דרישה/אבן העזר/לח
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
אעריכה
ושיוכל לקיימו על ידי שליח. וכתב ב"י ז"ל כיון דבקידושין לא בעינן כו' והטעם שלא בעי אפשר לקיימו ע"י שליח בקידושין אע"פ שלענין תנאי גיטין מצריך צריכי וכמ"ש רבינו לקמן בסימן קמ"ג היינו משום דבפ' המדיר ילפינן לענין חליצה דבעינן שיהא ראוי לקיים ע"י שליח מבני גד וראובן דהתם התנאי נעשה ע"י שליח ממשה ליהושע ופריך והא ביאה דא"א לקיימו ע"י שליח כי התם והוי תנאי פי' האומר הנני בועליך לשם קידושין ע"מ כך וכך הוי תנאי התם משום דאיתקש הוויות אהדדי והיתה לאיש אחר כל הויות של קידושין במשמע כסף ושטר וביאה וכי היכי דמהני תנאי בכסף ושטר דאפשר לקיומי ע"י שליח מהני נמי בביאה אבל בגיטין בעי' ועיין בכסף משנה פ"ו דה' אישות דכתב דהרמב"ם ס"ל דלא קאי האי שינויא לפי האמת וגם בגירושין א"צ ע"ש שהאריך אבל הה"מ כתב דהרמב"ם ס"ל בגיטין דבעינו והא דלא כתבי' משום דסמך על מ"ש בהלכות חליצה ולא כתב הכא אלא דברים שיש בהן תנאי מה הן הדברים שיש בתנאי כדי שיועיל עכ"ל ובזה נלע"ד ליישב מה שלא כתבו רבינו להאי שיוכל לקיימו ע"י שליח בח"מ סי' רמ"א משום דג"כ לא כתב אלא דברים שהן בתנאי עצמו וסמך אמ"ש בהלכות גיטין סימן קמ"ג ובהל' חליצה דבעי' שיוכל לקיימו ע"י שליח:
בעריכה
ול"נ דמילתא דפשיטא היא שאם נתן בידה כו' . וכתב ב"י ז"ל ואין זה כלום וכר עד אלא תשלום דבריו הראשונים עכ"ל ב"י ואני אומר דכוונת רבינו הוא דמ"מ הוא פשיטא שמיד שאמר הרי את מקודשת לי נתן הדינר לידה ולא השלים כל דבריו קודם הנתינה דעתו לומר שתהא מקודשת עכ"פ אלא שג"כ תעשה לי כך וכך ודו"ק:
געריכה
או שלא התנה בדבר אחר אלא אמר אם הדינר כו' . דין זה נלמד מפרק מי שאחזו דף ע"ה דקאמר שם באומר הרי זה גיטך ע"מ שתחזור לי הנייר מגורשת מ"ט משום דתנאי ומעשה בדבר א' הוא ותנאי בטל ומעשה קיים וכתבו התוס' שם דהיינו דוקא בדבר שהתנאי סותר המעשה דאין הגט חל עד שיתקיים התנאי ואז אין הגט בידה. ומש"ה לפי מאי דקי"ל דהאומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי בכה"ג אינה מגורשת עד שיתקיים התנאי ומש"ה נמי אמר רבא האומר הילך אתרוג זה במתנה ע"מ שתחזירהו לי נטלו והחזירו יצא לא החזירו לא יצא וכן רב אשי תירץ כן התם. ולכן כתב רבי' לקמן בסימן קמ"ג אם אמר ה"ז גיטך ע"מ שתחזור לי הנייר מגורשת ותתקיים התנאי. וע' בח"מ סי' ר"ז ס"ח כתב נמי רבינו בשם הרמב"ם ז"ל מי שהקנה לחבירו והתנה עליו ע"מ שתתן מקח זה או תמכרם לפלוני כו' אם לא קיים התנאי לא קנה עכ"ל והתם נמי הוה כתנאי והמעשה בדבר אחד דהכא דמה לי שהתנה שיתנהו לו או לאחר (אלא שצ"ע הלא כתב רבינו בסמוך בשם הרמב"ם דבמעכשיו או ע"מ א"צ משפטי התנאי) ורבינו שכתב הכא "אלא "אמר "אם "הדינר שאני מקדשך "בו שלי כו' משמע מדאמר לשון אם לא הוי תנאי מפני שהתנאי סותר המעשה אבל אם היה אומר ע"מ היה תנאו קיים והוה מקודשת ותתקיים התנאי מטעם שכתבתי (וצ"ע הא כתב בסמוך דגם בע"מ ובמעכשיו צריכין כל דיני התנאי) ולפ"ז צריכין לפרש מ"ש אם הדינר שלי ר"ל שתשאר הדינר שלי דהיינו שתחזירהו לי או שישאר שלי ולא יצא מרשותי תהיה מקודשת ובזה התנאי סותר המעשה דאם ישאר שלו או כשלא תהיה מקודשת אם לא לאחר שתחזיר הדינר במאי תהיה מקודשת דומיא דגט דהתם. וזה א"א לומרכן דהא אמרינן לעיל בתחלת סי' כ"ט דמתנה ע"מ להחזיר בקידושין אינו מתנה וא"כ מאי איריא אם דאפילו ע"מ נמי אם לא שנאמר דזה שאמרינן דמתנה ע"מ להחזיר דלא הוה מתנה היינו משום דדומה לחליפין כדפרי' לעיל סי' כ"ט ולכן הואיל שאינו אלא משום גזירה בעלמא לא אמרינן שאפילו בדיעבד לא תהיה מקודשת הואיל שמן התורה הוה מתנה. ובאמת שהרא"ש סתם דבריו בפ' מי שאחזו דף ק"ט ע"ג ולא כתב לדברי התוס' דלא בעינן תנאי ומעשה בב' דברים כי אם בדברים הסותרים גם בפ"ק דקידושין לא העתיק ל' התו' ע"ש ומ"מ אין מכאן ראייה לדחות מכח זה דברי התו' המוכרחים ממימרא דרבא ולמימר דהרא"ש לא ס"ל הכי אלא שהרא"ש לא נחית בפ' מי שאחזו אלא ללמד ולהודיע משפטי התנאים דבעינן תנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר ואע"פ שלפי המסקנא בההוא עניינא א"צ דהא ע"מ קאמר ובע"מ שהוא כאומר מעכשיו א"צ ב' דברים שאינן סותרין זא"ז וכמ"ש שם בשם התוס' וכדתירץ רב אשי שם במסקנא מ"מ העתיק הרא"ש דברי רב אדא כדי ללמוד ממנה במקום דלא אמר ע"מ אלא בל' אם ואמר ה"ז גיטך אם תחזיר לי הנייר דהרי היא מגורשת דהתנאי בטל והמעשה קיים כיון דהכל הוא בדבר אחד:
דעריכה
אבל אם אמר הן פעם א' שוב אין כו'. וכתב ב"י ז"ל אילו מכוון שהרי נתבאר בדברי הר"ן וה"ה בהפך וגם הרא"ש כתב שיכול למחות לעולם ואפילו אמר אין בשעת ששמע והאריך עוד ע"ש:
העריכה
(שיש לו מנה מקודשת כו' . ואף שהם משועבדים לב"ח כיון דלא אקניה ליה מעכשיו מקודשת ודאי ר' ירוחם. כ"פ):
ועריכה
(ואם יש לו מאחרים עסקא. פרש"י למחצית שכר וכתב הר"ן אע"פ שהרוויחו כבר כדי שיגיע לחלקו מנה אפ"ה אינה מקודשת דעסקא ורווחא לקרנא משתעבד ולא חשיבא כשלו עד זמן החלוקה ר"ן פ' האומר דף תרמח ע"ב. כ"פ):
זעריכה
ואילו בעל מנת שאראך להבא נמי משמע . אלא אם כן אמר ע"מ שאראך ק"ק זוז שיש לי דאית ליה השתא משמע ולא הוו קידושין אלא אם כן הראה לה המעות שהיו לו בשעת קידושין עכ"ל ר' ירוחם. עוד כתב רבי' ירוחם וז"ל וכתב הרא"ש (פי' על דברי הרמ"ה) ולא נהירא דאפילו על מנת שאראך צריך שיראנה בשעת קידושין דאל"כ מה גבול יש לו לעולם יאמר עדיין יש לי זמן להראות, עכ"ל ר"י:
חעריכה
ומיהו לא חיישינן דלמא אחזי לה כו'. ז"ל מ"ו כתב מהרר"י קארו ור"י כתב ז"ל וכתב הרא"ש ולא נהירא כו' עד דאם לא כן אמאי לא חיישינן להכי להחמיר וכתב ב"י דנראה דזש"ר מיהו לא חיישינן כו' דר"ל דלשון רבינו הוא שחולק על הרמ"ה וכדעת הרא"ש עכ"ל בית יוסף ותמיהני אם כן מהו לא חיישינן דלמא אחזי כו' והלא אפילו כי אחזי נמי פליג היכא דלא הוי המעות בשעת קידושין ול"נ דהכי ס"ל בוודאי כל זמן שמראה לה הוה קידושין למפרע אפילו אשכח מציאה למפרע רק כל זמן שהיא תובעת ומבקשת ממנו שיקיים תנאו צריך לקיים אבל היכא שתובעת לקיים ואין לו לא חיישינן דלמא אחזי ליה כו' דאם כן אין לו גבול אלא זה הגבול יש לו כל זמן שהיא תובעת ומלתא דמסתבר הוא דהכי הבטיח לה אל תדאגו בעבור מעות כל זמן שתצטרך לו אראך כו' ודו"ק עכ"ל. ומיהו לפי פירושו קשה דעיקר חסר מן הספר דהל"ל תחלה דאם תתבע ממנו צריך להראותו מיד ואם לא הראה אינה מקודשת וע"ז ה"ל לכתוב ומיהו לא חיישינן כו' וכן היא מסקנת א"א הרא"ש ז"ל.
וכתב רבי' ירוחם בשם הרמ"ה שאם לא נתברר שהיו לו מקודשת קידושי ספק. דחיישינן שמא היו לו באותו מקום ונגנבו או נאבדו לאחר הקידושין עכ"ל.
טעריכה
וכתב הרמב"ם שגם בזה אינה מקודשת. ר"ל כי היכי דאמרינן בקרקע שאם אמר ע"מ שיש לי בית כור עפר במקום פלוני ואין לו באותו מקום דאינה מקודשת קידושי ודאי אע"ג שיש לו בית כור עפר במקום אחר גם בזה גבי מנה סבר הרמב"ם כן שאע"ג שיש לו במקום אחר אינה מקודשת קידושי ודאי ולא אמרינן דזוזי נקל להוליכם ממקום למקום ובקידושי ספק לא איירי הרמב"ם הכא לאשמועינן דצריכה גט מספק דזה נלמד במכ"ש מאומר בית כור עפר הנ"ל אלא עיקר החידוש הוא דאמרינן דאינה מקודשת ודאי א"נ איירי הכא שודא אין לו כאן ומש"ה סתם וכ' כאן אינה מקודשת וק"ל:
(והיכא שהבעל אומר קיימתי התנאי והיא אומרת לא קיימת מי מהימן עיין בר"ן פ"ג דקידושין דף תרמ"ח. כ"פ):
יעריכה
אא"כ קורא ג' פסוקים ויתרגם כו'. כך הוא ל' הגמרא בפ' האיש מקדש דף מ"ט ע"א ת"ר ע"מ שאני קריינא כיון שקרא ג' פסוקים בב"ה ה"ז מקודשת רבי יהודא אומר עד שיקרא ויתרגם וסבר רבינו שרבי יהודא לא פליג את"ק אלא שמוסיף שיתרגם אותה לאפוקי הרמב"ם כתב בפ"א מה"א צריך שיקרא התורה ויתרגם אותה תרגום אונקלוס הגר וסבר דרבי יהודה פליג בתרתי שלא סגי בג' פסוקים אלא צריך שיקרא כל התורה ויתרגם וכן בש"ע פסק כהרמב"ם רק הרמ"א כתב שם כסברת הטור בשם י"א:
יאעריכה
ואפי' בהלכות החג כו'. ז"ל הגמרא אפילו במסכת כלה ופי' הרמב"ם בפ"ת דאישות ורבינו מל' דרשה וכ"כ הר"ן שכך פירש ר"ח ובעל הערוך והביא ראייה מהא דאמרינן בפרק א"ט א"ר שמואל בריה דרבי אבהו אבא מרישי כלה דרפר' הוה עכ"ל אבל רש"י פירש בפ"ב דקידושין ד' מ"ט ז"ל אפילו במסכת כלה שאין בה עומק וברייתא היא וכך היא שנויה כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה עכ"ל וכתבתי כל זה בא"ח סי' תקע"ה ועיי' מ"ש עוד שם:
יבעריכה
כתב הרמב"ם המקדש על תנאי כו' ובטלו ה"ז מקודשת. וכתב הר"ן וז"ל וא"ת היכי מצי מחיל לתנאיה בשלמא במתנה ואמר ע"מ שתתן לי ר' זוז מצי מחיל דה"ל כאילו א"ל הריני כאילו התקבלתי וכאילו נתקיים התנאי אבל הכא כי מחיל מאי הוה ואם היו עליה נדרים נתבטלו הקידושין מיד י"ל כיון דלהנאתו התנה אין דעתו שיתבטלו הקידושין מיד אלא הדבר תלוי עד שידע בנדרים או עד שיראה במומין וכל שלא הקפיד בהם מקודשת ומיהו אם הקפיד בהם אינה מקודשת אע"פ שאח"כ חוזר ומוחל עכ"ל:
יגעריכה
וכנס אח"כ סתם או בעל סתם כו'. וק' הא לקמן בסימן ל"ט כתב ואם קידש ע"ת ובעל סתם כו' ולא נקט וכנס כמו הכא וכן הקשה ב"י לקמן בסי' ל"ט וכן לקמן בסמוך בסוף דברי ר"מ נרבוני כתב כדאמרינן במקדש ע"ת ובעל ולא נקט וכנס וע"ק דהוי זו ואצ"ל זו דאם אפילו בכנס אמרינן שבטל התנאי וצריכה גט כ"ש בבעל דא"ל דבעל ר"ל בלא כניסה דהא בגמרא מפרש הטעם משום דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וזה שייך בכנס תחלה. ונלע"ד ליישב כיון דזה הוא מלשון הרמב"ם הרמב"ם ל' הגמרא ורי"ף רבו תפס כדרכו וז"ל הגמרא פרק המדיר סוף דף ע"ב אתמר קדשה ע"ת וכנסה סתם רב אמר צריכה הימנו גט ושמואל אמר א"צ ממנו גט אמר אביי לא תימא טעמיה דרב כיון שכנסה סתם אחולי אחלי' לתנאו (פירשו התוס' דר"ל ואפילו לא בטלה) אלא טעמיה דרב לפי שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ובועל לשם קידושין ור"ל דוקא בבעל קאמר רב דצריכה גט וקי"ל כרב ורבי אלעזר פליג עמו וקאמר דבמקדש ע"ת ובעל ד"ה צריכה ממנו גט ע"ש ד' ע"ד ע"א ואמר רבה (שם דף ע"ג ע"ב) מחלוקת (דרב ושמואל) בטענת אשה אחת כעין שתי נשים מדה"ל למידק ולא דק אחולי אחלי' לתנאיה אבל בטענת אשה אחת גרידתא ד"ה א"צ הימנו גט. ופי' הרי"ף טענת אשה אחת כעין שתי נשים ר"ל כגון שקידשה ע"ת "ואח"כ כנסה סתם וטענת אשה אחת גרידתא היינו שקידש ע"ת ובעל לאלתר דל"מ למימר אחולי אחליה לתנאיה דכיון דבעל מיד אחר הקידושין כמאן דאתני בבעילה דמי וכתב עוד הרי"ף דלית הלכתא כרבה בהא אלא אפילו בעל לאלתר אמרינן אחולי אחליה לתנאיה וצריכה גט דהא מסקינן אמר רב כהנא משמיה דעולא המקדש ע"ת ובעל צריכה הימנו גט וכל היכא דאמרינן המקדש ע"ת "ובעל משמע שבעל לאלתר אחר הקידושין ר"ל "ובעל משמע לאלתר וע"ש ברי"ף דף תק"ד ותק"ה שהאריך בזה וכלל דבריו הוא זה שכתבתי וכ"כ בשמו הרא"ש בקצרה דף קל"ה ע"ד ע"ש. וכתב עוד שם פי' אחרים. וע"ש בדברי הרי"ף ד' תק"ה סוף ע"א ותמצא מוכרח מ"ש דעל הכניסה הנזכר בגמרא כתב לשון בעילה ג"כ ב"פ ע"ש. והנה הרמב"ם שהלך לרוב בשיטת הרי"ף רבו ס"ל ג"כ כפי' הרי"ף וכפסקו דאין הלכה כרבה ואין חילוק בין כעין ב' נשים דהיינו בעל לאחר זמן ובין בעל מיד לעולם צריכה גט. וז"ש הרמב"ם תחלה אם "כנס ואח"כ או "בעל לרבותא דאע"ג דבעל מיד לאלתר אחר הקידושין שהיו ע"ת אפ"ה צריכה גט מספק. וכנס דנקט אינו ר"נ שכנס לחוד ועדיין לא בטל אלא הוא רמז שהבעילה היה לאחר זמן ווה שדקדק הרמב"ם בלשונו וכתב ז"ל לפיכך המקדש ע"ת וכנסה ואח"כ סתם. "ובאו "בעל לא הזכיר אח"כ. וכן לקמן בסימן ל"ט דקדק ג"כ רבינו וכתב אפילו בעל "לאלתר וק"ל. והר"ן בשם הר"ז כ"כ בפי' מבואר ע"ש דאשה אחת כעין ב' נשים ר"ל שקידשה ע"ת ואח"כ כנסה סתם ואח"כ בעל סתם דאיכא גלוי מלתא דביטל תנאו הראשון מדעשה אחריו שתי מעשיות דהיינו הכניסה והבעילה סתם אבל בטעות אשה אחת גרידתא דהיינו שכנסה ובעלה מיד סתם זהו כמעשה אחד וליכא הוכחה כולי האי דביטל לתנאו הראשון מש"ה ד"ה א"צ גט ודייק נמי שם מלשון הגמרא דפעמים נקט כנס ופעמים בעל. מקום שנקט כנס ר"ל כעין ב' נשים ומקום שנקט ובעל ר"ל כנס ובעל מיד ע"ש ש"מ דכתב בהדיא דכנס ר"ל ג"כ בעל אלא כיון שהכניסה והבעילה לא היה מיד אחר הקידושין נקט כנס ואין הלכה כרבה וכמ"ש ובזה דברי הרמב"ם עלו כהוגן וכן מה שנקט לקמן בסי' ל"ט "ובעל לחוד נמי מתורץ לפ"ז משום שהוא רבותא לאשמעינן דאפי' כנס ובעל מיד דבעל צריך עכ"פ כדאמר אביי שהבאתי לעיל. ועוד היה נלע"ד דהרמב"ם דכתב כנס או בעל ר"ל לכל מר כדאית ליה לאביי איירי דוקא בבעילה ולר"א אף בכניסה לחוד ולא ירד לפסוק הלכה והשתא א"ש דמתחלה הקדים רבינו כניסה וכתב כנס או בעל ואח"כ כתב כשבעל או כנס דהקדים הבעילה ואע"פ שאין זה מדרך הרמב"ם לכתוב דיעות הלא באמת הר"ן לא הביא לשון הרמב"ם כן אלא ז"ל שם לפיכך המקדש ע"ת וכנס סתם ובעל סתם ה"ז צריכה גט שמא ביטל התנאי כשבעל או כשכנס עכ"ל. הרי לפנינו דמתחלה לא כתב כנס "או בעל אלא "כנס "ובעל וה"ט משום דס"ל דבעינן כנס ובעל אלא שאחר כך מסיק בטעמו דאמרינן שמא ביטל התנאי כשבעל או כנס. ור"ל לכל מר כדאית ליה כדאיתא בגמרא. ורבינו שכתב אחר כך ובעל ה"ט משום דס"ל כמ"ד דמוקי פלוגתייהו בבעל ודו"ק. ואע"פ שהמ"מ כתב ס"פ ז' דאישות דהרמב"ם מפ' כנס כניסת נישואין אע"פ שלא נבעלה. גם הר"ן כתב שם ד' תק"ה ע"א אמ"ש הרי"ף דלית הלכתא כרבה דהא מסקינן אמר רב כהנא משמיה דעולא המקדש ע"ת ובעל צריכה גט כו' וז"ל הר"ן שם פשט דברי הרי"ף דאפילו בקידש ע"ת וכנס ולא בעל נמי אמרינן הכי וכ"כ הרמב"ם לפיכך המקדש ע"ת כו' עד שמא ביטל התנאי כשבעל או כשכנסה וע"ד שפירשתי לא נראה לי כן ובבעל דוקא הוא שאמרו כו' עד ומ"מ ראוי להחמיר כדבריהם עכ"ל הר"ן מ"מ נ"ל מ"ש דרבינו בעל הטור לא פי' דברי הרי"ף והרמב"ם כן וראייה לזה שהמ"מ בעצמו כתב שם ז"ל ורבינו מפרש כנס כניסת נישואין אע"פ שלא נבעלה עכ"ל הרי לשונו משמע דרבינו הרמב"ם מפרש כן ולא הרי"ף דאל"כ הל"ל ורבינו מפרש כמו ההלכות כדרכו של המ"מ שתולה דברי הרמב"ם בדברי ההלכות בכל מה שיוכל לתלות גם הר"ן לא כתב אלא פשט דבריהן משמע דל"ד בעל אלא ה"ה כנס לחודיה נמי ולא החליט לפרש כן אלא שצ"ל פשט דבריהן כן וה"ט דכיון דמצינו דאפילו בטעות אשה א' מצריך גט בבעל והרי"ף לא ס"ל הטעם משום דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות אלא אמרינן מדבעל סתם ודאי אחולי אחליה לתנאיה מסתבר ליה להר"ן למימר דהרי"ף ס"ל דה"ה בכנס סתם ומיד אמרינן נמי הכי וגם נראה דלא כ"כ אלא כיון דל' הרמב"ם משמע הכי משו"ה פירש כן גם דברי הרי"ף ורבינו בעל הטור לא משמע ליה הכי פשטות דבריהם אלא אדרבא כיון דלשון הרי"ף כדברי רבה הנ"ל כפל ומשולש דכנס הנזכר בגמרא ר"ל כנס ובעל ס"ל לבעל הטור גם לבסוף דמסיק הרי"ף דלית הלכתא כוותיה דרבה היינו דוקא במאי דלא מצריך רבה גט בבעל לאלתר אבל פשיטא דבכנס לחוד בלא בעילה לא מצריך גט וממילא ס"ל לפ' גם כן דברי הרמב"ם הכי דבכנס הנזכר בדבריו לשון הגמרא נקט ור"ל כנס ובעל. והב"י כתב נמי דהרמב"ם והרי"ף ס"ל דבכנס לחוד צריך גט וכתב דטעמייהו הוא דס"ל כרבי אליעזר הנ"ל דאמר בבעל כ"ע ל"פ וממילא פלוגתייהו הוא בכנס לחוד והלכה כרב ואע"ג דהרי"ף לא הביא דברי רבי אליעזר איכא למימר שסמך על מ"ש לדרבה דאמר מחלוקת בטעות אשה כעין שתי נשים כו' דהוי מטעמא דאחולי אחליה כו'. הנה שנדחק מאוד ותלה תניא בדלא תניא דאיך שייך לומר דס"ל כר' אליעזר והשמיט דבריו וכל פסקי ההלכות בנויין ע"ז מה שמביא הוא הלכה ומה שמשמיט אינו הלכה ועוד דדברי רבה אינם מבוררין ומוכרחין שהוא מטעם משום אחולי אחליה לתנאו וכמ"ש הר"ן שכמה גדולים לא רצו לפרש כן אלא שהוא הכריח טעמו כן ובאמת גם על הר"ן יש לתמוה איך מלאו לבו לכתוב שפשט דברי הרי"ף משמע דה"ה בכנס לחודה קצרה ידו לכתוב כן מאחר שכפל ושינה ושילש כמה פעמים לפני זה בדבריו בפי' דברי רבה דבעינן בעילה בהדי כניסה ודכניסה הנזכר בגמרא פי' כניסה ובעילה. ומה"ט נ"ל דרבינו מפרש דברי הרמב"ם שוה למשמעות דברי הרי"ף ושר"ל בעילה בהדי כניסה גם להב"י אינו מיושב ל' הרמב"ם אלא זו ואצ"ל זו קתני ולפי מ"ש ניחא הכל ודו"ק גם הרא"ש שהביא דברי הרי"ף ופירושו לדברי רבה לא כ"כ שלפי מסקנת דברי הרי"ף יסבור אפילו כניסה בלא בעילה:
ידעריכה
חייב ליתן לה כתובה. כן הוא בדברי רבי' ירוחם (ר"ל וחייב בוי"ו) נכ"ב ח"ז שכ"כ בשם ר"מ נרבוני וע"ש: (וכ"כ א"א הרא"ש בתשובה וכתב שם דכמו שיכול לבטל התנאי כן יכול לשנות בו להוסיף או לגרוע ממנו. כ"פ):
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |