרי נפרדים. אע"ג שאין א' נפטר בברכת חברו והיינו ששניהם ממין ז' שנשתבחה בהן א"י. א"כ כיון שיש להם חשיבות אחד עי"ז נקראו מודבקים ויש להם שייכות זה לזה עכת"ד:

וע' ברמזים ודו"ק ר"ל שדבריו צ"ע שכ' באין ברכותיהן שוות כגון צנון וזית מברך על איזה מהן שירצה. הרי דס"ל אפי' זית שהוא מין ז' וצנון אינו מין ז' אפ"ה מברך על איזה מהן שירצה כיון דאין ברכותיהן שוות וכמ"ש פה בש"ע ומוכח מזה ג"כ דס"ל דאין קדימה לבפה"ע לבפ"הא. דהא זית פרי עץ וצנון פרי אדמה:

וכ"כ שם ברמזים אח"ז להדי' וז"ל בפה"ע ובפה"א על איזה שירצה יברך קודם עכ"ל ואחר זה כ' כל המוקדם בפסוק מוקרם לברכה וכ' דמה"ט חטה קודם לזית וכן שעורה קודם לדבש וסיים וז"ל הא דחטה ושעורה קודמים דוקא בעשה מהן תבשיל או פת אבל הכוסס החטה שמברך בפה"א. בפ"הע קודם עכ"ל. ור"ל בכוסס חטה או זית שהיא בפה"ע קודם. וטעמיה ל"ל משום דב"הע קודם לבה"א הא כבר מוכח דאין קדימ' לפה"ע על פה"א. אע"כ משום דס"ל דקרא לא מיירי מכוסס חטה אלא בעשה ממנו תבשיל או פת א"כ כיון דזית מוזכ' בקרא וחטה לא הוזכ' בקרא לכן זית קודמו. א"כ לדידי' תקשי הא כ' שם דצנון וזית מברך על איזה שירצה ה"ל להקדים זית שהוזכר בקרא וצנון לא הוזכר' בקרא. וכ"מ ברא"ש ר"ל לדחות תירץ הב"ח על קושייתו על הטור שכבר כ' מ"א לעיל שתי' הב"ח אין עולה לפ"ד הרא"ש דא"כ היינו צ"ל דהטו' חולק בזה על אביו הרא"ש וזהו דוחק ועכשיו כ' מ"א דהלא גם בהרא"ש גופיה קשיא קושית הב"ח. וברא"ש ודאי ל"ל תי' הב"ח כמש"ל א"כ ע"כ צ"ל כתי' מ"א. דמ"ש ואין להביא ראיה לדבריהם ר"ל לדעת הרי"ף ורש"י דמפרשים אבל אין ברכותיהם שוות כגון זית וצנון ד"ה מברך ע"ז וחוזר ומברך ע"ז שר"ל על איזה מהם שירצה ואע"ג דזית פה"ע וצנון פה"א. ס"ל דאין קדימה לפה"ע על בפה"א דלא כבה"ג דס"ל דפה"ע צרי' להקדים לפה"א. דבפה"ע חשובה דמבוררת יות' וכמ"ש פה בסעיף ג' ולדידיה כ' הרא"ש דצ"ל מה דאמר עולא אבל אין כו' ד"ה מברך על כו' לא מיירי כלל בדין הקדמה אלא קמ"ל דאין ברכותיהן שוות ואין א' פוטר חברו. וכ' הרא"ש דלפ"ז ל' עולא דחוק. וע"ז כ' הרא"ש דאין להביא ראיה לדבריהם דאין קדימה לפה"ע על פה"א מהא דאמרי' כל המוקדם בפסוק מוקדם לברכה אלמא דחטה ושעורה קודמים לגפן דהיינו ענבים אע"ג דחטה מברך בפה"א בענבים מברך בפה"ע אפ"ה חטה קודם די"ל דמיירי שעשאו דייסא או פת דהמוציא או במ"מ ודאי חשובים מבפה"ע. ואת"ל דמיירי בכוסס חטה י"ל דר"ל כל המוקדם בפסוק וברכותיהן שוות עכת"ד הרא"ש. והלא רש"י ס"ל כו' ואכתי תיקשי איך אמרינן כל המוקדם בפסוק מוקדם לברכ' אפי' אין ברכותיהם שוות הא אפי' צנון וזית דזית מוזכ' בקרא וצנון לא הוזכר בקרא אפ"ה אין קדימה לזית כ"ש כששניהם הוזכר בקר' אלא שא' קודם בהזכרתו דלא יהי' לו דין קדימ' וכקו' הב"ח ותי' הב"ח ל"ל להרא"ש כנ"ל אלא ע"כ צ"ל כמ"ש מ"א ושל"ה דאדרבא היפוך מסבר' הב"ח כנ"ל:

(ג) (ס"ק ג) בפה"ע כו' אפי' השני חביב כ"כ התו' דף ל"ט ע"א ד"ה חביב עדיף:

(ד) (ס"ק ד') וי"א כו' ועס"א די"א כו' והיינו בצנון וזית דזית ברכתו בפה"ע וצנון מברך בפה"א אפ"ה מברך על איזה שירצה כו' וכן יש לנהוג לברך על החביב. דבזה יוצא לכ"ע דגם למ"ד דמברך על איזה שירצה אינו מפסיד במה שמברך על החביב. דהא על איזה שירצה אין פירושו דעכשיו רוצה בו וחביב עליו (כפי' הב"ח שהובא בס"ק ב') אלא כפשוטו במה שבא בידו לברך בלי טעם אפי' מין האחר חביב עליו תדיר וגם עכשיו חביב עליו מכל מקום יכול לברך על השני א"כ כשמברך על החביב תדיר יוצא לשני הדיעות שבסעיף א'. ואע"ג דאינו יוצא לדעת י"א שבסעיף זה דלדידיה צריך להקדי' בפה"ע לית לן בה:

דהא כו' לרמב"ם לעולם חביב עדיף אפי' יש ביניהם מין ז' וגם ברכותיהן שווות אפ"ה מברך על החביב ואפי' מה שאינו חביב הוא פה"ע והחביב הוא פה"א מכל מקום מברך על החביב דהא גם הרמב"ם קאי על צנון וזית המוזכר בגמ':

ולהרא"ש ורש"י ור"ה כו' הוא דעה שבסעיף א' מברך בצנון וזית על איזה שירצה כיון דאין ברכותיהן שוות:

ולסמ"ק הוא י"א שהובא בסעיף א' חביב עדיף בצנון וזית:

א"כ הוי בה"ג יחיד לגבייהו דס"ל דפה"ע קודם לפה"א. וראוי לברך על החביב כנ"ל דהיינו מה שתדיר חביב עליו. אע"ג דלהרמב"ם מיקרי חביב מה שעכשיו חביב עליו ורוצה בו עכשיו לזה מצטרף הרמב"ם לרוב דעות הפוסקים דאזלינן בתר חביב ולא להקדים פרי העץ:

אבל בענין פי' מהו חביב בזה שוב הוי רמב"ם יחיד ואזלינן בתר רוב הפוסקי' דמפרשים מה שחביב עליו תדיר מיקרי חביב אף שעכשיו אין חביב לו:

(ה) (ס"ק ה) כל כו' ולהרמב"ם כו' אף שדין זה הם דברי הש"ס כתבו דלא קשה מיניה לרמב"ם די"ל דהאי מימרא כל הקודם בפסוק כו' אזלא לר"י דס"ל מין ז' עדיף. והרמב"ם פסק כרבנן דלא אזלינן בתר מין ז' אלא בתר החביב אבל בש"ע ל"ל כן דהא בסעיף ב' הביא דעת הרמב"ם. ובסעיף ד' הביא מימרא דכל הקודם כו' ומשמע דהרמב"ם מודה לזה.

(ו) (ס"ק ו) תמרי' כו' הא דלא נקט זית דהוא ראשון לארץ בתרא קורם לשעורה שהוא שני לארץ קמא:

וא"כ היא קודמת לכל. ואי כוסס שעורה בלא"ה זית קודם דזית מברך בפה"ע וכוסס שעורה מברך שהכל כדלעיל סי' ר"ח סעיף ד' בהג"ה:

(ז) (ס"ק ז) היא כו' מבוררת וגם קודמת כו' כצ"ל כ"ה בטור וגם מוכח כן מדברי הגהת לבוש שהבי' בס"ק ח':

(ח) (ס"ק ח) כל כו' קודמי' אפי' לגפן. ר"ל ליין שברכותיו בפה"ג וה"ה דשעורה מעש' קדרה קודם לזית:

ה"ל להגיה בסעיף ה' ולחלוק על המחב' שכ' דקרא מיירי דוקא בעשה תבשיל או פת. בשלמ' הטור כו' ר"ל דין זה של רמ"א בהג"ה זו הם דברי הטו' שכת' כן כל הנאמר סמוך כו':

ועמ"ש ס"א וס"ג ר"ל מ"ש ס"א דלא תיקשי להטור דס"ל דקרא מיירי בכוסס ולכן חטה קודם לזית הא אין ברכותיהם שוות והיא קושית הב"ח שהביא מ"א ס"ק ב' וע"ש מ"ש ובסעיף ג' דלא תיקשי איך תקדום הכוסס חטה לזית. הא חטה ברכתו בפה"א וזית מברך בפה"ע. דהטור ס"ל כמ"ד בסעיף ג' דאין קדימה לפה"ע על פה"א. ופשיטא דלבה"ג היא דעת י"א שבסעיף ג' דפה"ע קודם לפה"א:

גם מ"ש דזית כו'. ר"ל הלבוש כ"כ בהגהתו שם על מה ששאלוהו עמ"ש דזית קודם לשעורה דזית ראשון לארץ בתרא ושעורה שנית לארץ קמא. ממ"נ אי מיירי שעשה תבשיל מן השעור' ואז ברכתו במ"מ א"כ תקדם לזית דהא במ"מ קודם לכל. ואי מיירי בכוסס שעורה ל"ל טעם מוקדם בפסוק ת"ל דפה"ע קודם לפה"א ושעורה ברכתו בפה"א:

ובס' א"ר הקשה עליו דהא אין זה ברור ומחלוקת הפוסקים בסעיף ג' אי פה"ע קודם לפה"א:

אדרבא דעה א' שהיא עיקרית בכ"מ ס"ל דאין קדימה לפה"ע על פה"א. ושפיר הוצרך לטעם זתים קודמים לשעור' שמוקדם בפסוק. דטעם זה כולל לכ"ע אפי' למ"ד דאין פה"ע קודם לפה"א וע"ש:

דזית קודם שגדל כו' הוא תי' הלבוש על קושיא הנ"ל דלעולם מיירי בכוסס ואפ"ה הוצרך לטעם קדימת זית שהוזכר תחלה ולא אמר הטעם מפני שברכתו בפה"ע דרצה ליתן טעם אפי' זית קודם שגדל הנץ דגם עליו מברך בפה"א כמ"ש סי' ר"ב בסעיף ב' בהג"ה אפ"ה זית קודם משום שמוקדם בקרא כנ"ל ובס' א"ר הקשה עליו ועל המקשן דהא כוסס שעורה מברך שהכל כמ"ש סי' ד"ח ואם כן להמקש' קשה דה"ל להקשות עדיפא דת"ל דזית קודם דברכתו בפה"ע ושעורה ברכתו שהכל. וגם בתי' הלבוש אינו מתורץ. דניהו דמיירי בזית שלא גדל הנץ. מ"מ לא אצטריך לטעם קדימת הפסוק ת"ל דבפה"א קודם לברכת שהכל כמ"ש סעיף ג':

לא נ"ל דלא מקדימים כו' ר"ל זית שלא גדל הנץ אין צריך להקדים ממה שמוקדם בפסוק דפסוק לא מיירי כ"א בפרי הנגמר. וכל פרי שלא נגמר לא מיירי ביה קרא ואין לו דין קדימה מצד הקרא:

וכ"מ ברא"ש שהקשה על בה"ג כו' הם דברי הרא"ש שהביא מ"א סס"ק ב' דכתב הרא"ש ואין להביא ראיה מדבריהם כו' ע"ל סק"ב ביאורו. ואין קושיא כו' ר"ל לדעת הלבוש דקרא מיירי אפי' בפרי שלא נגמר אין קושיא לבה"ג מה שהקשה עליו הרא"ש מהא דאמרינן כל המוקדם בפסוק כו' אלמא דחטה ושעור' קודמין לגפן דהיינו ענבים ולס"ד דהרא"ש קרא מיירי בכוסס והא הכוסס חטה ברכתו בפה"א וענבים בפה"ע ולמה יקדי' חטה לענבים וא"א לדברי הלבוש דלמא ענבים דקרא ר"ל בוסר שגם ברכותיהם פרי הארמה כמש"ל ר"ס ר"ב אבל מ"מ שעורה תקשי דהא כוסס שעורה מברך שהכל כמש"ל סימן ר"ח אלא דזה לא תליא בבה"ג וקשיא גם לרש"י והרי"ף דס"ל דאין קדימ' לפה"ע על פה"א מ"מ מודה דפה"ע או פרי האדמה קודמים לשהכל וע"כ צ"ל דסבירא ליה דלא כרמ"א בסי' ר"ח אלא דגם בכוסס שעורים מברך בורא פרי הארמה וע"ש בספ' א"ר אע"ג דלפי האמת ס"ל להרא"ש בכוסס שעורה מברך שהכל מ"מ אינו יכול להקשות בכך על הרי"ף ורש"י שלא יחלוק בעל דין ויאמר דכוסס שעורה מברך בורא פרי האדמה. אבל לבה"ג ודאי קשה:

ובהג"ה בלבוש כתב כו' שם כתב ליישב קושייתו על הלבוש ע"ש באריכות אלא דממילא לפ"ד בעל ההג"ה שם יש לומר גם דברי רמ"א פה ממה שהקשה עליו מ"א רס"ק זה:

דבאמת דיין כו' ר"ל שיש ג' מעלות זו למעלה מזו מעלה א' ברכת במ"מ. מעלה שניה קדומה בפסוק והיא חשובה יותר מברכת במ"מ. מעלה ג' ברכת היין דהיינו פה"ג שהיא חשובה יותר ממעלת קדימ' בפסוק. כ"ש למעלת במ"מ ואעפ"כ ברכת במ"מ קודמת לפה"ג. דבמ"מ יש לו שתי מעלות קטנות דהיינו חשיבת' מצד עצמה שברכתו במ"מ שהיא מעלה א' הנ"ל מעלה שניה שמוקדמת בפסוק לגפן ובצירוף שני מעלות קטנות יחד הם חשובים יותר מברכת בפה"ג אף דבפה"ג חשוב' יותר מכ"א משני מעלות קטנות הנ"ל. ומ"ש הטור הביאו מ"א ס"ק ז' דבמ"מ קודם ליין לפי שהיא מבוררת וגם קודמת כו' אין אלו שני טעמים אלא חד טעמא ר"ל בצירוף שני מעלות קטנות יחד שהיא מבוררת קצת וגם קודמת. ולפ"ז גם דברי רמ"א בהג"ה א"ש ולא קשה קושית מ"א דמשמע מדברי רמ"א דדוקא בשוה לו בסמוכה כו' אבל זיתים קודמים לשעורים ז"א דמעשה קדירה קודמת לכל עכ"ל מ"א והשתא א"ש דהא מעלת קדימה בקרא עדיף ממעלת ברכת במ"מ לבד כנ"ל ולכן זית שמוקדם בקרא קודם למעשה קדירה אע"ג שברכתו במ"מ ואע"ג דהרב"י ע"כ לא ס"ל הכי וס"ל דבמ"מ עדיף מקדימ' דקרא ומה"ט ס"ל דשעורה מעשה קדרה קודם לזית וכמ"ש מ"א בס"ק ו' דמה"ט נקט תמרים ולא נקט זית כו'. מ"מ לא כתב רמ"א ל' פלוגתא כיון דאין מבורר כן להדיא בדברי הרב"י וכן דרך רמ"א כנודע:

וברמזים משמע כו'. ר"ל דהלבוש דחה דברי בעל הגה' הנ"ל בשתי ידים ע"ז כתב מ"א דברמזים משמע כדברי בעל הג"ה שבלבוש וא"כ י"ל דגם רמ"א ס"ל כן ויתיישב קושית מ"א:

ובכוסס חטה כו' לענ"ד חסר כאן תיבה א' או שתים והוא תי' אחר לקושית מ"א על רמ"א. דלתירוץ זה עפ"י דברי הגהת לבוש מיירי רמ"א דוקא במעשה קדרה של שעורים וכנ"ל. והשתא בא לומר דרמ"א מיירי בכוסס שעורה. ומה שהקשה מ"א מסעי' ה' שכתב הרב"י דכוסס אינו קודם לפה"ע ע"ז כתב מ"א פה דרמ"א ס"ל דאין הפי' בכוסס אזדא לה מעלת מין ז' כלל כיון דקרא לא מיירי ביה אלא דקרא מיירי אפילו בכוסס חטה אלא כיון דאין ברכותיהן שוות אין קדימה כמו שכתב בסעיף א'. והא דאמרינן כל המוקדם בפסוק מוקדם לברכה היינו דוקא בברכותיהן שוות וכתי' השני של הרא"ש (של הרא"ש) לבה"ג כנ"ל בס"ק ב'. או כתי' א' דהיינו בעשה מעשה קדרה דאז אפילו אין ברכותיהן שוות ברכת במ"מ קודם לכל אבל כוסס חטה עם פה"ע דהיינו ענבים וכדומה ממין ז' אין לחטה קדימה לפי שאין ברכותיהן שוות אלא הדין שמברך על החביב וכדעת י"א שהובא בסעיף א' והוא דעת סמ"ק וממילא כששניהם חביבים הולכים אחר מין ז' אע"ג שאין ברכותיהן שוות כיון דלסמ"ק אפי' אין ברכותיהן שוות הולכין אחר החביב ע"כ ס"ל אע"ג דאין א' פוטר חבירו מ"מ גם בקדימ' הולכים אחר החשוב אלא דאז מודה ר"י דאין הולכים אחר מין ז' אלא אחר החביב ודלא כהרא"ש שהביא בס"ק ב' דבאין ברכותיהן שוות לענין קדימה אין מעלה בא' על חבירו ומה"ט ס"ל להרא"ש באין ברכוהיהם שוות מברך על איזה שירצה והוא דעה א' שבשעיף א' וא"כ י"ל מה דמשמע מהגהת רמ"א דזית קודם לשעורה איירי בכוסס שעורה ומיירי כששניהן חביבים עליו דאז הולכין אחר מין ז' וכיון דזית מוקדם לשעורה דזית ראשון לארץ בתרא ושעורה שניה לארץ קמא לכן זית קודם. כנ"ל ליישב כו' וכמש"ל בס"ק ד' ור"ל דניהו דאין כוונת הרב"י כן בסעיף ה' דהא הביא תחלה בסעיף א' דעת הרא"ש באין ברכותיהן שוות מברך על איזה שירצה ואפי' הא' חביב וגם הוא מין ז' ודעה שהביא תחלה היא עיקרית להרב"י כנודע. מ"מ רמ"א לא הגיה בסעיף ה' דאף דעת רמ"א כסמ"ק וגם י"ל כן דברי הרב"י בסעיף ה' אף שאין האמת כן בכוונת הרב"י מ"מ לא כתב רמ"א בל' מחלוקת וכנ"ל בתי' א' וכדרך רמ"א:

(ט) (ס"ק ט) ברכת כו' פירש כגון כו' דהוי קשיא עליה ל"ל דברכת המוציא חשובה מברכת במ"מ. ת"ל דצריך לברך תחלה המוציא כיון שכבר נטל ידיו ובירך על נטילת ידים אסור להפסיק בין נטילה להמוציא לזה כתב דמיירי שעדיין לא נטל ידיו אלא שיש שלחן ערוך כו' אפי' כה"ג יקדים המוציא ויטול ידיו ויברך. ויברך המוציא ואח"כ יברך במ"מ. וע"ז כתב מ"א ונ"ל דמיירי לחמניות שבלילתן רכה מברך עליהם במ"מ ואם אכלן תוך הסעודה שלא מחמת הסעודה דהיינו לתענוג ולא לשובע צריך לברך עליהם במ"מ ואין המוציא פוטרתן כמש"ל סי' קס"ח:

דאם הוא תבשיל כו' צ"ל על הפת תחלה ר"ל בלי טעם דהמוציא חשובה אלא שלא לגרום ברכה יתירה דע"י שיברך המוציא יפטור גם התבשיל כמ"ש סוף סימן רט"ו כצ"ל:

(יא) (ס"ק י"א) ובלבד כו' אפי' לא נתכוין בפי' ר"ל אלא סתם:

ואם הביאו אח"כ והיינו בסתם עסי' ר"ו מחלוקת הפוסקים:

(יב) (ס"ק יב) ומיהו כו' בהדיא בקרא. ר"ל דודאי דכוסמין בכלל חטים וש"ש ושיפון בכלל שעורים וכמו שכ' הטור סי' ר"ח. מ"מ מה שהוזכר בפירוש בקרא עדיף וכמ"ש סי' קס"ח ס"ק ו':

(יג) (ס"ק יג) כיון כו' ל"ל קרא בחטה ושעורה להקדימן לאחרים. ר"ל להרב"י דקרא מיירי במעשה קדרה וחשיבי ועבדי מינייהו פת:

ומ"מ בש"ש ושיפון כו' זית קודם כמ"ש סעיף ד' והיינו לפ"מ שיישב מ"א דברי רמ"א שם ע"פ הגהת הלבוש ודלא כהרב"י וכמו שכ' מ"א ס"ק ו':

זה הכלל כו' במ"מ על חטין בפה"ג ה"ה במ"מ על שעורים ג"כ קודם לבורא פרי הגפן כיון שברכתו בורא מיני מזונות ומוקדם לגפן אלא משום דבא לסדר זה אח"ז במ"מ גפן זית וזה דוקא בחטין קודם לבפה"ג וזית. משא"כ שעורים שזית קודם למעשה קדרה של שעורים כיון שמוקדם בקרא וכמ"ש בס"ק ח' ע' שם הגהת הלבוש:

בפה"א ובפה"ע אזלי' בתר חביב. ר"ל מה שתדיר חביב עליו וכמו שכ' בס"ק ד'. שניהם אין ממין ז' יש להקדים פה"ע כדי לצאת ידי בה"ג דפה"ע קודם לפה"א כיון דשווין:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.