תוספות הרי"ד/כתובות/ד/א

תוספות הרי"ד כתובות ד א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מה חמית מימר כן תני רשב"י ונתן לנערה ונתן לאבי הנערה הא כיצד כו'. הסוגיא חמורה מאד ופי' המפרשים ז"ל קשה להולמן וקשה להבין ונראה לפענ"ד בביאור הסוגיא הזאת בע"ה לאמיתה ועי"ז ירווח לן שיטת הרמב"ם ז"ל דפסק נערה שנתארסה ונתגרשה דקנסה לעצמה ובושת ופגם לאבי' וכבר הק' תוס' והרא"ש ז"ל על האי שיטה ז"ל דאי ס"ד דלא דרשינן מתחת אשר עינה לרבות בופ"ג דלמי שנותן זה נותן זה א"כ בר"פ נערה דגרסינן לא הספיקה לעמוד בדין עד כו' הרי הן של עצמה ומדקתני הרי הן בלשון רבים משמע דקאי אכולהו אפילו אבופ"ג ג"כ א"כ קשה בשלמא קנס ניחא דאין אדם מוריש קנס לבניו אבל בושת ופגם דממונא למה לא שייך לאחין אלא ע"כ דלא מחלקינן בין קנס לבושת ופגם לענין נתינת האב וע"כ למי שזה שייך זה שייך עי' בתוס' ז"ל דף ל"ט ע"ב וברא"ש ז"ל שם ובתוס' ז"ל דף מ' ע"ב ובר"פ נערה ובמס' ב"ק דף ע"ב ובאמת קושיא גדולה היא על הרמב"ם ז"ל גופי' דפסק בפ"ב מה' נערה דאם לא הספיקה לעמוד בדין כו' הרי הקנס ובושת ופגם לעצמה ולא שייך לאחין אלמא דע"כ דלענין נתינת האב לא מחלקינן בין קנס לבושת ופגם וזהו באמת קושיא גדולה ונראה לפענ"ד ע"י האי סוגיא יתורץ בע"ה על נכון ונקדים הא דכתב הט"ו בחו"מ סי' פ"ו ס"ה ואם אחר שנתחייב לוי לראובן בב"ד והלך ופרע לשמעון חייב לפרוע לראובן פעם אחרת וכן כופל ומשלש כו"כ פעמים בסימן פ"ו דבעינן גבי שיעבודא דר"נ ב"ד אבל שלא בב"ד לא משתעבד מדר"נ ע"ז כתב הש"ך ז"ל דהא דכתב בב"ד הוא לאו דווקא בב"ד ולשון זה הוא לאו דווקא דמה צריך לזה ב"ד כיון דלוי הוא בע"ד דראובן א"כ א"צ ב"ד ומאריך בזה ומביא הגהת מיימוני ז"ל דס"ל דבעינן ב"ד אבל להלכה מכריע דא"צ ב"ד והא דכתב הט"ו לשון ב"ד הוא לאו דווקא וכן כתב התומים ז"ל דהסברא מחויבת כדעת הש"ך ז"ל דלמה לן לב"ד לשיעבודא דר"נ הא כיון דלוי הוא בע"ד דראובן ולא דשמעון א"כ ל"ל ב"ד ומביא ראי' מסוגית הש"ס דב"ק דף מ' ע"ב דבעינן ב"ד ומייגע ליישב זאת גם מביא המרדכי והר"נ ז"ל ותשו' הרא"ש ז"ל דבעינן ב"ד ומייגע לתרץ תשו' הרא"ש ז"ל ותירוצו קשה קצת להבין אבל עכ"פ המרדכי ז"ל והר"נ ז"ל ס"ל דבעינן ב"ד וכן כתב הש"ך ז"ל ס"ק י"א דהצרפתים ז"ל המובא בס' התרומות ז"ל ס"ל בהדיא דבעינן ב"ד לשיעבודא דר"נ וכל שלא בב"ד לא נשתעבד כלל מדר"נ אבל חולק עליהם מכח הסברא פשוטה כיון דלוי הוי בע"ד דראובן ממילא א"צ ב"ד לוה והנה לפי הסברא שהכריע הש"ך ז"ל דהוי לוי בע"ד דראובן ממילא א"צ ב"ד וכן כתב הקצוה"ח ז"ל כסברת הש"ך ז"ל דלוי הוי בע"ד דראובן וכתב שם בס"ק א' דשמעון אינו רק כבא בהרשאה מראובן לתבוע את לוי והבע"ד של לוי האמיתי הוא ראובן עי"ש לפי הסברא הזאת פשיטא דא"צ ב"ד אבל באמת מרבוותא ז"ל ס"ל דהמלוה אמיתי הוא שמעון ורק דמדאורייתא גובה ראובן חובו של שמעון ולענין גבי' היא שייך לראובן דראובן גובה חובו של שמעון ע"כ לפ"ז צריך ב"ד דכיון דלא שייך לראובן רק הגבי' שיגבה חובו של שמעון ע"כ דבב"ד הוא וכן מוכח לשון הש"ס כהנך מרבוותא ז"ל דמוציאין מזה ונותנין לזה מלשון זה משמע דב"ד מוציאין ומקור לדבריהם ז"ל הוא גמ' ערוכה במס' כתובות דף מ"ב ע"ב בטעמא דר"ש דא"ק ונתן לאבי הנערה לא זכי רחמנא לאב אלא משעת נתינה אלא מעתה גבי עבד דכתיב יתן לאדוניו ה"נ דלא זכי רחמנא לאדון אלא משעת נתינה ונתן לחוד יתן לחוד וכתב הרא"ה ז"ל בטעמא דרבנן דגמרי נמי מונתן רק בהא נחלקו דר"ש סבר דבעינן גבי' ורבנן ס"ל דבב"ד כמאן דגבוי דמי ור"ש סבר דבעינן נתינה ממש וגבי מוצש"ר דכתיב ונתנו לאבי הנערה כתבו בתוס' ז"ל ומבואר בשט"מ ז"ל דהתם לכו"ע הוא דסגי בב"ד דהתם מפורש לב"ד מזהיר רחמנא וענשו אותו כו' ונתנו ולא פליגי ר"ש ורבנן רק בונתן לאבי הנערה דלר"ש הוא גבי' ולרבנן הוא בב"ד וכ"כ הרמב"ן ז"ל ולכאורה למה בכ"מ דכתיב ונתן בתורה לא דרשינן על ב"ד כמו גבי אוכל תרומה ונתן לכהן את הקודש דלא בעינן ב"ד אלא ע"כ דהדבר פשוט דכיון דעיקר החוב הוא לנערה ורק רחמנא גזר שהאב יגבה חובה של הנערה ונמצא דרק הנתינה לחוד הוא לאבי' ולא עיקר החוב אלא דעיקר החוב שלה רק דרחמנא גזר דהחוב שלה ינתן לאב ולא דהתורה נתנה לו החוב ז"א אלא הנתינה לחוד ומה"ט כשלא הספיק לעמוד בדין שייך לעצמה דאל"כ אלא החוב הוא לאב א"כ כי לא הספיק לעמוד בדין עד שמת מ"ט שייך לעצמה כי היכי דלא שייך לאחין כן נמי אינו שייך לה א"ו דהעיקר החוב הוא לה רק שגזר רחמנא דהגבי' יגבה האב לפיכך אם לא הספיק האב לעמוד בדין כו' שייך לה וע"כ הא דכתב רחמנא ונתן לאבי הנערה דהוא רק הנתינה דשייך לאבי הנערה א"כ ע"כ דהוא בב"ד שהוא כנתינה לרבנן או לר"ש נתינה ממש משום דאין לו בעיקר החוב אלא זכות הנתינה דלרבנן הוי בב"ד כנתינה ולר"ש נתינה ממש אבל בכ"מ דעיקר החוב שלו לא צריך ב"ד דיהא כנתינה לרבנן דז"א דהא א"צ להנתינה רק כשאין לו אלא זכות הנתינה לבד משא"כ היכא דעיקר החוב שלו וא"כ גבי שיעבודא דר"נ דכתי' ונתן לאשר אשם לו דהוא דזכה רחמנא לראובן הנתינה מחוב של שמעון א"כ לא זכי אלא בב"ד דהוא כנתינה והש"ך ז"ל לטעמי' דמכריע דעיקר החוב הוא לראובן וראובן הוא בע"ד ולא רק הנתינה לבד שלו אלא דעיקר החוב הוא שלו ע"כ לסברא זו א"צ ב"ד וז"ב ועי"ז יתבאר הסוגיא דידן כעין חומר בע"ה דפריך מה חמית מימר כן דתלי בב"ד ואם לא הספיק לעמוד בב"ד שייך לעצמה תני רשב"י ונתן לנערה ונתן לאבי הנערה פי' דצריך ליתן לנערה ונותן לאבי הנערה ע"כ לא זכי אלא בב"ד שהוא כנתינה ולר"ש בנתינה ממש וכיון שכן כשלא הספיק לעמוד בב"ד עד שמת שייך לעצמה ופריך מנן אילין מיליא פי' מנ"ל דאם לא הספיק לעמוד בב"ד עד כו' שייך לעצמה דילמא הבנים במקום אב קיימי והם יעמדו בב"ד ומשני ר"א בשם ר' יוחנן והתנחלתם וכו' אין בנותיכם לבניכם בקנס הכתוב מדבר כו' ואח"כ מתחיל הסוגיא קנס מאימתי הוא מתחייב ר' יונה אמר משעה הראשונה ר' יוסי אמר בסוף פי' לר יונה אדם מוריש קנס לבניו ואע"ג דלא עמד בדין דלא אמרינן דלמא מודי ומיפטר [וכרבא ור"נ במס' ב"ק דף ע"א ע"ב עי' ברמב"ן ז"ל בר"פ נערה שפירש כן ועי' בתוס' ב"ק דף ע"ב] ור' יוסי ס"ל בסוף משעמד בדין משום דילמא מודי ומיפטר מתיב ר' יוסי לר' יונה ע"ד דתימר משעה הראשונה א"כ קשיא מתני' דידן דתנינן בהדיא עמדה בדין וכו' לא הספיקה כו' הרי מפורש דלא זכי בקנס להוריש לבניו עד העמדה בדין ומשני ר' יונה מטינת' להא דתני רשב"י ונתן לנערה ונתן לאבי הנערה פי' דצריך ליתן לנערה וגזה"כ הוא דיתן לאבי הנערה דכתי' ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה ע"כ לא זכי אלא בנתינה לרבנן בהעמדה בדין שהיא כנתינה ולר"ש בנתינה ממש אבל בכ"מ בקנס לא תלי בהעמדה בדין והוא שיטת הרא"ה ז"ל והרמב"ן ז"ל בש"ס דילן ומתיב ר' יונה לר' יוסי ע"ד דתימר בסוף דלא זכי בקנס עד שעת העמדה בדין א"כ קשיא משבגרה האיך הוא לעצמה ומשני כדתני ר"ח כו' ומסיק הגמ' דאתיין אילין פלגוותא כהלין פלגוותא פי' הרמב"ן ז"ל דר' חגי ור' יוסי קמיפלגי בפלוגתא דר' יונה ור' יוסי דתנינן תמן גנב משל אביו וכו' מתיב ר' חגי לר' יוסי ע"ד דתימר בעמידת ב"ד הדבר תלוי ניתני גנב משל אביו וטבח ומכר ולא הספיק לעמוד בדין עד שמת אביו משלם תשלומי כפל ואינו משלם תשלומי ד' וה' [כן גי' הרמב"ן ז"ל] וה"פ דמשלם כפל כשאמרו לו חייב אתה ליתן לו ואח"כ טבח ומכר אינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה [א"נ דגרסינן אינו משלם תשלומי כפל] כמו בש"ס דילן דפריך כן משום דהוי חמשה חצאי בקר וא"כ לשיטתך הוי לי' לאיפלוגי כן במתני' שם ולמה מחלק בין שטבח ומכר ואח"כ מת אביו לבין שמת אביו ואח"כ טבח ומכר בשלמא לדידי דאמינא קנס משעה הראשונה שפיר ניחא דאדם מוריש קנס לבניו ולא צריך עמידה בדין אבל לדידך קשיא ממתני' דב"ק ואי דבמתני' דידן הרי החילוק מפורש דעמדה בדין עד שלא מת האב הרי הן של אב מת האב הרי הן של אחין לא הספיקה לעמוד בדין עד שמת האב הרי הן של עצמה א"כ אדמתיבנא מהא דמתני' דב"ק מדוע לא מחלק שם ג"כ כן עמד בדין הרי הד' וה' של אב מת האב הרי הן של אחין לא הספיק לעמוד בדין עד שמת האב הרי הן של עצמו כמו במתניתין דידן דמס' כתובות הא יש אדרבה סייעתא לדברי ר' יוסי במס' כתובות דמפרש התנא בהדיא כן וא"כ מדוע קשה על ר"י מדוע לא חילק התנא במס' ב"ק בין עמד בדין ללא עמד הרי אדרבה ראי' וסייעתא גדולה דמפורש במשנה דמס' כתובות כדברי ר' יוסי דמחלק בין עמד בדין ללא עמד בדין ומשמע דאם הי' מפורש כן במתני' דב"ק הי' הדין כר' יוסי וא"כ לפ"ז כיון דבמתני' דידן מפורש כן דמחלק בין עמדה בדין ללא עמדה א"כ מוכח כר' יוסי מהך מתני' אבל באמת לשיטת ר' יונה דס"ל הטעם במס' כתובות דלפיכך תלי בעמידה בדין משום דכתיב ונתן ולא זיכתה התורה לאב אלא בנתינה וזכה מן הנערה וזכה בנתינה ע"כ צריך עמידה בדין דכנתינה דמי לרבנן או לר"ש בנתינה ממש א"כ לא שייך להביא ראי' לר' יוסי ממשנה זו וא"כ קשה על ר' יוסי אם כדבריו דקנס לא זכי אלא בהעמדה בדין יקשה המשנה דב"ק למה לא מחלק בין העמדה בדין ללא הספיק והיינו דמסיק והן דאת אמר בארבעה וחמשה בזה אם יחלוק בין עמד בדין ללא הספיק הי' כדבריך ברם הכא במה דמחלק במתני' דידן אין ראי' לדבריך דכל עמא מודיי שהן לעצמה לא צורכה דלא למי הוא נותן לעצמה נותן לאבי' פי' אע"ג דבמתניתין תנינן הרי הן של אב הרי הן של אחין לאו דבעצם החוב של האב דשייך החוב להאב ז"א אלא דהעצם החוב הוא של עצמה רק הנתינה לאב [והוא כדא"ל ר' יונה מטינתה הא דרשב"י ונתן לנערה ונתן לאבי הנערה דצריך ליתן לנערה וגזה"כ שיתן לאבי הנערה] והיינו דמסיק כל עמא מודיי שהן של עצמה לא צורכה דלא [פי' לא צריכה אלא] למי הוא נותן לעצמה נותן לאבי' דהנתינה ג"כ לעצמה או דהנתינה לאבי' בשעמדה בדין הנתינה לאבי' פי' רק הנתינה לאבי' אע"פ שהן של עצמה מ"מ זכתה התורה הנתינה לאבי' וכשלא עמדה בדין גם הנתינה לעצמה א"כ ממתני' דידן דמחלק בין עמדה בדין ללא עמדה בדין הוא משום דבמתני' דידן דזכתה התורה לאב רק הנתינה א"כ צריך עמידה בדין דכנתינה דמי לרבנן או לר"ש בנתינה ממש משא"כ בכשהי' מחלק בארבעה וחמשה בין עמד בדין ללא עמד או הי' כדבריך וזהו כל דברי ר' חגי דקאי בשיטת ר' יונה דמתני' דידן הוא משום דלא זכה רחמנא לאב רק הנתינה דלפיכך צריך עמידה בדין דכנתינה דמי לרבנן ולר"ש בנתינה ממש משום דלא זכה רחמנא לאב רק הנתינה אבל עיקר קנס ובושת ופגם הן של עצמה ולאבי' לא זכה רחמנא אלא הנתינה וכדתני רשב"י ונתן לנערה ונתן לאבי הנערה וכההיא אוקימתא דר' יונה ואתיין אילן פלוגוותא כהלין פלוגוותא דר' חגי ור' יוסי קמיפליגי בפלוגתא דר' יונה ור' יוסי ועפ"ז מתורץ קושית התוס' והרא"ש ז"ל על הרמב"ם ז"ל דלדידיה הקנס לא תלי בבושת ופגם דלמי שנותן זה נותן זה א"כ קשה ממתני' דר"פ נערה דלמה צריך גבי בושת ופגם עמידה בדין הא ממון אדם מוריש לבניו ולדברינו ניחא דהא אפילו לר' יונה דס"ל קנס משעה הראשונה ואדם מוריש קנס לבניו מ"מ מתניתין דידן ניחא דהא לא זכי האב אלא בנתינה כנ"ל ומתורץ מאד ועפ"ז מוכח דמעשה ידיה של הבת זכי רחמנא לאב לגמרי ולא הנתינה לחוד רק כל עיקר המע"י זכה האב והפקיעה התורה הזכות שלה מהבת לגמרי ונתנה לאבי' ושם לא אמרינן דזכה רחמנא להאב הנתינה לחוד ז"א אלא דזכה לגמרי בעיקר מע"י ואין לה כלום והפקיעה התורה הזכות מאתה לגמרי ע"כ מסקינן במתני' דמע"י ומציאתה אע"פ שלא גבתה מת האב הרי הן של אחין [ומה שפרש"י ז"ל דמחלקינן בין קנס למע"י דקנס אינו זוכה רק בהעמדה בדין דאין מוריש קנס לבניו משום דילמא מודי ומיפטר לאו דווקא הוא רק דמפרש כן אליבא דהמ"ד דס"ל אין אדם מוריש קנס לבניו לרווחא דמילתא אבל באמת אפילו למ"ד דקנס משעה הראשונה מוריש לבניו נמי אתיא מתני' שפיר כמו לר' יונה בירוש' דידן] וע"כ משום דשייך לאב עיקר המע"י והפקיעה התורה מאתה כל המע"י [והטעם דבקנס כתב רחמנא ונתן האיש וגו' לא זיכתה התורה אלא הנתינה משא"כ במע"י דגמרינן מלאמה א"כ שייך הכל לאב ועפ"ז יתורץ קושית התוס' ז"ל דף מ"ג על הא דיליף דמע"י הבת אין שייך לאחין משום שנאמר והתנחלתם וגו' אין בנותיכם לבניכם מגיד שאין אדם מוריש זכות בתו לבנו והק' בתוס' ז"ל ל"ל קרא פשיטא דהא מע"י הבת ששייך לאב לא ידעינן אלא מהא דילפינן מלאמה מה אמה מע"י לאדון וכו' ובאמה גופה קי"ל דאינה עובדת לא את הבן ולא את הבת עיי"ש ולפ"ז ניחא דהא באמה מה דשייך לאדון המע"י הוא משום דקנה את גופה דע"ע גופו קנוי ע"כ כשמת ואינו מוריש לבניו הגוף ממילא אין להם המע"י משא"כ האב הא דזוכה המע"י הוא לאו זכיה מבתו דנימא כיון דאחין אינן זוכין בהבת אינן זוכין במע"י ז"א אלא דהתורה הפקיעה מן הבת כל זכותה ממע"י וזיכתה להאב א"כ ממילא הו"א כשמת האב אע"פ שאינו מוריש הבת להאחין מ"מ מה בכך הא הבת אין לה שום זכות במע"י אך כל הזכות שייך להאב לבד א"כ הו"א דזה הזכות ירשו הבנים בלא הבת בשלמא באמה לא שייך לומר דירשו המע"י בלא האמה ז"א דהא כל עיקר המע"י לאדון הוא משום האמה וכיון דלא ירשו האמה האיך יורשין המע"י דהא מה שזכה האדון מהאמה הוא דזכה מן העבד ואפילו בע"כ דמה שקנה העבד קנה רבו הוא ג"כ לאו דזכה האדון מהנותן ז"א אלא דזוכה מן העבד כדכתב בקצוה"ח ז"ל סי' תכ"ד וע"כ כשמת האדון ואין הבנים יורשין גוף האמה ממילא אין יורש המע"י משא"כ מע"י הבת דהפקיעה התורה מן הבת מע"י וא"כ אפילו אינו מוריש גוף הבת מ"מ הזכות שיש לו בהמע"י הו"א דמוריש לבניו וע"כ צריך קרא ודוק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף