כף החיים/אורח חיים/רט

כף החיים ‏ אורח חיים רט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] לקח כוס של שכר או של מים וכו'. זהו מדברי הרמב"ם פ"ח מה"ב ושם לא כתוב רק כוס של שכר ומרן הוסיף או של מים. מיהו בעיקר דין זה הראב"ד שם חולק וכתב שאין הולכין אלא אחר מה שהוציא בפיו. וכ"כ הב"ח דדעת רש"י והרי"פ והרא"ש והרשב"א ורוב גאונים דלא יצא וצריך לחזור ולברך וכ"פ הט"ז סק"א. מ"א סק"א סו"ב אות א' א"ר אות ב' וע"כ כיון דיש פלוגתא בזה וק"ל סב"ל אם נזכר תוך כדי דיבור אחר שאמר בפה"ג י"ל ג"כ שהכל נהיה בדברו דבזה יוצא לרוב פו' כמ"ש סעיף ב' ואם לא נזכר תוך כדי דבור יש לברך כל הברכה כתקנה בלבו:

ב

ב) וכתב שם הרמב"ם וכן אם היו לפניו פירות הארץ והתחיל הברכה ע"מ לומר בפה"א וטעה ואמר בפה"ע אין מחזירין אותו. וכן אם היה לפניו תבשיל של דגן ופתח ע"מ לומר במ"מ וטעה ואמר המוציא יצא מפני שבשעה שהזכיר את השם והמלכות שהן עיקר הברכה לא נתכוין אלא לברכה הראויה לאותו המין עכ"ל והטעם כתב שם הלח"מ אעפ"י שאין זו הברכה הראויה לו אין זו שקר שהרי פירות האדמה פרי עץ מיקרו כמ"ש בפ' כ"מ דלר"י חטה מין אילן הוא וכן בתבשיל של דגן שאמר המוציא אין זה שקר שהרי דגן לחם מיקרי אבל אם אומר שקר לא יצא יעו"ש. והביאו א"ר אות ב' והא"א אות א' כתב דגם בחלוקות אלו מחזירין אותו יעו"ש. ומיהו כבר כתבנו באות הקודם כיון דיש פלוגתא בזה אם נזכר תוך כדי דיבור יש לסיים ג"כ סיום הברכה הצריכה לאותו מאכל ואם לא נזכר כדי דבור יש לחזור ולברך אותה ברכה כתקנה בלבו:

ג

ג) שם וי"א שאם לקח וכו'. כתב בלשון וי"א משום דלהרמב"ם לא יצא משום דהיה בדעתו לומר שלא כהוגן וכן כתב בכ"מ פ"א דק"ש. מ"א סק"ב וכתב המ"א אבל העיקר דיצא. וכ"כ א"א אות ב' דהעיקר דיצא. וכן כתב העו"ת אות א' אעפ"י די"א זה נראה כסותר דבריו הראשונים מ"מ בשניהם פסק שאינו חוזר משום דלכל אחד מן הפי' יש להם פנים בשיטת הש"ס וק"ל סב"ל עכ"ד. וכ"כ הנה"ש אות ב' דדעת מרן ז"ל לפסוק בשניהם להקל:

ד

ד) כתב בא"ח מעשה שבירך אחד בהמ"ז על כוס מים וסבר שהוא יין ולא היה כוס לפני המסובין ולא נשאר רק בקנקן והורו דצריך לברך בפה"ג אם רוצים לשתות יין אחר שאמר בשכמל"ו על הברכה לבטלה. דהא לא היה דעתו ודעתם לשתות רק מכוס זה ע"כ. והביאו א"ר אות ג' וכתב עליו וצ"ע אבל הח"א כלל נ"ח אות ג' כתב כיון שהיה דעתו לשתות יין ויש יין לפניו יקח תכף היין וישתה וא"צ ברכה יעו"ש. ועיין לקמן אות י"ב:

ה

ה) מי שהיה מבדיל ואחר ברכת היין היה בדעתו לברך בורא מאורי האש או שאמר בורא מאורי האש ונזכר וסיים על הבשמים יצא וא"צ לחזור ולברך על הבשמים. ומיהו ברכת מאורי האש צריך לחזור ולברך משפט צדק ח"ב סימן ס"ב כנה"ג בהגה"ט. מ"א ססי' זה וכתב שם המ"א ודוקא כשנתכוון בשעת הברכה על הבשמים אבל כשנתכוון על האש יצא ומברך אח"כ על הבשמים וכן כתב א"ר אות ב' ולי נראה דאפילו אם היתה כונתו לומר בשמים אם טעה ואמר מאורי אש לא יסיים עוד באותה ברכה בשמים דא"כ אפשר לומר דיצא ידי שניהם דהא מי שצריך לב' ברכות יכול לכוללם בברכה אחת אם מזכיר שניהם כמ"ש ביו"ד סימן של"א סעיף ע"ח יעו"ש. אלא כיון שטעה והזכיר מאורי אש לא יסיים עוד באותה ברכה בשמים כדי שיוכל אח"כ לברך ברכת הבשמים בפ"ע:

ו

ו) וכן מי שהיה צ" "כ יצא שניהם כנז' וכ"כ לעיל סימן מ"ו אות מ"ו יעו"ש:

ז

ז) מי שאכל תאנים וכשבא לברך ברכה אחרונה פתח ואמר על המחיה וכשהגיע לסוף הברכה נזכר וחתם על הפירות צריך לחזור ולברך. גו"ר כלל א' סימן כ"ז. י"א בהגה"ט. ומיהו לפי מ"ש לעיל סימן ר"ח אות ע"ג די"א דמה שמזכירין במעין ג' על תנובת השדה הוי כאילו מזכיר פירות א"כ ה"נ כיון שהזכיר תחלה על תנובת השדה וחתם אח"כ על הפירות הו"ל פתיחה וחתימה על הפירות ויצא. ועיין לעיל סימן ר"ב אות ט' ודוק:

ח

ח) [סעיף ב'] לקח כוס של שכר וכו'. וכן הדין בפה"ע ופה"א שהיה לו לברך על אחד מהם ופתח אדעתא דאידך ינזכר וסיים כדינו או שאמר שניהם יצא. טור:

ט

ט) שם לקח כוס של שכר או מים וכו' ונראה דמיירי שהיה סבור ג"כ שהוא יין ואפ"ה יצא. דחוזר הש"ע על וי"א שכתב בסעיף הקודם אלא דהפרש הוא דשם נזכר קודם שאמר פה"ג והכא אחר שאמר פה"ג ואפ"ה יצא כיון שנזכר וחתם כדין. וכ"מ מדברי הטור שכתב הכל בהמשך אחד מ"ש בסעיף זה ובסעיף הקודם יעו"ש. וכן כתב בלבוש בהדיא יעו"ש. וכ"מ לקמן בש"ע סימן תקפ"ב סעיף ב' וכן כתב הפר"ח בסימן תפ"ז. וכ"כ א"ר אות א' ומאמ"ר אות ב' והנה"ש אות ב' והשיגו על מ"א שכתב דמיירי שידע שהוא מים יעו"ש ומ"מ לענין דינא גם המ"א פסק לקמן בסימן תקפ"ב סק"ב דיצא וכן כתב בסימן תפ"ז סק"ב דרוב הפו' ס"ל אעפ"י שלא ידע יצא כיון שנזכר וחתם כדין יעו"ש ומ"ש כאן דלא יצא עיין מחה"ש שהגיה בדבריו יעו"ש:

י

י) שם ותוך כדי דבור וכו'. משמע הא לאחר כדי דיבור אינו יכול לחזור בו וצריך לחזור ולברך. ויש מי שר"ל דשאר הפוסקים חלוקים ע"ז אבל הר"י הלוי בתשובה סימן מ"ז האריך להוכיח דכ"ע מודים בזה דאחר כדי דבור צריך לחזור ולברך יעו"ש. וכן כתב משפט צדק ח"ב סימן ס"ב דסברה זו מוסכמת מכ"ע יעו"ש. והב"ד הכנה"ג בהגב"י מ"א סק"ד. ומ"ש שם המ"א דמל' התו' משמע דזה אז"ל לשיטת ר"י דמשמע להרי"פ א"צ תכ"ד כתב עליו הנה"ש אות ג' דאין מזה הכרח דלהרי"פ נמי י"ל בעינן תוך כדי דיבור יעו"ש:

יא

יא) שם בורא פה"ג שהנ"ב יצא. וכן אם טעה ואמר על היין שהנ"ב בורא פה"ג יצא. טור. עו"ת אות ב':

יב

יב) שם הגה. ואם היו אחרים שותים וכו'. לכאורה משמע כן דתרתי בעינן אחרים שותים ודעתו ג"כ אבל בד"מ משמע דאם היה בדעתו לשתות גם שאר יין אפילו אין אחרים עמו אינו צריך לברך. מ"א סק"ה. וכ"כ העו"ת אות ב' דאחת מתרתי בעינן או שיכיין להוציא אחרים או שהיא בעצמו היה רוצה לשתות עוד יין. וכן כתב א"ר אות ג' ועיין לעיל אות ד' ולקמן אות י"ד:

יג

יג) שם. בהגה ודעתו ג"כ וכו'. דאי לאו הכי הרי היא כמו שבירך על פרי ונפל מידו דחוזר ומברך. עו"ת שם. וכן כתב המ"א שם דאם לא היה דעתו לשתות שאר יין צריך לברך ובענין האחרים שכיוונו לברכתו צדד המ"א שם לומר דלא יצאו משום שברכתו היתה לבטלה אלא שסיים שדעת רמ"א בד"מ וכאן בהגה משמע דיצאו יעו"ש. וכ"מ ממ"ש לעיל סימן קס"ז אות נ"ט דיצאו יעו"ש:

יד

יד) שם בהגה ונמצא אח"כ שבכוסו מים וכו'. א"צ לחזור וכו' ומשמע אף שטעם המים קודם ששתה יין לא הוי הפסק וא"צ לחזור ולברך אם היה דעתו לשתות עוד יין וכ"ה בהדיא בתשו' מהרי"ל שהביא ב"י בססי' ר"ו יעו"ש וכן כתב מ"א בזה הסימן סק"ה. קיצור ש"ע סי' נ"ו אות ז' וכ"מ ממ"ש לעיל סי' ר"ו אות ט"ז דשהייה בשתיקה בלא דיבור בדיעבד לא הוי הפסק יעו"ש. וא"כ ה"נ כיון דלא הפסיק בדיבור כ"א בטעימה לחוד שהיית הטעימה לא הוי הפסק. מיהו אם כיון בברכתו להוציא אחרים והאחרים טעמו קודם שטעם המברך אפילו הפסיק בדיבור קודם שטעם י"א שא"צ לחזור ולברך כמ"ש לעיל סימן קס"ז אות נ"ט יעו"ש:

טו

טו) [סעיף ג'] כל הברכות אם נסתפק וכו'. אינו מברך וכו' דבדרבנן אמרינן אתי ספק ומוציא מידי ודאי. ברכ"י אות ב' וכתב המאמ"ר אות ה' ועכ"פ ראוי ונכון להרהר בלבו הברכה כיון די"א אם בירך במחשבה יצא ובהרהור ליכא איסור משום ברכה לבטלה וע"כ הנכון להרהר הברכה בלבו ובפרט לענין ברכה מעין ג' שהיא דאורייתא להרבה פו' יעו"ש. ועיין לעיל סימן זק"ן אות יו"ד ובאות שאח"ז:

טז

טז) שם חוץ מבהמ"ז וכו'. זוהי דעת הרמב"ם דס"ל דכל הברכות כולן אפילו ברכה דמעין ג' אינם רק מדרבנן ולפיכך אזלינן בספיקא להקל אבל דעת הטור ברכה דמעין ג' היא דאורייתא וכ"כ ב"י בשם הרשב"א והרא"ש. וע"כ ראוי לכל ירא שמים אם נסתפק בברכה במעין ג' לאכול עוד מאותו המין ויברך אחריו כדי לצאת מספק וכ"כ הט"ז סק"ג. עו"ת אות ג' א"ר אות ד' סו"ב אות ב' ברכ"י בשיו"ב. ואם אין לו מאותו המין אז יוכל לאכול מין אחר שברכתו מעין ג' ולכלול אותו בתוכו כמ"ש לעיל סימן ר"ח אות צ"א דהיכא דלא אפשר יכול להוסיף יעו"ש או לפחות יאכל דבר שברכתו אחרונה בנ"ר ויכוין לפטור מה שאכל מז' מינין כיון די"א בנ"ר פוטר את הכל ואם גם מזה אין לו אז יהרהר ברכת מעין ג' בלבו כמ"ש באות הקודם:

יז

טוב) שם חוץ מבהמ"ז וכו'. והוא שאכל כדי שביעה כמ"ש לעיל סימן קפ"ד אות כ"ב יעו"ש:

יח

חי) שם חוץ מבהמ"ז וכו'. ואם נסתפק בבהמ"ז וחוזר כתב הפר"ח דאומר גם ברכה רביעית. והביאו הברכ"י אות ד' מיהו לענין דינא כבר כתבנו לעיל סימן קפ"ד אות ט"ו דיש פלוגתא בזה ואין לחזור מספק יעו"ש:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---