גליוני הש"ס/תענית/כו/ב

דף כ"ו ע"ב

ביום חתונתו זו מתן תורה. נ"ב פירש"י יו"כ שניתנו בו לוחות אחרונות ועיין שו"ת מהרי"ו סי' קצ"א כ' לעניין יוה"כ וז"ל ונהגו להדליק נרות בביהכ"נ דכתי' באורים כבדו ד' ותרגומו בפנסיא ומשום שהוא יום שדנין על הנשמה דאיקרי נר דכתי' נר אלקים נשמת אדם וגם התורה נמשלה לנר דכתי' נר מצוה ותורה אור והתורה נגמרה ביוה"כ דלוחות אחרונות ניתנו ביוה"כ ומש"ה נשים אינם מדליקות עכ"ל וכוונתו וודאי על המשנה דכאן דיוה"כ נקרא יום מתן תורה אף שלא הביאה ומ"ש דמש"ה נשים אינם מדליקות וכוונתו משום דפטורות מת"ת צע"ק דמה בכך הרי מחויבות בקיום התורה ואטו חלק הנשים בחג השבועות דהוא יום מ"ת ממש זוטר מחלק האנשים וי"ל דעניין נר נמשל בו רק חלק הלימוד של תורה לא חלק הקיום ואולם קרא דנר מצוה ותורה אור לא משמע הכי ועיין סוטה כ"א א' ושוב ראיתי בסי' קצ"ב בו דכ' וז"ל ובו נמשלה התורה דאיקרי אור דכתי' כי נר מצוה ותורה אור ומש"ה נשים לא נהגו להדליק שאינן מחויבות בת"ת עכ"ל וזה הלשון מדוקדק שפיר וכמובן וע"ע שם בסי' קצ"ב מ"ש ועוד באיש רמ"ח איברים כו' דהם ג"כ דברים הצריכים ביאור וע"ע בכלבו סי' ס"ב כ' ביום חתונתו זו מ"ת שנתחתן הקב"ה עם ישראל ביום שעמד על הר סיני היו כמו האירוסין ויוה"כ היו כמו הנשואין עכ"ל:

קא פרשי. נ"ב יש גורסין קא מצלו לה ויש נפקותא בין הגירסות להלכה, עיין ספר תניא רבתי ה' יוה"כ סי' פ"א:

למה נסמכה כו'. נ"ב ק"ק דהא ר' יהודה נמי אסר בסוגיין שכור בנשיאות כפים ור' יהודה הא לא דריש סמוכין כמבואר ביבמות ד' א':

רש"י ד"ה כיון דסמוך לשקיעת החמה וכו' כ' שמאחרין עד שקיעת החמה כו'. נ"ב עיין הגהות הב"ח ול' השאלתות פ' בהעלותך והאידנא דקא סלקין במנחה כיון דמשכין ברחמי עד זמן נעילה הויא לה כתפלת נעילה ולא מיחלפא עכ"ל פי' לפירוש דכיון שאין מפסיקין בין מנחה לנעילה נראים שתיהם כתפלה אחת ונחשב גם המנחה כתפלת נעילה ולא אתי לאחלופי:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף