תוספות רבי עקיבא איגר/ברכות/ו

תוספות רבי עקיבא איגר ‏ ברכות ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[אות לז] המוציא. בש"ס (דף ל"ח) פליגי דלרבנן המוצי' דאפיק משמע דכתיב המוציא לך מים ור"נ ס"ל להבא משמע שנאמר המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים. ורבנן וכו'. עי' רש"י דר"נ יתרץ לקרא דרבנן דעדיין היה מוציא להם מים במדבר. וקשה לי מה יעשה ר"נ בקרא דהמעלה אתכם מארץ מצרים. וכן המוציא אתכם מארץ מצרים וע"כ דאפיק משמע ועיין עירובין (דף י"ט) וצ"ע:

[אות לח] בהרע"ב ד"ה בורא מיני דשאים. דשא וזרעים כגון קטניות. ולפ"ז לדידן אם בדיעבד ברך על ירקות בורא מיני דשאים ועל קטניות בורא מיני זרעים יצא כיון דלר"י לכתחלה מברכין כן. ובברך על ירקות בורא מיני זרעים יש להסתפק אם יצא. ברכי יוסף (סי' ר"ה אות ד'):

ג

[אות לט] בהרע"ב ד"ה נובלות. שנתבשלו כל צרכן. וכ"כ הרמב"ם ורבינו יונה והטור. ועיין בב"י והב"ח (סימן ר"ד) דתמהו הא מסקנת הסוגי' בתמרי דזיקא כ"ע ל"פ דמברך בפה"ע. ובלחם משנה למשניות כתב לתרץ דס"ל כדעת הר"ש במס' דמאי (פ"א) דמפרש בושלי כמרא היינו תאנים שנופלות קודם בישולם ואינם מתבשלין עד שמניחין אותן במחצלת וזהו כוונת הרע"ב ולדבריו כוון ג"כ תשובת שער אפרים (סי' כ"ג):

ה

[אות מ] פטר את הפרפרת שלאחר המזון. דהפת אינו פוטרו כיון דהביאו לאחר המזון. והא דקתני בסיפא ברך על הפת פטר את הפרפרת מיירי בהביאו תוך המזון. ודעת התוס' דמיירי בבא לסעוד מש"ה בתוך הסעודה לא בעי ברוכי אבל באין בא לסעוד אפילו תוך הסעודה לא נפטר בפת. ודעת הרשב"א דבבא לסעוד אפילו לאחהמ"ז לא בעי ברוכי אלא דפרפרת הוא רקיקים דקים שבא לקנוח בעלמא ומ"מ בתוך המזון לא בעי ברוכי אף דפירות וכדומה בעי ברוכי מ"מ כיון דמין פת הוא ואילו קבע סעודתו עליה טעון המוציא ובהמ"ז כפת דיינינן ליה ונפטר בברכת הפת:

[אות מא] בהרע"ב ד"ה בא להם כו'. א"כ חיישינן. צ"ל א"נ חיישינן:

[אות מב] בא"ד כשבא לענות אמן. ואפילו אם שומע כעונה ויוצא בלא עניית אמן חיישינן שמא יענה אמן טור א"ח סימן קע"ד לשון זה מוקשה במ"ש אפילו אם שומע כעונה דמשמע דמסופק אם יוצא בלא עניית אמן ובטור (סי' רי"ג) כתב בפשיטות דיוצאים אפילו בלא עניית אמן. ועיין בחידושי לש"ע א"ח סימן רי"ט:

ז

[אות מג] זה הכלל. אפשר לומר דנקט כן דלא נימא דדוקא מליח דברכתו שהכל דשייך ג"כ על הפת דאם אמר על הפת שהכל יצא מש"ה בטפל נפטר ואפילו למ"ד דשהכל אינו פוטר פת הטעם משום שיש לו חשיבות ואם הוא טפל בטל החשיבות ממנו והוי כשאר דברים אשר ברכת שהכל פוטר ומש"ה בטפל נפטר אבל בעלמא היכא דברכת עיקר ל"ש לטפל כגון שהעיקר בפה"ע והטפל בפה"א לא נפטר מש"ה נקט זה הכלל כנלע"ד בעזה"י:

[אות מד] שם בתוי"ט ד"ה שהפת טפלה. ונ"ל דלפי' קמא. ולפע"ד נראה דכוונת התוס' שלא אכל הפירות באותו מעמד היינו דאחר אכילת הפירות שינה מקומו ואכל שם המליח דבזה צריך לברך על המליח דאף שהוא טפל מ"מ לא עדיף טפל יותר מאילו הוא חלק מהפירות עצמן דבשינה מקומו וחוזר ואוכל מפירות עצמן דצריך לברך כדקי"ל דעכ"פ בדברים שאינן טעונים ברכה אחריהן במקומן לכ"ע שינוי מקום דצריך לברך:

[אות מה] משנה ג יושב הכרובים. אית דגרסי כן משום דקתני בסיפא כך עונין אחריו וכו' יושב הכרובים. ואית דגורעים מהסיפא יושב הכרובים. ובתשובת מ"ע (סי' ז') כתב שלא לגרוס ברישא יושב הכרובים אבל בסיפא יש לגרוס כן. והיינו מדקאמר ת"ק א' עשרה וא' עשרה רבוא. משמע דריה"ג עד כאן מוסיף והולך. והיינו דברבוא אינו אומר יושב הכרובים ולא חשיב לומר כן בי' רבוא דאטו כי רוכלא לחשוב וליזל. ובסיפא מיירי בעשרה רבוא. מש"ה אומר יושב הכרובים:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.