יצחק ירנן/שבת/כ

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יצחק ירנן ‏ שבת כ

א

עיין להרמב"ן והמגילת אסתר בשרש י"ד.

ג

ואם מכר קונסין אותו עד עשרה בדמיה. וכתב הרב המגיד בגיטין איתא הכי ויש לשון אחר [עד] מאה בדמיה ופסק רבינו כדברי המקל וכו' עכ"ל ויש להקשות דלישנא קמא שם לא אפשיטא כמ"ש התוס' וי"ל דס"ל כפי' רש"י ומ"מ הו"ל להרה"מ לפרש דאזיל כפי' רש"י ומ"מ נמצא דפסק כלישנא קמא ומ"ש עוד הרה"מ ושם נזכר בש"ס דטעמא משום דהדרא ליה וזהו שכתב ומחזירה וזה נאמר בלישנא בתרא מ"מ מינה נשמע ללישנא קמא דלא פליגי הב' לישני בזה אי מחזירה או לא והלשון מגומגם.

ואפילו

שבורה אין מוכרין וכו'. הכי איתא במתני' פ"א דע"ז אין מוכרין וכו' עכ"ל וכתב רבינו בפירוש המשנה וז"ל והשבורה משמשת ג"כ לטחון וכו' ע"כ והקשה הרב לשון למודים חלק או"ח דף ס"ו וז"ל והדבר תמוה מנ"ל להרמב"ם לפרש טעם זה שלא נזכר בש"ס והלא טעמא דרבנן מפורש בברייתא דקאמרי והלא מרביעין עליה ויולדת כנראה בהדייא דטעמא דאתי לאחלופי דמשהי ליה וילפי מינה לזבוני שלמה כמ"ש רש"י שם ובמתני' ד"ה עגלים וכ"כ התוס' ג"כ ד"ה שלמין וכדאיתא בהדייא ריש פ"ק דבכורות דף ב' ע"ב איבעיא להו מכר בהמה לעובריה מהו עד הכי קאמר ליה טעמא דידן משום דאתיא לאחלופי יעו"ש וכן הקשה הרב תורת חיים והניחה בצ"ע.
ואני קודם ראות תירוצו אמרתי דקשיא ליה לרבינו דאי מטעמא דאחלופי לבד קשה דהוי גזרה לגזרה שבורה אטו שלימה ושלימה אטו שאלה ושכירות אלא ודאי צריך לתת טעם אחר בהצטרפות לזה דהיינו דאיכא למיחש שיטחון בה ובהאי טעמא לחודיה לא מתסר משום דלא שכיח ומשו"ה אצטריך בש"ס לטעמא דאיחלופי ולעולם בצירוף טעמא דטחינה ועיי"ש מה שחשב לתרץ על דרך שכתבתי לענ"ד ולא הונח לו גם מטעם אחר לא הונח לי דמה נענה ומה נאמר בש"ס דבכורות לקושיא דגזרה לגזרה וגם מה שהעלה בסוף דבריו לא ימלט מהדוחק.
והנראה נכון והוא דקשיא ליה לרבינו ז"ל דאיך חיישינן לאיחלופי והא שבורה לאו בת מלאכה היא ושלימה בת מלאכה היא ועדיפא מינה כתבו התוס' דף י"ד ע"ב ד"ה שלמין וז"ל אבל פרה אפי' לאחר ימים רבים כי חזו ליה עלמא בביתיה דגוי אמר לשחיטה זבנה כיון דאינה ראויה למלאכה כל כך וכו' עכ"ל הרי דכל דאינה ראויה למלאכה כל כך לא אתי לאחלופי ולכך פירש רבינו דראויה לטחון ואף דאין רגילות בזה כל כך מ"מ אתי לאחלופי ונכון.

ד

ושוחט אותה בפניו. וכתב הרב המגיד דפסק כר' יהודה ולכאורה הוא תמוה דאי כר"י למה הצריך רבינו שיהא שוחט בפניו, ולומר דפסק כר"מ אי אפשר וכמו שנראה ממה שפסק פ"י [ה"ד] מהלכות ע"ז גבי אילן ושחת יעו"ש וא"כ חזרה קושיא לדוכתא למה כתב שיהא שוחט בפניו וראיתי למרן שם כתב וז"ל וכתב הרמ"ך הרי"ף פסק כר"מ משום דסתם מתני' כוותיה ועוד דקי"ל הלכה כר"מ בגזרותיו עכ"ל וי"ל דרבינו פסק כר"י משום דמוכח בברייתא בש"ס דמאן דפליג עליה דר"י היינו ר"מ ואע"ג וכו' שאני הכא דמוכח וכו' עכ"ל ואין דבריו מובנים מאי דמשני בתחילת דבריו ואולי דט"ס נפל וכצ"ל וי"ל דפסק רבינו כר"י ואף דמוכח בברייתא דמאן דפליג וכו' אך קשה לי דשם כתב הרמ"ך דהלכה כר"מ בגזרותיו ואיך כתב כאן הרה"מ דפסק כר"י משום דהלכה כר"י לגבי ר"מ והא הדבר בהיפך דבגזרות הלכה כר"מ.

ז

חרש וקטן נותנו לאי זה מהן שירצה. ועיין שם שבת דף קנ"ג דהך בעיא איבעיא להו לרבנן דתנן ה' לא יתרומו ואם תרמו אין תרומתן תרומה חרש וכו' וכתב התוס' הכא משמע דהלכה כרבנן ובפרק חרש משמע דהלכה כר' אלעזר דס"ל לרב חייא בר אשי ושמואל כוותיה עכ"ל ורבינו חש להך סוגייא דידן חדא דהלכה כרבים ועוד דהיא סתם מתני' ועוד דכאן הוי סתמא דש"ס וק"ל.
וכתב הרב המגיד וז"ל וכתבו הרמב"ן והרשב"א וכו' ורבינו סתם דבריו וכו' עד אינו נותנו בשבת וכו' עכ"ל. וקשה לי דמאי שנא דלענין מניחו עליה כשהוא מהלך ונוטלו הימנו כשהוא עומד לא נראה לו שדעת רבינו כדעת הרמב"ן ודעימיה משום דסתם דבריו ולענין שנותנו עליו מבעוד יום ראה לפרש דבריו כן אף דסתם ולא פירש שנותנו עליו מבעו"י ועוד מה שהקשה מהר"י הכהן הביא דבריו הרב מרכבת המשנה דרבינו לעיל פ"ו פירש מתני' דמי שהחשיך בקידש עליו היום ועלה קאמר בש"ס כל הנך נדונות וא"כ בהכרח בקידש עליו היום איירי בש"ס ועיין מה שסיים שם הרב מרכבת המשנה וליתא והכונה לו כדכתיבנא.

ואפי'

מציאה וכו'. עיין מ"ש רבינו לעיל סוף פ"ו ומ"ש הרב מקראי קודש שם ומ"ש עליו הרב אור יקרות כאן ומרכבת המשנה שם פ"ו.

ח

מותר וכו'. משאוי הוא לה. וכ"פ הרא"ש ז"ל וז"ל כי תבעי לך גמל בחטם מאי מי אמרינן כיון דסגי ליה באפסר משאוי הוא או דילמא כל נטירותא יתירתא לא אמרינן משאוי הוא אמר לפניו ר' ישמעאל בר יוסי ד' בהמות יוצאות באפסר הסוס והפרד והגמל והחמור למעוטי מאי לאו למעוטי גמל בחטם לא למעוטי נאקה באפסר במתניתא תנא לובדקים וגמל יוצאים באפסר באפסר אין בחטם לא אלמא כל נטירותא יתירתא משאוי הוא ואסור וכן הלכתא וכו' ע"כ ונראה מדבריו דס"ל דלברייתא ב' אין לדחות כדדחי לא' וזה תימה דמה הפרש ביניהם ובש"ס דלא דחי לה ודאי סמיך אדלעיל ומשו"ה אפשר דלא גרסינן בספרים ישנים דוקני למעוטי מאי עד באפסר אלא לישנא דר"י בר יוסי ובמתניתא תנא ופרושה דכיון דפסקינן כרב מפרשינן הברייתות אליביה וכן צריך להגיה בלשון הרי"ף יעו"ש.
עוד כתב הרא"ש וז"ל ועוד דקי"ל כרב באיסורי הלכך כל נטירותא יתירתא אסור כגון בהמה באפסר וכו' עכ"ל וט"ס נפל וצ"ל פרה באפסר וכן צריך להגיה בקיצור פי' הרא"ש אבל במה שאינה נשמרת בו אי הוי נטירותא יתירתא הוי משאוי ואסור כגון פרה באפסר יעו"ש דבזה מכוון ללשון הרא"ש.

יג

אבל אין תולין לה קרסטיל בפיה בשבת. וקשה אמאי לא חילק מגדולים לקטנים דבקטנים שרי משום צערא וכדאסיקו בש"ס יעו"ש וי"ל דכיון דפסק כמה דינים משום צערא סמיך עלייהו.

יד

עיין מ"ש הרב המגיד באורך ומ"ש הרב מרכבת המשנה נר"ו שדקדק דעבד שמל וטבל לשם עבדות שחייב בכל מצוות שהאשה חייבת בה למה הוצרך רחמנא לצוות על השבת ועיי"ש דעפי"ז בא לישב קושית הרה"מ וליתא דמה יענה למ"ש בש"ס שם והגר זה גר צדק ובגר צדק לא שייך לומר דסד"א התורה חסה וכו' ועוד דאפי' לפי יסודו דסד"א התורה חסה עדיין אין מזור לקושית הרה"מ דכיון דאיכא ל"ת מה ס"ד איכא דהתורה חסה וכתב הרה"מ עוד וז"ל ואם לענשו בעשה אבל לא להזהיר רבו עליו כבר דין העבד וכו' עד כאשה עכ"ל וי"ל דלפי דבריו טעמא דלא מוקמינן קרא לעשה משום דאיכא גזרה שוה דלה לה וא"כ בש"ס דתניא והגר זה גר תושב או אינו אלא גר צדק כשהוא אומר וגרך אשר בשעריך הרי גר צדק אמור הא מה אני מקיים והגר זה גר תושב עדיין לוקמא בגר תושב וקרא חד לעשה וקרא חד לל"ת כמו שנראה מהמקראות סדר משפטים וסדר ואתחנן ועיין בזה שכתב הרה"מ דאין מזהירין מן הדין בעשה וכמ"ש בחידושי הלכות ביאת מקדש פ"ג ה"ח.

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.