יד אפרים/אורח חיים/רג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יד אפרים ‏ אורח חיים רג

במג"א סק"א כמ"ש ס"ח וסט"ו כו' ולא דמי לשמן זית דמברך בפה"ע דהתם הזית בעצמו פרי הראוי לאכילה הלכך שם פרי עליו ושייך לברך עליו בפה"ע והלכך אף כשנסחט השמן ממנו כיון דאשתנית לעלויא ולית ליה עלויא אחרינא ואדעתא דהכי נטעי ליה מברך בפה"ע משא"כ כאן אף דנטעי ליה אדעתא דהכי מ"מ מעולם לא חל עליו שם פרי כלל כי עיקרו אינו רק למשקה היוצא ממנו וכמו המוצץ קני' מתוקים בסעיף ט"ו ואפשר שגם הטור שהביא הט"ז בס"ק י"ג לענין הצוקר מודה בעומד למשקין רק דהתם כיון שהיה סובר שעיקרו עשוי להוציא המים להקפותן ולכן אין דינו כמשקה כ"א כפרי העומד לאוכלין ואנו דנין אותו על שם סופו ולכך באמת הקשה עליו הכ"מ שבאמת אין עיקרו לכך ומוכרין אותו למצות מימיהם וא"כ הוי כשאר מי פירות שאין מברכין עליהם בפה"ע ולא אמרינן דהוי חלק מהפרי אלא ע"כ שאין ראוי לברך שם פרי על משקה הלכך אף שמקפיא אותם אח"כ ל"מ ואפשר לפי הטעם שכ' הרא"ש משום שאין טעם הפרי עצמו כמ"ש בט"ז ס"ק ט' א"כ בפרי שתחלת למשקה כקנים מתוקים ל"ש זה. ומ"מ נראה דהרא"ש לא קאמר אלא היכא שהפרי עומד לאכילה אפ"ה לא יברך על המשקה היוצא ממנו מטעם זה אבל היכא שלא בא מעולם בתורת אכילה בלא"ה אין שם פרי עליו:

ס"ק ד' ובגמ' קאי הקושיא מברכה כו'. עיין בפמ"א ח"ב סי' ס"ב שהבין שמ"ש המג"א בזה הם דברי תר"י ולכן כ' מה שכ' וגם במח"ב נעלם ממנו שדעת התוס' לפרש רטיבא היינו הומלת' וכמ"ש בל"ח גם מ"ש שם לתרץ דקושית הש"ס נמי אברכה כיון דנאכל כמות שהוא חי כו'. לדבריו אין הכרח מנאכל כמות שהוא חי דשמא טעמא דשרי משום בש"ג לפי שנאכל ע"י פת ואמנם מ"ש המג"א דאל"כ דג מליח ליתסר כו' כתבתי בקונטרסי הנ"ל לתמוה ע"ז. דלכאורה הוא ראיה לסתור דדג שלא נמלח תחלה ונתבשל ע"י עכו"ם יש בו משום בישולי גוים אע"פ שראוי לאוכלו חי ע"י מלח רק בדג מליח שכבר הכשירו לאכילה. מה לי שראוי לאוכלו בפ"ע או שהוכשר ע"י ד"א אבל כשעתה אינו ראוי לאכילה רק שהיה יכול להכשירו ע"י ד"א והוא בשלו זו לא שמענו שלא יהא בו משום בש"ג הואיל והיה יכול להכשירו בלא בישול וכמה דברים מצינו שאסורים משום בש"ג אף שהיה יכול לתקנם ע"י ד"א. ומה שהביא לא ידעתי היכן הוא מוזכר שחומץ שבישלו עכו"ם מותר אך בשמן אמרינן ע"ז שמותר משום שנאכל כמות שהוא חי ובברכות מבואר דהיינו ע"י פת או אניגרון כמש"ל אך באמת אין ראיה דהשמן אין הבישול מעלה ומוריד בו לענין הכשר אכילה כלל וכמו שקודם בישול היה צריך פת או אניגרון כן אחר הבישול וכמו כן י"ל בחומץ אבל אם הבישול מכשיר לאכילה מה שלא היה ראוי קודם י"ל דלא מהני מה שיש לו תיקון ע"י ד"א וע"ש שהבאתי דברי הש"ג בזנגביל דוקא רטוב כו' ושם כ' בענין מרקחת קריי"ן שהעיקר כא"ר לברך שהכל ולא מטעמיה אלא מטעם דמעיקרא נטעי לי' ע"ד טיבול ולא ע"ד רקוח ע"ש:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.