יש סדר למשנה/ברכות/ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יש סדר למשנה ‏ ברכות ו

ב

תוי"ט ד"ה יצא בגמ' אמרינן וכו' דהרמב"ם פסק דלא כמתני' דהכא וכו' ונ"ל ראיה לדברי הכ"מ שכן הר"ר יונה וכו' וזה כדברי הירושלמי ע"ש לפום רהיטא על הר"ר יונה גופי' קשיא דהניח סוגיא דידן דאמרה להדיא דמתני' אתי' כר' יודא. ואזל בתר פי' הירושלמי וכבר נודע שכתבו כל הראשונים דהיכא דפליגי בבלי וירושלמי הלכה כתלמודא דידן שהיא בתראי ורבינא ורב אשי שסדרו הבבלי היו יודעים ורגילים בירושלמי ואלו היו מקבלים שכן הלכה היו קובעים אותה בבבלי ע"כ ופשיטא הכא דגם בירושלמי איכא חד מ"ד כמו בסוגיא דילן. והוי יודע דז"ל הב"י א"ח סי' ר"ו בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא וכו' ואמרי' עלה בגמרא שם מאן תנא דעיקר אילנא ארעא היא [דעיקר כל הפירות היא הארץ והכל גדל הימנה רש"י]. א"ר נחמן בר יצחק רבי יהודא היא דתנן יבש המעין ונקצץ האילן מביא ואינו קורא [שאינו יכול לומר מן האדמה אשר נתת לי דכיון דיבש המעין ונקצץ האילן ממנה בטלה לה ארעא רש"י]. ר' יהודה אומר מביא וקורא [שהארץ היא עיקר רש"י]. וכתבו התוס' והרשב"א והרא"ש דהלכה כר' יהודה כיון דסתם לן תנא כוותיה אבל הרמב"ם פסק בפ"ח דבירך על פירות האילן בפה"א לא יצא נראה שסובר דלא אמרו בגמ' דמתני' ר' יהודה היא אלא ללמדנו דמתניתין יחידאה היא ולא קי"ל כוותיה והטור סתם דבריו כשאר פוסקים ודלא כהרמב"ם ע"כ. ודע עוד בנוסח הרמב"ם שלפנינו בפ"ח מהל' ברכות דין יו"ד איתא בזה"ל בירך על פירות האילן בפה"א יצא ע"כ. וכתב בהג"מ על זה כסתם מתני' ואע"ג [דשמואל צ"ל] דרב נחמן ב"י מוקי לה כר' יהודה ע"כ. הנה נדפס לפנינו הנוסחא שכתב הכ"מ ואעתיק לשונו שכתב הכ"מ בירך על וכו' משנה בירך על פירות האילן בפה"א יצא ובגמרא מאן תנא וכו' ר"י אומר מביא וקורא וכתבו התוס' והרא"ש דהלכה כר' יהודה כיון דסתם לן תנא כוותיה אבל רבינו הרמב"ם סובר דלא אמרו בגמרא דר' יהודה היא אלא ללמדינו דמתני' יחידאה ולא קי"ל כוותיה זה כתבתי לפי נוסחותינו בדברי רבינו. אבל מצאתי נוסחא שכתב בה בירך על פירות האילן בפה"א יצא והיא נכונה דאתי' כסתם מתני' ואין לדחות גירסא זו ממה שמצינו לרבינו בפ"ד מהל' בכורים שפסק ביבש המעין ונקצץ האילן מביא ואינו קורא והיינו דלא כר' יהודא דאיכא למימר דאע"ג דאמרי' מתני' ר' יהודה היא אינו מוכיח דהא בירושלמי איכא מ"ד הכי ואיכא מ"ד דמתני' דברי הכל היא ומאחר דאיכא מ"ד הכי נקטינן כסתם מתני' דהכא וכת"ק דבכורים ע"כ. איברא לא כדעת הכ"מ דמקיים נוסחא שמצא כתוב בהרמב"ם בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא דעת הרשב"א בחידושיו על ברכות שכתב בזה"ל מאן תנא וכו' א"ר נחמן ב"י ר' יהודה היא וקי"ל כוותיה מדסתם לן תנא כוותיה והרמב"ם פסק כרבנן ע"כ. הרי דהעיד הרשב"א בשם הרמב"ם דלא יצא וגם במ"ש דסמיך הרמב"ם על הירושלמי לא הבינותי שהרי הלכתא כתלמודא דידן כמו שכתבתי לעיל. וזהו כלל גדול בדינא וכן מבואר בכמה דוכתי ואחת מהנה תראה מפורש בכסף משנה פ"ד מהל' בכורים דין י"ב שהעתקתי לשונו מ"ו פ"א דבכורים ע"ש. ומכ"ש בענייני דהכא דגם בירושלמי איכא ר' חזקיה דתירץ הכי דמתני' ר' יהודה היא כסוגיא דילן. ואין חולק עליו אלא ר' יוסי ואין הכרע שם. מעתה עדיפא לומר דהילכתא כחזקיה דש"ס דילן הסכים על ידו. ולכאורה יש לקבוע מסמורת לנוסחת דלא יצא. חדא ממה דחזינן דאוקמי ר"נ בר יצחק למתני' כר' יהודה והיא ליחידאה וכמ"ש הכ"מ וכן הגהות מיי' שכתב ואע"ג וכו' שהעתקתי למעלה בכן מסתבר דאתא ר"נ ב"י ללמדינו דמתני' יחידאה. ובאם אין זה לבדו כדאי. יש להביא ראיה ממה דקי"ל בכל דוכתא דסתם ואח"כ מחלוקת אין הלכה כסתם ואפי' לדעת ר' יוחנן שכתבו תו' בשבת פ"א בשם ר"ש מוורדין ד"ה והאר"י וכו' דקים ליה להש"ס דר' יוחנן ס"ל דאפי' בתרי מסכתא [באחת מחלוקת ובאחת סתם] הלכה כסתם וכ"כ תוס' ביבמות מ"ב ד"ה סתם וכו' מטעמא משום דמסתמא אית לן למימר דמחלוקת ואח"כ סתם הוא ולא סתם ואח"כ מחלוקת דמסת' סתם לבסוף. דאין לנו לומר שסתם רבי קודם ושוב חזר ממה שפסק ע"ש. מ"מ הכא פשטא דמלתא דברכות נישנית תחלה דמאימתי קורין וכו' אקרא קאי ודחיקא טובא למאד לומר דמסכת בכורים נישנית קודם ברכות ומה גם בכורים לא היה נוהג בימי רבי ומה"ת היה שונה אותה קודם לברכות ק"ש וחברותי' דנוהג בכל יום. ועאכ"ו לדידן דלא קי"ל כר' יוחנן בהא וכמו שכתבו התוס' בשני מקומות הנ"ל דכל אמוראי פליגי בהאי עלי' דר' יוחנן וסבירא להו דסתם ואח"כ מחלוקת אפילו בתרי מסכתות לית הילכתא כסתם. ולפיכך נעלם ממני מ"ש התוס' והרא"ש דהלכה כר' יהודה דסתם לן תנא כוותיה וכו' מה תועלת יש בסתם זו הלא יש אח"כ מחלוקת בבכורים. ורציתי לומר דנהי דסתם ואח"כ מחלוקת אין הלכה כסתם עכ"פ מידי ספק לא יצא דדילמא נישנית המחלוקת קודם הסתם והוי הלכה כסתם. והלכך הכא גבי ברכות דקי"ל ספק ברכות להקל יש לנו להורות כסתם מתני' דיצא אמנם מלבד שאין לישנא דכתיבי התוס' והרא"ש סובלתו שהרי שפתותיהם ברור מללו דהל' כמותו דסתם לן תנא כוותיה ואם איתא לא הוי להם לכתוב הדבר בהחלט דהלכה כר"י דמשתמע מיניה דהלכתא כוותיה בבכורים דמביא וקורא והכא בברכות דיצא וזה אינו כדאמרן. ולא עוד דנפקותא רבא לדינא דאי אמרינן דלא פסקינן דבירך יצא רק מצד הספק שאמרנו הדין נותן דאין להקל רק דוקא באותו פרי [שגדל באילן שבירך עליו בפה"א] שבירך כבר יצא מספק ואצ"ל מחדש בורא פרי העץ. אבל להתיר לאכול שארי פירות האדמה על סמך אותה ברכה דהוי לכתחילה לא אמרינן דדילמא נישנית המחלוקת באחרונה והילכתא כרבנן דלא יצא ומסתימת כל הפוסקים שכתבו דיצא משמע שיצא על דרך וודאי משום דהלכה כר"י דעיקר אילן ארעא הוא ונהי דלכתחילה קבעו בורא פרי העץ דמבורר יותר מ"מ בבירך בורא פרי האדמה יצא נמי כמו שבירך ברכה כתקנה ויתבאר עוד יותר במה שכתב הטוש"ע א"ח ר"ס ר"ו בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא אבל אם בירך על פה"א בורא פרי העץ לא יצא הלכך אם הוא מסופק בפרי אם פה"ע או פה"א מברך בפה"א ע"כ מוכח דס"ל דיצא בודאי דאי מטעם ספק ברכות להקל קשה היאך לכתחלה בפרי שהוא נסתפק אם הוא פה"ע או פה"א יברך בפה"א דילמא הילכתא כרבנן ואינו יוצא כלל בברכת פה"א ואדרבה עובר על לא תשא שמברך ברכה שאינו שייך לו אם הוא פרי האילן ודעת לנבון נקל דאין שום שייכות לענין זה לומר ספק ברכה להקל ולא יהיה תקנה בפרי שנסתפק אלא שיהיה לפניו פה"ע וגם פה"א כשיברך עליהן יכוין להוציא פרי שנסתפק הרי מכל זה נראה דס"ל להפוסקים דהלכתא כר"י בודאי ובהחלט והיא פליאה מאתי לקוצר דעתי מנ"ל לפסק כר"י ואי הוי מסתם מתני' דהכא הלא הוה אחרי' מחלוקת וחפשתי בספרי המפרשים שתחת ידי ה"ה מהרש"ל רש"א ומוהר"מ ולא מצאתי בהן שום הערה ועמדתי משתומם עד שבא החכם בעל אחות אשתי הרבני המופלא הקצין השלם בתורתו אמונתו מ"ו פיי"ש נר"ו ויגע ומצא והראה לפני ספר פ"י אשר התעורר להקשות במה שכתבתי למעלה דהלכתא כתלמוד בבלי ועוד כתב שם דהא דפסק דיצא היינו מצד ספק ברכות להקל ע"ש שמחתי שכוונתי בס"ד בקצת דברים לדעתו הגדול. אבל מה שהחזיק הגאון הנ"ל לומר דהא דיצא היינו מצד הספק. ואפי' אמרה יהושע וכו' לא נתחוורו אצלי עודי מחזיק בם מטעמים שבררתי בצדק דאי אפשר לומר הכי אחר עיון הדק היטב. ואחר כל הדברים נראה דנוסחת הרמב"ם שהיה לפני כ"מ קודם שמצא נוסחא אחרינא וכעדות הרשב"א שהרמב"ם כתב דלא יצא א"ש משום דהוי סתם ואח"כ מחלוקת וקי"ל ככל אמוראי דפליגי עלי' דר' יוחנן וס"ל דאין הלכה כסתם כלל אלא כמחלוקת וא"כ בכורים דהוי מחלוקת ר"י ות"ק נצבה וגם קמה ברור דהלכתא כת"ק וברירא לי כחמה דברכות נשנית קודם והלכך לית הלכתא כסתמא. ודע עוד בתוס' דהכא ד"ה יבש המעיין כתבו י"מ לכך מביא ואינו קורא מפני שאינו נראה כמשבח לקב"ה אלא כקובל על מה שנתן לו אדמה שאינה ראוי' לפירות ע"כ. והנה לפי י"מ איכא למידק דלמה לא מתוקמי מתני' דבירך על פרי העץ בורא פרי האדמה דיצא ככ"ע דגם הת"ק סבירא ליה דעיקר אילן ארעא הוא והא דאינו קורא היינו שנראה כקובל ולכן אציע לשון הירושלמי דמתני' בירך על פה"ע בפה"א יצא [דאילן נמי מאדמה יונק ר"א פערקאן] ר' חזקיה בשם ר' יעקב בר אחא דר' יהודה היא. דר"י עביד את האילנות כקשים [כמו הקש לשבולת כן אילן לפירותיו ולפיכך בירך על פירות האילן בפה"א יצא. ומילתא דר"י במס' בכורים אע"ג שנקצץ האילן מביא וקורא מן האדמה שהארץ היא עיקר לפירות והאילן אינו אלא כקש לשבולת רא"פ]. אמר ר' יוסי דברי הכל היא פירות האילן בכלל פרי האדמה ואין פירות האדמה בכלל פירות העץ ע"כ הנה לא אתבררי תירוצו של ר' יוסי דפירות אילן בכלל פרי האדמה ולמה מעכשיו אמר הת"ק גבי בכורים בנקצץ האילן דאינו קורא. ואפשר לפרש טעמיה משום דנראה כקובל ויתכן עוד לומר דזה שכתבו התוס' י"מ כו' דהא קשיא להו דאין מדרך המקשן לבדות טעמו ולפרוך. ובשביל זה סוגיא דהכא דשאיל מאן תנא דעיקר אילן ארעא הוא דבר שאין רגילות בש"ס היא אלא דבקיצור הו"ל להקשות מאי טעמא כדרך הש"ס בשאר מקומות. ואשר ע"כ יראה דסתמ' דש"ס לא בעי' לשאול מ"ט משום שידע טעמיה דמילתא דדברי הכל היא דעיקר אילן ארעא היא. וגבי בכורים טעמא דת"ק כיש מפרשים שנראה כקובל. אמנם כולו מילתא מאן תנא וכו' הן הנה דברי רב נחמן מתחלה ועד סופו [עי' תוס' ב"מ כ"א ד"ה וכמה וכו'. דמפרשי סוגיא גמרא בדרך זה. ועי' עוד תוס' פסחים ל"ג ד"ה תתן. ותוס' יומא ע"ו ד"ה הני חמשה] דהכי ס"ל לרב נחמן דפליגי ת"ק ורבי יהודה בבכורים בהא וכתירוץ ראשונה של הירושלמי אבל סתמא דתלמודא דלא בעי מ"ט אמתני' דהכא דס"ל כתירוצו של ר' יוסי בירושלמי ודברי הכל היא ועפ"י הדברים האלה שפיר נוכל לומר כמ"ש הטוש"ע בפי' המסתפק. ויש בו כדי להוסיף דר"נ בעצמו דאמר ר' יהודה היא וכו' לא אתי לאפוקי דלא אתיא כת"ק אלא ר"ל לפי שמפרש ר"נ בעצמו בסמוך אהא דתנן במתני' על פה"א בפה"ע לא יצא פריך הש"ס פשיטא לא נצרכה אלא לר' יהודה דאמר חטה מין אילן היא דתניא אילן שאכל ממנו וכו' לזה הקדים דבעינן עיקר אילן ארעא הוא ומצינו נמי דר"י ס"ל הכי והלכך אצטריך בסיפא ועל פירות הארץ בורא פרי העץ לא יצא לשיטת ר' יהודה. ואגב אודיע שנשאלתי מכבר מבעל בת אחי אבי אשתי הרבני המופלא הג' מו"ה זנוויל נר"ו. בענין עץ שאכל אדם הראשון דפליגי הני תנאי בסוגיא דר"מ אמר גפן הוה ור' נחמיה אמר תאנה הוה לאיזה ענין פליגי מה דהוה הוה. השבתי לו דנ"מ להנודר לאכול פירות שאכל אדם הראשון ואחוי דוגמתו ממש בחגיגה ו' גבי ויזבחו זבחים שלמים פרים או דילמא אידי ואידי פרים ופריך למנ"מ. ומשני להאומר הרי עלי עולה כעולה שהקריבו ישראל במדבר [מה יביא פרים או כבשים. רש"י] ובענין מה דהוה הוה ע"ש תוס' חגיגה ו' סנהדרין ט"ו יומא ה'. ובזה יבא על נכון לפמ"ש רש"י בראשית ג' פ"ז ויתפרו וכו' מפני מה לא נתפרסם העץ שאכל ממנו שאין הקב"ה חפץ להונות בריה שלא יכלימוהו ע"כ ולכאורה קשיא על התנאים הללו התורה מכסה והם מגלים וכעין זה איתא בשבת צ"ו עקיבא וכו' אם כדבריך התורה שכיסה וכו' אבל לפמ"ש אתיא שפיר בשלמא גבי מקושש לא נ"מ מידי אם הוא צלפחד או איש אחר אבל הכא דיש נפקותא לדינא ובענין צלפחד לא שייך להקשות מאי דהוה הוה משום מלת במדבר יתירא היא והארכתי במיני תרגימא בס"ד:

ו

היו יושבין לאכול וכו'. במשב"ג וכן בירושלמי וברי"ף וברא"ש ליתא מלת לאכול וכן מוכח מתוס' מ"ב ד"ה הסבו וכו' וכן מפי' ר"ח. וי"מ שכתב הרא"ש ופי' דהאי גאון שכתב רבינו יונה ע"ש מוכח דלא גרס לאכול ועמ"ש בסמוך בפי' הר"ב:

הר"ב ד"ה היו יושבים בלא הסיבה וסימן הוא וכו' שרגילים היו וכו' שהיו מסובים על מטות וכו' ע"ש לשון הר"ב לקוח קצת מפירש"י על המשנה מ"ב שכתב בזה"ל היו יושבים בלא הסיבת מטות שמוטים על צדיהן שמאלית על המטה ואוכלין ושותין בהסבה. כל אחד מברך לעצמו דאין קבע סעודה בלא הסבה ע"כ. והרא"ש אחר שכתב פירש"י כתב ור"ח פי' היו יושבין לעסק אחר ונזדמן להן לאכול מברך כל אחד לעצמו אבל הסיבו לאכול ולא לעסק אחר אחד מברך לכולן. ויש מפרשים היו יושבים זה כאן וזה כאן שלא כסדר אכילה הסיבו שישבו סביבות השלחן כמו וישבו לאכול לחם דמתרגמינן ואסתחרו למיכל לחמא. ופירש"י עיקר דלכולהו קשה מתלמידי דרב ע"כ ופי' המעי"ט אהא שכתב הרא"ש דלכולהו קשה מתלמידי דרב. דלר"ח מתני' לא אצרכה אלא שלא היו יושבין לעסק אחר כ"א לאכול והם הרי אמרו ניזול וניכול כו' וכן ליש מפרשים שצריך שישבו כסד' הא אמרו ניכול לחמא אנהר דנק ע"כ. וז"ל רבינו יונה היו יושבין כל אחד ואחד מברך לעצמו כלומר אם אכלו בלא שום הזמנה אלא שהיו יושבים וכל אחד ואחד התחיל לאכול ולא הסכימו לאכול ביחד אינם מצטרפין וכו' ואם הסיבו אחד מברך לכולן. יש מפרשים הסיבו מלשון הסבה ור"ל כשהסבו ביחד כמו שדרך לעשות באכילת קבע מצטרפין ואחד מברך לכולן ורבינו האי גאון פי' הסיבו מלשון סיבוב ור"ל כשישבו כולם סביב שזה מורה על הישיבה של קביעות דמתרגמינן וישבו לאכול לחם וכו' ע"כ. ולשון הרמב"ם בפ"א מה' ברכות דין י"ב. רבים שנתוועדו לאכול פת או לשתות וכו' אבל לא נתכוונו לאכול כאחד אלא זה בא מעצמו וזה בא מעצמו אעפ"י שהן אוכלין מככר אחד כל אחד ואחד מברך לעצמו ע"כ. גם הערוך ערך סב ד' כתב פירוש הסיבו ישבו סביבות הפת היו יושבין לעסק אחר ונזדמן להם לאכול כל אחד מברך לעצמו אבל הסיבו כלומר ישבו לאכול ולא לעסק אחר אחד מברך לכולם ע"כ. הנה כל הגדולים שלא פירשו כרש"י יחול עליהם השגה שכתב הרא"ש דלכולהו קשה מתלמידי דרב. ברם לקוצר השגתי אינני מבין כלל השגה ההיא דבלאו הכי טעמא בעי מה דוחקייהו דכל הני גדולים דנאדו מפירש"י הלא פשטא דמתני' אזלא כפירש"י ובפרט לשון הסיבה דנשנית בכל המקומות ומהם מבואר בפסחים צ"ט לא יאכל עד שיסב עוד שם ק"ח בן אצל אביו בעי הסיבה. וכן הלילה הזה כולנו מסובין וכיוצא בזה כולם מפורשים הסיבה על המטה. אמנם כן ברור לסברת המקשן בסוגיא מ"ב דפריך אמתני' דתנן הסיבו אין לא הסיבו לא ורמינהו עשרה שהיו הולכים בדרך אעפ"י וכו' ישבו לאכול אעפ"י שכל אחד אוכל מככרו אחד מברך לכולם קתני ישבו אעפ"י שלא הסיבו ע"כ אין שום מכחיש דמאן דרמי הכי הוה ס"ל פירושא כמו שפירש"י וכמו כל לשון הסיבו דתנן בכל מקום דהיינו על המטות והלכך פריך רומי' דברייתא אמתני'. אכן לפי האמת דמשני אהך רומי' אמר ר"נ בר יצחק כגון דאמרי ניזול וניכול לחמא בדוך פלן [במקום פלוני דקבעו להם מקום מתחילה בדבור ועצה והזמנה הוי קביעות אבל ישבו מאליהן במקום אחד יחד אינו קביעות. רש"י] וז"ל הרא"ש ואוקימנא כגון דאמרי ניזול וניכול נהמא בדוכתא פלן שכך מנהג הולכי דרכים ע"כ. וכ"כ רבינו יונה. הרי דלמסקנת הש"ס מפיק הך לישנא הסיבה דתנן במשנה דהכא מכל שארי. וא"א לפרש הכא הסיבה על המטה. שהרי אפילו בקביעות בעלמא ואפי' באמירה לקבוע מקום סגי. והלכך אסברי' הגאונים ליתן פירושא למלת הסיבו דתנן הכא ר"ל כשהוסבו יחד כמו שדרך לעשות באכילת קבע וכו' או שהוא מלשון סיבוב כמ"ש רבינו יונה בשם הגדולים הנ"ל. אמור מעתה דתלמידי דרבא דלא ידעו מרומי' מתניתא וברייתא שפיר היו מפרשים כפירש"י אליביה דמקשה ורמינהו וכו' ופשיט להו ההוא סבא מכח רומי' כמבואר בסוגיא מ"ג. וע"כ פי' של הסיבו דתנן במשנה היינו מלשון סביב ולא על המטות. וכל מדה נכונה לומר דגם רש"י בפירושו במשנה לא פי' הכא אלא לסברת המקשה בתחלת הסוגיא ורמינהו וכו' אבל למסקנת ר"נ בר יצחק רש"י והגאונים בחד שיט' קיימו [וכבר נודע פעמים אין מספר דדרך רש"י לפרש כס"ד וכמו שהעיד התוי"ט כמה פעמים והראשון מזה תמצא מ"ב פ"ב דפיאה] ויעלה ג"כ על דרך זה מ"ש תוס' מ"ב ד"ה הסיבו אין לא הסיבו לא תימא אמאי מקשה מדיוקא תקשי ליה מרישא דקתני בהדיא היו יושבים מברך כל אחד לעצמו וי"ל דאי מרישא הו"א שישבו בשביל עסק אחר שלא היה דעתם מתחלה לאכול אבל אם ישבו לאכול אפילו בלא הסיבה נמי מהניא ע"כ. כוונתם דסברת המקשה היה דהך הסיבו פירושו כפירש"י דהיינו על המטות והלכך מדיוקא דסיפא פריך שפיר אבל מרישא לא מצי להקשות מידי דשפיר י"ל דברייתא איירי ישבו לאכול כדקתני להדיא בברייתא ישבו לאכול אע"פ שלא וכו'. לפיכך אחד מברך לכולם אבל במשנה דלא תני לאכול [וכמ"ש בס"ד בגרסת המשנה דמלת לאכול דנדפס לפנינו ליתא בירושלמי וכו' ע"ש] שפיר מיתוקמי שישבו בשביל עסק אחר שלא היה דעתם מתחלה וכו'. והמעי"ט אחר שהעתיק דברי התוס' האלו אמאי מקשה מדיוקא וכו' וי"ל וכו' אפילו בלא הסיבה נמי מהני ע"כ. כתב בזה"ל ולפי' ר"ח דאה"נ דמתני' הכי מפרשי צ"ל דאי מרישא ה"א היו יושבין זה כאן וזה כאן כו' כפי' היש מפרשים ע"כ. ולא זכיתי להבין דבריו של גדול דאי ס"ל להמעי"ט דגם ר"ח בהך דהסיבה מפרש כפירש"י דהיינו על המטות ורק ברישא מפרש ר"ח דלא כרש"י. א"כ בפשיטות אתי שפיר דלא מקשה הש"ס מרישא באשר כי כן הוא האמת דרישא איירי שישבו לעסק אחר [ולחנם דחק לתרץ דה"א ברישא כפי' היש אומרים] ותו דאי אפשר לומר דר"ח מפרש בסיפא כפירש"י דא"כ תיקשי רישא לסיפא דברישא תני דישבו והיינו לעסק אחר ולא לאכול מוכח דאם ישבו לאכול ולא לעסק אחר הוי קביעות ממש ואחד מברך לכולם. ואם יהיה מה דתנן בסיפא כפירש"י. הוה רישא וסיפא סותרים זה את זה וכן שפתי הרא"ש והערוך ברור מללו בפי' ר"ח אבל הסיבו כלומר ישבו לאכול ולא לעסק אחר אחד מברך לכולם. ואם כה יאמר המעי"ט דר"ח פי' הסיבה כמ"ש הרא"ש בשמו וכדעת הערוך א"כ לפי סברתו נשאר קושיא דיליה במקומו דלשיטת ר"ח ותו' דהא כבר איתותב פירוש ר"ח מהשגת הרא"ש כמ"ש לעיל בשמו ובשם המעי"ט. אמנם לפי מ"ש דר"ח ורב האי גאון וסייעתם עיקר פירושם לפי מסקנת רב נחמן בר יצחק וההוא סברא דמכח רומיא מתני' וברייתא מוכיח דאין פירושו של הסיבו דתנן במשנה כמו שאר הסיבו דתנן בכל מקום. אלא מלשון סביב והכל כדאמרן. אתי הכל שפיר ובהפלאה שבערכין הארכתי עוד בס"ד:

ח

במשנה אכל ענבים תאנים ורמונים כ"א במשב"ג ואזדא לה דיוקא של התוי"ט ד"ה תאנים וכו' ומ"ש התוי"ט וכן במ"ו פ"ה דמעשרות ע"כ. ה"ל לאתויי מהמוקדם מ"ב פ"א דמעשרות. ודע דגם ביבמות פט"ו מ"ב כתובות פ"ח מ"ה נדרים פ"ח מ"ג נשנית על דרך זו:

ר' טרפון אומר בורא נפשות רבות וכו' ע"ש. במשנה שבגמרא מ"ד. וכן בפיסקא מ"ה ליתא ר' טרפון אומר בורא נפשות רבות וחסרונן. וכ"א ברש"י מ"ה ד"ה מאי עמא דבר וכו' וכן במשנה בסדר הירושלמי ר' יהודה בורא נפשות רבות וחסרונן. ודע עוד בעירובין י"ד. הועתק משנה זו ר"ט אומר בורא נפשות רבות וחסרונן על כל מה שבראת ע"כ. ומעתה תראה כי במשנה שלפנינו במשניות חסר מלת וחסרונן. ולמען כי אין מחסור ליראיו וחסרון נוכל לתקן בנוסח הברכה שכתב המג"א סי' ר"ז בא"י אמ"ה בורא נפשות רבות וחסרונם על כל מה שבראת להחיות בהם נפש כל חי ברוך חי העולמים. וכן הוא בכתבי' לומר שבראת לנוכח חי העולמים הח' נקודה בציר"י וכו'. ועמ"ש יש סדר למשנה סוף תמיד חידוש שלא גילה המ"א ר"ז זה לעיל סי' נ"א גבי ברוך שאמר וסי' נ"ד גבי ישתבח ונטר עד סי' ר"ז [ואני בתוך פירושי המחזור שלי תקנתי כך בשני המקומות הללו שהזכיר התוי"ט להדיא] ודע ברש"י שהעתקתי לעיל כתב שברא וכן במכילתין ל"ז כתבו תוס' בזה"ל בנ"ר וחסרונ' כמו לחם ומים שאי אפשר בלא הם ועל כל מה שברא להחיות בהם נפש כל חי כלומר על כל מה שבעולם שגם אם לא בראם יכולין העולם להחיות בלא הם שלא בראם כי אם לתענוג בעלמא כמו תפוחים וכיוצא בהם ומסיים ברוך חי העולמים ובירושלמי ברוך אתה ה' חי העולמים. ועתה תחזה כי כל הפי' שכתב הר"ב בפי' הברכה בנ"ר וכו' לקוחים הם מתו'. רק מה שנראה מהר"ב כ"מ החליט לפסוק כירושלמי. אכן כתבו רוב הפוסקים וקי"ל הכי כמבואר בב"י ושו"ע והאחרונים לסיים ברוך חי העולמים ודלא כירושלמי וכן כתב הרא"ש. נוסח ברכת בנ"ר שברא וכן בספרי רוב קדושים ראיתי נוסח שברא. מ"מ לא מפיהן אנו חיי' אלא מפי הכתבים לומר שבראת לנוכח כמו שהעיד המג"א דאולי בכל הספרים נדפס שברא בטעות. אבל בכתבים איתא להדיא לומר שבראת לנוכח. אמנם במלת וחסרונם שכתב המג"א דע כי ברוב גדולים ככולם אשר העתקתי למעלה ואשר לא העתקתי ראיתי שכתבו וחסרונן בסיום הנו"ן וכן נכון כי לכל הפרושים שכתבו תוס' והרא"ש והטור והר"ב מלת וחסרונן קאי על נפשות רבות שבלשון נקבה נאמרה ושמחתי באורי נראה אור כי מצאתי ראיתי כוונתי אל האמת שכתב כך הגדול בעל אור חדש דף ל"ז. וכן איתא בטור סי' ר"ז ונכון כי נפשות לשון נקבות רבות ולא גרסי' וחסרונם. על כל מה שברא להחיות בהם כן הנכון ולא בהן כי לא קאי על הנפשות רק על דברים או פירות שנבראו מדבר. ופרי לשון זכר. או דקאי אברא ובריאה לשון נקבה. וכן איתא בטור סי' כ"ו ואתה תבחר ולא אני. אבל הראשון נמצא בכמה פוסקים ע"כ. הנה בעל אור חדש לא מסר הבחירה לזולתו אלא במלת בהם. כי זה תלוי בשני הפרושים שכתב הטור וכבר כתב הב"י דפי' הראשון נראה עיקר ע"ש. אבל מלת וחסרונן בנו"ן ולא וחסרונם במ"ם זה נשאר בהחלט לומר כך. ואתן תודע עוד מ"ש הגדול אור חדש שם בשם כמה גדולים ובתוכם התוי"ט שצריך לסיים ברוך חי העולמים בצי"רי ועל הרב בס' עמק המלך אשר כתב לומר חי בפת"ח תמה למאד וכתב עליו כי מקובל היה ולא מדקדק והאריך בראיות להוכיח במישור דעת התוי"ט לומר חי בציר"י ע"ש. ובכן תדע עמ"ש האלי' רבה סי' נ"ד וסי' ר"ז ששמע מאדם נאמן שתוי"ט חזר מזה. לא נראה כך מעדותו של אור חדש. אף המדקדק המפורסם מהרז"ה ז"ל קרא תגר ואמר כי לא חזר התוי"ט ומצדיק את הצדיק לומ' דוקא חי בציר"י. אמנם תמה אני על מהרז"ה ז"ל שבנוסחו שהדפיס וחסרונם ולא חלי ולא מרגיש שזהו נגד דקדוק הלשון אלא שצריך לומר וחסרונן בנו"ן כמו שכתבתי למעלה. וכזה ראה וקדש. בכל האמור בס' או"ח:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.