בית נתן/ברכות/כ/ב
ק"ש פשיטא מהו דתימה הואיל ואית בה מלכות שמים אימא לא קמ"ל:
הואיל ואיתקיש למזוזה אימא לא קמ"ל וחייבין בתפלה פשיטא מהו דתימא הואיל וכתיב ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה הויא לה מצות עשה שהזמן גרמא וכל מ"ע שהזמן גרמה נשים פטורות קמ"ל (עיין רש"י דל"ג פשיטה ועתו' ד"ה בתפלה שמיישבים הגי' דפשיטה ע"ש):
ואיתקוש לתלמוד תורה ליפטרינהו קא משמע לן ובברכת המזון פשיטא דמ"ע שאין הזמן גרמה סד"א הואיל וכתיב ויאמר משה בתת ה' לכם בערב בשר לאכול ולחם בבקר לשבוע תהוי כמ"ע שהזמן גרמא קמ"ל מאי שנא ק"ש ותפילין דהויא להו מצות עשה שהזמן גרמה וכל מ"ע שהזמן גרמה נשים פטורות אבל תפלה ומזוזה וברכת המזון מ"ע שלא הזמן גרמה היא ומשום הכי נשים חייבות בקידוש היום דבר תורה ואמאי מ"ע שהזמן גרמה הוא וכל מצות עשה שהזמן גרמה נשים פטורות אמר אביי אמר לו רב אדא חייבות מדרבנן א"ל רבא והא דבר תורה קאמר וכו' (לענ"ד אין ספק שגי' זו שבכ"י דקרי בחיל שהתפלה מ"ע שלא הזמן גרמה היא היתה לפני הרמב"ם ולפיכך כתב בה' תפילה פ"א ה"ב ולפיכך נשים ועבדים חייבים בתפלה לפי שהיא מ"ע שלא הזמן גרמה ומה שהשיג הרמב"ן מהא דאיתה לקמן דף נ"א לענין בעל קרי ואמרו שם בגמרא תפלה דרבנן כבר תירץ הכ"מ וז"ל היינו שאינו מתפלל תפלה זו בנוסח זה ג"פ אבל אומר הוא לעצמו תפלה קצרה פ"א ביום עכ"ל ע"ש כי גם לדעת הרמב"ם הנוסח והזמן המוגבל אינו מן התורה וכמפורש בדברי הרב קרית ספר וז"ל וכן היה הדבר תמיד ממשה רבינו ועד עזרא היה כל אחד מתפלל בכל יום בעת שירצה כפי יכולתו עד שעמדו עזרא ובית דינו ותיקנו להם לישראל י"ח ברכות על הסדר וכו' ע"ש ועיין בספר בית אלהים מהמחבר הנז' פ' ס"א דף קט"ו מש"כ שם ואני חושב כי לא כל הנוסח והברכות וכו' ובד"ה ונחזור לענין הברכות והתפלות וכו' ע"ש כי שם הוא בדרך דרש ועיין בדברי הגאון צל"ח שגם הוא השיב לקושיות הרמב"ן וז"ל ואני אומר הרי עיקר הוכחה כאן בסוגיא דב"ק שאינו מתפלל הוא מדתנן היה עומד בתפלה ונזכר שהוא ב"ק וכו' טעמא דאתחיל הא לא אתחיל לא יתחיל והרי כיון שלא נזכר עד שהוא באמצע תפלה הרי כבר קרא ק"ש וברכותיה והרי יצא י"ח תפלה מן התורה שכמה בקשות אמר בברכת ק"ש לפניה ואהבה רבה מלאה בקשות ותחנונים וכו' ע"ש תשובות על שאר השגות הרמב"ן וע"מ שהשיג הרמב"ן מהא דרב יהודה דמתלתין יומין לתלתין יומין הוה מצלי השיב הוא ז"ל וז"ל ואני אומר שגם זה אינו תשובה ואם קרא ק"ש היה קורא בברכותיה וכבר יצא ידי תפלה ובזה פי' מה דאיתא בשבת דף י"א ע"א כגון רשב"י וחביריו וכתבו התוס' והא דא' לק' כי מטי זמן תפלה הוה לביש ומכסי ומצלי האי מצלי היינו ק"ש ולכאורה יפלא איך קורא ק"ש מצלי ולפי מ"ש ניחא שהיה קורא ק"ש בברכותיה ויוצא ידי צלותא דאורייתא ועוד הלא רב יהודה שהיה תורתו אומנתו מסתמא בירך ברכת התורה בכל יום והרי והערב נא היא בקשה ויוצא י"ח תפלה של תורה עכ"ל):
אמרו חכמים תבא מארה למי שאשתו מברכת לו:
וליטעמך קטן בר אפוקי רבים ידי חובתן הוא אלא הכא במאי עסקינן דאכל שיעורא דרבנן דרש רב עוירא זימנין אמר לה משמיה דרבי אמי וזימנין אמר לה משמיה דרבי יוסי אמרו וכו':
שכתבתי להם ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך והם דקדקו על עצמן:
דאי ס"ד הרהור לאו כדבור דמי וכו':
יוציא בשפתיו אמאי מהרהר לא כדאשכחן בסיני:
שלא יהו כל העולם כולו קורין והוא יושב ובטל: