דרישה/אבן העזר/קיב

דרישה ‏ אבן העזר קיב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

וחזו בי דינא כו' דהרמ"ה סבר כהרא"ש כו' אלא שהקשה למה כתב הרמ"ה "וחזו בי דינא דליכא מאן דיהיב לה מאי וחזו דמשמע דלפעמים יבא כן הא לעולם הוא כן כיון דאין הארוס חייב במזונותיה וגם לא האחין אם כן מאן יהיב לה ולק"מ דהא כתבתי שם דלגירסת רש"י והרא"ש מש"ה אין האחין חייבין ליתן לה מזונות משום דמסתמא הארוס נותן לה דלא ניחא ליה דתתזל. ועל זה כתב הרמ"ה אי חזו ב"ד כו' או יש לומר דהרמ"ה סבר אפילו כרב אלפס בסימן נ"ה שסבר דארוס חייב במזונות קטנה והכא איירי שאין הארוס כאן או לית ליה:

ב

מיבעיא אם הבת ניזונות זה לשון התוספות בכתובות פרק נערה שנתפתתה סוף דף נ"ג וכ"כ הרא"ש דף קכ"ט ע"א בת יבמה יש לה מזונות או אין לה בדאית ליה לראשון קמיבעיא ליה דאע"ג דלדידיה פשיטא דאית לה מזונות בין אית ליה בין לית ליה בבתו קמיבעיא ליה דמראשון ודאי לית לה שהרי הוא לא כתב לה אלא בנן נוקבן דיהוויין לך מינאי אינון ירתון והא לאו מיניה היא אבל מן השני דלמא אית לה כיון דאי לית לה מראשון תקינו לה משני כל תנאי יהיו מוטלין על השני ולענין מזונות הבת אע"ג דאית ליה לראשון כיון שאינה ניזונית מהן כמאן דלית ליה דמי ותקינו לה רבנן משני א"ד משני נמי לית לה עכ"ל ולפי זה כתבו (פירוש כהאי גוונא אזלא כ"פ) בבעיא דבת שנייה דפשיטא דשנייה עצמה לית לה דלגבי דידה הוה תנאי כתובה ככתובה (אבל גבי בת מיבעיא לן כ"פ) עיין שם. וכתבו התוס' עוד שם בד"ה בת יבמה וצ"ע אי הוה מצי למיבעי נמי לענין כתובת בנין דיכרין דדילמא לית לה מהא ואחיו ירית א"ד א"ל דילמא מימנע האב ולא יהיב דחייש דלמא נפלה לה קמי יבם ומיהא ארוסה לא הוה מצי למיבעיא לענין כתובת בנין דיכרין דהא לא יהיב לה אב מידי כל זמן שהיא ארוסה עכ"ל:

ג

סתם קנין לכתיבה עומד כו' משמע דמטעם קנין לכתיבה עומד אפי' לא נכתב כלל גובה ממשעבדי וקשה שהרי כתב הרא"ש פרק ג"פ גבי אמר ליה רבא בר שילא לספרו כי כתובו שטרי אקנייתא אי ידעיתו יומא דאקניתו ביה כו' וכתב רשב"ם הני מילי בשטר מתנה או מכר אבל שטרי הלואה שיש בהן אחריות לא יכתבו אלא יום שעומד בו עכשיו דאין נכסיו משתעבדי לטרוף אותן מלקוחות אלא משעת כתיבת השטר נמצא אם יכתבו יום הקנין יטרפו מהם משעת הלוהה קודם כתיבת השטר וזה שלא כדין ורבינו חננאל פירש שמשעת הקנין משתעבד וכן דעת הרמב"ם והרא"ש כתב אי ידעיתו יומא דאקניתו בו כתובו ומוקדם לא הוי דכיון דנכתב השטר עדים מפקי לקלא משעת הקנין דסתם קנין לכתיבה עומד ובית יוסף הביא כל זה בח"מ סימן מ"ג סעיף י"ב עיין שם וכתב שכדעת הרא"ש כן נראה דעת התוספות וכ"כ נ"י בשם ר' הרי לפנינו דבעינן לדעת הרא"ש והתוס' דוקא שיהא כתיב לבסוף וכן יש לומר לדעת רבינו חננאל והרמב"ם שהרי לא גילו דעתם דאיירי אפילו בלא כתיבה לבסוף ובפרט מאחר שהרשב"ם החמיר טפי ואפי' אם תמצא לומר שאין דעתם כן (עיין בח"מ ר"ס ל"ח כתב הש"ע דסתם קנין לכתיבה עומד אפילו לא נכתב לבסוף ולא ידעתי אמאי סמך ואפשר שפירש דעת הרמב"ם כן ועיין מ"ש אמ"ו ז"ל בסימן מ"ג כ"פ) לא הוה ליה לרבינו להביא כאן דעת הרמ"ה לחוד אלא הוה ליה לכתוב גם דעת הרא"ש דבעי נמי כתיבה לבסוף וכן נראה דעת רבי' יונה דבעינן כתיבה לבסוף ממ"ש רבינו בשמו בח"מ סי' רמ"ג ע"ש. ומיהו אין מוכרחין לפרש שדעת הרמ"ה דלא בעי כתיבה לבסוף אלא י"ל שגם הרמ"ה מיירי שכבר נכתב השטר והא ראיה שכתב מיד אזה ז"ל ואי איתא דאתפסה צררי איבעי ליה למיפק שטרא מינה או למכתב תברא ש"מ דאיירי כדכתב השטר והא דכתב סתם קנין לכתיבה עומד ה"ק אף שלא נכתב השטר בפניו אין לומר דלא ידע מהשטר דכיון דסתם קנין לכתיבה עומד מסתמא ידע דנכתב שטרא וניתן לידה ומדלא נקט השטר מידה וגם לא חקר מהעדים אם כתבו שטר או לא ודאי לא אתפסה צררי ומש"ה תפסה ממשעבדי וק"ל:

ד

ונתרבו יש להן דין מרובין אע"ג דגבי כתובה ב"ד כו' שאני הכא דיש לה תפיסת יד בנכסים כו' וכתב ב"י דיש לתמוה על רבינו שכתב אפילו העמידו כבר בדין ופסקו להן ב"ד כו' דכיון דהרא"ש הסכים לדעת רש"י דאם מכרום לאחר שהחזיקו הב"ד בנכסים שאינו מכור כדאמרינן בסמוך אם כן למה סתם דבריו כאן היפך דעת הרא"ש עד כאן לשונו ואין תמיהתו כלום שהרא"ש כתב בהדיא בריש פרק מי שמת דף רי"א אחר שרוצה לסתור פירש"י דפירש אם קדמו ומכרו אחר שהחזיקו הבית דין הבנות אין מכרן מכר מהא דאמרינן בגמרא שם מועטין ונתרבו זכו בהן הבנים מטעם דאם קדמו ומכרו מכר ז"ל ואם איתא אכתי למה זכו בהן אם נתרבו לאחר שהחזיקו הב"ד ומסיק מיהו יש ליישב פירוש רש"י דברשות היתומים נתרבו כיון שאין הפסד לבנות במזונותיהן (פי' שהב"ד מתחלה לא החזיקו אותן אלא כדי שיהיה להן מזונות גם עכשיו שנתרבו ויזכו בהן היתומים הלא הם יתנו להן מזונות) ומסיק והא דבגמרא יהיב טעמא דמש"ה מועטין ונתרבו כבר זכו בהן הבנים משום דאם קדמו ומכרו דממכרן ממכר ואע"ג דאין זה טעם מספיק לאם קדמו ומכרו לאחר שעמדו בדין מ"מ מייתי לה משום דזה מימרא דר"י מפורשת היא דלא יצאו מרשות בנים כל זמן שלא עמדו בדין ומה"ט דפרישנא אף שעמדו בדין לא יצאו מרשות הבנים עכ"ל הרי שכתב שאף לדעת רש"י דינא הכי:

ה

ויש עליהם ב"ח ז"ל הגמרא פרק מי שמת דף ק"מ יתיב רבי ירמיה קמיה דר" אבא וקא בעי מיניה אלמנתו מהו שתמעט בנכסים מי אמרינן כיון דאית לה מזונות ממעטת א"ד כיון דאילו מינסבא ל"ל השתא נמי ל"ל את"ל כיון דאילו מינסבא לית לה השתא נמי לית לה בת אשתו מהו שתמעט מי אמרינן כיון דאילו מינסבא נמי אית לה ממעטת א"ד כיון דאילו מת ל"ל לא ממעטת את"ל כיון דאילו מת ל"ל לא ממעטת ב"ח מהו שימעט מי אמרינן כיון דאילו מיית נמי א"ל ממעט א"ד כיון דמחוסר גוביינא לא ממעט ואיכא דבעי לאידך גיסא בעל חוב מהו שימעט בת אשתו מהו שתמעט אלמנתו מהו שתמעט כו' וכתב הרא"ש והנך איבעיי לא איפשיטא ולקולא עבדינן ולא מפקינן הנכסים מחזקת הבנים וכך הם דברי רבינו וסידר אותן כפי מאי דבעי לה בגמ' לאידך גיסא כמ"ש אבל יותר היה לו לרבינו לסדר אותו כפי מה שסידר אותן בגמ' בתחלה דהיינו אלמנה ובת אשתי וב"ח דהרי לפי גירסת אידך גיסא יהיה האת"ל דהוי נכסים מועטים בעל חוב ובת אשתו ואלמנתו. ורבינו מסיק דכולהו דין נכסים מרובין יש להן ועוד דאז הוי בסדר לא זו אף זו אבל השתא שסידר אותן כפי מאי דבעי בגמרא לאידך גיסא הוי זו ואין צ"ל זו ובאמת גם הרא"ש סידר אותן ג"כ כמו שסידר אותן רבינו וצריך עיון: (ובנ"י פרק מי שמת דף רכ"ד משמע דוקא חוב על פה אינו ממעט אבל חוב שיש עליו שטר ממעט כ"פ):

ו

או אלמנה ובן יזונו יחד כו' והטעם מפורש בתוס' כאשר כתבתי בפרישה עוד כתב הרא"ש בשם ריב"ם הטעם דאם אלמנה ובת או בן אין האלמנה דוחה אותה לפי שאין שיעור קצובה למזונות האלמנה לפי שפעמים נשאת ברחוק זמן ופעמים בקרוב זמן ואין לדבר קצבה אימת הוי מרובים ואימת הוי מועטים הלכך לא תקנו לעקור דבר מן התורה בשביל מזונות האלמנה אבל בנות יש להן קצבה עד שיבגרו עכ"ל:

הניח בנות גדולות וקטנות כו' משנה הוא בס"פ יש נוחלין דף קל"ט ע"א זה חומר בבנות מפני שהבנות ניזונות על הבנים ואינה ניזונות על הבנות ופירש ר"ש שהבנות ניזונות על הבנים מתנאי כתובת בנן נוקבין כו' ולא מן הבנות במקום שאין בן ובח"מ סי' רפ"ו כתב רבינו שם רישא דאותה משנה דאיירי בענין אחר בהוצאות גדולים וקטנים בזמן שהוצאות הגדולים מרובין מהקטנים במלבושים והוצאות הקטנים מרובים מהגדולים מחמת מזונותן וטיפולן (דאין ניזונית ולובשין מן האמצע אלא יחלקו הנכסים וכל א' ילבש משלו כ"פ) אבל לא מיירי שם באשר הבנות ניזונות עד שתבגרו מתנאי כתובה וק"ל:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.