דרישה/יורה דעה/פג

דרישה ‏ יורה דעה פג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ואפילו אין לו אלא סנפיר אחד וקשקשת אחד מותר והוא שתהיה כו' שם במשנה ובדגים כל שיש לו סנפיר וקשקשת ר' יהודא אומר שני קשקשים וסנפיר א' וכתב הר"ן ס"ל לר' יהודא דשני קשקשים בעינא לפי שמלת קשקשת היא כפולה ות"ק סבר שאין משמעה אלא קשקשת אחת וקי"ל כת"ק ומיהו איכא למידק מדתניא בתוספתא אחת תחת לחיו ואחת תחת זנבו ואחת תחת סנפירו אלמא לת"ק ג' קשקשים בעינן ובמקום ידוע וכן נראה מדברי ר"ח. והרמב"ן כתב דאו או קתני דלת"ק באחת סגי וונראה דהמפרשי' דאו או קתני ס"ל דמ"ש אחת תחת לחיו ואחת תחת זנבו כו' הו"ל כאינו אמר אחד זה ואחד זה דכן מצינו הרבה פעמים דפירוש אחד זה ואחד זה הו"ל כאילו אמר בין זה ובין זה) מיהו בעינן שתהא באחד המקומות המוזכרים בתוספתא וכל זה אינו מחוור דמתניתין סתמא קתני דמשמע דבחדא סגי ובכל מקום שהיא ובספרא נמי סתמא קאמרי וכן נראה מדברי הרי"ף שהביא משנתינו כצורתה ולתוספתא לא חיישינן דמשמע דפליגא אגמרא דילן וגם מדברי הרמב"ם משמע כדמשמע מדברי הרי"ף דבאיזה מקום שיהיה מותר בקשקשת אחד וכן דעת הרב המגיד. אבל הרא"ש על משנה זו כתב דתוספתא קובע לו מקום בשאין לו אלא קשקשת אחד דקתני וכמה קשקשים יהיו לו אחת תחת זנבו ואחת תחת לחייו ואחת תחת סנפיר שלו רבי יהודא אומר וכו' ואו או קאמר ת"ק ובת"כ תניא אין לי אלא המרבה בסנפירים ובקשקשים מנין שאין לו אלא סנפיר א' וקשקשת א' ת"ל וקשקשת רבי יהודא אומר וכו' עכ"ל וכן דעת הרשב"א בת"ה ומ"מ כתב הרשב"א שראוי לחוש לדברי האומרים שצריך שיהו ג' קשקשים אחר תחת זנבו ואחד תחת לחייו ואחד תחת סנפיר שלו וכתב ב"י אזה ז"ל ומתוך מה שכתבתי נראה שדברי רבינו אינם מכוונים שנראה מהם שהוא מביא ג' סברות ואינו מביא אלא שתים דהא סברת הרא"ש היא הסברא הראשונה שהביא וכך הוה ליה לכתוב וא"א הרא"ש כתב כסברא ראשונה וגם יתבאר לך שיש סברא שלישית והיא סברת הרי"ף והרמב"ם והשמיטה רבינו ולענין הלכה כיון שהרי"ף והרמב"ם מסכימים לדעת אחת הכי נקטינן עכ"ל ב"י. ונ"ל דלק"מ על רבינו לפי שהרא"ש הביא על משנה זו לשון התוספתא דמשמע מינה שצריך שיהא באחד מג' מקומות והביא ג"כ דברי ת"כ וספרא דמשמע באחד סגי בכל מקום שהוא וכמ"ש הר"ן הנ"ל דמספרי משמע באחד סגי בכל מקום שהוא והרא"ש לא הכריע הלכתא ורבינו מסופק בדברי הרא"ש ולכן לא כתב עליו שהסכים לסברא ראשונה שאפשר לומר שדעת הרא"ש ג"כ לפסוק כת"כ וספרי וכמשמעות המשנה דכתב הר"ן דמשמע מינה דאין קפידא במקום ולכן קיצר רבינו והשמיט ג"כ דעת שלישית שהיא דעת הרי"ף והרמב"ם כיון דאפשר לומר שהרא"ש סובר כדעת הרי"ף ולכן הביא דבריו במקום דעת שלישית וסתם בדבריו של הרא"ש הואיל ואפשר לכאן ולכאן. והכי הצעת דבריו וא"א הרא"ש מתירו אפי' באחד ר"ל עכ"פ א"צ אלא אחד לא כדעת י"א שמצריכין ג' בג' מקומות אבל אם צריכין מקום קבוע באחד מג' מקומות הנ"ל בזה לא החליט דבריו והא דפי' הרא"ש דברי התוס' דאו או קאמר אי לא ס"ל כוותיה. י"ל כדי שלא תאמר הלא פלוגתא רחוקה הוא זו דתוספתא מצריך ג' במקום מיוחדים ותנא דמשנתינו ודת"כ אינו מצריך אלא אחד ובלי קביעות מקום לכך כתב דתוספתא או או קתני וק"ל:

ב

עוד יש סימן אחד בדג טהור והוא שהטמא ראשו חד וכו' בפ"ב דע"ז דף ל"ט תנן דטרית טרופה אסורה ושאינה טרופה מותרת ובגמרא ת"ר אזוהי טרית שאינו טרופה כל שראש ושדרה ניכר ופירש"י כל שראש ושדרה של כל דג ודג ניכרים שהדגים ניכרין בראשן כו' מתיב רב עוקבא בר חמא ובדגים כל שיש לו סנפיר וקשקשת אמר אביי כי תנא ההיא באדא ופלמורה דדמו רישייהו לטמאים אמר רב פפא הלכתא עד שיהא ראש ושדרה של כל אחד ואחד ניכר ופירש"י ובדגים כל שיש לו סנפיר וקשקשת משנה היא אלמא אין סימן לדגים בדבר אחר וקשיא לתרווייהו וכתב הרא"ש פירש"י דאתרווייהו ראש ושדרה פריך וקשה דא"כ משדרה לא תירץ כלום אמאי לא תני שדרה ולעיל נמי אמרינן דליכא דג טמא דאית ליה שדרה הילכך נ"ל דמשדרה לא פריך דלא חשיב התם אלא סימנא בראי ודגוואי לא חשיב וקשה לי מה שנסתפקו כל הגדולים בדג שנקרא ברביטא ור"ת דקדק דסימני עוברין דאורייתא ומתוך כך התירו ואמאי לא בדקו בשדרה הלכך נ"ל כפירש"י דאתרווייהו קא פריך ואתרווייהו קא משני אלא שהתלמוד קיצר והביא אדא ופלמורה הידועים להם דדמי רישייהו לטמאים וא"כ י"ל דאיכא נמי דג טהור דדמי לטמאים בשדרה ולהכי לא חשיב התם בסימני טהרה ראש ושדרה וכיוצא בהן נאמר דאיכא דגים טמאים דדמי לטהורים בראש ושדרה אע"פ שאין ידועים לנו ומ"מ היכא דמכיר ראש ושדרה לא חיישינן שמא יש בהן ממין דגים טמאין שאין ידועים לנו דהני לא שכיחי בינינו כדאמרינן בפרק א"ט אי משום פרס ועזניה לא שכיחי בישוב הילכך אין לסמוך על ראש ושדרה להתיר דג עליהם עכ"ל וכתב ב"י ע"ז והאמת דבריו צריכין ביאור דכיון דמסיק דאין לסמוך על ראש ושדרה להתיר דג עליהן היכי קאמר דהיכא דמכיר ראש ושדרה לא חיישינן שמא יש בהן ממין דגים טמאין וכו' ונראה דה"ק כשבא לפנינו דג שאין אנו יודעין מאיזה מין הוא כיון שמכיר ראש ושדרה שריא ליה ותלינן שטהור הוא אלא שהשירו או נשרו קשקשיו אחר עלייתו ולא חיישינן שמא ממינים טמאים דדמי לטהורים בראש ושדרה הוא דהנהו לא שכיחי בינינו אבל כשבא לפנינו מין דג שאנו יודעין שאין בו קשקשים לא סמכינן על ראש ושדרה להתירו דדלמא מאותן טמאין דדמי רישייהו לטהורים וגם יש להם שדרה הוא ואף ע"ג דלא שכיחי בינינו דלמא אתרמו אתרמי ומשתכח וליכא למימר כי היכי דהתם חיישת דלמא השירו או נשרו קשקשיו אחר שעלה מן המים ה"נ ניחש שמא בעלייתו מן המים נשרו. ואפשר דנשרו אחר שעלה שכיח טפי מנשרו בעלייתו מן המים ודוחק ומ"מ מתוך דברי הרא"ש יתבאר לך שמ"ש רבינו ומ"מ כתב נכרי שהביא חביות מלאה מחתיכת דגים מלוחים כל דג שמכירין ראשו ושדרתו מותר אין הטעם משום דמלוחין נינהו דמליחה זו אינה מעלה ולא מורדת להתיר או לאסור אלא היינו משום דסתם חביות של חתיכות דגים מלוחים הבא לפנינו אין אנו מכירין מאיזה מין דג הוא נקט הכי וגם משום דבגמרא אטרית שהוא דג מלוח איתמר הני סימני אבל החילוק לדעת הרא"ש אינו אלא בין אם אנו מכירין מאיזה מין הוא לאין מכירין דכשמכירין שהוא ממין שאין לו קשקשת לא סמכינן אסימני ראש ושדרה ואם אין מכירין מאיזה מין הוא אלא שאין מוצאין לו עכשיו סנפיר וקשקשת סמכינן אראש ושדרה עכ"ל. ב"י הרי שתירץ ויישב דברי הרא"ש וכתב עליו שהוא דוחק ולפי שיטתו כתב גם כן על רבינו שמ"ש נמלחו לאו דוקא גם אחר זה תמה על הר"ן והרשב"א והרמב"ם ולא עלה בידו ליישבם בשינויי זה עד שהוצרך ליישבם בע"א שמחלק בין מכירו בטביעת עין ללא מכירו בטביעת עין ע"ש ולפי שיטתו היה יכול ליישב כן גם דברי הרא"ש אבל כל דבריו בזה דחוקים ולפי מה שכתבתי בפרישה דיש לחלק בין נמלחו ללא נמלחו דבלא נמלחו איכא ריעותא שאין לו קשקשים ואז לא סמכינן אסימנים הואיל וסימנים לאו דאורייתא אבל בנמלחו דאיכא למימר הוסרו הקשקשת בשעת מליחתן וליכא ריעותא לכן סמכינן אסימנא להתירו גם בגמרא שמתיר בסימן ראש ושדרה קאי אטרית שהוא דג מלוח גם הרא"ש והר"ן והרשב"א והרמב"ם כולן קאי אטרית דמתירין דליכא ריעותא אבל בדג שאינו מלוח לא דאיכא ריעותא וכמ"ש:

ג

נכרי שהביא חבית מלאה מציר דגים אם כילכית אחת שוטטת בו מותר כו' בספ"ב דע"ז ד' מ' תנן דציר שיש בו דגה שרי ושאין בו דגה אסור ובגמרא ת"ר איזהו ציר שיש בו דגה כל שכילכית אחת או שתי כילכית שוטטות בו השתא כילכית אחת אמרת שרי שתי כילכית מבעיא ל"ק כאן בפתוחות כאן בסתומות ופי' רש"י כילכית גדלה מאליה בציר דגים טהורין ואם יש ציר דגים טמאים אין כילכית גדלה בו. חבית פתוחה לא סגי בחדא דאיכא למימר מעלמא נפל וכך הם דברי הרא"ש ז"ל וכן דעת הרי"ף לפי גירסת ספריו שבידינו וכתב הר"ן דלפ"ז נ"ל שכילכת זו חיה היא זמן מועט בציר דגים טמאים דאי לא היכי חיישינן דלמא מעלמא נפל ומיהו אינה חיה שם זמן הרבה שאם כן אף בסתומות ניחוש שאין לך סתומה שלא היתה מתחילתה פתוחה ודע דאמרינן בתר הכי בגמרא נכרי שהביא ערבה מלאה חביות ונמצאת כילכית באחת מהם פתוחות כולן מותרות סתומות היא מותרת וכולן אסורות וכתבו התוס' שהקשה הר"ר אפרים על פרש"י מההיא דאלמא בפתוחות תליא לקולא דאמרינן כי היכי דהוה בהך הוה באחריני אלא לעלמא אזלא ומיהו יש ליישב פ"ה דהא י"ל שאני התם שנמצא ב' כילכות בא' מן החבית אבל הכא אין נמצא כאן שום חבית להכשיר כהלכתו ולכך יש לפסול בפתוחות וכתב הר"ן פרש"י דכילכית דג טמא הוא וגדל מאליו בציר דגים טהורים ואם יש ציר דג טמא עמו לא תגדל בו כלכית והיא עצמה טמאה היא אבל ר"ח כתב שהוא דג טהור שכיון שיש בציר דג אחד קטן טהור (פי' ולרבותא נקט כילכית בברייתא הנ"ל דאפי' לא נמצא אלא כילכית שהוא קטן מאוד אפ"ה טהור ומכ"ש אם נמצאת שם חתיכה דג טהור) אף כל הציר מחזיקין אותו בטהור וא"ת והא בטרית בעינן שיהא ראש ושדרה ניכרת לכל אחד אלמא אין סומכין בחתיכה על סימני חבירתה אפי' לטבל בצירן י"ל דקל הוא שהקילו חכמים בציר לפי שאיסורו אינו אלא מדבריהם אבל טרית כיון דאכיל גופא צריך הכרת ראש ושדרה לכל אחד ואחד ואפי' על צירן גזרו משום גופן שכיון שגופן מעורב בצירן אי שרית צירן אכלי נמי גופן אבל ציר זה שאין בו דג טמא כלל מותר בסימן אחד דהיינו כילכית שבו ע"כ וע"פ זה יתבארו דברי רבינו וכמ"ש בפרישה:

ד

והרמב"ם כתב דרך אחרת כל חבית שדג טהור משוטט בו מותר וכו' ז"ל בפ"ו נכרי שהביא עריבה מליאה חביות פתוחות של ציר ודג אחד טהור באחת מהן כולן מותרות היו סתומות פתח אחד ונמצא בה דג טהור שניה ומצא בה טהור כולן מותרות והוא שיהיה ראשו של דג ושדרה קיים וע"פ זה יתבארו דברי רבינו וכמ"ש בפרישה:

ה

כתב הרשב"א הא דשרינן כו' עד הכל אסור אפילו צירן גזירה משום גופן כתב ב"י דהיינו לומר דבין חתיכה שאין ניכרין בה קשקשין בין הציר הכל אסור אבל חתיכה שיש בה קשקשין מותרת היא דאין לאוסרה משום שבולעת מציר האסור דציר גופה מדינא שרי ולא אסרוה אלא משום גזירה וגם אין לאוסרה מפני שהיתה מגרב אחד עם חתיכה שאין קשקשים ניכרין בה שכבר כתבתי בשם הרשב"א דמש"ה לא מתסרא ומיהו לדברי רבי' ירוחם וש"ד שאוסרין כששרו הטמא והטהור יחדיו הכא איכא למימר דגם חתיכת הטהור אסורה משום שנשרה בציר עם חתיכה שאין בה קשקשים ומ"מ הרשב"א כשכתב הכל אסור לא נתכוון על חתיכת הטהור כמו שהוכחתי עכ"ל. ול"נ שאין הוכחתו הוכחה דנהי שאין נאסרת כשהוא בגרב אחד עם חתיכה שאין קשקשין ניכר בה מ"מ בנדון וה נאסר וכמ"ש בפרישה ומש"ה סתם רבינו וכתב הכל אסור וכן המה דברי הרשב"א עצמו בת"ה והביאם ב"י ז"ל הכל אסורין ואפי' הציר גם בש"ע סתם וכתב הכל אסור וזה נלע"ד פשוט:

ו

קרבי דגים אינן נקחין אלא מן המומחין כו' בספ"ב דע"ז אמר רב ברונא אמר רב קרבי דגים ועוברין אין נקחין אלא מן המומחה רמי ליה עולא לרבי דוסתאי דמן בירי מי קאמר רב קרבי דגים ועוברין אין נקחין אלא מן המומחין מכלל דדג טמא אית ליה עובר ורמינהו דג טמא משריץ דג טהור מטיל בצים. סמי מכאן עוברין א"ל רבי זירא לא תסמי תרווייהו מעילי ביצים נינהו אלא זה משריץ מבחוץ וזה משריץ מבפנים למה לי מומחה ליבדוק בסימנים דתניא כסימני דביצים כך סימני דגים. סימני דגים ס"ד סנפיר וקשקשת כתיב בהו אלא כסימני בצים כך סימני עוברי דגים ואלו הם סימני בצים כל שכודרת ועגלגולת ראשה אחד חד וראשה אחד כד טהורה שני ראשיה חדין שני ראשיה כדין טמאה אמר רבא בשנמוחו ולר' דוסתאי דמן בירי דאמר סמי מכאן עוברין והתני' כך סימני עובר דגים לאו תרוצי מתרצת לה תריץ הכי כך סימני קרבי דגים והיכי משכחת בסימני קרבי דגים שיהא כד וחד משכחת לה בשלפוחא. אין שם מומחה מאי אמר רב יהודה כיון דאמר אני מלחתים מותרין ורב נחמן אמר עד שיאמרו אלו דגים ואלו קרביהם אורי ליה רב יהודא לאדא דיילא כיון דאמר אני מלחתים מותרין ופרש"י עוברין בצים שלהם. משריץ דג עצמו במעי אמו. זה משריץ מבחוץ דג טהור לאחר שהוטלה ביצתה משרצת ועומדת מאליה בחול אבל דג טמא משריץ מבפנים במעי האם לאחר שנגמרו ביציו במיעיו. שכודרת משוכה שרחבה בראשה אחד והולכת ומקצרת ונמשכת. ועגלגולת עגולה מצדיה ומגלגלת דאין צידיה רחבים ובפא"ט גבי סימני ביצים כתב שכודרת עבה ככדור כדרת ועגלגולת חדא הוא דאי תנא סגלגלת לחודא הוי משמע עגולה כעדשה וכגבינה להכי תנא כודרת ועגלגולת כעיגולה של כדור שאינה קלושה אלא עגולה בעובי והדר מפרש ראשה אחד כד וראשה אחד חד דלא ככדור ממש אלא משוכה לארכה ועגולה לרחבה. והתניא כסימני ביצים כו' אלמא יש לדגים עוברין והיכי משכחת לה בסימני קרבי דגים כד וחד בבני מעים בענין זה. בשילפוחות וושיג"א של דג שמליאה רוח. אין שם מומחה בשנמוחו העוברים קא בעי לה. אני מלחתים הדגים וראיתים שדגים טהורים הם ומהם הוצאתי קרבים אלו. אלו דגים וכו' שיראה לו הדגים עצמם אבל באני מלחתים לא מהימן דשמא לא בקי בהם וכתב הרב המגיד בפ"ג בשלפוחא שלפוחית שהיא האם (עיין בסימן מ"ה גבי נטלה האם שהולד מונח בה וב"י מביא שם ברייתא דתנא היא האם היא טרפחת היא שלפוחית) של דג טהור הוא כך וכל הקרביים תלוין בה וניכרים על ידה וכתבו התוס' והרא"ש שר"ת דקדק מדאיצטריך לאוקמא כשנימוחו ולא שני סימני עוברי דגים לאו דאורייתא ואין לסמוך עליהן כדמשני בפרק א"ט על סימני בצים ש"מ דסימנים דאורייתא ויש לסמוך עליהן להתיר בורביט"א שאין מוצאין לה קשקשין ומספקא לן אם השירו ויש לדחות דהא דלא משני הכי משום דאכתי תקשה לך בלא מומחה נמי יהיו נקחין אם יאמר מדג פלוני טהור כדשרינן בפרק א"ט גבי בצים וא"ת דאכתי לאו מילתא פסיקתא היא דהא אם אמר אני מלחתים נאמן אף שלא מן המומחה וי"ל דדבר זה לא שכיח ברוב מוכרים שיהיו בשעת מליחה וגם מן הירושלמי משמע דסימני עוברי דגים לאו דאורייתא וכ"כ הר"ן פא"ט גבי סימני בצים וכ"כ הגהות מיימון בפ"ג בשם סה"ג וסמ"ק. והרי"ף כתב סתם מימרא דקרבי דגים אינן ניקחין אלא מן המומחה ולא אוקמי בשנימוחו כתב הר"ן נראה מדבריו דאפילו בשלא נמוחו אין נקחין אלא מן המומחה לפי שסמך לו על סוגיא דפא"ט דאסיק ר' זירא התם עלה דהך ברייתא דכסימני בצים כו' דסימנים לאו דאורייתא כ"כ ב"י ע"ש וכתב עוד על זה וז"ל אבל הרא"ש כתב אוקמתא דרבינא דמוקי לה בשנימוחו ולפיכך כתב רבינו בד"א בשנימוחו כו' ולא מכר לכתוב דכל הני רבוותא פליגי עליה ולא עוד אלא דאפשר דגם הרא"ש סבר כוותייהו ולא כתב הא דאוקמא רבינא בשנימוחו אלא כדי להביא עליה דברי ר"ת שרצה להתיר ברביט"א מכח דיוק אוקמתא זו. ומסיק ב"י וכתב ע"ז ז"ל וא"כ יש לתמוה על רבי' שכתב סתם שאם הם שלימים וניכר בהן סימן טהרה ניקחין מכל אדם. ומשמע דאפי' בסתמא אפי' דלא אמר משל דג פלוני טהור הן נמי שרי וקשה מ"ש מבצים דלא נאמן א"ל באומרו מעוף פלוני טהור הן וכמ"ש רבינו ר"ס פ"ו דדוחק לומר שסובר רבינו דאע"ג דסימני קרבי דגים וסימני ביצים תרווייהו לאו דאורייתא מ"מ סימני קרבי דגים עדיפי מסימני בצים ומש"ה קרבי דגים נקחין מכל אדם ע"י סימנים אפילו בסתמא דמי נתן לו רשות לחלק ביניהן גם בסמוך כתב ב"י בד"ה וא"א הרא"ש ז"ל כתב כסברא ראשונה וז"ל סברא זו שכתב רבינו קשה מאוד בעיני כו' עד שהרי כתבתי לשון הרא"ש שכתב על ר"ת ז"ל ויש לדחות דהא דלא משני כו' כדאמרי' בפרק א"ט גבי בצים ע"כ הרי בהדיא שהוא סובר שצ"ל מדג פלוני טהור אע"פ שלא נימוחו דהא בשלא נימוחו מיירי דעל דברי ר"ת קאי דדייק מדאיצטריך לשנויי בשנמוחו ולא שני דבשלא נמוחו מיירי אלא דסימנים לאו דאורייתא ועוד דהא לבצים מדמי להו ובצים בשלימים מיירי כדמשמע בפא"ט דאע"ג דשלימין הם צריך שיאמר משל עוף פלוני הם וה"ה לקרבי דגים ובאמת שאיני מוצא טענה לטעון בעד רבינו בזה וצ"ע עכ"ל. ול"נ ליישב דלק"מ דהרא"ש סובר אף על גב דסימני קרבי דגים דומים לסימני בצים ובצים אסור לקנות ולסמוך על סימנן עד שיאמר של עוף פלוני הם אפ"ה קרבי דגים מותר לקנות לסמוך על סימנים משום דשאני ביצים דלא מרתת משום דאיכא ביצים דעורבי דדמי לדיונה ואע"ג דבסימני קרבי דגים כיון דאמרי' דלאו דאורייתא נינהו ש"מ איכא נמי דגים טמאים דאית להו כה"ג אותם דגים לא שכיחי בינינו. והא דקי"ל סימני קרבי דגים לאו דאורייתא היינו לסמוך על הסימנים ולקנות הדג שבא לפנינו בלא קשקשת ולומר הואיל ויש לו סימנים אלו ודאי היו לו קשקשת אלא שנשרו לו במים כמ"ש התוס' והרא"ש ורבינו בשם ר"ת שרצה להתיר מכח סימני דקרביים כל דג ור"ל אפילו דג הבא לפנינו ורואין בו ריעותא דלית להו סנפיר וקשקשת. ז"א דהואיל ואיכא ריעותא לפנינו לא סמכינן אסימנא אבל מסתמא סמכינן אסימנא ואמרינן ודאי יש לו קשקשים וכמ"ש לעיל בסמוך סברא זו גבי מ"ש רבינו בשם הרא"ש נכרי שהביא חבית מלא מחתיכות דגים מלוחין כל דגים שמכירין ראשו ושדרתו מותר ובסמוך לעיל מזה כתב בשם הרא"ש שאין לסמוך על סימנים אלו וכתבתי שיש לחלק בין היכא דאיכא ריעותא לפנינו להיכא דליכא ריעותא לפנינו וב"י לשיטתיה אזיל דשם יישב בע"א שמחלק בין דג סתם לדג ידוע ע"ש מש"ה גם בכאן לא עלתה על דעתו חילוק זה. ומ"ש הרא"ש משום דאכתי תקשה לך בלא מומחה נמי יהיו נקחין אם יאמר מדג פלוני טהור אין רצונו בזה דבלאו הכי אסור לסמוך אסימנים אלא ס"ל דלפי האמת בלאו הכי נמי סמכינן אסימנים אלא שאמר כן לסברת ר"ת שדייק דס"ל לתלמודא סימני' דאורייתא דאי לאו הכי מנא ליה להקשות לרב ברונא ל"ל מומחה דלמא הוא ידע דאיכא דג טמא בינינו שדומה בקרביים שלו לדג טהור והילכך הוצרך לומר שאין נקחין אלא מן המומחה ואין סומכין אסימנא אלא ודאי מדפריך תלמודא למה לי מומחה ש"מ סימנים דאורייתא. וע"ז כתב הרא"ש דלאו דוקא הוא דאף את"ל דרב ברונא ידע דאיכא דגים טמאים דדמי לטהורים מ"מ פריך שפיר לרב ברונא ל"ל מומחה בלא מומחה נמי יהיו נקחין אם יאמר מדג פלוני טהור הוא ומש"ה איצטריך לאוקמי בשנימוחו אבל לפי האמת אחר שמוקי ליה תלמודא בנימוחו גם הרא"ש ס"ל דנקחין מן הסתם אפי' לא אמר משל דג פלוני טהור הוא כיון דאין אנו רואין ומכירין לשום דנטמאו שישוה וגם הגמרא לא הזכירו המין שידמו טמאים לטהורים בקרביים אמרי' אינן שכיחים וכמ"ש בסמוך והילכך סמכינן אסימנים אע"פ שהם דרבנן. כנ"ל לומר שביאר רבינו דברי הרא"ש. ואין להקשות לפי סברת התוס' והרא"ש דסתרי לדברי ר"ת באומרם דמש"ה לא היה צריך רב ברונא לומר אין נקחין אלא מן המומחה כיון דכל אדם האומר משל דג פלוני טהור ג"כ נאמן ליקח ממנו. א"כ לפי מאי דמוקי לה התלמודא דאיירי בנימוחו קשה למה לי מומחה הא באומר משל דג פלוני טהור הם סגי לפי סברת רבינו אף בנימוח. י"ל דעיקר קושיות התוס' והרא"ש על ר"ת לאו מהאי דיוקא הוא דבאמת לאו קושיא הוא זה כולי האי דדלמא רב ברונא אמר רב במי שרוצה ליקח ממי שאינו מדבר כלל איירי דאז אין לוקחין אלא מהמומחה ועיקר סתירת התוס' והרא"ש אינו מכח דאף אין הסימנים דאורייתא דמ"מ הואיל ואינן בנמצא בינינו דגים טמאים דמשווין בקרבים לטהורים סמכינן אסימנים היכי דליכא ריעותא לפנינו וכמ"ש אלא שבאת"ל דרב ברונא ידע (דאיכא דג טמא וכצ"ל עכ"ה) כ"כ דאכתי נקחין מכל אדם באמרם משל דג פלוני הם ומש"ה א"ש דלפי האוקימתא דמיירי בנימוחו ולית כאן סימנים לפנינו אין נקחין מסתמא אלא מהמומחה אבל ודאי אי אמר משל דג פלוני הם מזה לא איירי רב ברונא. וע"כ צ"ל כן לסברת הרשב"א שכתב ב"י גופא שס"ל שהאומר משל דג פלוני עדיף מאומר הדגים שאלו קרביים מהן אני מלחתים. תקשה לנפשו כיון דהגמרא מסיק. דאפי' בנימוחו אי אמר אני מלחתים נקחין אפי' שלא מן המומחה א"כ מכ"ש שבאומר מדג פלוני טהור הן שמהני ולמה אמר רב ברונא שאינן נקחין אלא מהמומחה אלא ע"כ צריך אתה לומר שרב ברונא איירי במוכר שלא אמר כלום וק"ל. והמכריחו לבארם כן (ר"ל רבינו הטור שהיה מוכרח לפרש את דברי הרא"ש כן עכ"ה) משום דקשה ליה הא דאמר בגמרא אין שם מומחה מאי אמר רב יהודא כיון דאמר אני מלחתים מותרין ורב נחמן אמר עד שיאמר אלו דגים ואלו קרביהן דק"ל ממ"נ אי קאי אנימוחין דוקא או אפי' אשלימים אי קאי גם אשלימים א"כ קשה למה לא אמר עוד היתר אחר באומר משל דג פלוני הם (ואין לתרץ משום דמעוף פלוני ואנו מכירין הוא עדיף טפי ונלמד במכ"ש דמהני דמ"מ הו"ל לכתבו כמו שכתבו בביצי עוף משא"כ לפי סברת רבינו דבשלימין דקרבי דגים אצ"ל כלום מש"ה לא כתבו בנימוחין משום דנלמד במכ"ש ובנימוחין לא נכתב האי אמירה בשום מקום וק"ל) ואי לא קאי אלא אנימוחין אבל בשלימין בבציר מהכי סגי אפילו לא אמר אלא משל דג פלוני הם שרי לפי סברת ב"י שסובר שהוא קיל נזפי מאומר אני מלחתים א"כ אדמפרש גמרא סימנים דנימוחו הו"ל נמי לפרש סימן בשלימין ולומר דבשלימין צריך שיאמר מדג פלוני הם אלא ודאי ס"ל לתלמודא דבשלימין סמכינן אסימנא קרבי דגים כמ"ש הטעם ועוד מדמוקי לה רבינא בנימוחו דבתראה הוא ועוד דאי ס"ד דס"ל כרבי זירא דאף בקרבי דגים לא סמכינן אסימנים לחוד לא הו"ל לתלמודא לאישתמוטי הא דרבי זירא והו"ל להביאו בתר שינויא דרבינא ועוד שהרא"ש הביא ג"כ שינויא דרבינא בנימוחו משמע דס"ל הכי דדוקא בנימוחו בעי מומחה אבל בלא נימוחו סמכינן אסימנים וע"פ זה דברי רבינו כולם מכוונים ולא קשה מידי ואין להקשות גם לפ"ז למה השמיט תלמודא היתר זה באומר של דג פלוני די"ל דס"ל לרבינו דכ"ש הוא דמה אם אומר אני מלחתים מותר כ"ש אם אומר של דג פלוני הם כמ"ש ב"י בשם הרשב"א והר"ן שכתב בשם הרמב"ן ע"ש בד"ה והא דאין נקחין ממי שאינו מומחה כו' ולפ"ז הוו דברי רבינו בסמוך בלא זו אף זו לא זו באומר משל דג פלוני הם ואנו מכירין אותו כו' אלא אפי' אמר אני מלחתים ומ"ש אח"כ או שאמר אלו הדגים כו' גם בזה ר"ל לא זו אף זו דלא זו באומר אני מלחתים דמרתת שמא יבדקו אחריו אלא אפי' אמר אלו דגים וכו' ואינו אומר שהוא מלח ותקנם אלא לקחם מאחרים ואיכא למיחש דלמא לאו מאלו דגים הם ומצי לאשתמוטי ולומר שאחרים אמרו לו כך ואינה מרתת כ"כ אפ"ה סמכינן אסימנים ומתירין אותן. והא דאמר רב נחמן עד שיאמר אלו הדגים כו' אין רצונו לומר דאם שאמר אני מלחתים לא מהני דפשיטא דמודה דמהני אלא שאמר בסתמא אסור בנימוחו לקנות ממי שאינו מומחה עד שיאמר לפחות אני מלחתים וב"י ביאר דברי רבינו שכתב זו ואצ"ל זו ודוחק הוא לבארם כן ועוד שדברי הרשב"א שכתב בסמוך לא יהו מכוונים שהביא רבינו וז"ל והרשב"א כתב דאפי' הן שלימין כו' אא"כ אומר משל דג פלוני כו' או אלו הדגים כו' מדקאמר אפי' כו' משמע שבא לומר רבותא מה שהרשב"א מחמיר ולסברת ב"י דאומר מדג פלוני וטהור הוא גרוע מאומר אלו הדגים לא יהיו דברי הרשב"א מכוונים דהא הגרוע הזכיר ברישא וא"כ לשון אפי' דמשמע שמחמיר ומצריך דבר חמור ולשון או כו' אינם מכוונים. ויש לדקדק לדברי ב"י שכתב כד"ה והא דאין נקחין ממי שאינו מומחה כו' וז"ל ואע"פ שמדברי הרשב"א בת"ה נראה דאומר של דג פלוני טהור הוא עדיף מאומר אני מלחתים כו' עכ"ל וכמ"ש לעיל בשמו וקשה לפ"ז למה לא הביא רבינו כאן בדברי הרשב"ח שאם אמר אני מלחתים שמותר לקנות בשלימין בשלמא לפי מ"ש דאני מלחתים עדיף יותר מאלו הדגים ואלו קרביהן לק"מ דהואיל וכתב דאלו הדגים ואלו קרביהן מועיל כ"ש שמועיל באומר אני מלחתים אבל לסברת ב"י קשה וע"ק דבד"ה והרשב"א כתב דאפי' הן שלמין וסימן טהרה ניכר בהן כו' כתב ב"י שם בנימוחו לא מהני האי אמירה וצריך שיאמר אני מלחתים עכ"ל משמע לפ"ז דאני מלחתי. עדיף ומועיל יותר מאומר משל דג פלוני טהור וזה סותר למ"ש ב"י בסמוך בשם הרשב"א במ"ש דאמר דג פלוני טהור עדיף יותר מאומר אני מלחתים וא"ל שמ"ש כאן ב"י כן הוא לפי סברת הטור לפי מה שביארו הוא דזו ואצ"ל זו קאמר אבל להרשב"א ס"ל דאמר דג פלוני טהור עדיף יותר מאומר אני מלחתים דאם כן יהא קשה להרשב"א שכתב דבשלמין אסור לקנות עד שיאמר אלו הדגים ואלו קרביהן והיינו דוקא בשלמין ובנימוחין לא יהא שום היתר לקנותן משאינו מומחה וזהו סותר למ"ש בגמ' בהדיא אין שם מומחה מאי כו' וקאי שם אאוקימתא דנימוחו וא"ל דס"ל דנימוחין ושלמין שוין הם דא"כ ב"י שכתב שם דלסברא אחת בת"ה אינו מחלק בין נימוחו ללא נימוחו ודחק להביא זאת ע"ש ולמה לא הכריע סברא זאת מכאן כמ"ש. וע"ק שכתב שם וז"ל אלא שהרשב"א לסברא אחת אינו מחלק בין נימוחו ללא נימוחו שכתב בת"ה קרבי דגים כו' עד קרבי דגים טהורים ראשן אחד כד כו' עד ובודאי מקרבי דגים טהורין ראשן אחד כד ועגול וכו' עד סוף דבריו מיירי בשלימין ומפני כך הכשיר להדיא בהיה ראשן האחד חד והאחד כד ואמר של דג פלוני וטהור הוא כדמכשרינן גבי ביצים בפ' א"ט ומינה נשמע שאם לא אמר של דג פלוני וטהור הוא אע"פ שראשן אחד חד והאחד כד אין סומכין על כך להתירן כדין ביצים ורישא מיירי בנימוחו ומפני כך כתב שיש מי שאוסר באומר של דג פלוני וטהור הוא ולא מכשר אלא באומר אני מלחתים או באומר אלו דגים ואלו קרביהן וזוהי הסברא שכתבתי כו' עכ"ל פי' דבריו שמ"ש ומפני כך כתב שיש מי שאוסר אין רצונו כאן להביא ראיה לאיסור ואדרבא רצונו כאן להשוות נימוחין לאינן נימוחין להתיר אלא שדייק מזה מדכתב הרשב"א בריש דבריו דיעות האוסרים ובסיפא לא הזכיר שיש מי שאוסר אלא כתב סתם באם אומר של דג פלוני וטהור הוא נאמן. דרישא מיירי בנימוחו וסיפא מיירי בשלימין והביא ראייה מדברי המתיר ברישא גבי נימוחים אף באומר של דג פלוני טהור הן דלפי דעת זאת נימוחין ואינן נימוחין שוין הן זהו ביאור דברי ב"י אלא שיש לדקדק בדבריו שכתב שיש מי שאוסר באומר של דג פלוני וטהור הוא ולא מכשר אלא באומר אני מלחתים או באומר אלו הדגים כו' ע"כ א"כ לפ"ז יהיה אני מלחתים עדיף מאומר של פלוני וטהור הוא וזה סותר למ"ש ב"י לעיל בשם הרשב"א וכתבתי בסמוך דאומר של דג פלוני טהור הוא עדיף טפי מאומר אני מלחתים ואפשר שצריך להגיה קצת בדברי ב"י שמ"ש בריש דבריו אלו על הרשב"א ובנימוחו לא מהני האי אמירה וצריך שיאמר אני מלחתים נ"ל להגיה וצריך שיאמר אלו דגים ואלו קרביהן ובסוף דבריו שכתב ולא מכשר אלא באומר אני מלחתים או באומר אלו הדגים כו' נ"ל למחוק באומר אני מלחתים וגרסינן ולא מכשיר אלא באומר אלו דגים ואלו קרביהן ועפ"ז מיושב שני קושיות אחרונות ודו"ק:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.