מראי מקומות/אורח חיים/רט

מראי מקומות אורח חיים רט

טעה ופתח על דעת ברכה אחרת וסיים בברכה הנכונה

הב"י בסעיף א-ב, כתב דבעיין לא איפשיטא, והביא מחלוקת אי אזלינן לקולא או לחומרא, ויש להעיר דבה"ג בהל' ברכות בעמוד לו, אחר שהביא את הברייתא שאומרת גבי ברכת יוצר אור כללו של דבר הכל הולך אחר החיתום, כתב ש"מ בתר חתום ברכות אזלינן שמע מינה, ע"כ, ומשמע דאתא לרבויי בזה גם את הספק של הגמ' גבי החזיק כוס בידו, והרע"ז הילדסהיימר שם בגיליון כתב דיש נוסחאות בה"ג שכתוב בהם את הספק להדיא, ע"כ, וא"כ נראה דדעת הבה"ג היא דאיפשיטא בעיין דאזלינן בתר החיתום.

ספק בברכות הנהנין האם מברך

הב"י בסעיף א-ב, הביא בזה מחלוקת, ועי' במה שכתבתי בזה בפתיחה להלכות ברכות גבי ספק בברכת הנהנין.

פתח על דעת הברכה הנכונה וטעה וסיים בברכה שאינה מועילה לדבר זה האם יצא

הב"י והשו"ע בסעיף א-ב בד"ה ודעת הרשב"א, הביא מהרמב"ם בספר היד החזקה דאין מחזירין אותו, ויש להעיר דמדברי הרמב"ם בתשובה בפאר הדור סי' כה-א, נראה דלא יצא בכה"ג, אמנם הכס"מ בהל' ק"ש א,ח בד"ה וראיתי שאלה, הביא תשובה זו ודן בה והעלה שדברי השאלה והתשובה אינם מובנים כלל.

אם ברכת מעין ג' דאורייתא

הב"י בסעיף ג, הביא מחלוקת אי הויא דאורייתא, דהרמב"ם וסמ"ג ס"ל דהיא דרבנן, ומאידך הטור והרשב"א והרא"ש ובה"ג ס"ל דהיא דאורייתא, ויש להעיר דהמנהיג בהל' סעודה (השניים) סי' קנג ד"ה על, כתב דהיא דרבנן, ומאידך תלמידי ר"י בברכות סו ד"ה קדש, סברי דהיא דאורייתא, וכ"כ השאילתות בשאילתא נג, וכן דעת החינוך במצוה תל, וכן האשכול בהל' סעודה ד"ה וכתב בעל (כד:), הביא את דברי בה"ג להלכה דהוי דאורייתא, ונמצא בידינו דהרמב"ם וסמ"ג והמנהיג ס"ל דהיא דרבנן, ומאידך הרא"ש והטור והרשב"א ובה"ג והשאילתות והאשכול ותלמידי רבינו יונה והחינוך כולהו סברי דהיא דאורייתא, והכי נקטינן, ובספק חוזר ומברך, ודלא כהשו"ע שפסק דהוי דרבנן.

בדברי הטור גבי הטעם שברכה ראשונה מדרבנן

כתב הטור בסוף הסימן, שברכה ראשונה מדרבנן דנפקא מסברא שאסור ליהנות מהעוה"ז בלא ברכה, ע"כ, וכעין זה הביא הב"י מהרשב"א, וקשה דהא סברא הוי דאוריי' כדאמרי' בב"ק מו:, למה לי קרא סברא הוא, וצ"ל דאין כוונתם דנפקא מסברא אלא דתיקנוהו מסברא.

פתח בברכה בטעות

אדם שהתחיל בטעות בברכה שאינו מחוייב בה, כגון ששכח שברך ברכה מסוימת והתחיל לברכה שוב ונזכר שברכה, והגיע עד מלך העולם, לכאו' היה נראה דאפשר שילך וישלים הברכה על דבר מאכל, וינצל מודאי ברכה לבטלה, מידי דהוה כמו פתח בחמרא, די"א שיוצא אפי' אם פתח על דעת ברכה שאין פוטרת את אותו דבר מאכל, כמבואר בטוש"ע בריש הסימן, ועוד היה נראה לפי"ז שאפי' אם סיים הברכה בטעות, יחזור תוך כדי דיבור וישנה לברכה אחרת ויקח דבר מאכל ויאכל, דמהני לחזור תוך כדי דיבור כמבואר בסימן זה בסעיף ב, אמנם יש לחלק דהתם גבי פתח בחמרא, איירי שהתכוון לברך על חפץ אחד אלא שטעה בברכתו, ואפשר דמהני כיון דסוף סוף התכוון לברך על אותו חפץ, משא"כ הכא דהם ב' חפצים דאפשר דלא מהני, והכי מסתברא דלא מהני, וכן נראה מדברי הטוש"ע והב"י בסעיף ו, מדכתבו דמי שבירך על הפרי ונפל הפרי אע"ג שיש לפניו פירות מאותו המין צריך לברך שוב, ע"כ, ואי מהני הו"ל למימר שיחזור תוך כדי דיבור שוב על סוף הברכה ויכוין על פרי אחר, ומדלא כתבו הכי מבואר דלא מהני, ובדברי הרא"ש שהביא הב"י שם מבואר דאף אם אמר מלך העולם צריך לברך שוב, ע"כ, ומדלא אמר דיסיים הברכה על פרי אחר מבואר דלא מהני כיון דהם ב' חפצים, והכי נקטינן. עוד יש לדון, דאי נימא דמהני לומר למדני חוקיך אחר שהתחיל ברוך אתה ה', א"כ אפשר דאף שאמר אלהינו מלך העולם, נימא ליה לומר למדני חוקיך והוי כאילו קרא פסוק, ותיבות אלהינו מלך העולם נימא דאינם מהפסוק, דמסתבר דלא פוסל הפסק בדיעבד בקריאת פסוק, ולא מסתבר לחלק דהכא דמוכח שאינו התכוון לקריאת פסוק לא מהני, דבדרך כלל אף כשאינו אומר מלך העולם הענין מוכיח שלא היתה דעתו לקריאת פסוק בעלמא, אמנם מדברי הרא"ש שהביא הב"י בסי' רו,ו, מבואר דלא מהני.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף