אילת השחר/גיטין/פד/א
קונם עיני בשינה וכו'. בר"ן (לעיל דף ע"ד) הוכיח מכאן דאפי' בתנאי דקום ועשה אם בידה לקיים מותר לינשא תיכף, ורק במאתיים זוז חיישינן שמא ילך הבעל ולא תוכל לקיים התנאי, ולפי"ז יקשה להני דסברי דבכל תנאי דקום ועשה חיישינן, והר"ן לא תירץ ע"ז. ואפשר דלר' נחמן באמת אפשר להנשא אפילו בתנאי דקום ועשה, ולכן ס"ד דגם כאן מותרת לינשא לאחר אפי' שעוד לא קיימה התנאי שהוא בקום ועשה, אלא דפריך דכאן אין בידה לקיים משא"כ בעל מנת שתתני לי מאתיים זוז מותרת לינשא מיד לר"נ, ויש לעיין לדידן דפסקינן כרב יהודה ולכן בתנאי בגט דקום ועשה אסורה לינשא לפני שנתקיים התנאי, אם התנה שלא תישן יום פלוני אם זה מקרי קום ועשה דבעי למיברז נפשי' בסלואתא, או שב ואל תעשה דאינו בהכרח שיצטרך למיברז נפשי', דאם זה שב ואל תעשה, א"כ נלמוד מזה דגם בגט אסורה לינשא לפני קיום התנאי אפי' בתנאי דשב ואל תעשה, והר"ן לעיל דדייק מלשון הגמ' דאי בעי מבריז נפשי' בסילואתא, הרי דבידו מהני, משמע שם דהוי קום ועשה.
ועי' בתוס' רי"ד כאן דכתב דאפילו לר' יהודה אין ראי' לאסור על מנת שלא תשתי יין, משום דהתם אם תעבור על התנאי אינה גורמת איסור מכאן להבא אלא על העבר, וזה חיישינן דלא איכפת לה, אבל כאן דאם תשתה יין תהי' אשת איש גם להבא מיזהר זהירא, ולא חילק דמדר' יהודה הא איכא למישמע רק דאסור דבר התלוי במעשה כגון שינה דבעי למיברז נפשי', משא"כ בלא תשתה יין דאינה צריכה לעשות שום מעשה לקיום התנאי, משמע קצת דס"ל דגם בשינה הו"ל כבשב ואל תעשה, אלא דאיכא למידחי דלא ס"ל לבעל התוס' רי"ד כלל לחלק בין שב ואל תעשה לקום ועשה, דהא גם אם נימא דהוי שינה שב ואל תעשה, יקשה איך הגמ' מדמה מה דתקיים התנאי ע"י דתתגרש מהאחר ומקיימא לתנאה להא דקונם עיני דס"ל לר"נ יישן היום ולא חיישינן דלמא יישן למחר, הא התם שינה הוי שב ואל תעשה לכן לא חיישינן, משא"כ כאן דצריכה לעשות מעשה לקיים התנאי, וע"כ נצטרך לומר לפי סברא זאת דלא ס"ל להגמ' לחלק כלל, א"כ גם אם נימא דהתוס' רי"ד ס"ל דשינה הוי קום ועשה, מ"מ רוצה לדמות לא תשתי יין לזה, משום דבכלל לא ס"ל דיש חילוק בין קום ועשה לשב ואל תעשה.
על מנת שתבעלי לפלוני. בתוס' רי"ד הקשה דאיך מתירין לבעול אשת איש, ותירץ דהוי כאחת דהבעילה ניתרת וכ"ש דהוי גט למפרע. משמע דגם אם הי' עושה תנאי דיחול אם תבעל ג"כ יהי' מותר, הרי מדבריו דגם בתנאי דאם, אינו חל אחרי קיום התנאי, אלא עם קיום התנאי. ויש לעיין בביטול התנאי, אם יחד עם הביטול כבר הוי אשת איש, כגון על מנת שלא תנשא לפלוני אם בשעת הנישואין כבר הוי אשת איש, או דאחרי שחל ואז פקע למפרע. והנה באמת הא לא צריך שיהי' ביטול תנאי אלא גם אם ברור שלא יוכל להתקיים התנאי כבר לא הוי גט, א"כ כשנישאת הא לא נתקיים התנאי נמצא דלא התחיל לחול הנישואין, ולכן הוא דנתקשו התוס' לעיל (פ"ג א' בד"ה ועמדה) וכל הראשונים דהא לא התחיל להיות נישואין, ומש"כ הר"ן דמתיר להנשא לכולם אלא דכשתנשא לפלוני הרי היא אשת איש עד שעת נישואין ואחר"ז אלא דבשעת נישואין אי את אשתי [ותיבות עד שעת נישואין כנראה תוספת מהגהת ד"ת, ולכאו' למה צריך לומר דעד אז היא אשתו], והדברים קשים מאד כאשר כבר נתקשה באבנ"מ (סי' קמ"ג סק"ג), ונראה כונתו דאם אחרי שיהי' הנישואין יפקעו הגירושין לא איכפת לן דאז כבר שייך שיבטלו הגירושין, ועיקר קושיתם דהא לא התחיל להיות נישואין וממילא לא יפקע, וע"ז תירץ הר"ן דשפיר התחיל אלא דע"י החלות נישואין לכן פקע הגירושין, ואיה"נ דאח"כ יפקע כל הנישואין, אלא דלגבי שיהי' חלות קידושין לענין שיבטלו הגירושין מקרי דהי' נשואין, ויש לעיין לפי"ז לדברי הר"ן דיתכן דזה סגי לאוסרה לכהונה אע"ג דבכל תנאי שלא נתקיים אינה נפסלת לכהונה, כאן בהכרח הא צ"ל דהי' חלות נישואין ע"י שם גירושין אע"פ שאח"כ פקע למפרע וצ"ע.
שם. על מנת שתבעלי לפלוני. בתוס' לעיל (פ"ב ב' בד"ה שר"א) מבואר דבתנאי שלא תבעלי לאחר גם אם תבעל באונס הוי ביטול התנאי, ולפי"ז גם בתנאי שתבעלי אם יהי' באונס הוי קיום התנאי, או דלמא דאפשר דתבעלי הכונה ליבעל ע"י שהיא תעשה השתדלות לזה, ויש להביא ראי' דמדהוצרך לומר למה הוי אפשר משום דאפשר דמשחדא לי' בממונא, ולמה לי' להאי טעמא תיפוק לי' דהתנאי אינו עליה והוי כעל מנת שירדו גשמים היום דודאי חל אע"פ שאין בידה משום דאין התנאי עליה שהיא תעשה. וכן יקשה בלאבא ואביך למה לא הוי תנאי, כמו אם ירדו גשמים, וע"כ דכונתו שהיא תעשה שתיבעל וע"ז צריך לטעם דמשחדא לי' בממונא, ומ"מ אכתי אפשר דאם נתקיים באונס הוי קיום התנאי דסוף סוף נבעלה, ואולי זה תלוי בשאלה כמו בכל קיום תנאי ע"י אונס, ואם נימא דתיבעל צריך דוקא מרצונה, נצטרך לומר דעל מנת שלא תבעל דכתבו התוס' הנ"ל דאם נבעלה הוי ביטול התנאי, הרי דהתם לא הטיל התנאי עליה שהיא תעשה שלא תבעל, אלא דאם לא תבעל מאיזה סיבה שהיא יהי' גט, א"כ ע"כ גם קיום התנאי על מנת שלא תשתי יין אין כונתו דוקא מרצונה, אלא אפילו רוצה לשתות ולא נזדמן לה יין ג"כ הוי קיום התנאי.
ומזה יש להקשות על הגאון ר' שלמה איגר (בתשו' רעק"א סי' קכ"ו) דנוקט דאם לא קיימה ע"י אונס הי' סברא דלא יועיל אלא דתלינן דהיתה מקיימת גם אם לא היתה אנוסה, ואין לחלק דבשתיית יין דתלוי רק בה כונתו רק שהיא לא תשתה מרצונה משא"כ ליבעל, דא"כ מה צריך לטעם משחדא לי' בממונא, דהא אף אי אין בידה, מ"מ כאן כונתו איך שתיבעל אפי' ע"י אונס, וזה הא לא הוי תנאי עליה שהיא תעשה, דאז בודאי אין זה שייך לדבר שאי אפשר לקיימו.
אפשר דאכלה ולקיא. מזה משמע דגם תנאי שצריכה לקיימו ע"י יסורים מקרי אפשר לקיימו, ואע"ג דכאן אין מוכרחה לקבל מלקות, דבידה לא לקבל ההתראה לומר אעפ"כ, ואז לא תלקה, אבל כיון שהוסיף ולקיא, משמע דגם אם ע"י האכילה תהי' מוכרחה לקבל מלקות מ"מ מקרי אפשר לקיימו.
תוד"ה מסתברא. מ"מ לישנא דפסקה משמע לגמרי. ומשמע מדבריהם דהי' אפשר להיות גם לרבנן דיועיל רק על היום כיון דעל אותו היום פסקה וזה לא הוי שיור, אלא דמלשון הגמ' משמע דפסקה לגמרי. ויש להסתפק בכונתם אם כיון דחזינן כן מהגמ' הרי דבאמת ס"ל להגמ' דלא שייך פסקא כזה ואח"כ יחול לרבנן דר"א וכמש"כ הרשב"א, או דבאמת ע"ז נשאר דאפשר להסתפק אלא דפשטינן דכיון דפסקה נתגרשה לגמרי, ואם משום איזה סיבה לא תוכל להתגרש לגמרי ישאר הבעיא אם הוי שיור, או כיון דעל היום הזה נתגרשה לא הוי שיור, ונפק"מ באם התנה על מנת שלא תתגרש רק על היום, ואם לא לא תתגרש כלל, דאם אין כזה גט והוי שיור הו"ל כעל מנת שלא תהי' מותרת לפלוני דהוי מתנה על מה שכתוב בתורה, כמש"כ בחזו"א סי' נ"ו סק"א, אבל אם שייך כזה דבר דלא הוי שיור, אלא דבאומר למחר את אשתי אמרינן דפסקה לגמרי, אבל יתכן דבאם לא יוכל להיות מגורשת כגון בתנאי גמור אפשר דשפיר יועיל ולא יהי' מתנה על מה שכתוב בתורה.
תוד"ה הכא. מאיס עלי. הראוני בגרש ירחים דהק' דאם תערים לומר מאיס עלי הא לא הוי גט אם יכפוהו לגרש דהוי מעושה שלא כדין ואיך בידה להתגרש דהא היא לא תעשה אלא כדי לקיים התנאי. ויש לעיין כיון דכל הטעם דמהני מבואר בב"ב דף מ"ח משום דכיון דמצוה לשמוע דברי חכמים גמר ומקנה, וכיון דחכמים יכפוהו על פי דין אע"פ שהיא הטעתם, מ"מ גמר ומקנה, דבשלמא אם מה שמחויב לגרשה במאיס עלי הוא דעושה הדין דמהני הגט, אז כיון דאליבא דאמת אינו מחויב לגרשה לא הוי גט, אבל אי הטעם משום דמצוה לשמוע דברי חכמים והם הא לא יכולים לדעת אם זה נכון מה שאומרת ואיך יכופו, וע"כ דזהו הדין דאע"פ שאינם יודעים אמיתת הדבר מ"מ עליהם לפסוק לגרשה ולכופו ומצוה לשמוע וגמר ואקני, וראי' לזה דאל"כ איך מתירים אותה על סמך גט כזה דאולי מאיזה סיבה אחרת של שקר אמרה מאיס עלי, וע"כ כמש"כ. והראוני בספר טיב גיטין דרוצה להוכיח מתוס' כתובות (דף ס"ג ע"ב) דאם שיקרה לא מהני, ואינו ראי' דמה דהקשו התוס' שם דניחוש שמא עיניה נתנה באחר, ותירצו דכיון דמפסדת לא חיישינן היינו דאם הי' לתלות דעיניה נתנה באחר לא הי' שייך לכוף, אבל אחרי שאין אנו חושדים וצריך לתלות שמאיס עליה אז כופין ומהני אפי' אם זה שקר, אלא דבדבר א' צריך לומר דהתוס' כאן חולקים על מש"כ התוס' שם דמשמע התם דרק ברואים דאינו מתקבל עליה אז הוא דכופין וכאן משמע דתמיד נאמנת לומר מאיס עלי. ועימש"כ בריש סנהדרין.
ועדיין צע"ק למה זה מקרי בידה לקיים, הא אסור לשקר בב"ד ולומר מאיס עלי, ואיך מותר לכתחילה להיות עם האחר על סמך שתטען שקר ותקיים התנאי.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |