מגדל עוז/גזלה ואבדה/ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מגדל עוז ‏ גזלה ואבדה ג

א

הגוזל חבית וכו' עד משלם דינר כשעת הגזלה. פרק מרובה (דף ס"ה)  :

ב

היתה שוה בשעת הגזלה כו' עד וכן כל כיוצא בזה. בב"ק פרק מרובה ובמציעא ס"פ המפקיד (דף ע"ג):

ג

הגוזל חותל כו' עד משלם י'. במציעא פרק השואל (דף צ"ט:)

ד

גזל בהמה והזקינה כו' עד ומחזיר אותה בעצמה. הכל פ' הגוזל קמא (דף צ"ו:):

ה

בד"א בשהחזיר הגזלה וכו' עד וחומש ואשם: כתב הראב"ד ז"ל דוקא דקאי ההוא מידי דכפר ביה באגם וכו': ואני אומר עיקר הלכה זו תחלתה פ' הגוזל בתרא וסופה פרק הגוזל קמא גמרא מתני' דנתן לו את הקרן וכו' וגם מה שאמר הראב"ד ז"ל דקיימא באגם לשם הוא מפורש דקאמר ליה רבא לרב עמרם עלה תרדא וממה שפירש נראה שלא עיין פ"ח דהל' שבועות שאילו עיין הוא שם לא היה צריך הוא להאריך בו בכאן שכבר ביארו שם ר"מ ז"ל שהוא מקומו:

ו

הגוזל בהמה ונשא עליה משא כו' עד וכן כל כיוצא בזה. פרק הגוזל עצים (דף צ"ו:)  :

ז

הגוזל בהמה ונשא עליה משא כו' עד וכן כל כיוצא בזה. פרק הגוזל עצים (דף צ"ו:)  :

ח

הגוזל בהמה ונשא עליה משא כו' עד וכן כל כיוצא בזה. פרק הגוזל עצים (דף צ"ו:)  :

ט

הדר בחצר חבירו שלא מדעתו כו' עד שהרי חסרו ממון. בנזיקין בב"ק פ' כיצד הרגל (דף כ"א) ופ' הגוזל עצים ובמציעא פ' איזהו נשך:

י

מי שהיה לו צמר וסמנין וכו' ואם תפס כו' עד אין מוציאין מידו. עכ"ל ר"מ ז"ל והן שתי בבות: וכתב הראב"ד ז"ל על בבא ראשונה דמשלם לו דמי מה שהפסיד בצמר בזה השבח אין הכל שוה אלא דמי הצמר עכ"ל. ועל בבא שניה דאינו מחשב לו שבח סמנין שע"ג הצמר כתב נ"ל שיש כאן שיבוש וכו': ואני אומר עיקר הלכה זו פ' הגוזל עצים גמרא מתני' דהנותן צמר לצבע כו' איבעיא להו יש שבח סמנין על גבי הצמר ופירש"י ז"ל דחזותא מלתא היא או אין שבח סמנין על [גבי] הצמר פירוש וחזותא שעל גבי הצמר לאו מלתא היא ומצי אמר ליה הב לי סממני כדלקמן ושיילינן היבי היכי דמי ואוקימנא כגון דגזל (צמר) (מצר) וסמנין שרויין שרוין דחד וצבעיה וצבעים לההוא צער צמר בהנך סמנין וקא מהדר ליה ניהליה נהליה לצמר יש שבח סמנין על גבי צמר וקא מהדר ליה סמנין וצמר פירש"י ז"ל בהך שבת שבח צמר דקא מהדר ליה דהא איתנהו עלה ומותבינן עלה תיפוק ליה דאייקר ליה ניהליה בדמי ומהדרינן לא צריכא דזל צבעא פירש"י שהצמר צבוע הוזל כדמים בדמים ואין מגיע השבח לדמי הסמנין וא"ל מגזל נגזל אני הייתי מוכר סממני או הייתי צובע בהן בגד ועכשיו הפסדתני דהא לא השכיחו השביחו בצמר עכ"ל. ובעיין לא אפשיטא איפשיטא הילכך הדרינן לככלא לכללא דבכולה תלמודא חומרא לתובע וקולא לנתבע המוציא מחבירו עליו הראיה ואי תפיס לא מפקינן מיניה זהו תורף שמוענתו שמועתנו וכן הביאה ר"י אלפס ז"ל לסוגייתנו זאת ולעה בידינו וטלה בידנו מתוך פירש"י ז"ל כי מ"ש הראב"ד ז"ל על בבא ראשונה פירש הוא כפירש"י ז"ל ואינה השגה אבל מ"ש על בבא שניה שהוא ששבוש שבוש ותיקן לשונו אינו שבוש שיבוש חלילה ודיוק לשונו כפירש"י ז"ל ומה שלא פירשו ר"מ ז"ל מפני שכלל בפרקין של מעלה בגוזל ומשביח והפכו ראה דרכיו וחכם:

יא

השולח יד בפקדון כו' עד כדין כל הגזלנין. בקדושין פ' האיש מקדש

(דף מ"ב) :

חשב לשלוח יד בפקדון עד אינה צריכה חסרון. בב"ק פרק הגוזל בתרא ובמציעא פ' המפקיד (דף מ"ד):

יב

הגביה את החבית כו' אבל אם הגביה את הכיס וכו' עד אלא בדינר בלבד: כתב הראב"ד ז"ל לא מיחוורא גבן הא מלתא וכו': ואני אומר לבי אומר לי שלא יצאו הדברים הראשונים מפי הראב"ד ז"ל אלא אחד מן התלמידים כתבו מסברא בלא גמרא וכשבא הוא ז"ל ומצאו כתוב כתב מבחוץ הלשון האחרון דכל מה שבפנים שבוש הוא ובא הסופר ומצאו וכתב הכל בפנים. שהרי דברי ר"מ ז"ל דברים פשוטים הם במציעא שלהי פ' המפקיד (דף מ"ו:) דתנן הטה את החבית ונטל ממנה רביעית ונשברה אינו משלם אלא רביעית הגביהה ונטל ממנה רביעית ונשברה משלם דמי כולה ע"כ. ועל פסקת הטה גרסינן בגמ' אמר רבא לא שנו אלא נשברה אבל החמיצה משלם את כולה מ"ט גירי דידיה הוא דאהנו לה ע"כ. וכן פסקה ר"מ ז"ל בזה הפרק לפנינו. ועל פסקת הגביה גרסינן אמר שמואל לא נטל נטל ממש אבל כיון שהגביה אע"פ שלא נטל ושיילינן לימא קא סבר שליחות אינה צריכה חסרון ומהדרינן אמרי לא שאני הכא דניחא ליה דתיהוי הא חבית בסיס להא רביעית ע"כ. ועל הא דשמואל בעי רב אשי הגביה ארנקי ליטול הימנו דינר מהו מי אמרינן חמרא הוא דלא מינטר אלא אגב חמרא אבל זוזא מינטר או דילמא שאני נטירותא דארנקי מנטירותא דדינרא תיקו ע"כ וכ"כ ר"י אלפס:

יג

היו פירות מופקדין כו' עד וכן כל כיוצא בזה. פרק המפקיד:

יד

הכופר בפקדון עד וחייב באונסין. פ' הגוזל עצים (דף ק"ה:):

טו

השואל שלא מדעת כו' עד וכן כל כיוצא בזה. במציעא ס"פ המפקיד ובבתרא פ' המוכר את הספינה (דף כ"ח):

טז

החוטף משכון מיד הלוה וכו' עד שנאמר בחוץ תעמוד: כתב הראב"ד ז"ל לא מיחוורא הא מלתא וכו': ואני אומר אי מהני קושייתא הוה מותבינן אפילו סברת דעתיה כסברת הראב"ד ז"ל דהנגזל מן הנוטלין ודאי לא הוה יליף מינה ר"מ ז"ל דמה ענין היו מעידין אותו שנכנס לתוך ביתו כו' דהוא ליתיה בביתיה ור"מ ז"ל פירש שחטף מיד הלוה ממש וכ"ש שהוא מצוי ועוד דלשון חטף הכי משמע כדאמרינן התם (שבועות מ"ז) אתו סהדי דמיחטף חטפה מיניה והדר אמר אין חטפי ודידי חטפי ומדמין לה לאומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי ומה שהביא עוד מדברי הרב ז"ל הוא שכתב בשער הראשון מעשרה שערים ששיער באותה שמועה ואחרי אשר השיבותי על עיקרה דלא קמה לה ממילא שמעינן לכל מאי דנפיק מינה ומה שהשיב עוד מנסכא דרבי אבא אתמהה דבפ' כל הנשבעין גמרא מתני' דשכנגדו חשוד על השבועה דגרסינן ההוא גברא דחטף נסכא מחבריה אתא לקמיה דר' אמי יתיב ר' אבא קמיה אייתי חד סהדא דמיחטף חטפה מיניה א"ל אין חטפי ודידי חטפי אמר ר' אמי היכי לידיינו דייני להאי דינא [נימא ליה זיל] שלים ליכא תרי סהדי ניפטריה איכא חד סהדי [נימא ליה זיל] אישתבע [הא אמר אין חטפי ודידי חטפי] אמר ר' אבא הוה [ליה] מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע וכל המחוייב שבועה ואינו יכול לישבע משלם אמר רבא כוותיה דר' אבא מסתברא וכו'. ומדקא מתמה תלמודא להדיא לישתבע הא קא מודה יש לי לומר דהתם ליכא אלא חד סהדא דה"נ אמרינן לימא ליה זיל שלים ליכא תרי סהדי ואי הוה דעת ר"מ ז"ל כדאסברה הראב"ד ז"ל דקרייה גזלן למיפסליה טפי הוה ליה לאקשויי עליה מדאמר ר"נ בב"ק פ' כיצד הרגל עביד אינש דינא לנפשיה וקי"ל כוותיה וגם ר"מ ז"ל פסקה בס' שופטים בהל' סנהדרין והיא דומה בדומה ממש מידו ובפניו בחטיפה ובכל ענין. ועוד קשיא לי מההיא דכתיבנא באתו סהדי דמיחטף חטפה מיניה ועוד דבריש מציעא גרסינן בעי ר' זירא תקפה אחד בפנינו מהו ושיילינן היכי דמי ואוקימנה דשתיק ולבסוף צווח ובעי ר"נ למפשט מהא דתניא בד"א בששניהם היו אדוקין אבל היתה יוצאה מתחת ידו של אחד מהן המוציא מחבירו עליו הראיה ואוקימנא נמי בכה"ג שתקפה אחד בפנינו ואי ס"ד דגזלן הוי למפסלה היכי מספקא ליה לר' זירא לדמייה למתני' דזה נשבע וזה נשבע הא קא חשיד אשבועה כדמשמע התם בשמעתין קמייתא ובריש כל הנשבעין שכנגדו חשוד על השבועה ועוד אם דעתו של ר"מ ז"ל לקרותו גזלן לפוסלו כשאר גזלנין למה סדרו סוף זה הפרק דמיירי בקנין הגזלה לשבח או לכחש ליוקר או לזול ולא חיברו בפרק שלפנינו בסמוך שסדרו וחיברו בקנס הגזלנין ובדינין הנוהגין בהן שהם גזלנין גמורים, אלא ודאי דעת ר"מ ז"ל לא קראו גזלן בחטיפתו אלא לקנותו ולעמוד באחריותו כדין גנב בגניבתו שצירפו עמו פ"ב להיות כמותו כדאסיקנא פ' הגוזל בתרא (דף קי"ג) גנב כגזלן ולמדה לכולה פסקא מהא דתנן במציעא פרק [המקבל] המלוה את חבירו לא ימשכננו אלא בב"ד וכו' ואמר שמואל עלה ושליח ב"ד מנתח נתוחי ופרכינן עליה מתני' ואסקה שמואל למתני' אימא [המלוה את חבירו] לא ינתחנו אלא בב"ד ומסיק עלה תלמודא ה"נ מסתברא מדקתני סיפא לא יכנס לביתו ליטול משכונו [שנאמר בחוץ תעמוד] ושקלינן וטרינן עלה מקרא דחבול תחבול וטובא דכוותהון ומ"מ מימרא דשמואל סלקה וכדמסברינן לה בגמרא וכן פסקה ר"י אלפס ז"ל וגם ר"מ ז"ל כתבה כן בהלכות מלוה ולוה והיא היא מנתח נתוחי היא היא מיחטף חטופי והוא דומה בדומה, ובירושלמי נמי הכי איתא דגרסינן עליה אמר רבי לא תמן תניי אם חבול תחבול שלמת רעך חבל בב"ד שלא בב"ד מניין אם חבול תחבול כו' משכנו שלא ברשות ב"ד עובר עליו על כל שם ושם שיש לו ע"כ וטובא דכוותה גרסינן התם ועוד יליף מנסכא דרבי אבא דאמרינן לימא ליה זיל שלים ליכא תרי סהדי משמע דוקא משום דליכא תרי סהדי הא איכא תרי סהדי כי הכא א"ל זיל שלים ומשלם והיינו הא דכתב ר"מ ז"ל ממש ועוד מההיא דכתיבנא דאתו תרי סהדי דמיחטף חטף מיניה דאלמא לא מהימן תו למימר אין חטפי ודידי חטפי ודינן כדין גזלן והגנב ובזה עלו דברי ר"מ ז"ל כהוגן:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.