אילת השחר/שבת/ט/ב
מתני' לא ישב אדם לפני הספר. ופרש"י להסתפר. אולי בא לפרש שכל האיסור הוא רק כשמסתפר, אבל בעצם הישיבה לפניו עדיין לא עבר, ועיין שפת אמת. ויל"ע במש"כ לא ישב האם במסתפר בעמידה יש דין אחר או דאורחא דמילתא נקט דמסתפרין בישיבה.
לכאורה רק התספורת אסורה והכניסה לספר מותרת, א"כ מה שלובש מעפורת של ספרין, הר"ז מותר, ובתר דלבש המעפורת כבר מותר לו להסתפר, דהא אם התחיל אינו פוסק, ונר' דכיון שבסוף הדבר בא לתספורת הר"ז אסור לעשות כן דגורם לעבור בעקיפין על האיסור.
וכעי"ז הקשו בהא דאמרי' בזבחים (דף פ"ג) דכל הפסולין שעלו למזבח לא ירדו, והנה עצם העליה בלא הקטרה אין בה איסור, ואחר שעלה כבר קלטו מזבח ולא ירד.
ולכאו' נר' דכל האיסור הוא רק על המסתפר, אבל על הספר אין איסור, שהרי כל החשש הוא שמא ישבר הזוג ולא יתפלל בהיותו מסופר למחצה, אבל הספר מה איכפת לו שנשברה הזוג, יניחו באמצע ויתפלל מנחה.
מתני' לא יכנס אדם למרחץ. ומפרש בגמ' גזירה שמא יתעלף. יש להסתפק אם האיסור הוא בעצם הכניסה, או רק כשמתחיל לרחוץ.
מתני' ואם התחילו אין מפסיקין. בעיקר הדבר קשה, דמאחר שרבנן אסרו עליו לאכול, איך אחרי שכבר התחיל באיסור מותר לו לאכול.
והנה לשון רש"י בברכות (דף י"ט ע"ב ד"ה כל מילי דרבנן) מורה שגדר העובר על איסור דרבנן הוא שחוטא נגד כבוד חכמים, ולא הוי חפצא דאיסורא, דאי הוי חפצא דאיסורא מה מועיל הא דמחלו ליקרייהו, ועיין בקונטרס "דברי סופרים" להג"ר אלחנן וסרמן זצ"ל בשם הגר"ח מבריסק שתלה נידון זה בפלוגתא דהרמב"ם ורמב"ן. ויש להביא ראיה ממה שפרש"י בר"ה (דף ל"ב ב') דלכך אין מביאין שופר מחוץ לתחום, אע"ג שתחומין דרבנן, דתקנו כעין דאורייתא, ויש בזה עשה ול"ת, ואין מ"ע דוחה עשה ול"ת, והשתא בשלמא אם רבנן עשו שיהא חפצא דאיסורא שפיר איכא למימר שעשאוהו כמצות יו"ט דאית ביה עשה ול"ת, אבל אם הוא איסור שלא שומע לחכמים מה שייך לומר שיש בו עשה ול"ת.
תוד"ה לימא. מדאמר אסור לטעום. אפשר כונתם דכיון דאמר לשון איסור מוחלט, משמע דאף צריך להפסיק.
הני חברין בבלאי. צ"ע אמאי אמר דין זה לתלמידי חכמים, הרי זה דין שנוגע לכל אדם.
תוד"ה למ"ד. תדע שהרי יעקב תקנה. משמע בתוס' שיעקב עשה תקנה להתפלל ערבית, ולא סתם שהתפלל ואנו למדין ממנו, אלא שהוא תיקן להתפלל ואין לבטל תקנתו, וצ"ע כיצד תקנתו חלה לדורות, הרי עדיין לא נצטוו במצות ועשית ככל אשר יורוך, גם למי תיקן, האם לדורו, הלא היו גוים, ועיין רש"י תענית (דף כ"ח א') שכתב דמנחה דאורייתא היא שיצחק תקנה, וצ"ב. ואפשר דתקנו לבניהם אחריהם כשיתחייבו במצות לא תסור, ואפשר לתקן לאחר זמן, כמו שכתבו תוס' (גיטין דף ל"ו א') דהלל תיקן פרוזבול על לאחר החורבן, ומ"מ יותר חידוש לומר כן על לפני מתן תורה.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |