שער אפרים/קל

שאלה קל

כת"ב נבחר לשון צדיק יסוד עולם נופך ספיר ויהלום קבלתי אשר צדיק לן מר במ"ש בהג"א פ' השואל בשם א"ז וז"ל המשכיר בית לחבירו עד אדר זה אומר עד אדר א' וז"א עד אדר ב' או השכיר עד סוף אדר ז"א עד סוף אדר א' וז"א עד סוף אדר ב' חולקין ביניהם והקשה מעל"ת וז"ל דהא קי"ל כרב נחמן דס"ל דקרקע בחזקת בעליה עומדת גבי ההיא דהמשכיר בית לחבירו והזכיר לו חודש ושנה בין שאמר לו דינר לחודש י"ב דינרים לשנה בין שאמר לו י"ב דינרים לשנה דינר לחודש אם נתעברה השנה נתעברה למשכיר ואפי' בא בסוף חודש כולו למשכיר א"כ למה כתב הג"א בשם א"ז דחולקים:

ועוד הקשה מעל"ת שאין זה תלוי בלשון בני אדם אם הוא אדר א' או אדר ב' ודבר זה במחלוקת שנויה בפ' קונם יין במשנה דר"מ סבר דסתם אדר הוא אדר שני ור"י סבר דסתם אדר הוא אדר א' וא"כ למה פסק הגא"ש בשם א"ז דיחלוקו אי ס"ל כר"מ דסתם אדר הוא אדר ב' אפי' יבא בתחלת החודש כולו לשוכר ואי ס"ל כר"י אפי' בא בסוף חודש כולו למשכיר דסתם אדר הוא אדר א' ואי מספק' ליה הלכתא כמאן היה לו לומר דקרקע בחזקת בעליה עומדת ואפי' בא בסוף חודש כולו למשכיר:

עוד הקשה מעל"ת על מ"ש הטור סי' שי"ב בח"ע וז"ל השכיר לו את התחתונה ונפחת' מבעי' אם יורד ודר בבית או בעליה ולא איפשטא לכך לא ידור בבית ואם דר אין מוציאי' מידו עכ"ל והקשה מעל"ת דכיון דקי"ל כר"נ דקרקע בחזקת בעליה עומדת לכל ספק שיפול בין שוכר ומשכיר אפי' בא בסוף החודש כולו למשכיר א"כ ה"נ ה"ל למתני קרקע בחזקת בעליה עומדת:

תשובה במאי דסיים מר אפתח בקושיא אחרונ' שהקשה כיון דקי"ל כר"נ כו' א"כ ה"נ כו' הנה כד מעיינת בלשון הרא"ש פה שכתב בלשון הזה ובתרייתא סלקא בתיקו ויד השוכר על התחתונ' כו' וא"כ לפ"ז באמת הוא כמו שפסק ר"נ דקרקע בחזקת בעלי' עומדת ולא ידור בבית רק כמו שירצה המשכיר שידור בעלי' אבל בטור הוסיף ושינה מלשון אביו הרא"ש וכתב דלא איפשטא לכך לא ידור בבית ואם דר אין מוציאי' מידו הלשון הזה דאם דר אין מוציאין ידו צריך ביאור מה יכול להוציא מידו הלא על כל פנים מחוייב שיתן לו דירה או למעלה בעליי' העליונה: או בבית למטה. והיה נראה בעיני לפרש דה"פ לפי שאם אחר שדר השוכר בבית יטעון המשכיר שלא היה מחוייב ליתן לו ביתו לדור בו רק העלי' העליונה ושכירות הבית שוה יותר משכירות העליי' ולכן קאמר הטור דאם דר אין מוציאין מידו דאז השוכר הוא מוחזק והמשכיר בא להוציא לכן אין מוציאי' כי השוכר יטעון חד עלייה קבלית עלי ולא שתי עליות כו' וע"ז קשה קצת קושיתו דמר דלפי דקי"ל כר"נ דקרקע בחזקת בעלי' עומדת ואפי' בא בסוף החוש כולו למשכיר וצריך לשלם לו השכירו' של חדש י"ג וא"כ ה"ה בנ"ד ולמה כתב הטור דאם דר אין מציאי' מידו השכירות מה ששוה הבית יותר מן העלייה וביותר קשה על לשון הרמב"ם שכתב בדין זה בפ"ה מהל' שכירות לפיכך לא ידור ואם דר אין מוציאי' אותו משם ולשון הרמב"ם הזה העתיק הב"י בספרו הקצר וזהו הלשון הוא משונה לפי הדין מלשון הטור דלפי לשון הטור משמע דאין מוציאי' מידו היינו השכירות לאפוקי אם התחיל לדור למטה ואח"כ רצה המשכיר בעה"ב להוציאו מן הבית תוך ימי השכירות בטענה הראשונה דעלי' השכיר לו ולא בית אז יכול להוציאו מיד השוכר דמי השכירות אז המשכיר הוא המוציא אז אין מוציאי' מיד השוכר אף שגם ע"ז קשה מ"ש מהא דאפי' בא בסוף החודש שכולו למשכיר ומוציאי' דמי השכירות מיד השוכר של חודש העיבור ומשא"כ בנ"ד גבי נפחת' העלי' אבל מ"מ אינו קשה כ"כ לפי לשון הרמב"ם שהעתיק הב"י הנז' דאם דר אין מוציאים אותו משם דמשמע מלשון זה דהרמב"ם דה"ק דמיד שהתחיל לדור למט' אין מוציאים אותו מהבית וכן ביאר הרב בעל הסמ"ע לשון הרמב"ם הנז' במה שהעתיקו הב"י בספרו הנז' וא"כ קשה יותר הלא הם מחולקי' על גוף הקרקע כי לפי דברי המשכיר יש לו לדור בעליי' ולא בבית וא"כ לימא קרקע בחזקת בעלי' עומדת וכפי מאי דקי"ל כר"נ:

אמנם נלע"ד לחלק בין ההיא דהמשכיר לו לשנה י"ב דינרים דינר לחודש כו' דהתם כשבא חודש העיבור או חודש י"ג אין לו שום טענה לדור עוד בקרקע זו לפי דברי המשכיר שלא השכיר לו (רק על י"ב חודש ואין להשוכר שום זכות בקרקע לכן אמרי' דקרקע בחזקת בעליה עומדת ומחוייב לשלם להמשכיר כי הקרקע הוא של המשכיר ולפי דבריו אין לו שום זכות בקרקע ומשא"כ בנ"ד כשנפחת' העליה והשוכר יש לו עכ"פ זכות בקרקע של המשכיר לדור בו גם לפי טענת המשכיר רק שהמשכיר רוצה שידור בו בעליונה והשוכר טוען שהבית משועבד לי וחד עליה קבלתי עלי ולא שתי עליות ולא מצי המשכיר לדחות את השוכר מהאי ביתא מקרקע שלו לגמרי כי גם לפי דברי המשכיר יש להשוכר עכ"פ זכיה בקרקע שלו לכן לא אמרי' קרקע בחזקת בעליה עומדת ואין מוציאין אותו משם הואיל והשוכר מוחזק כעת:

ולכאורה היה נראה בעיני לחלק בין ההיא דנ"ד להא דר"נ אם נתעברה השנה והשכיר לו השנה וחדשים כו' לפי שבנ"ד גבי נפחתה העליה עלתה בתיקו בגמ' וגלוי וידוע למר מ"ש הרא"ש בפ' הכונס גבי בעי אמימר עשו תקנת נגזל במסור דעלתה בתיקו וכתב הרא"ש ומספיקא לא מפקינן ממונא ודלא כרב האי שכתב דכל תיקו דממונא חולקין כו' וכ"כ בסמ"ג במ"ע ע' וכ"כ ה"ה מהרש"ל ביש"ש פ' כיצד הרגל ע"ש ופשוט הוא בכמה מקומות וא"כ יש לחלק בין דבר שנסתפק בלשון מכח שעלתה בגמ' בתיקו וא"א לשום אדם בעולם לפשוט האבעי' שעלתה בתיקו ולפרש הלשון שנסתפק' הגמ' לכן אמרי' קרקע בחזקת בעליה עומדת כי אף שהשוכר טוען כך היתה כונתי והמשכיר טוען כך היתה כוונתי הואיל והדין נסתפק להתלמוד בלשון הנז' ועלתה בתיקו ולכן לא אמרי' קרקע בחזקת בעליה עומדת ומה שא"כ בנדון דר"נ גבי המשכיר בית בי"ב זהובים לשנה דינר לחודש אז אין הטעם שנסתפק להתלמוד שום דבר בזה כי גם להשוכר ומשכיר נסתפק וכמ"ש רש"י ושאר מפרשים שהספק נולד תכף בחודש י"ג קודם שבאו לב"ד לכן אמרי' בזה קרקע בחזקת בעליה עומדת ועיין לקמן מ"ש בשם הגא"ש בשם הא"ז מה שיש לחלק בין ספיקא דתיקו. ואחרי כותבי זאת מצאתי קושיא הנז' בספר הרב בעל מעשה חייא דף קי"א וע"ש מה שתירץ ע"ז ולענד"נ כמ"ש לעיל:

ואשר הקשה מעל"ת בהא דהגא"ש בשם א"ז בהמשכיר בית לחבירו ז"א עד אדר א' כו' דחולקי' מהא דאמר ר"נ דקרקע בחזקת בעלי' עומדת וגם מהא דדבר זה במחלוקת שנויה בפ' קונם יין כו' ע"ש:

הנה מצאתי ראיתי בתשוב' הרב מהר"י מינץ סי' ט' שהרגיש ג"כ בזה שם בענין המשא ומתן שלו מי שנולד בשנה פשוטה באדר וכשהגיע לשנת י"ג השנה מעוברת מתי יהיה בר מצוה כו' ע"ש:

ותמהני עליו מאי מייתי ראיה מהא דסימ' א"ז הלא בזה הדין לא חידש הא"ז כלום ודבריו ולשונו הם ממש כלשון הרמב"ם פ"ז מהל' שכירות והעתיק לשונו מרן הב"י בשלחנו הטהור בסי' שי"ב סט"ו ומה שמוכיח מדברי הא"ז היה יכול להוכיח מדברי הרמב"ם אבל אינו ראי' שדבריו לקוחים מדברי הגמ' פ' השואל אמנם במ"ש הרב מהר"י מינץ אח"ז בשם הא"ז בענין ז"א עד אדר א' וז"א עד אדר ב' כו' דחולקים ביניהם כו' דהתם בתנאם ובדבורם תליא מילת' כו' וזולת זה דברי הא"ז צ"ע מפ' קונם ייו כו' תמהני אף לפי דבריו שכתב דהתם בתנאם ובדבורם תליא מילת' הלא קשה קושיתו דמר דאף כשמחולקים בתנאם ובדבורם דז"א שהתנה עד אדר א' או ע"ס אדר א' וז"א עד אדר ב' או ע"ס אדר ב' דהיינו המשכיר קשה מ"מ אמאי קאמר דחולקים ולא כדקי"ל כרב נחמן דקרקע בחזקת בעלי' עומדת וא"כ לפ"ז ישבע המשכיר שכדבריו כן או אפשר אם המשכיר בא להוציא מיד השוכר ואיכ' מגו להשוכר שהשוכר נשבע ונפטר אף לפי דברי ר"נ מאחר שאין כאן ספק הנופל בהלשון כמו בדינו של ר"נ רק שמחולקים בתנאם ועכ"פ אין כאן הדין דיחלוקו ביניהם:

איברא במ"ש מר על הא"ז אמאי קאמר דיחלוקו ביניהם ודלא כר"נ נלע"ד דהוקשה להא"ז בסוגיא זו דהשואל דהלא אנן קי"ל הלכה כרשב"ג במשנתינו חוץ מערב וצידן וראי' אחרונה וכמבואר בגיטין פ' מי שאחזו ובסנהדרין פ' ז"ב ובכמה מקומות בתלמוד ומכ"ש כאן במשנתינו דאנן קי"ל בכ"מ דמעשה רב וג"כ כר"י דנימוקו עמו ובעובדא דמשנתינו בא' ששכר מרחץ בי"ב זהובי' לשנה מדינר זהב לחודש שבא מעשה לפני רשב"ג ור' יוסי ופסקו שיחלוקו את חודש העיבור ואמרי' בגמ' מעשה לסתור ומשני חסורי מחסרא והכי קתני כו' מזה מוכח דהלכה כמתני' וא"כ מי הוא זה אשר מלאו לבו לפסוק דלא כמשנתינו כרשב"ג ור"י ומכ"ש שמעשה רב ואין כאן שום חולק הלא אף דקי"ל הלכה כר"נ בדינא הלא קי"ל ג"כ כשמואל בדינ' ואפ"ה שמואל אינו חולק אמתני' ומפרש דמתני' איירי בבא באמצע החודש מאחר שהוא סבר דתפוש לשון ראשון אבל על ר"נ קשה האיך יחלוק על מתני' שנשנית בלי שום חולק ומכ"ש במקום מעשה רב וא"כ איך נפסוק הלכה כמותו בשלמא על רב לא קשה כלום שאמר אי הוינא התם הוי יהיבנא כולו למשכיר משום דתפוס לשון אחרון משום די"ל דרב תנא ופליג כמ"ש בכמה מקומות בתלמוד אבל על רב נחמן קשה. באמת כד מעיינת בסוגי' זו בנ"י תמצא שהרגיש בקושי' זו דאיך יחלוק ר"נ על מתני' שפסק יחלוקו וכתב דלדידיה לר"נ מתני' סומכוס היא דאמר ממון מוטל בספק חולקין לאפוקי ר"נ סבר כרבנן דפליגי על סומכוס דאמרי' אוקי ממוניה בחזקת מאריה וקרקע בחזקת בעליה עומדת ואפי' בא בסוף החודש כולו למשכיר שהספק לא עכשיו נולד אלא מתחלת החודש והעמד קרקע על חזקתו כו' ע"ש וא"כ לפ"ז מתני' אתיא כסומכוס ור"נ סבר כרבנן שחולקים על סומכוס והלכה כרבנן לכן סוברים רוב הפוסקי' כר"נ שסבר כרבנן ודלא כסומכוס לאפוקי הגא"ש בשם הא"ז סבר כרשב"ם פ' המוכר הבית שכתב שם בד"ה תנו חלק לפלוני בנכסי כו' וקי"ל כרשב"ם דאמר ממון המוטל בספק חולקין וכן בפ' המוכר פירות בריש פירקין דף צ"ב ע"א ד"ה לשחיטה מכרתיו ואפי' לסומכוס דאמר בפ' שור שנגח ממון המוטל בספק חולקים וקי"ל כוותי' דסתם לן תנא התם כוותי' הני מילי כו' ע"ש א"כ משמע שם שרשב"ם פוסק כסומכוס וכן מוכח בב"ב פ' חזקת הבתים דף ל"ה דמקשה שם ומ"ש מהמחליף פרה בחמור כו' ומתני' אתיא כסומכוס ומ"מ פריך מינה בגמר' ואע"פ שכתבו התוס' שם ד"ה ומ"ש כו' אין להוכיח מכאן דהלכה כסומכוס מדפריך מינה משמע דהלכה כמותו וכמו שפסק הרשב"ם הנז' מכמה טעמים, וראיתי עוד בתוס' שם שכותבים אח"ז וכן בפ' השואל קאמר דשמואל מספקא ליה אי תפוש לשון ראשון כו' ומתני' דקתני כו' ובא מעשה לפני רשב"ג ור"י ואמרו יחלוקו כו' ומוקי שמואל בבא באמצע החודש כו' אלמא סבר כרבנן כו' לא כסומכוס ורב נחמן נמי סבר כרבנן דקרקע בחזקת בעליה עומדת כו' ומוקי מתני' כסומכוס וכר"נ קי"ל בדיני כו' ואע"ג דקי"ל כרשב"ג במשנתינו ה"מ בסתמא אבל הכא דפליג ר"נ לא עכ"ל התוס' הנה דברי התוס' לכאור' נראים לדוחק גדול שהוקשה להם קושיתינו הנ"ל מה שקשה להגא"ש בשם הא"ז דקי"ל הלכה כרשב"ג במשנתינו ולכן פסק הא"ז באמת כמשנתינו וכרשב"ג לפי מאי דקי"ל הלכה כרשב"ג במשנתינו ואף שמתרצי' התוס' ה"מ בסתמא אבל הכא דפליג ר"נ לא באמת זה הישוב נראה לכאורה לדוחק דאיך ידחה ר"נ הכלל דקי"ל בכל סוגי' התלמוד דהלכה כרשב"ג במשנתינו וזהו שהביאו להגא"ש בשם א"ז לפסוק דיחלוקו דהיינו כרשב"ג וכפי הכלל דקי"ל ואף שמוקי שהוא סבר כסומכוס מ"מ הלא ראינו כמה פוסקים הרשב"ם וסיעתו שסוברי' כסומכוס. אבל שלא לדחות דברי התוס' בגילא דחיטתא בהא דמשנו אבל הכא דפליג ר"נ לא:

ראיתי בהרא"ש בפ' המוכר את הבית בסוגי' דהאומר תנו חלק לפלוני בבור סומכוס אומר אין פחות מרביעית כו' פירשב"ם כו' דמספק' לן הלכך חולקים וקי"ל כסומכוס דסתם מתני' כוותי' בפ' שור שנגח את הפרה ובהשואל גבי המחליף פרה בחמור כו' ור"י פסק כרבנן כו' ומביא ראיה מעובדא דמרחץ בציפורי שפסק רשב"ג יחלוקו ור"נ חולק עליו והשתא תיקשי לר"נ מתני' אלא ע"כ מתני' מוקי לה כסומכוס ולא קי"ל כוותי' ומקשי הרא"ש אח"ז וז"ל ותימא למאי דפריש' לר"נ דמתני' דהשואל דקתני יחלוקו כסומכוס א"כ הלכתא כוותיה דהא קי"ל כרשב"ג במשנתינו וי"ל הני מילי בסתמא אבל הכא דפליג אמורא אהאי פיסק' לא אזלינן בתרי' כדמוכח בכתובות בהמדיר גבי הא דתנן רשבג"א בד"א במומין גדולי' כו' אמר רבא אר"י הלכה כרשב"ג ומקשי ומי אר"י הכי כו' ומשני אמוראי נינהו כו' ע"ש שרצה הרא"ש להוכיח דה"ה אם אמורא אחר אומר דלא כוותי' שאין הלכה כמותו ע"ש בהרא"ש וא"כ לפ"ז דברי התוס' בפ' חזקת הנ"ל שכתבו אבל הכא דפליג ר"נ לא נכונים הם מכח הראיה שהביא הרא"ש וא"כ לפ"ז קשה על הגא"ש בשם א"ז למה פסק כמתני' דרשב"ג אמר יחלוקו הלא ר"נ אמורא חולק ע"ז:

אמנם כד מעיינת בהרא"ש שם תמצא שדברי הגא"ש בשם הא"ז נכונים הם שפסק כרשב"ג בעובדא דמרחץ דיחלוקו ואין לדחות דבריו מכח דברי האמורא ר"נ שמסיים שם הרא"ש וז"ל ואין נ"ל ראיה (מהא דפרק המדיר) דהתם פריך אמאי הוצרך לפסוק כוותיה ואי הוי פסק כחכמים כ"ש דהוי פריך שפיר טפי דקשיא מר' יוחנן אר"י כו' ע"ש וא"כ לפי"ז דברי הא"ז נכונים הם אבל לפ"ז דברי הרב מהר"י מינץ בתשובה הנז' תמוהים דמוקי הא דא"ז הנזכר דהתם בתנאם ובדבורם תליא מילתא הלא קשה מ"מ למה פסק דחולקים ביניהם:

וראיתי שכתב עמיתי הרב בעל שפתי כהן בביאורו לש"ע בח"מ סי' שי"ב ס"ק ט"ו שהעתיק ג"כ לשון הגא"ש בשם הא"ז הנ"ל והקשה ג"כ קושיתו דמר וכתב שדברי הא"ז לקוחים מהתוספת' פ"ח דב"מ כו' וכתב ויש לתמוה למה פסק דלא כר"נ ומשני ונראה דהא"ז אזיל לטעמי' שכתב בהגא"ש פא"מ בשמו כו' עכ"ל ע"ש הנה במ"ש דהא"ז אזיל לטעמיה במ"ש בהגא"ש בשם הא"ז פא"מ שר"ח פסק דכל תיקו דממונא חולקים אמת שכן הוא שם:

אמנם דברי הגא"ש בשם הא"ז מגומגמים שם שכתב שם אח"כ וז"ל הלכך נשבע הנמסר כו' דקאי נמי בתיקו דאיבעיא להו אי עשו תקנת נגזל במסור כו' וכן סובר רב אלפס כו' ע"ש ודברי הא"ז בזה תמוהים שכתב שכן סובר רב אלפס דמשמע שרב אלפס סובר גבי הנמסר דנוטל וז"א וז"ל הרי"ף פרק הכונס בעי אמימר עשו תקנת נגזל במסור כו' ומסיים הרי"ף וכל תיקו דממונא לקולא כו' ע"ש וכל קולא הוא קולא לנתבע וחומרא להתובע דמשמע שהנמסר אינו יכול להוציא כלום אלא בראיה ולא אמרינן דחולקים ואיך כתב שהרי"ף סובר כן אם לא שנאמר שקאי על של מעלה במ"ש שיחזיק במה שבידו וכן סובר רב אלפס כו':

ברם מצאתי ראיתי בהרא"ש סוף פ' הבית והעלייה בעי ר' ירמיה מגיע לנופו ואין מגיע לעיקרו מאי תיקו וכתב ע"ז בהגא"ש בשם הא"ז וז"ל פי' ר"ח דכל תיקו דממונא קי"ל לקולא וחולקין עכ"ל א"כ מבואר מזה דהא"ז סבר בשם ר"ח דתיקו חולקי' ומבואר ג"כ במ"ש דקי"ל לקולא וחולקים א"כ נשמע דלקולא הוא חולקים א"כ מ"ש הרי"ף פ' הכונס גבי עשו תקנת נגזל במסור תיקו ומסיים הרי"ף וכל תיקו לקולא כו' הוי' ג"כ חולקים וא"כ לפ"ז נכונים דברי הגא"ש בשם הא"ז בפ' א"מ דכן סובר הרי"ף כלומר הואיל וסיים הרי"ף דאזלינן לקולא אבל ז"א כד מעיינת בדברי הרי"ף במקום שנאמר בו תיקו בתלמודא ע"ש ומה שמחלק בש"ך בשם הא"ז שיש לחלק בין תיקו לשאר דברי' עיין מ"ש לעיל א"כ נשמע מתוך דברי הרב בעל ש"ך דלכן פסק בס' א"ז דחולקים לפי שיש לחלק בין לשון עד אדר או המשכיר את ביתו בי"ב זהובים לשנה דינר זהב לחודש כו' ואפ"ה מוכרח לסיים בש"ך דלא ק"ל כהא"ז כו' בזה ולפי מ"ש לעיל בשם נ"י והתוס' והרא"ש דמ"ש רשב"ג במשנתינו הוא אליבא דסומכוס והא"ז פסק ג"כ כסומכוס וכמו שפסק רשב"ם בב"ב בכמה מקומות ולפ"ז מיושב ג"כ במה שהקשה דדבר זה תלוי במחלוקת פ' קונם יין וכתב מעל"ת אי מספקא ליה הלכתא כמאן נימא קרקע בחזקת בעליה עומדת ולפי מ"ש הוא נכון לפי שהא"ז סבר כסומכוס בכל ספיקא דממונא וכמ"ש רשב"ג גבי י"ב זהובים לשנה מדינר זהב לחודש. עוד ראיתי מ"ש הרב בעל ש"ך הנז' וז"ל ונראה דהך תוספת' אתיא כרשב"ג דיחלוקו חודש העיבור ולא ס"ל דקרקע בחזקת בעליה עומדת ולכך קתני בתוספתא גם ברישא די"ב זהובים לשנה חולקין כו' הנה נראה מדבריו דמ"ש ברישא דתוספתא די"ב זהובים לשנה חולקים חודש העיבור ודבריו תמוהים דא"כ יהיה דברי התוספתא דלא כמאן כי גם רשב"ג ורב ושמואל ור"נ כ"ע מודים אם שכר בי"ב זהובים לשנה ונתעברה השנה דנתעברה לשוכר ופלוגתייהו בי"ב זהובים לשנה דינר זהב לחודש. והנני אעתיק לך רישא דתוספתא ככתבה וכלשונה וז"ל המשכיר בית לחבירו בי"ב זהובים לשנה ה"ז מחלקן כל ימות השנה עד אדר נתעברה השנה ז"א עד אדר ראשון כו' והרישא דתוספת' הוא עד מחלקן ביניהם ופירושו שאם שכר הבית לשנה סתם ה"ז מחלקן דהיינו אם נתעברה ה"ז מחלקן כל ימות השנה אותן השנים עשר זהובים שלשה עשר חלקים ובעד כל חודש יגיע זהב פחות חלק י"ג דהיינו לענין אם יתפשרו אימת יתן לו השכירות דהיינו לכל חודש אזי יחלוקו כל הי"ב זהובים על י"ג חלקים או אם ירצה השוכר לפנות מביתו תוך הזמן בידיעת המשכיר אזי יחלק השכירות על י"ג חלקים ובמה שאמר בתוספתא עד אדר הוא בבא דסיפא באם שהשכיר את הבית עד אדר ונתעברה השנה ז"א עד אדר ראשון אז יחלוקו ביניהם וכעין עובדא דרשב"ג ודלא כר"נ וזהו שברישא דתוספתא אמר לשון ה"ז מחלקן ובבבא דסיפא אמר חולקין ביניהם וברישא לא אמר ביניהם וגם לא אמר חולקי' רק מחלקן כו' לאפוקי עמיתי הרב בעל ש"ך הבין דלשון מחלקן וחולקין ביניהם הכל א' ולא דק ותדע שהרי הש"ך בעצמו כתב שדברי הא"ז לקוחים מתוספתא הנז' ולשון הא"ז בסיפא הוא המשכיר בית לחבירו עד אדר כו' והרישא דלשון הא"ז הובא בתשובת הרב מהר"י מינץ הנז' סי' ט' וז"ל המשכיר בית לחבירו לשנה נתעברה השנה נתעברה לשוכר לחדשים נתעברה למשכיר כו' ע"ש בתשו' הר"י מינץ הנז' וזהו ממש כמשנתינו וכלשון הרמב"ם וכפי דעת הש"ך הל"ל יחלוקו שסובר כתוספתא אלא ודאי שגם התוספתא מודה בזה ומ"ש התוס' מחלקין ביניהם פירושו כמ"ש לעיל. והנלע"ד כתבתי אנכי עפר ואפר"ים מבית אהרן מווילנא:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף