לחם משנה/מלכים/ג
< הקודם · הבא > משנה תורה להרמב"ם נושאי כלים מפרשי הרמב"ם אבן האזל |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
אעריכה
כותב לו ספר תורה לעצמו וכו'. אמרו בתוספתא פרק ד' מסנהדרין וכתב לו שתהא כתובה לשמו ואין רשות להדיוט לקרות בה שנאמר וקרא בו הוא ולא הדיוט:
ומגיהין אותו מספר וכו'. הכי איתא בירושלמי וכ"כ הרב כ"מ כאן ובפרק שביעי מהלכות ס"ת הניחו בצ"ע. ומה שהקשה שם וכאן אמאי לא כתב רבינו דעושה כמין קמיע ותולה בזרועו דקאמר בברייתא שם (דף כ"א:) לאו דוקא דאם כן איך אמרו במשנה יוצא למלחמה מוציאה עמה וכו' יושב בדין וכו' אלא לעולם היתה בזרועו זולת בבית המרחץ ובבית הכסא וכיון דהיא תלויה ודאי דלעולם היא עמו א"ו דמתני' הודיענו דלאו כמין קמיע ממש קאמר אלא כיון שבכל אלו המעשים היתה עמו הוה ליה כאילו תלוי בזרועו:
בעריכה
בין הנשים ופלגשים הכל י"ח וכו'. מה שתירץ הרב כ"מ להשגת הר"א ז"ל דבר נכון הוא דודאי קרא דויקח דוד עוד נשים ופלגשים הוה אחר מעשה דבת שבע ואולי י"ל דטעמו של הר"א ז"ל משום דאמר ליה התם נתן ושכב את נשיך דהיינו העשר פלגשים ששכב אבשלום עמהן ומדקאמר ושכב את נשיך משמע ליה להר"א ז"ל שהיו לו באותה שעה כשהיה אומר לו הנבואה ומ"מ אין זו ראיה דאפשר דנשים ר"ל הפלגשים שעתיד אתה לישא אותם ועדיין לא נשאן. ומ"מ קשה קצת לדברי רבינו למה לא נשא דוד את אבישג דהרי עשר הפלגשים כבר פירש מהן אחר שבא עליהן אבשלום וכמ"ש שהניחן צרורות עד יום מותן אלמנות חיות וכיון שפירש מהן הוי כאילו גירשן וא"כ הרי היה יכול לישא אשה אחרת וע"ק לדעתו איך אמר דהתירו ליחד ולא לגרש יוציא פלגש אחת וישא השונמית דלפלגש אין צריך גירושין דאין לו בה קידושין אלא יחוד בעלמא. וי"ל דמ"מ זה הוי כגירושין להוציאה כדי ליקח אחרת ולקושיא הראשונה י"ל דכיון דהפלגשים היו צרורות ולא היו יכולות לינשא לאחר הוי כאילו אגידי ביה ולהכי הוו עדיין פלגשיו ואין יכול לישא אחרת:
ואם הוסיף אחת ובעלה כו'. לתרץ קושית הרב כ"מ דאמאי צריך בעלה אפשר לדמותו לההיא דכתב רבינו בפרק י"ז מהל' איסורי ביאה דבין כהן גדול בין כהן הדיוט שנשא אשה מן הארבע ולא בעל אינו לוקה וטעמא דהתם משום דקרא כתיב ולא יחלל וחלול לא הוי אלא בביאה ג"כ כאן לא קרא כתיב ולא יסור לבבו ואין כאן הסרת לב אלא בבעלה וכמ"ש רבינו לקמיה ולא יהיה מצוי אצלה תמיד על הסרת לבו הקפידה תורה וכו' משמע דההסרה תלויה בבעלה:
דעריכה
כדי שיתן לחיילותיו וכו'. אמרו בירושלמי ר' יהושע בן לוי אמר ובלבד אכסניא של שנה זו בלבד. ורבינו לא כתב כן מפני שראה שסתמו בגמ' דידן:
זעריכה
כבר ביארנו וכו'. מה שפירש הרב כ"מ דבמלכי בית דוד לא היו גוזרים עליהם משום דבהדיא קרא כתיב בהו דינו לבקר וכו' לא נהירא דאע"ג דמן הדין אם היה אירע בהם תקלה היה להם כח לחכמים לתקן ותו קשיא לפירושו מאי אמר בגמ' שם (דף י"ט.) אלא מלכי ישראל מ"ט לא נימא משום דדוקא במלכי בית דוד איכא קרא אבל במלכי ישראל ליכא קרא לומר שידונו. לכך נ"ל לומר דאין הפרש בענין הדין בין מלכי ישראל למלכי בית דוד ואי קאמר קרא בית דוד הוא מפני שהוא היה דן דין אמת וכמו שפירש שם המפרש דכתיב ויהי דוד עושה משפט וצדקה אבל הוא הדין דמלכי ישראל הוי נמי הכי והאי דקאמר רב יוסף דכתיב בית דוד הכי קאמר תדע לך דמלכים יכולים לדון דכתיב במלכי בית דוד דינו וכיון דהם יכולים לדון ה"ה מלכי ישראל דכולהו מלכים נינהו להכי שאלו בגמ' א"כ מלכי ישראל אמאי לא ידונו דהא מקרא משמע דכולם ידונו ותירצו משום דאירע בהו תקלה אבל במלכי בית דוד אפשר שלא יארע בהו ההיא תקלה שהם נכנעים לדברי הדת וכיון דלא גזור בהו אוקמינהו אדינייהו אבל אם היה אירע בהו תקלה ודאי דהיו גוזרים בהו:
מהדורה זמנית - הבהרה הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |