אילת השחר/שבת/כח/ב
רש"י ד"ה טמאה היא. דבגד כלי הוא. צ"ב למה הוסיף דכלי הוא, הלא אפשר דבגד מקבל טומאה מחמת עצמו אפי' שאינו כלי. ומשמע דאם לא שהיה כלי לא היה בו גזירה זו דאין מסיקין בשברי כלים, שהרי באמת אינו נולד גמור, שבתחלה היה בגד גדול ועתה הוא מעט פחות, ורק משום שבתחלה היה עליו שם כלי ועתה אינו כלי לכן נקרא "נולד", ובשאר נולד ודאי הוא נולד גמור דבתחלה אוכל ואח"כ משקה.
בא"ד. הואיל ולא הבהבה. אם מדובר שע"י ההבהוב נתמעט משיעור ג' אצבעות אי"צ לאשמועינן, דהרי אין בו שיעור, ומשמע שאפי' אם נשאר שיעור, מ"מ כיון שהבהבה בטל ממנו שם בגד.
והנה מתני' מיירי שקפלה מעיו"ט, ויש להסתפק האם הגודל פתילה כזו ביו"ט הו"ל סותר כלי, ורש"י כתב דהאיסור לעשותו ביו"ט הוא משום תיקון מנא דאין גודלין פתילות ביו"ט.
הכא בג' על ג' מצומצמות עסקינן. משמע שאם הוא קצת יותר שרי, וצ"ע דהא כשמדליק רוב היוצא מן הפתילה כבר נתמעט מג' אצבעות, וא"כ אין די במשהו יותר, אלא צריך שאחר שידלק רוב היוצא מן הפתילה ישאר ג' אצבעות.