מתנות כהונה על בראשית רבה/טו

מתנות כהונה על בראשית רבה ‏ טו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתנות כהונה על בראשית רבה - פרשה טו

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  ז  

א  [עריכה]

שם מלא. ה' אלהים כמו שאמרו ביום עשות ה' אלהים שם מלא על עולם מלא:

עד שלא נוצרה ממעי אמה כו'. דרך הנטיעות הוא שנוטעים מתחלה הגרעין עד שצומחת ואחר כך עוקרין את הזמורה ושותלין אותה במקום אחר [וכ"ה אומר כעץ שתול ודרשו חז"ל ולא כעץ נטוע] ולכן אמר עד שלא תצא הזמורה ממעי אמה שהוא הגרעין כי היא אמו. צריך האדם לכוון רוחותיה שיהיה אותו מקום מוכן לקבל אותו הנטיעה. כמו שאמרו חז"ל על שלמה שהיה מכיר גידי הארץ איזה מהם הולך לכוש ונטע בו פלפלין כו' וכן כתיב כאן ויטע ה' אלהים גן בעדן וגו' וייצר ויברא לא כתיב אלא ויטע. משמע משגדלו כבר אחר כך נטעם וכן ארזי הלבנון אשר נטע משמע מאחר שהם ארזים אחר כך נטעם. כך מצאתי ברקנט"י וכיון שדרך הנטיעות כך הכתיב הקב"ה על עצמו כך. [וכן מצאתי שוב בפירש"י אפס קצהו]:

ישבעו מימיהם. הקב"ה נתן בהם כח וקיום שיעמדו חי ובריא עולם ועד שלא ישלטו בהם רקבון כד"א שבע ימים וגם נתן להם שפע ימים ינקו ולא יכזבו מימיהם כד"א ארץ לא שבעה מים וגם נתן בהם תוספת ברכה שכל הנטיעות שנוטעין מהם יעלו ויצליחו כמוהם וזהו אשר נטע ה' [וכ"מ שוב בפירש"י ובשם רבינו יעב"ץ וכ"כ רבינו בחיי וז"ל] ולא הוצרכו לא השקאה ולא עבודה ולא זמירה דאם לא כן מיום שגורש אדם ממנו מי התעסק בו:

ב  [עריכה]

ה"ג כל עצי עדן אשר בגן אלהים ואומר בעדן גן אלהים הרי שעדן בתוך הגן:

והכתיב ונהר וכו'. לרבי יוסי פריך דאמר עדן גדול הכתיב ונהר וגו' הרי שהעדן משקיתו של גן:

ה"ג על דעתיה דר"י מתמצית כו' וכן הוא בילקוט וכן מצאתי באב"א:

מתמצית בית כור. דבר מועט מה שנותר ונתמצה ממה שמשקין בית כור יכול לשתות תרקב פירוש שדה שזורעין עליו תרי וקב שהן ג' קבין ועיין במדרש חזית בפסוק אחת היא יונתי וכן כאן מתמצית העדן הגדול שותה הגן:

תרקב. פירש"י תרי וקב שהן ג' קבין שהרי בית כור ל' סאין שהן ס' תרקבין שהרי סאה ששה קבין הרי תרקב שהוא ג' קבין חלק ששים מבית כור וכן מתמצית עדן שותה הגן שהוא חלק ששים מן העדן. ועיין בפ"ק דתענית. [וכן פירש"י פ"ק דע"א תרקב תרי וקב]:

ה"ג על דעתיה דר' יודא כפיגי כו'. מעיין ת"י פיגי:

מכריע על גביו. נוטה לצד פירושו ודעתו:

וישם מדברה כו'. הרי שהמדבר הגדול מן הערבה קרא אותו עדן והערבה קורא הגן:

ג  [עריכה]

[ה"ג בקרב הארץ]:

ראו פועלא טבא [שהתקין לו הקב"ה כו' כ"ה בילקוט ובמדרש תהלים]. ואדם הראשון אמר כן בואו וראו פועל הטוב הוא הקב"ה שהתקין לי הקב"ה שכרי כו':

ד  [עריכה]

עילה. העלה והגביה אותו שנא' ומוראכם יהיה כו':

פיתה אותו. סידר לפניו דברי רצוי כד"א אשר תשים לפניהם ודרשו חז"ל תסדר לפניהם כשולחן ערוך ורש"י פי' כד"א שים נא ידך לשון בקשה כו' ודייק מדלא כתיב ויולך שם כו' ועיין לקמן פט"ז. וענין הפיתוי שלא ישער בדעתו מקום יותר טוב מזה ובאב"א כתב שלא היה אלא דרך כבוד כמי שמזמינין אותו לסעודה שמפצירין בו דרך כבוד:

טירופי. שנטרף וגורש מג"ע:

[לבראני גרסינן]:

קורא ממזרח כו'. וזה מדבר באברהם כמו שפירש"י שם:

איש עצתו. עצתי קרינן:

ה  [עריכה]

ויהי שם עד היום הזה. והארון שם נגנז במקומו וכן כאן היה ראוי לישאר בג"ע לעולם ויליף שם שם לגז"ש:

ביצירה זו. אם היה נשאר בצלם אלהים הראשונה שלא היה חוטא היה נשאר בג"ע לעולם אבל משחטא ונשתנה צלמו כדלקמן פרשה י"ז אז שלחו הקב"ה חוצה כד"א משנה פניו ותשלחהו:

[בוראן משבחן כו'. נתבאר לעיל פ' י"ב]:

ו  [עריכה]

ויצמח וגו'. סיפא דקרא עץ החיים וגו':

פוסה. הולך ומתגדל על כל החיים כד"א פשה יפשה כן פי' הערוך ערך פס השביעי:

ה' מאות שנה. וזהו על כל החיים כי מן הארץ עד הרקיע מהלך ת"ק וכן יש מקצה העולם ועד קצהו:

לא סוף דבר. כמו לאו דווקא:

נופו. נוף וגוף האמצעי:

אלא אפילו הקורות. היוצאין מן הצדדין הם מהלך ת"ק:

ז  [עריכה]

כד לא הוה כו'. כשאין דעה בבן אדם הבריות הם אומרים לא אכל איש הזה פת חיטין מימיו וכמו שאחז"ל אין התינוק מדבר אבא עד שאכל כזית דגן הרי שהדעת תולה בפת חטין וזה היה עץ הדעת:

מתמרות. עולות למעלה כתמר זו:

אתפלגון. חולקין בדבר זה:

רנ"א המוציא [גרס ועי' בסמוך וכ"ה בהדיא בירושלמי פרק כיצד מברכין המוציא]. פירש"י שכבר הוציא לחם מן הארץ ממש בהוויתו ומשחטא ונגזר עליו בזעת אפיך כו' נהפך לתבואה:

[ורבנן אמרי מוציא גרסי']:

יהי פסת בר וגו'. ודרשו חז"ל [פ"ב דשבת ופ' בתרא דכתובות] עתיד הקב"ה להוציא גלוסקאות וכו':

לפת. [איידי דמייתי פלוגתא על הלחם הביא גם כן פלוגתא מלפת וכ"ה בירושלמי]:

לפת. מיני זרעונים נקראו לפת כל זמן שלא נעשה ממנו פת וכן החטים:

לא פת היתה. קודם שחטא אדם כדדרש רבי נחמיה:

לא פת היא וכו'. בתמיה וכרבנן:

וקלסיה. ושבח אותו. ופריך כר' נחמיה עשה ושבק רבנן בתמיה. ומשני להכי קלסו בזה שכשאומרים המוציא לא יוכלו להתערב שני הממי"ן העולם מוציא ולפיכך קלסיה ולא בשביל שסבר כדרבי נחמיה ובירושלמי מסיים שלדעתו י"ל ג"כ לחם המן הארץ:

מרורות. מר ממות:

מענינו. כדמפרש ואזיל:

הא גנבא כו'. זהו הגנב שגנב דעת בוראו שסבר שה' יתברך לא ידע ממנו שחטא:

לא תיסב וכו'. לא תקח ממני עלה:

אל תנידני. פי' לא תנוד ותנוע אותי:

מה היתה כו'. שהרבה מיני תאנים הם:

ברת שבע. שם מין תאנה ונקראת בת שבע על שהביאו לעולם ז' ימי אבילות:

ברת אליתא. גם היא מין תאנה:

אליתא. פי' יללה וקינה. [כמו שדרשו פ' בשלשה פרקים על פסוק יצמיתם ה' אלהינו אליתא הוא דנפלה בפומיהון. פירש"י קינה וה"ג בערוך דאמטיית אליתא ובריותא לעלמא]:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף