מעשה רקח/גזלה ואבדה/ג

מעשה רקח ‏ גזלה ואבדה ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ספר מעשה רקח פרק ג מהלכות גזלה ואבדה

ד

או שגזל פירות והרקיבו וכו'. לא נתבאר בדברי רבינו אם הרקיבו מחציתן אי דיינינן להו כרוב או כמקצתן, והסמ"ע ז"ל חו"מ סי' שס"ג כתב בפשיטות דמחצה על מחצה כרוב עיי"ש, והדבר פשוט דהכי מסתברא דהא לתועלת הנגזל הוא דאמרין כן.

או שגזל עבדים וכו'. עיין מה שכתב הרב כסף משנה ז"ל, דהטור ז"ל כתב דעבדא כמטלטלי וכן כתב הרמב"ם ז"ל ונוסחא משובשת נזדמנה לו בדברי רבינו ע"כ, וכן כתב בבית יוסף חו"מ סי' שס"ג, והרב שלטי גבורים ז"ל הגיה בדברי הטור שצריך לומר הרמב"ן ב"נו"ן", אמנם הרש"ל הביאו הכנסת הגדולה שם, כתוב דמדברי הרמב"ן ז"ל בספר המלחמות אין נראה כן עיי"ש, אך לא ידעתי איך יפרש הטור דברי רבינו פרק ה' דטוען ונטען שפסק שאין נשבעים מן התורה על הקרקעות ולא על העבדים וכמו שהקשה הרב לח"מ ז"ל, אף דגם לדבריו קשה דבפרק ה' דהלכות מכירה כתב הרב לחם משנה גופיה דמרהיטא דלשון רבינו שם משמע דסבירא ליה דכמטלטלי דמי, ועיין להרב כנסת הגדולה שם בהגהת הב"י שהאריך הרבה בדין זה, והסכים דהרי"ף והתוס' סבירא להו דבכל מקום כמטלטלי דמי, אמנם בדעת רבינו צידד בדבר, דאפשר שהוא מחלק בין דאורייתא לדרבנן עיין שם.

או שהיתה יוצאה להסקל וכו'. [בבא קמא] דף צ"ח [ע"ב], ומשמע התם למסקנא דמלתא בהך חלוקה ר' יעקב היא, דסבירא ליה בין משנגמר דינו ללא נגמר דינו [החזירו מוחזר], אך קשה דא"כ כשהחזירו שומר לבעליו דין הוא שיהא מוחזר, שזו היא סברת רבי יעקב שם, ורבינו פסק בפרק י"א דנזקי ממון דין ט' שאם החזירו אינו מוחזר, והיינו (אודאי) כרבנן, ונמצא פסקי רבינו סתרי אהדדי, ומבואר הדבר עם מ"ש התוס' שם דף מ"ה [ע"א] ד"ה השתא וכו', שכתבו דהא דיוצא להסקל נמי כרבנן היא, דאיירי כגון שתפסוהו בית דין מאליהן, והרב לחם משנה ז"ל לא נחה דעתו בתרוץ זה, דא"כ הוי ליה לרבינו לבאר עיי"ש. ואני אומר דדרכו של רבינו להעתיק המשנה כצורתה ועל המעיין ליישב הדברים, תדע שהעתיק שנעבדה בה עבירה או שנפסלה לקרבן, וקשה דנעבדה בה עבירה פשיטא שהיא פסולה לקרבן, ואמאי פלגינהו בתרתי, אלא וודאי דנפסלה לקרבן אינו אלא במום שאינו ניכר כגון בדוקין שבעין, וכמו שכתב רש"י ז"ל שם, דאם הוא מום הניכר א"א לומר לו הרי שלך לפניך, ואי הכי סתם רבינו והעתיק לשון המשנה, הכי נמי לא שנא.

ה

לפיכך אם כפר בו וכו'. הלשון מגומגם דזאת היא בעיית רבא דף ק"ה [ע"ב], ואיפשטא מדברי רבה התם, דכיון דאי מגנב ממונא קא כפר ליה תשלומי מעליא בעי שלומי, והשתא אי רבינו אנשדפה או אבד קאי, הא בעיית רבא לא קיימא אלא בישנה בעולם בעין, שהרי צידד או דילמא השתא מיהת הא מנח ועפרא בעלמא הוא, וגם בדברי רבה קאמר אע"ג דהא קאים וכו', וכן נראה מבואר מדברי הראב"ד ז"ל והרב המגיד ז"ל שהרב המל"מ ז"ל נתקשה בזה הלשון הרבה, ועוד ממה שכתב רבינו לקמן פרק ח' דין ח', דהכהנים בגזל הגר כמקבלי מתנות הן, לפיכך הגוזל מן הגר חמץ ועבר עליו הפסח חייב ליתן להם כשעת הגזילה, ואילו היה הגר קיים היה אומר לו הרי שלך לפניך ע"כ, והתם ודאי בנשבע והודה הוא, דאל"כ אין חלק לכהנים כלל אלא הגזלן הוא זוכה במיתת הגר, ואיך כתב שאם היה הגר קיים היה אומר לו הרי שלך לפניך ע"ש, שלא עלה בידו יישוב לדברי רבינו זלה"ה, ולענ"ד נראה שלא להניחו חלק דהתם באילו היה הגר קיים היינו בלא נשבע, והכי קאמר כיון דאילו היה קיים היה אומר לו הרי שלך לפניך, השתא שאינו קיים ונשבע השבועה היא שגרמה לו התשלומין לכהנים, ומעתה דבריו כאן מתפרשים אישנו בעולם כדברי הראב"ד ז"ל והרב המגיד ז"ל, וגם אי קאי נמי אדסמיך ליה מ"מ הדין דין אמת.

ו

הגוזל בהמה וכו'. הנראה מדברי [רבינו] דאין חילוק בדין זה בין לפני יאוש בין לאחר יאוש, וידוע דביאוש אף שלא נשתנית קנה הגזלן כל השבח מתקנת השבים, כמו שכתב רבינו [לעיל] פרק ב' דין ב', והנראה מדבריו שם דאין זה אמור אלא בשבח דאתי ממילא, כגון גיזה וולדות כמו שכתב שם דין ו' ודין ח', אבל אם היתה כחושה ופיטמה נוטל השבח מן הנגזל מפני שיש בו הוצאה, ואם לא נשתנית והוקרה אין לגזלן בה כלום שלא תיקנו לגזלן אלא שבח הבא מאליו, אבל שבח היותר אינו זוכה בו כמו שכתב שם בסוף הפרק, מעתה הדבר קשה דאיך לא יחזיר לבעלים מה שנהנה הגזלן בבהמה זו לכתחילה ובכוונה מכוונת, ומה שכתב שגזל והקדיש דהרי היא ברשות הגזלן בלבד כדי שלא יהא חוטא נשכר כמו שכתב דין ח', ואם נאמר דהכא בלאחר יאוש ומשום תקנת השבים הוי לרבינו לבאר.

ז

ואם ביטלו ממלאכה אחרת וכו'. ולא דמי (לנושא) [לגוזל] בהמה ונשא עליה משא וכו', שכתב רבינו לעיל, דהכא שאני דעבדי כמקרקעי דמי וברשותא דמריה קאי כמו שאיתא בגמרא.

י

ובא אחד וצבע הצמר וכו'. שם דף ק"א [ע"א], אבעיא להו גזל צמר וסמנין דחד וצבעיה לההוא צמר בהנך סמנין וכו', אמרי תיפוק ליה דאייקר נהליה בדמי, לא צריכא דזול ציבעא, ופירש רש"י דזול צבעא צמר צבוע הוזיל ואין מגיעין שבח לדמי סממנין וכו' ע"כ, ורבינו מפרש דמפני שנעשה בלא דעת חבירו נקרא גזלן, ולכך לא הזכיר שום גזילה, והוא מפרש כפירוש רש"י ז"ל, ממה שכתב דזול הצמר הצבוע והוא בזול יותר מצמר לבן כמו שהיה מתחילתו, וכיון דלא איפשיטא המוציא מחבירו עליו הראיה, אכן הראב"ד ז"ל נראה שלא הבין כן, ובדפוס מגדל עוז כתוב בהשגה זו א"א על בבא ראשונה דמשלם לו דמי [מה] שהפסיד הצמר, בזה השבח אין הכל שוה אלא דמי הצמר ע"כ, והוא קרוב למה שכתוב בגרסתנו למדקדק בדבריו זלה"ה.

יא

השולח יד בפקדון וכו'. הרב הפרישה בחו"מ סי' רצ"ב, כתב (דהוא) [דזה] הדין [הוא] בשליח שאינו יודע שהוא פקדון או שאינו בר חיובא דאל"כ הא [קיי"ל] [אין] שליח לדבר עבירה, וקרא על כל דבר פשע אתא לאשמועינן דהמשלח חייב ומוציאין ממון מידו אע"ג דלא עביד מעשה ע"כ, והתוס' יו"ט ז"ל חלק עליו וכתב דאישטמיטתיה הך סוגיות דגמרא, וכן כתב הרב ב"ח ז"ל, גם לשון רבינו והפוסקים ז"ל סתמו הדבר כאן, ובהלכות מעילה משמע דבכל גוונא חזינא דהמשלח לעולם חייב והכי מסתברא, שוב ראיתי להש"ך שהליץ בעד הסמ"ע עיי"ש.

יב

הגביה את החבית ליטול וכו'. רבינו לא ביאר המשקה שבתוך החבית מהו, ואף דמתניתין נמי סתם חבית קתני, מ"מ מדאמרו בגמ' אמר רבא לא שנו אלא נשברה אבל החמיצה משלם את כולה, מאי טעמא גירי דידיה הוא דאהנו לה ע"כ. משמע להדיא דבחבית של יין דווקא קאמר דשייך בה חימוץ אם חסרה, ומדכתב רבינו בכיס שאינן גוף [אחד] משמע דחבית דקאמר תחילה היינו טעמא מפני שהכל גוף אחד, מעתה לאו דווקא יין דהוא הדין לכל דבר שהוא גוף אחד, וצריך לומר דרבינו מפרש החמיצה שאמרו בגמרא הכוונה להיכא דשייך דהיינו יין, ולעולם דבכל מין משקה וכיוצא דהוא גוף אחד קאמר מתניתין, אלא דמשמע רבא הך רבותא דאיירי ביין, וכן נראה שהרי דין החמיצה הביאו רבינו לקמן, וכן יש להוכיח מדברי הגמרא דקאמר שאני הכא דניחא ליה דתהוי הא חבית כולה בסיס להאי רביעית משמע דלהיותו גוף אחד קאמר, ולכך בעי תו בארנקי דהוו גופין מופרדין, דאל"כ ליבעי בשאר אי שוו ליין או לא, אלא ודאי דבכל מין משקין וכיוצא דהוו גוף אחד קאמר, ועיין [בשו"ת] מהר"א ששון ז"ל סי' ק"ב שפלפל בדברי רבינו והראב"ד זלה"ה.

יד

הכופר בפקדון בבי"ד וכו'. כן העתיק הרי"ף הסמ"ג והרא"ש ובית יוסף חו"מ סי' רצ"ד, ולא ידעתי מנא להו דבעינן שיכפור בבית דין, עד שראיתי בשו"ת מנהיר [מהר"ם מלובלין] ז"ל סי' פ"א דפקדון לא בעיא כפירה בבית דין דווקא, ומאי דנקט בבית דין לאו דווקא והרואה יראה שהוא דוחק גמור אך אין בידי כעת להכריח וצ"ע.

ומה שכתב רבינו

אם היה ברשותו בשעה שכפר וכו', בריש מציעא דף ה' [ע"ב], אמרו כי אמרינן הכופר בפקדון פסול לעדות, כגון דאתו סהדי ואסהידו ביה דההיא שעתא איתיה לפקדון בביתיה והוה ידע, אי נמי דהוה נקיט ליה בידיה ע"כ, ולכך העתיק רבינו ברשותו, והמפרשים ז"ל כתבו דבמעות בעינן בידיה ובהמה וכלים ברשותו. ומ"מ הדין אמת.

טו

לפיכך אם החזירו לקטן וכו'. הרב לח"מ ז"ל כתב על דברי הרב המגיד ז"ל שכתב דעבד הוי כקטן, דבשלמא בקטן החזירו למי שאינו בר דעת ואינו בתורת שליחות [אבל עבד בר דעת ובר שליחות הוא והוי כמחזיר את החבית למקומה] דהוא פטור, ונסתייע בדברי התוס' שם דף פ"ח [ע"א] שתירצו דהתם משום דהחזירה למקום המשתמר משא"כ בקטן דאינו משתמר על ידו ע"כ, והוא תמיהה גדולה, אך נראה לענ"ד דרבינו מפרשה דאה"נ דלרבי יוחנן דסבירא ליה שלא לדעת (א"צ) אפילו מנין לא צריך לא מתוקמא הך מלתא אלא בקטן דווקא, אמנם לרב חסדא דסבירא ליה התם דף קי"ח [ע"א] דשלא לדעת צריך דעת, וכוותיה פסק רבינו בסוף פרק ד', מעתה לדידיה ודאי (דהיינו) עבד (לקטן) [כקטן], דהא כל מה שקנה עבד קנה רבו ודאי דכל דבר הנמצא בידו בחזקת רבו הוא דומיא דקטן, ואמטו להכי חייב, ואין להקשות שרבינו פסק לעיל דבדבר שאין בו רוח חיים, בחזרה למקומו סגי, והכי נמי הרי החזירו למקומו דהיינו יד העבד והקטן אמאי לא סגי ונמצאו דברי רבינו סתרן אהדדי, אם לא שנאמר דכיון דמה שנמצא ביד אלו תבעו שהוא גנוב לא היה לו להחזירו לידם אלא הוי ליה לקיים מצות השבה לבעלים, ומעת שלקחו מידם נעשה גזלן ואינו נפטר עד שיחזירנו ליד בעליו, ויש מי שתירץ דהכא ביד הבעלים שלקחו מיד הקטן או העבד.

טז

החוטף משכון וכו' הרי זה גזלן וכו'. ידוע דהראב"ד זלה"ה מפרש המשנה כד אשתכח דלא הוה חייב ליה, אמנם לשון המשנה נראה מדוקדק כדברי רבינו, דקתני נכנס למשכנו שלא ברשות [פירש] הראב"ד ז"ל שלא ברשות היינו שאינו חייב לו, דמשמע דאי אישתכח דהיה חייב לו שפיר דמי, וזה אינו דקרא כתיב בחוץ תעמוד, משא"כ לפירוש רבינו דשלא ברשות היינו רשות בית דין שפיר, דאי הוא נקיט רשות בית דין שפיר דמי לחטוף מיהא, ומה שכתב רבינו

שלא ברשות בית דין, מפני שיתנו זה בכמה דברים על דרך שכתב סוף פרק ג' דמלוה ולוה.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---