בית מאיר/אורח חיים/שה

בית מאיר ‏ אורח חיים שה

סעיף ח' ובלבד שלא יקשרנה. דברים אלו כתב הש"ע על פי מה שמשיג על הרבינו ירוחם בב"י מה שהתיר בזה אף הקשירה כדי לילך בה אף בחצר והקשה עליו למה לא חש לטעם הירושלמי שהוא משתמש בבע"ח ואני תמה מאוד להיפוך על הטור שהביא טעם זה להלכה ועזב טעם רש"י ותוס' גבי לצאת במרדעת וכן על הה"מ שהרי שם בירושלמי שבהרא"ש איתא מתיב רב אחא והתניא חבל שהוא קשור לאבוס קושרין אותו לפרה ולא נמצא משתמש על צדדי בהמה בשבת וכתב הרא"ש פי' ואע"פ שמשתמש על צדדי בהמה פי' לצורכי בהמה וקשה לשמואל דאוסר לקשר מרדעת בחמור בשבת משום שמשתמש בבע"ח וכו' אמר ר' שמלאי תפתר כרשב"א דתניא רשב"א אומר מותר להשתמש על צדדי אילן בשבת וה"ה לצדדי בהמה וא"כ לדידן דקיי"ל צדדים אסורין כדאיתא ס"ס של"ו הי' מהראוי ליאסר נמי אף לקשור חבל בראש פרה כמו שאסור ר ליקשר המרדעת. וזה התימא על הטור וב"י שאיך כתב להלכה טעם איסור קשירת מרדע משום שימוש ב"ח ומיד הכא בסי' זה בהטור מתיר קשירת החבל בראש פרה וכן הוא בש"ע ס"ס שי"ז והרי להירושלמי הוא תרתי דסתרן א"ו דהירושלמי אינו הלכה מתרי טעמים חדא דלשטתו למה דקיי"ל במי שהחשיך דף קנ"ה הלכתא צדדין אסורים אף קשירת חבל בראש פרה אסור ור' יוחנן גופי' בתלמודן מתירן בשבת דף קי"ג ותופס ברייתא זו שבירושלמי להלכה אלא דמוקים אותה בחבל גרדי ותו הירושלמי משני ואמר רשב"א הוא דתניא רשב"א אומר מותר להשתמש בצדדי אילן בשבת ומשמע דהכי מפורש בהברייתא דרשב"א וזה מתלמודן מוכח דליתא שהרי בפרק מי שהחשיך בעי לאשכוחי תנאי דמתיר צדדים ולא מצא ובודאי הירושלמי סבר בכונת רשב"א שמביא שם הסוגיא דאמר משום ר"מ עולין לה כס"ד דש"ס ואביי מסיק שם דכ"ע צדדין אסורין ס"ל ומוכח באמת מר' יוחנן והברייתא המתירין קשירות חבל בראש פרה בשבת דלא כהירושלמי אלא שכל שהוא לצורכי בהמה אין בו משום גזירות שמוש בבעל חי ולהכי דחקו עצמם רש"י ותוספות בטעם אחר שאינו שייך אלא בהוצאה לר"ה ובאמת לדעת רבינו ירוחם זה נמי דעת הרא"ש ומה שמביא הירושלמי אינו אלא להוציא ממנו האזהרה כשנותן הרסן בראש הבהמה שלא ישען על ראשו שהשענה זו אינה להכרח נתינות האפסר וגם כל נתינת האפסר אינו לצורך הבהמה משא"כ ההשענה קצת הנעשית ממילא ע"י קשירה שהוא אך לצורך הבהמה שריא וגם ללמוד ממנו מ"ש ומכאן יש לדקדק ר"ל מן הירושלמי שסובר ליאסר שימוש ב"ח אף כשהיא לצורך הבהמה. ומ"מ נתינת המרדעת בלא קשירה לא מקרי שימוש ושרי והיינו משום שאין הכרח לקרב להיות נשען עלי' וממילא ה"ה הנטילה שרי' אף שאינה לצורך הבהמה כמו הנתינ' לשטת הירושלמי דלדידי' אין הבדל בין לצורך הבהמה לצורך עצמו אבל בעיקר טעם איסור קשירת המרדעת מודה הרא"ש שאינו אלא מטעם רש"י ותוס' דלא שייך אלא ביוצא לר"ה והיינו פסק הרבינו ירוחם ודו"ק:

סעיף יא אבל לא תצא בו לר"ה כתב המ"א ובדבר דמחזי כמאן דאזיל לחינגא אפילו במבוי המעורבת אסור מ"ד אי"ט כמ"ש סי' תקכ"ב נ"ב לפ"ר א"י מאין פשוט לו בי"ט גם שם פרש"י במתני' דף ל"ב ע"ב ברה"ר וכן הכא בשבת דף נ"ג אף לא תצא בו ברה"ר:

סעיף יח בהג"ה משום שמשתמש בבהמה כתב המ"א אע"ג דהו"ל צידי צדדין זה דעת הגהות מרדכי דעירובין משום דגבא דחמרא הוי צדדין כדאיתא בש"ס והקרון הוי צדי צדדין וא"כ א"י מה משני שאני התם דאין משתמש בבהמה כלום וכו' כדאיתא פרק כ"ד דשבת דאפילו לשפשף תינוק בצדה אסור מה ראי' היא זו זה הוא צדדין וזה צדי צדדין ולהכי באמת משיג הג"מ הנ"ל על הסמ"ג שנתן טעם זה עלי' דישיבת קרון ועיין סימן רס"ו סעיף ב' מה שכתבתי בזה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף