מחצית השקל/אורח חיים/קעד

מחצית השקל ‏ אורח חיים קעד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(ב) (ס"ק ב) מניחו כו' בתשו' הרשב"א כו' דתנן בברכות ר"פ אלו דברים. בא להם יין אחר המזון (ואחר המזון לאו דוקא כמ"ש ט"ז) אם אין שם אלא אותו כוס בש"א מברך על היין ואח"כ מברך על המזון. ובה"א מברך על המזון ואח"כ מברך על היין ומסקי' בדף נ"ב דטעמא דב"ש דס"ל ברכת המזון אינה טעונה כוס ולכן שותה קודם ברכת המזון. וטעמא דב"ה אינו מבואר בש"ס. ולמ"ד בהמ"ז טעונה כוס א"כ ב"ה ס"ל דוקא מברך על המזון ואח"כ על היין כדי שיהיה לו כוס לברכת המזון א"כ יש לו' הא דאמרו ב"ש מברך על היין ואח"כ כו' היינו דרשאי לעשות כן אע"ג דלא יהי' לו כוס לבהמ"ז אין בכך כלום דס"ל דבהמ"ז אין טעון כוס. אבל למ"ד ב"ה אין טעון כוס א"כ ע"כ הא דאמרי ב"ה מברך על המזון ואח"כ על היין ע"כ פי' דרשאי לעשות כן אבל אם ירצה עושה כב"ש מברך על היין קודם בהמ"ז. ולפ"ז ע"כ צ"ל הא דאמרי בית שמאי מברך על היין כו' ר"ל דמחויב לעשות כן:

דושבעת זו שתי'. ר"ל דבר"פ ג' שאכלו פליגי ר"מ ור"י בשיעור אכיל' להתחייב בבהמ"ז רמ"א כזית ור"י אומר כביצה ומסקינן בדף מ"ט דבקראי פליגי ר"מ סבר כתיב ואכלת ושבעת וברכת ואכלת זו אכיל' וסתם אכילה בכזית. ושבעת זו שתי'. ר"ל דאינו חייב בבהמ"ז אם היה צמא אא"כ שתה. ור"י ס"ל דה"ק ואכלת ושבעת אכילה שיש בה שביעה ואיזה כביצה וא"כ י"ל דב"ש ס"ל כר"מ דאינו מחויב בבהמ"ז עד שישתה אם הוא צמא לכן אם אין לו רק כוס א' עדיף לברך בלי כוס כיון דבהמ"ז אין טעון כוס וישתה הכוס קודם בהמ"ז כדי שיהי' מחויב מן התור' בברכת המזון וס"ל דהאי דרשה ושבעת היא דרשה גמורה:

והמחבר סתם כאן ומשמע מלשונו דמחויב להניח הכוס עד אחר בהמ"ז כיון דפליגי הפוסקים אי בהמ"ז טעונה כוס. דהרב"י לשיטתי' אזיל ר"ל אף דבזה עדיף מה שמניחו לאחר המזון דיוצא בזה גם למ"ד בהמ"ז טעונה כוס. מ"מ יש עדיפות טפי אם הי' שותהו קוד' בהמ"ז כדי לקיים ושבעת זו שתי'. בשלמ' אי הוי ברור להרב"י דבהמ"ז טעון כוס ע"כ באין ברירה מניחו לאחר המזון כדי לברך על הכוס אבל השת' דיש מחלוקת בזה א"כ עדיף טפי לשתות קודם בהמ"ז כדי לקיים ושבעת זו שתיה:

דאין קפיד' בשתיה דס"ל כמ"ש התוס' דמן התור' אינו חייב בבהמ"ז עד שיאכל שיעור שביעה ממש והני דרשות לכזית וכביצ' ושתיה לכל מר כדא"ל אינן אלא אסמכת' בעלמ' ע"ש:

אבל לפמ"ש רמ"א כו' דס"ל דהני דרשו' גמורות נינהו וא"כ לדעת רמ"א דקי"ל דושבעת זו שתיה הוי דרש' גמור' וגם קי"ל דבהמ"ז אין טעון כוס צ"ל דלא קי"ל בהא כב"ה:

ודע מ"ש הט"ז בס"ק ב' בשם המרדכי ע' במ"א ס"ס ר"ו שהאריך בזה וע"ש מסקנתו:

(ג) (ס"ק ג) אם קבע וה"ה דאם בירך כו' דע דמ"ש אם קבע כ' הט"ז ס"ק ד' דהוא לאו דוק' ולא בעי למעט אלא נמלך:

שלאחר הסעוד' כשסילק דעתו מלאכול יותר:

ואינו חשוב לפטור יין הבא לשתי' ר"ל דיין שלפני המזון בא לשתות (וגם לפתוח ולהמשיך תאות המאכל כדלק') וכן יין שאחר המזון בא לשתו' אבל יין שבתוך המזון בא לשרות המאכל שאכל ולכן יין שלפני המזון שהוא חשוב פוטר שבתוך המזון שאינו חשוב או שלאחר המזון שהוא שוה לו משא"כ שבתוך המזון שאינו חשוב אינו פוטר היין שאחר המזון שהוא חשוב כיון שבא לשתייה:

ועסי' קע"ז. ר"ל הא דהשמיט הרב"י דין זה היינו משום דמבוא' בסי' קע"ז דאין דין זה של יין שאחר המזון דהיינו שסילק דעתו מלאכול ועדיין לא בירך בהמ"ז אינו מצוי בינינו דאין אנו מסלקין דעתינו מלאכול עד אחר בהמ"ז ולכן השמיטו הרב"י:

(ד) (סק"ד) יין כו'. ב"ח רשב"א וכן עיקר ר"ל אף דהב"ח סיים וצ"ע למעש' מ"מ נ"ל למ"א עיק' כמ"ש רשב"א דפוטר הקידוש אפי' יין שאחר המזון:

(ה) (ס"ק ה) יין כו' משמע דוק' יין הבדל'. ר"ל איכ' למ"ד דאינו פוטר אא"כ כבר נטל ידיו:

לצורך מצוה ואינו צורך סעודה. ר"ל אף דגם קידוש אינו אלא לצורך מצוה מ"מ איכ' צורך סעוד' דהא קי"ל אין קידוש אלא במקום סעודה משא"כ הבדלה דהוי רק צורך מצוה ואינו צורך סעודה:

וכ"מ בתו' אבל כו' תיבת וכ"מ בתוס' ע"כ טעות הדפוס דאדרב' התוס' חולקים וכמ"ש בס"ק שאח"ז:

אבל כו' יין שלפני המזון. ר"ל אפי' קודם נטילה. אע"ג שיש חולקי' היינו התוס' וכמ"ש בס"ק שאח"ז:

וכ"מ סעיף ז' כן צריך להיות שכ' הרוצ' שיסתלק מן הספק ישב קודם נטילה כו'. ע"כ אפי' קודם נטילה מהני במשקין שלפני נטילה וה"ה ביין אולם אינו ראי' גמור' לפמ"ש מ"א ס"ק ו' דנטל ל"ד דה"ה אם קבע כו' והתם הוי קבע:

וכ"מ סי' תע"ד. ר"ל בטור שם שהקשה על הרי"ף שכתב שבב' לילות הראשונות של פסח יש לברך ברכה אחרונה אחר שתי כוסות הראשונים שקודם הסעודה והק' הטור וכן הרא"ש הא הם פוטרים היין שבתוך הסעודה מברכה ראשונה ואיך יברך אחריהם ברכה אחרונ' וא"א דגם יין שלפני המזון אינו פוטר אלא אחר נטיל' א"כ מאי קושי' להרי"ף הא ב' הכוסות שותים קודם נטילה ואין פוטרין כלל יין שבתוך המזון (וכוס קידוש ודאי לא עדיף מיין שלפני המזון) וא"ש מ"ש הרי"ף שיברך אחריהם ברכה אחרונה וכן יישב באמת הב"ח דעת הרי"ף בסי' זה ולקמן אע"ג דהטור ס"ל דליכא למ"ד דס"ל הכי דיין שלפני המזון קודם נטילה לא יפטור יין שבתוך המזון אע"ג דהתוס' ס"ל הכי לפטור לא נראה דהרי"ף ס"ל הכי:

(ו) (ס"ק ו) נטל ידיו ל"ד כו' וכ"מ בתוס' בד"ה כו' ר"ל דבדף מ"ג איתא כיצד סדר הסיבה אורחים נכנסים ויושבי' על גבי ספסלין עד שיכנסו כלם. הביאו להם מים כ"א נוטל ידו אחת (ולא קי"ל הכי כדלעיל סי' קנ"ח סעיף ו' וע"ש בהרב"י הטעם) בא להם יין כל אחד מברך לעצמו עלו והסיבו כאו"א חוזר ונוטל שתי ידיו בא להם יין א' מברך לכלם וכתבי התוס' ד"ה בא כו' וז"ל אע"ג דיין שלפני המזון פוטר יין שאחר המזון כ"ש זה שלפניו הוא. שאני הכא כיון שעלו להסב הוי שינוי מקום וצריך לברך עכ"ל התוס' הרי דלולי דהוי שינוי מקום היה יין הראשון פוטר אע"ג דהוי קודם נטילה דהא לא נטלו רק ידו אחת וצריכים עכשיו ליטול שתי ידים אע"כ דנטל ידיו לאו דוקא דה"ה אם קבע והתם הא קבעו. וא"ל דאין מזה ראיה דלמא לעולם לא בעינן נט"י ממש ביין הבדלה והתוס' הא קאי על היין שלפני המזון דס"ל להרב ב"י דאפי' קודם נטילה פוטר כמ"ש מ"א בס"ק ה'. ולזה כתב מ"א וע"ש גבי אותן שקדשו בב"ה ר"ל דמשם מוכח דהתוס' ס"ל דגם יין שלפני המזון אינו פוטר קודם נטילה וא"כ מוכח שפיר דנטילה לאו דוק' וראייתו דהתוס' ס"ל דגם יין שלפני המזון אינו פוטר קודם נטילה ממ"ש התוספות בדף מ"ב ע"ב בד"ה ורב ששת כו' וז"ל אבל לשתות כו' דהיינו יין שלפני המזון פשיט' דפוטר יין דלשרות (והיינו יין שבתוך המזון) וכ"מ נמי בע"פ גבי ב"א שקדשו בבה"כ דר"י אמר אף ידי יין נמי יצאו. (ר"ל לא מבעי' ידי קידוש דיצאו דס"ל יש קידוש שלא במקום סעודה אלא אפי' ידי יין יצאו) וא"צ לחזור ולברך על יין שבתוך הסעוד' כו' ואע"ג דאיתותב ר"י היינו דוק' בשינוי מקום (ר"ל אבל אי לא שינה מקומו באותו מקום קי"ל כר"י דשלפני המזון פוטר שבתוך המזון א"כ נראה משם דה"ה להבדלה דאין לחלק בין הבדלה לקידוש ולאפוקי מהני דחולקים ואמרו דוקא קידוש פוטר משום דאין קידוש אלא במקום סעודה אבל יין של הבדלה לא פטר אפי' הבדיל לאחר נטילה. דהכי מיירי הא דפסקינן דיין שלפני המזון פוטר יין שבתוך המזון דכבר נטל ידיו והכי משמע בסמוך מתוך הבריית' כיצד סדר הסיב' כו' מיהו נראה כיון דנטל ידיו כו' פוטר אפי' דהבדלה כדפי' מהאי דע"פ (ר"ל דהא לר"י דסבירא ליה יש קידוש שלא במקום סעודה א"כ לדידיה קידוש דינו שוה להבדלה לדידן ואפ"ה ס"ל דקידוש פוטר יין שבתוך המזון ולא איתותב מיניה אלא משום שינוי מקום כנ"ל) עכ"ל התוס' הרי כתבו להדי' דיין שלפני המזון אינו פוטר כ"א אחר נטילה ואפ"ה הקשו בדף מ"ג דמה שברכו כשנטלו יד א' היה ראוי לפטור היין ששותי' אחר שנטלו שתי ידים. אע"כ דנטילה ל"ד וסגי בקבע וגם מדברי התוס' מראייתם מדר"י בער"פ יש להוכיח דנטל ל"ד דהא מסתמא אותם ב"א ששמעו קידוש בבית הכנסת עדיין לא נטלו ידיהם דהא אוכלין בבתיהם ואפ"ה לר"י פוטר את היין שבתוך הסעודה אע"כ בקבעו סגי:

וא"ת האיך שרי להפסיק כו' ניהו דמ"א כתב דנטל ל"ד מ"מ הא קתני נטל וע"כ גם בנטל משכחת לה:

עסי' קס"ו מ"ש ר"ל שכ' שם בס"ק א' בשם אגוד' דקידוש והבדלה לא הוי הפסק בין נטילה להמוציא:

(ז) (ס"ק ז) ומושיטים לו. כלומר אחר שבירך כו' וכ' מ"א סי' קע"ט ס"ק ו' ואפי' עדיין לא שתה כל כוס ראשון כו' ע"ש אבל אם הושיטו לו רבים קודם שבירך ודאי כלם נפטרים בברכה אחת. והט"ז כתב דעכשיו דהמנהג שרבים מושיטים לו א"צ לברך על כוס אחר דודאי היה דעתו על כלם:

(ט) (ס"ק ט) שלפני כו' מחמת סעודה (ב"י הרא"ש) ועוד הא מסעיד כו' כצ"ל זהו טעם הרשב"א כמו שסיים:

וגם יין שלאחר כו' ר"ל דזה נ"מ בין הני תרי טעמי דלטעם הרא"ש כיון דבא לפתוח כו' זה ל"ש ביין שאחר המזון וא"כ אין בהמ"ז פוטרו אבל לטעם הרשב"א משום דסעיד זה שייך גם ביין שאחר המזון וגם ביין שאחר המזון ברכת המזון פוטרו:

דהא פריך בגמ' כו' כצ"ל. ר"ל דף ל"ה ע"ב דאמרי' חמר' סעיד כמו לחם א"כ נברך עליו ג' ברכות (היינו ברכת המזון) ומשני לא קבעי אנשי עליה ואפי' הוא קבע בטל' דעתי':

משמע אי הוי קביעות' כו' כצ"ל:

מיגו דהוי קביעות כו' ר"ל ניהו דבעלמא אפי' קבע בטלה דעתי' מ"מ הכא מיגו דהוי דהוי קביעות לאכילה כו':

וא"כ משמע דעל שאר משקין כו' דהא לאחר סעודה ודאי אין באים לפתוח אפילו יין:

ובשאר משקין לא סעדי' ול"ש שום טעם משני טעמים הנ"ל ודאי אין ברכת המזון פוטרן:

די"א אפי' תוך הסעודה מברך ר"ל ברכה שלפניה הרי דגריע מדברים הבאים מחמת סעודה דהא דברים הבאים מחמת סעודה אי באו תוך הסעודה אין צריך לברך לפניה לכולי עלמא ואפילו הכי אחר הסעודה אין ברכת המזון פוטרו כ"ש משקין דגריעי אי באו לאחר סעודה דאין ברכת המזון פוטרן:

וכ"מ בהג"מ ספ"ד מהלכות ברכות דכייל שאר משקין בהדי שאר דברים הבאים מחמת סעודה דבתוך הסעודה מברך עליהם משמע דאחר הסעוד' אין ברכת המזון פוטרן דהא עליה קאי מ"ש הש"ס אבל דברים הבאים מחמת הסעודה אי הביאם לאחר סעודה דאין ברכת המזון פוטרן:

וכ"מ בתוס' דף ק"ג ע"ב בפסחים סוף ד"ה (ע"א) אנא דעבדי כתלמידי כו' וז"ל ואין מנהג לברך אחר יין בתוך הסעודה אפי' יין לאחר סעודה נראה שא"צ לברך אחריו. דלעולם חשיב מחמת סעודה והא דקאמר דברים הבאים אחר הסעודה צריכים ברכה לפניהם ואחריהם היינו חוץ מיין עכ"ל ומדנקטו יין ולא משקין משמע יין דוקא אבל לא שאר משקין:

וכוונתם לפמש"ל בשם הרשב"א ר"ל דלא ס"ל כהרא"ש דמה"ט בהמ"ז פוטר ליין שבתוך המזון הואיל ובאים לפתוח כו' דאם כן יין שלאחר המזון למה א"צ לברך אחריהם דאין באים לפתוח כנ"ל. אע"כ ס"ל כהרשב"א דהטעם משום דסעיד ולכן גם יין שאחר המזון ברכת המזון פוטרו:

בינינו וכמ"ש סי' קע"ז סס"ב כצ"ל:

כמו צנון וזית ר"ל דאמרינן בברכות דף מ"א ע"א היה לפניו צנון וזית מברך על הצנון ופוטר הזית. אע"ג דעל הצנון ברכתו בפה"א ועל הזית צריך לברך בפה"ע ולכתחלה צ"ל על כל אחד ברכה הראויה לו. ומוקי לה שהצנון עיקר ולא אכל הזית כ"א להפיג חורפו של צנון ולהכי הצנון פוטרו דעיקר פוטר הטפל:

כמ"ש התוס' דף מ"ד ע"א הביאו מ"א סי' רי"ב סק"ב דאי אוכל פירות גנוסר שהם מתוקים מאד וידע בשעת ברכה שיצטרך לאכול אחריו מליח להשיב הלב מפני המתיקות וידע שהמליח לבד לא יאכל אלא עם פת ברכת פירות גנוסר למליח ולפת:

(י) (ס"ק י') עסי' רצ"ט כו' לי"א דלא פטר רצה לו' אם הבדיל קודם נטילה דלי"א בסעיף ד' דאינו פוטר ליין שתוך המזון ולדידהו צ"ל אחר יין הבדלה דאין ברכת המזון פוטרו כה"ג אם הבדיל קודם נטילה דאין לו שייכות כלל לסעודה בשלמא למ"ד אפילו הבדיל קודם נטילה פוטר יין שבתוך הסעודה. א"כ ישנו שייכות לסעודה ולכן בהמ"ז פוטרו. אבל למ"ד דקודם נטילה אינו פוטר ואין לו שייכות לסעודה א"כ לדידיה אם הבדיל קודם נטילה צריך לברך אחריו. וכמ"ש ס"ז ס"ק י"ד:

(יא) (ס"ק יא) לפי כו' וכ"ש השותים אותו באמצע סעודה או אחריה שאין בא אלא לחמם כו האי אינו בא אלא לחמם עיקרו לא קאי כ"א על השותים אחר המזון אבל על השותים באמצע סעודה ניהו דבא לעכל מ"מ גם בא לפתוח תאות המאכל וכמ"ש בי"א בסס"ק זה:

מ"מ א"ש מ"ש וכ"ש כו' דלפני הסעודה ס"ל ללבוש דבא ודאי לפתוח תאות המאכל ואין בו כוונה אחרת. משא"כ באמצע הסעודה דמעורב בה גם כוונת לעכל:

אבל בטור ססי' רע"ב כ' כו' והן הן דברי הרא"ש שכתבן הטור שם בשמו והביאו המ"א בס"ק ט':

פרפרות כו' ר"ל הא דאמרי' בירך על הפת פוטר הפרפרת:

ועסי' קס"ח סעיף ח' ר"ל דהלבוש כ' דהבא לעורר תאות המאכל צריכים ברכה ואין הפת פוטרו. ולא כ' עדיף מפירות שצריך לברך עכ"ל ומשמע דפשיטא לי' דאפי' הפירות באים לעורר תאות המאכל צריכים לברך עליהם. ולזה כ' מ"א דאינו כן דבסי' קס"ח ס"ק כ"ב דמוכח מתוך תר"י דאם הפירות באים להמשיך תאות המאכל אין צריך ברכה ע"ש:

צ"ל דיש חילוק כו' שעי"כ אוכל יותר. ר"ל בסעודה זו. א"כ הוי מחמת סעודה:

אבל בס' כו' ר"ל מהתוס' ומרדכי ועוד פוסקים מבואר דוקא לעכל לא מיקרי צורך סעודה דהא אין בו צורך בסעודה זו אבל לפתוח תאות המאכל מיקרי בא מחמת סעודה אבל הרא"ה חולק וס"ל דאפי' לפתוח תאות המאכל לא מיקרי מחמת סעודה וצריך לברך:

על לומני"ס מלוחים. ר"ל ואין מלפת בהן את הפת:

ומיהו נ"ל לנהוג כהתו'. ור"ל ואין לברך על לימוניס מלוחים. דלעולם פוסקים כהתוס' עיין במ"א סי' תמ"ז ס"ק ד':

אבל באמצע סעודה כוונתו לפתוח. וא"צ לברך כהתוס' וסייעתם ואחר הסעודה כוונתם לעכל וצ"ל אפי' להתוס' די"ל דמודים בזה למרדכי והג"מי הנ"ל:

(יב) (ס"ק יב) בסבת כו' אבל אם אכל פת מעט עסי' רי"ב ר"ל שאכל מעט למתק השתיה אדרבא המים עיקר ומברך עליהם ופוטר הפת כמ"ש סי' רי"ב בשם של"ה בס"ק ב':

(יג) (ס"ק יג) בכל כו' אבל שכר ומ"ד כו' והט"ז בס"ק ח' כ' דעל שכר לכ"ע דאפי' על כוס א' א"צ לברך כיון דיש בו הרבה מה' מינים ה"ה דיין ופת ודאי פוטרו:

ומ"ד מודה דדינו כשאר משקה ותליא במחלוקת אי צ"ל על כוס ראשון ומ"ש הט"ז בס"ק י' דמ"ד דינו כשכר לאו דוקא:

(יד) (ס"ק י"ד) קודם כו' ועמ"ש בסעיף ד' במ"א ס"ק ה':

מ"מ צ"ע כו' דלכאורה כו' א"כ צריך ברכה אחרונה בשלמא למ"ד דצריך לברך על המשקין שבתוך הסעודה והשתא מה ששותה לפני הסעודה פוטרן מברכ' לאותן משקי' שבתוך הסעודה א"כ יש להם שייכות לסעודה ובהמ"ז פוטרן משא"כ למ"ד דמשקין בתוך הסעודה א"צ ברכה א"כ אין צריכים למשקין שלפני סעודה דבלא"ה פטורים וא"כ אין למשקין שלפני סעודה שייכות לסעודה ואין בהמ"ז פוטרן:

מידי דהוי איין הבדלה כמש"ל בס"ק יו"ד דלמאן דאמר אם הבדיל קודם נטילה אינו פוטר יין שבתוך הסעודה אם הבדיל קודם נטילה צריך לברך אחריו מהאי טעמא דאין לו שייכות לסעודה כיון דאינו פוטר כלום:

וכ"מ בטור סי' תע"ג שכ' אם אכל כרפס כזית אם צריך לברך אחריו ברכה אחרונה תליא בפלוגתא דרשב"ם ור"י דאין אנו מברכין על המרור בפה"א וכ' הרשב"א הטעם דברכת בפה"א של כרפס פוטרו ור"י כ' דהוי דברים הבאים מחמת סעודה ופת פוטרו א"כ כ' הטור דלהרשב"ם דצריך לברכת הכרפס לפטור המרור שייך לסעודה ואפי' אכל כזית כרפס א"צ לברך אחריו דבהמ"ז פוטרו אבל לר"י דפת פוטרו וא"צ לברכת הכרפס א"כ אין לכרפס שייכות לסעוד' ואין בהמ"ז פוטרו וצריך לברך אחריו הרי מבואר כדברי מ"א:

ודעת בעל המאור. שם אפיסק' דלא יפחתו לו מד' כוסות שכ' הרי"ף שצריך לברך ברכה אחרונה אחר ב' כוסות שלפני סעודה עז"כ בעל המאור דמיירי דאין לו יין תוך הסעודה וא"כ אין דבר שיפטור השתי כוסות לכן צריך לברך אחריהם דבהמ"ז אין פוטרן כיון דאין לו יין תוך הסעודה א"כ מיד אחר שתיית שני כוסות הראשונים סילק נפשיה משתיה ואין לו המשך לסעודה ולכן אין בהמ"ז פוטרן מברכה אחרונ' שיברך אחר ב' כוסות האחרונים שאחר בהמ"ז אין פוטרן דבהמ"ז הוי הפסק בין כוסות הראשונים לברכה אחרונה אבל אם יש לו יין תוך הסעודה לא סילק נפשי' אחר ב' כוסות הראשונים א"כ בהמ"ז פוטרן ע"ש א"כ ה"ה גבי משקין אפי' למ"ד דאין צריכים ברכה תוך הסעודה מ"מ אם שותה משקין תוך הסעודה בהמ"ז פוטר למשקין שלפני סעודה אע"ג דאינו צריך למשקין שלפני סעודה לצורך משקין שבתוך הסעודה דהא הרי"ף ס"ל דצריך לברך על כל כוס וכוס בפה"ג וכמנהגנו עכשיו א"כ שתי כוסות הראשונים שבירך על כ"א בפה"ג הלא ראשון אין בו צורך סעודה דהא יין שתוך המזון נפטר ע"י ברכת בפה"ג של כוס ב' ואפ"ה ס"ל לבה"מ דמודה הרי"ף דאם יש לו יין תוך הסעודה דבהמ"ז פוטר לשתי כוסות שלפני סעודה וה"ה הכא במשקין שלפני סעודה למ"ד דא"צ לברך על משקין בתוך סעודה מ"מ אם שתה משקין תוך סעודה בהמ"ז פוטר למשקין שלפני סעודה. ואם יש לו כוס לבהמ"ז א"צ כו' על משקין שלפני סעודה כצ"ל:

שאין לנו הפסק כו' כ"כ הר"ן ורמב"ן ר"ל שהם כתבו היפך מדברי בעל המאור הנ"ל דאפי' יש לו יין תוך סעודה אין בהמ"ז פוטר ליין שלפני סעודה דאין בהמ"ז פוטר מעין ג' אבל אם יש לו כוס לבהמ"ז כמו בפסח דצריך לשתות ב' כוסות אחר בהמ"ז א"כ ברכה אחרונה שעל כוס בהמ"ז פוטר לשני כוסות שלפני המזון ואי דבהמ"ז מפסיק כמ"ש בעל המאור עז"כ דלענין ברכה אחרונה לא חיישינן להפסק וראיה דאין לך הפסק גדול מנמלך ואפ"ה א"צ לברך כ"א לפניו אבל לא לאחריו דברכה אחרונה אחת עולה לשתיהן:

מ"מ ירא שמים ישתה פחות מרביעית (וראיתי בס' תוס' שבת דל"ד אלא ר"ל פחות מכזית דכזית הוי ספק לענין ברכה אחרונה כדאי' בסי' ק"צ סעיף ג') ובזה יסתלק מן הספק. ונלע"ד אם יש לו משקין תוך סעודה וגם מברך ברכת המזון על הכוס ג"כ יצא מן הספק דהא לבעל המאור ברכת המזון פוטרו בכהאי גוונא ולהר"ן ולהרמב"ן ברכה אחרונה של כוס ברכת המזון פוטרו ולכן צ"ב מ"ש אח"ז ואם שתה רביעית כגון בסעודות גדולות כו' יש לנהוג כמש"ל בשם הר"ן דהא בסעודות גדולות ודאי גם תוך הסעודה שותים וא"כ נפטר לכ"ע בין לבעל המאור ובין להר"ן:

ודע דמ"ש מ"א בסס"ק י"ד מ"מ י"ש ישתה פחות מרביעי' היינו בשאר משקין אבל ביי"ש שיעורו עבמ"א סי' ק"צ ס"ק ד' ובט"ז סי' רי"ד ס"ק א' ולכן יש לזהר שלא לשתות י"ש קודם סעודה שיעור שב"א שותים בפ"א להוציא א"ע מפלוגת' הט"ז ומ"א ומה שקצת ב"א רוצים לפטור את היי"ש מברכ' דטובלי' קצת פת תוך הי"ש ואוכלים את הפת והוי י"ש לדעתם בא ללפת את הפת ונפטר ע"י הפת אבל באמת בזה לא יצאו י"ח כאשר יתבאר בע"ה בסי' קע"ז ע"ש:

דיש ליזהר שלא יצא כו' ר"ל אם רוצה לפטור המשקין תוך הסעודה ע"י שיושב קודם נטילה במקום סעודה ויברך כו' בזה לא יצאו י"ח קודם סעודה:

(טו) (ס"ק ט"ו) ויברך כו' שיתן לאחר כו' ר"ל תקנה אחרת אי לא בירך קודם סעודה כמ"ש בש"ע יש לו תקנה שיתן לשתות לא' שאינו אוכל ויברך האחר ויפטור להאוכל והאוכל יתכוין לצאת והאחר יכוין להוציאו:

(טז) (ס"ק טז) א' כו' צריכים שיטעום כו' דלא כדעת רמ"א בסי' קס"ז ע"ש:

(יז) (ס"ק יז) כ"מ כו' ע' בב"י סי' קס"ז בשם שבולי לקט ובב"ח כאן טעם על מה שאין אומרים ברשות על היין כ"א סברי:

כ' הטור כו' המוגמר שמביאים לאחר הסעודה קודם בהמ"ז אע"ג דאיכא דעדיף מיניה כ"ה בגמ' דף מ"ג ע"א ובמשנה דף מ"ב ע"ב אי' והוא אומר על המוגמר ואע"פ שאין מביאים את המוגמר אלא לאחר סעודה עכ"ל ונחלקו רש"י והגאונים בפירושו ואע"ג דאין יכולים לענות אמן ומה"ט על היין שבתוך המזון כ"א מברך לעצמו כמ"ש הרב"י:

ונ"ל שכן דעת הראב"ד בפ"ז מהלכות ברכות דלא כמו שנדחק הכ"מ ע"ש:

ועל המוגמר כו' הוא לשון הראב"ד וכמו שסיים המ"א וז"ל בביאור על מ"ש הרמב"ם וז"ל גמרו כו' וברכו בהמ"ז והביאו את המוגמר מי שבירך בהמ"ז הוא מברך על המוגמר כו' עכ"ל הרמב"ם וכ' עליו הראב"ד ז"ל אע"פ שלא בירך בהמ"ז אם לאחר הסעודה בא הגדול מברך אע"פ שנתן הגדול רשות לאחר לברך בהמ"ז כבר עברו רשותו וחזר הברכה לגדול שלא אמרו והוא אומר על המוגמר אע"ג דאיכא דעדיף מיניה אלא על המוגמר הבא תוך הסעודה כדאי' בירושלמי עכ"ל וס"ל להכ"מ לפרש דעת הראב"ד ניהו דאם הביאו אחר בהמ"ז הגדול מברך אע"פ שהגדול נתן רשות לאחר לברך בהמ"ז לא הי' הרשות כ"א לענין בהמ"ז וכיון שכבר בירך בהמ"ז חוזר החשיבות לגדול מ"מ אם הובא המוגמר קודם בהמ"ז מברך אפי' איכא גדול וכיון שאין מבואר מדברי הראב"ד מי הוא המברך ס"ל להכ"מ מי שיברך בהמ"ז כיון שנתן לו הגדול רשות לברך בהמ"ז ועדיין לא בירך א"כ החשיבות של ברכת המוגמר שייך לו למי שיברך בהמ"ז ומ"א ס"ל די"ל דהראב"ד ס"ל או כפי' רש"י אותו שבירך על היין מברך על המוגמר שמביאים קודם בהמ"ז או כפי' הגאונים מי שבירך המוציא כיון שהתחיל בחשיבות מצוה ולא ע"ש העתיד לדעת הכ"מ:

והמאור כתב דאותו שבירך בהמ"ז מברך עליו ולא כהראב"ד דס"ל אם הגדול נתן רשות לאחר לברך בהמ"ז מ"מ על המוגמר מברך הגדול כנ"ל אולם לענ"ד לא מצאתי מבואר כן במאור וז"ל המאור הוא אומר על המוגמר כו' פי' אותו שבירך להם על היין שלפני המזון כו' הוא מברך להם על המוגמר כו' ואע"פ שאין מביאין מוגמר אלא לאחר סעודה כו' לאחר בהמ"ז ואז היה מנהגם שיברך הגדול שבהם והוא הי' מברך בהמ"ז אבל זה המוגמר שבא בתוך הסעודה המברך על יין כו' מברך עליו כו' ויש אחר גדול ממנו שמברך בהמ"ז כו' וה"ה שמברך על המוגמר של אחריו מאחר שהוא גדול כו' עכ"ל מכל זה אינו מבואר דלא כהראב"ד דאם נתן הגדול רשות לאחר לברך בהמ"ז שמ"מ המברך בהמ"ז לא זכה בברכות מוגמר דע"כ לא כ' המאור דהמברך בהמ"ז מברך על המוגמר אלא כשהגדול היה מברך בהמ"ז אבל אם הגדול נתן רשות לאחר לברך בהמ"ז מזה לא דיבר כלל המאור איך דינו ודוחק לו' דדייק מדכ' שהגדול מברך בהמ"ז וגם על המוגמר משמע דוקא ע"י שמברך בהמ"ז מברך על המוגמר אבל אי אחר מברך בהמ"ז אין הגדול מברך על המוגמר אלא האחר שבירך בהמ"ז ע"י שנתן לו הגדול רשות ויותר נראה לפי עניות דעתי שצ"ל והרמב"ם כ' דאותו שבירך כו' דכן מבואר בדברי הרמב"ם שהבאתי לעיל שכ' סתם מי שמברך בהמ"ז מברך על המוגמר:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.