אילת השחר/כתובות/מד/ב
רש"י ד"ה מדתני אמי. דרחמנא אפקרי' לזרעי' דמצרי כשל חמור דכתיב וזרמת סוסים זרמתם. יש לעיין למה נקט רש"י הטעם דאין לה אב מחמת דזרמת סוסים זרמתם ולא משום דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי, ואפשר דס"ל דבמעוברת שנתגיירה אינו כקטן שנולד ולכך באמת הוא מתייחס אחרי אמו, ובלי טעמא דרחמנא אפקרה לזרעי' הי' מתייחס גם אל אביו וצ"ע, והראוני שכן הוא ברש"י יבמות דף צ"ח א'.
תוד"ה ואימא. אכתי איכא לאקשויי אימא דבישראל אתא למעוטי הורתו שלא בקדושה אפי' לחליצת בני גרים וכו' ואור"י כיון דהורתו ולידתו בקדושה ישראל מעליא הוא כדאמרינן הכא א"כ ה"נ בני גרים כיון שהורתו ולידתו בקדושה הוו ישראל מעלייתא וכו' והואיל וכן בלא ונקרא שמו בישראל נפקא לן שפסול גר לחליצת בני גרים דבעינן מקרב אחיך עד שתהא אמו מישראל. הנה יש לעיין בהא דחליצה מקרי שהם דנים דין דהא עיקר הדין שנעשה בזה הוא על היבמה שניתרת בזה, א"כ הא עדיין יקשה דצריך פסוק אם היבמה גיורת דס"ד דיהני חליצת גרים, וע"כ צ"ל דמקרי גם שעושין דין לגבי היבם, אע"ג דעל היבם לא חל בזה שום שינוי בדינו, מ"מ מקרי שדנים אותו, וכיון דהוא ע"כ בן גרים דאחרת לא יצוייר דיש לו אח זוקק ליבום, ממילא ידעינן דפסול הגר לחליצתו אע"פ שהיא גיורת.
והנה הסתפקו האחרונים אם כל ענין מצות חליצה הוא להתיר את היבמה או שזה מצוה גם בלי זה, ואם כל המצוה אינו אלא להתיר אותה א"כ למה מקרי דין על היבם שיצטרך להיות מקרב אחיך, אף על פי שהיא גיורת, והיה אפשר לומר דאפילו אם עיקר הדבר להתיר היבמה, מכל מקום כיון שבזה נפקע כחו שהיא זקוקה אליו שזה כעין ארוסתו קצת והוי כעושים דין גם לגבי היבם. אלא דלפי"ז יש לעיין קצת דהא מבואר ביבמות (דף כ"א) דבחייבי עשה ול"ת יש רק זיקת חליצה ואם בעלו לא קנו, א"כ בכה"ג כגון מצרית והיבם כהן אז בלי קרא דבישראל הי' מהני ב"ד גרים כיון דע"י החליצה לא נפקע זיקת יבום, דגם לפני זה לא היתה זקוקה ליבום ואין לו בה שום קנין. ועיין במש"כ בב"ב (דף ד') בהא דקאמר והא לאו מלך הוא לא יהא אלא נשיא, משמע דאע"ג דלא מינו אותו מ"מ דין נשיא עליו, ורצינו לפרש דמה דחלוק מלך מנשיא, דמלך רק מחמת חיוב למנותו הוא דנעשה מלך, וא"כ כיון שאסור למנותו אין לו דינו, משא"כ שאר מינויים, ובמנ"ח (מצוה ע"א) נקט בפשיטות דגם נשיא לא מהני אם נעשה שלא כדין, והא דמשמע בב"ב דיש לו דין נשיא כתב דאין למדין מדברי אגדה, ובקובץ שעורים (ב"ב דף ד') הוכיח מהתוס' לעיל (דף י"ז) דמשמע דיש דין מלך למי שנתמנה שלא כדין.
והנה הא דכתבו תוס' דלא צריך קרא דבישראל למעט הורתו שלא בקדושה משום דפסול לדין דלא הוי מקרב אחיך, ע"כ צ"ל דלדון איש הוא שררות, וכיון דהיבם הוא ישראל לא יכול זה שהורתו שלא בקדושה לדון אותו, ואם נימא דגם שררות שלא כדין יש לו דינו, נמצא דצריך קרא למעט דחליצתם בנוכחות גרים תהי' פסולה, דאילו מטעם מקרב אחיך נהי דאסור לדון מ"מ יהי' דינו דין והחליצה תועיל, משמע דכיון דאינו ראוי להתמנות של שררות אף בדיעבד לא מהני.
אלא דיש לדחות דבחליצה דאם אינו ראוי להתמנות בודאי לא יועיל קבלת היבם והיבמה למנותו דיין, דזה שייך רק בדיני ממונות, וכיון שכן אינו דיין, ואף בדיעבד לא מהני כי לא נעשה דבר שנאמר דנתמנה בזה דיין על החליצה, אבל לגבי שם נשיא מה שנוגע לכבדו אולי כיון שקיבלוהו ומינוהו יש לו שמו.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |