מעשה רקח/ברכות/ד
|
< הקודם · הבא > משנה תורה להרמב"ם נושאי כלים מפרשי הרמב"ם אבן האזל
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א
כל המברך וכו'. דעת רבינו כרשב"ם בפסחים דף ק"א דברכה מעין שלש טעונה ברכה במקומה וכן הכריחו התוספות שם ודלא כהרי"ף והרא"ש דס"ל דדוקא במיני דגן הוא דאמרינן הכי וכ"כ מרן ועיין בב"י ז"ל סי' קע"ח וקפ"ד.
אכל כשהוא מהלך וכו'. מסקנא דמלתא בברכות דף נ"א.
שכח לברך ברכת המזון וכו'. משנה וגמרא שם ואיכא למידק דאמאי נקט ברכת המזון דוקא בהך וברישא וסיפא הזכיר גם כן מעין שלש דאין לפרש דהכא ברה"מ דוקא דמאי שנא ותו דמעין שלש הויא נמי דאורייתא לדעת רבינו ואפשר דסמך אמ"ש בתחילת הפרק שגילה לנו שהם שוים ולא דק בהכי.
ב
מי שנסתפק וכו' אינו חוזר ומברך. כך היא הגירסא הנכונה לאפוקי מהטור או"ח סי' קס"ז שהביא בשם רבינו חוזר ומברך ונחלק עליו עיי"ש והרב ב"י הקשה על הטור והרב ב"ח ז"ל הליץ בעדו ומ"מ הסכים גם הוא לגירסתינו עיין עליו.
שכח לברך המוציא וכו'. שם בעו מיניה מרב חסדא מי שאכל ושתה ולא בירך מהו שיחזור ויברך א"ל מי שאכל שום וריחו נודף יחזור ויאכל שום אחר כדי שיהא ריחו נודף אמר רבינא הלכך אפילו גמר סעודתו יחזור ויברך וכו' ולא היא דהואיל ואדחי אידחי ע"כ ומדקאמר רבינא הילכך גמר סעודתו וכו' משמע להדיא דבברכה ראשונה קאמר וגם סמוך להך בעיא איתא התם מי ששכח והכניס אוכלין לתוך פיו דהיינו ודאי לענין ברכה ראשונה (ולפ"ז קצת קשה למ"ש רש"י שם ברכה לבטלה עיי"ש) ומרן הקדוש הכריח דלברכת המזון משנה שלימה היא בפ' אלו דברים וכו' והרב מג"א בסי' קס"ז כתב דכדי לצאת ידי ספק לחוש לסברת הכלבו והרשב"א בשם הראב"ד ז"ל אפילו גמר סעודתו יאכל מעט ויברך ע"כ ולפי דברי הרב ב"י שם אין צריך לזה כלל וגם הרב ב"ח ז"ל הכריח כדברי הרב ב"י עיין עליהם.
ג
היה אוכל בבית זה וכו'. פסחים דף כ"א שנוי מקום צריך לברך וכו'. כתב מרן ז"ל ודעת רבינו דמתניא בין בדברים הטעונים ברכה במקומם בין וכו' ע"כ ועיין מ"ש לקמן הל' ה' בס"ד.
או שהיה אוכל וכו'. למד כן מהתוספתא וברייתא דברכות הביאום התוספות שם והראב"ד ז"ל השיג על רבינו ועיין למרן ז"ל ומ"ש מרן הרי דבכלל בבא דחברים שהיו יושבים לא שמעינן וכו' ע"כ. נ"ב חסרון הניכר יש כאן ונראה דצ"ל הרי דבכלל בבא דחברים שהיו יושבים הוא וי"ל דמההיא לא שמעינן וכו'. ועיין בב"י או"ח סי' קע"ח ועיין עוד בס' ברכת אברהם ח"ד סי' קי"ד הביאו השיירי כנסת הגדולה שם.
ד
חברים וכו'. פסחים דף ק"א וכרב ששת ומרן ובב"י ז"ל סימן קע"ח האריך ליישב דעת הרי"ף ז"ל שהיא כדעת רבינו ועיין עוד להרב ב"ח שם ובמ"ש מרן ז"ל ולענין דינא לא שאני לן בין יחיד בין רבים וכו' ואם הניחו שם זקן או חולה וכו' ע"כ איכא לאיסתפוקי אם הניחו נשים מאי דינייהו מי נימא כיון דמספקא לן אם חייבות מדאורייתא בברכת המזון כמ"ש רבינו לקמן פ"ה אינם חשובות לקבוע ברכה כמו האנשים דזה ודאי וזה ספק וקביעות נשים לענין זה לא מקרי קביעות וכמאן דליתנהו דמי ותדע דלא מצטרפי לזימון או דילמא דזה אינו תלוי בברה"מ אלא בגוף הסעודה ובדאיכא מי שקבע סעודתו עמהם הרי לא נתפרדה החבילה וליכא היסח הדעת דהרי הניחו שם מקצת מהאוכלים עמהם באותה סעודה וחפשתי בספרי הפוסקים ז"ל ולא מצאתי שנתעוררו בזה כלל. וגם בטעם דהניחו שם זקן או חולה רש"י ז"ל ושאר מפרשים לא כתבו טעם כלל לבד ראה זה מצאתי להר"ן ז"ל פרק ערבי פסחים וז"ל וטעמא דהניחו שם זקן כלומר דכיון שנשאר שם לא נעקר הקביעות וכו' ע"כ וכ"כ הלבוש או"ח סימן קע"ח ולפי זה הטעם אפשר לומר דמהני כיון דסוף כל סוף לא נעקר הקביעות והרי הן חייבות עכ"פ בברה"מ ותו דאם האיש אכל שיעור דרבנן האשה מוציאתו ידי חובת ברה"מ דקי"ל אשה מברכת לבעלה ואוקמוה בפרק מי שמתו דף כ' בדאכל שיעור דרבנן וא"ת א"כ למה אין מזמנין ומצטרפין עם האנשים כיון דסוף סוף הרי נקבעו עמהם לזה י"ל כמ"ש הרב בעל הלבושים סימן קצ"ט שמה שאסרו חז"ל לזמן עם האנשים היינו משום שנראה כפריצות לזמן אשה לצרף אותה עם האנשים ואפילו עם בעלה אינו נאה לזמן ע"כ. ומדכתב רבינו ויצאו לקראת חתן או לקראת כלה וכו' וכן בגמרא עיי"ש משמע דדוקא כי הני שהם עסקי מצוה לא מקרו הפסק ושרינן בהניחו שם זקן או חולה אמנם אם יצאו לדבר הרשות משמע דעל כל פנים צריכים לברך. והא ליתא דהא בתוספתא דפ"ק דברכות שהזכיר מרן ז"ל לעיל ופסקה רבינו דאם היה אוכל בבית זה וקראו חבירו לדבר עמו אי נמי פסק סעודתו והלך לבית אחר הוו מסתמא מילי דרשות. ומרן כ"מ כתב וז"ל ולענין דינא לא שאני לן בין יחיד לרבים וכו' עיי"ש מוכח דלאו דוקא צרכי מצוה אלא כל דבר הכרחי הוי דינו הכי ומלתא דמסתבר הוא.
ה
וכן אם היו מסובין וכו'. שם וכתב מרן ז"ל אבל נשאר לדקדק בלשון רבינו דוכן משמע וכו' עד שהם טעונים ברכה לאחריהם במקומם וכו' ע"כ. לשון זה הוא מגומגם הרבה וא"א להולמו מכמה טעמי חדא דאיך אפשר לומר דרבינו לעיל איירי בדברים שאינם טעונים ברכה לאחריהם במקומם שהרי בחלוקה ראשונה כתב וחוזר ומברך בתחילה המוציא ובההיא דחברים הזכיר לשון סעודה וסתם סעודה מפת היא או ממיני דגן ותו דבדין זה לא כתב אלא שתיה ואכילת פירות סתם ואילו כן היה לו לפרש יין ושבעה מינין. ותו שסיים מרן כמ"ש בראש פרק זה ואין נראה דהרי לפ"ז הרי הפסיק בדברים שאין טעונים לפי הבנתו ז"ל ותו בדקדוק הלשון שכתב וי"ל דאכילה דלעיל הייתי מפרש וכו' דמשמע דבס"ד קאמר ולא לפי האמת ואם לפי האמת אינו אלא לעיל איירי בדברים הטעונים וכאן בשאר דברים שאינם טעונים מה תירץ לקושייתו שהקשה דכ"ש הוא דבדברים שאינם טעונים ליכא מאן דפליג ולפ"ז יותר היה אפשר לומר כן לפי האמת לתרץ קושייתו ותו דרבינו הוציא והעתיק דין דחברים וכו' מהברייתא ועיקר הברייתא היא בדברים הטעונים דמותיב מינה לרב חסדא (ועיין בזה בלשון הר"ן ז"ל שם דקשה טובא עיין להרב כנה"ג או"ח סימן קע"ח שעמד בו) ואיך אפשר לפרש דברי רבינו בדברים שאינם טעונים דוקא. ואחרי אלף מחילות למה בנה כל המגדל הזה על דקדוק אחד בדברי רבינו והפך כל דבריו ז"ל.
והרב בעל מג"א באו"ח סי' קע"ח כתב דרבינו אתא לאשמועינן דאפילו בשתיה אם הניחו מקצתם אין צריך ברכה וכו' עיי"ש וגם לזה קשה דסיים השו"ע ג"כ שכל המשנה מקומו וכו' ולפיכך מברך וכו' כלשון רבינו דמשמע דהאי וכן אתי לחייבו ברכה ולא לפוטרו ויותר היה אפשר כמ"ש המגן דוד שם דהאי וכן קאי אחד מלתא דשינוי מקום דוקא אמנם אין חילוק בין הניחו ללא הניחו עיי"ש אך קצת קשה דמנ"ל. ונראה לענ"ד בפשיטות דרבינו לא חש להך כל שכן אף דמצד המציאות נראה שהוא אמת והיינו טעמא דכיון דקי"ל כרב ששת ולדידיה הם שוים כמו שאמר אחד זה ואחד זה וכו' רבינו ז"ל רצה להעתיק דין התוספתא והברייתא תחילה דאיירי בדברים הטעונים וגם משום דהמשך דבריו ז"ל כך הוא דבתחילת הפרק מיירי בדברים הטעונים ברכה לאחריהם במקומם ושוב כתב דה"ה שתית כל משקים ופירות ולא חש לדקדוק זה כאמור.
והמשנה מקומו מפינה לפינה. נראה דלא היה צריך רבינו לזה דמדכתב לעיל והלך לבית אחר או יצא לפתח ביתו מינה משמע דמפינה לפינה בבית אחד אין צריך לברך וגם לא כתב רבינו כלשון הגמרא עיי"ש. לכך נראה דהוצרך לזה משום דין הסמוך לו דאכל במזרחה של תאנה וכו' דאף שהכל מקום אחד והוה אמינא דחשיב כמפינה לפינה קמ"ל והראב"ד ז"ל חילק בדין זה עיין למרן ז"ל.
ו
בירך על הפת וכו'. משנה בברכות דף מ"ב ובמרן ז"ל הא אפשר דכל שכן וכו'. נ"ב ט"ס הוא וצ"ל דבית שמאי. ועל מ"ש ז"ל לכן נ"ל וכו' משמע דס"ל לגמרא דהלכה כב"ש וכו' פסק רבינו כן ומיהו אכתי קשיא דאם כן למה פסק בירך על הפת וכו' הא אי קיימי ב"ש ארישא פת לא פטר אפי' מעשה קדרה ע"כ קושיא זו איני מבין דכיון שכתב דרבינו פסק כאוקמתא דקאי ב"ש אסיפא היכי הוה מצי לפסוק כאוקמתא דרישא ואם כוונתו דהו"ל לפסוק כאוקמתא דרישא קשה טובא דכיון שהוא ז"ל מינד נייד מלומר דפסק כתנא קמא מכח דספק ברכות להקל היכי מצי פריך דהו"ל לפסוק כאוקמתא דרישא דחמיר טפי מאוקמתא דסיפא שהרי בסיפא איכא חדא וברישא איכא תרתי דאפילו מעשה קדרה לא פטר וכ"ש פרפרת ובעיקרא דפסקא שכתב מרן קשה נמי לומר דרבינו פסק כב"ש כיון שהוא ז"ל עצמו בפירוש המשנה כתב דאין הלכה כב"ש וכן נראה דעת הטור והרב ב"י או"ח סימן קע"ו דהלכה כת"ק וגם הרב לחם משנה כתב כן בדעת רבינו עיי"ש וכן מתבאר שם בירושלמי דקתני התם ר' מרינוס בי ר' יהושע אהן דאכל גרמזמיתיה וסלית אע"ג דהוא מברך על גרמזמיתיה בסופא לא פטר סולתא מה כב"ש דב"ש אמרו אף לא מעשה קדרה אמר רבי יוסי דברי הכל היא וכו' ע"כ הרי דפריך בפשיטות איך פסק כב"ש דאינה משנה וכן פירש המפרש על הירושלמי סדר זרעים.
ולקושיית מרן ז"ל דהיכי פסק להחמיר כיון דקי"ל ספק ברכות להקל אפשר דכיון דרבינו מפרש דפרפרת היינו תבשיל ופירות וכיוצא וכדעת רש"י ז"ל. וגם שהתוספות הקשו עליו דאם כן מאי קמ"ל דבירך על הפרפרת לא פטר את הפת וכתבו בשם ר"ח דהיינו פת הצנומה בקערה וכו' אכתי קשה דאיך אפשר דפת הצנומה בקערה היו אוכלים אחר הסעודה והיא קושיית הרבינו יונה ז"ל וכן נראה דעת רבינו בפירוש המשנה שם ויותר מסתבר זה שהוא תלוי במציאות ודבר אפשרי מלומר פת הצנומה שהוא דבר רחוק כאמור ואי משום קושיא דמתניתין איכא למימר דנקט סיפא אגב רישא ונמצא לפ"ז דרבינו הוצרך לפסוק לחומרא וכלישנא דקאי ב"ש ארישא וכמ"ש מרן והשתא ליכא לאקשויי תו דהו"ל לפסוק לקולא משום דדוחק גמור הוא לומר דפרפרת שהוא תבשיל או פירות יפטור למעשה קדרה שהוא ממין דגן אליבא דכו"ע. ומאי דקשיא לי על מור"ם בהגהה או"ח סימן קע"ו שכתב כנוסחת בני בניו של רבינו וציין הרמב"ם בפירוש המשנה דזה אינו ועיי"ש ותו דהרב ב"י בשו"ע כתב דפרפרת היא פרורי פת דק וכו' ועלה כתב הגהה זו והו"ל לפרש תחילה דרבינו חולק בפירושא דפרפרת כדמוכח הכא.
ז
גמר בלבו וכו' צריך לברך. זה הוציא רבינו מההיא דפסחים דף ק"ג וחולין דף ק"ז ולפי דברי הראב"ד ז"ל צריך לגרוס בדברי רבינו צריך לברך שניה ואחר כך מתחיל הדבור היו שותים וכו' וכן נראה מדברי ההשגה ומרן שם וכן מצאתי במגדל עוז ובהרמב"ם כתיבת יד. אמנם בב"י סי' קע"ט העתיק צריך לברך ואחר כך מתחיל הדיבור שנים שהיו שותים וכו' והכל עולה לסגנון אחד. ולמ"ש מרן וליישב זה י"ל דרבינו לא גריס ולית הלכתא וכו' ע"כ עיין בב"י שפירשו יותר בריוח ונכון עיי"ש. ועיין להרב לחם משנה ז"ל שתירץ תירוץ אחר נכון בלא שיבוש גירסא.
ח
היו שותין וכו'. מההיא דפסחים דף ק"ג וק"ד רב חנניא בר שלמיא ותלמידי דרב וכו' וס"ל לרבינו דכי אמרינן שבת קובעת לקידוש היינו דוקא כשאמרו בואו ונקדש וכן נמי לענין הבדלה אפילו אמרו בואו ונבדיל אינו כלום דאפוקי יומא עדיף טפי ומרן הקדוש הכריח דדברי רבינו כאן אינם אלא בשעדיין לא החשיך ולכך בעי אמירה דוקא אבל אם החשיך ודאי אפילו בלא שום אמירה נאסר להם לאכול ולשתות עד שיקדשו ע"י פריסת מפה וכמ"ש רבינו פכ"ט מהלכות שבת עיי"ש ועיין בב"י סימן רע"א והלח"מ ז"ל ובס' קול בן לוי ז"ל סיבב דעת רבינו לכוונה אחרת עיין עליו.
ט
היו מסובין לשתות יין וכו'. פרק ערבי פסחים דף ק"א אמר רבי יוחנן אחד שינוי יין ואחד שינוי מקום אין צריך לברך מיתיבי שינוי מקום צריך לברך שינוי יין אין צריך לברך תיובתא דר"י תיובתא ופירש רש"י שינוי יין שהביאו לו יין מחבית אחרת אין צריך לברך שניה על היין ע"כ משמע דהשינוי אינו אלא מפני שינוי החביות אבל היין עצמו טעמו שוה ומשו"ה אין לברך בורא פרי הגפן כיון שהכל מין אחד. וקשה דבפרק הרואה דף נ"ט מייתי הך ברייתא גופא ופירש ז"ל שינוי יין שתה יין בסעודה והביאו לו יין אחר טוב מן הראשון אין צריך לברך בפה"ג ע"כ נראה שזה הפך מ"ש. שם ונראה לענ"ד דרש"י ז"ל בההיא דפרק הרואה הוצרך לבאר כן משום דנפק"מ לענין ברכת הטוב והמטיב דקאמר בתר הכי ואמר רב יוסף בר אבא אמר רבי יוחנן אע"פ שאמרו שינוי יין אין צריך לברך אבל אומר הטוב והמטיב ע"כ ולפי שכדי לברך ברכה זו צריך דוקא שיהא האחרון משובח מן הראשון הוצרך רש"י לבאר הענין לאפוקי אם האחרון הוא שוה לראשון וכ"ש אם הוא גרוע אין לו לברך הטוב והמטיב אמנם בפירקין שלא הוזכר זה אלא לענין בפה"ג כתב סתם מחבית אחרת דבזה אין לטעות כאמור וכן ס"ל לרשב"ם ז"ל והתוס' ז"ל כתבו דכן משמע בירושלמי דסוף כיצד מברכין דאיתא התם אבא בר רב הונא אמר יין חדש וישן צריך לברך שינוי יין א"צ לברך שינוי מקום והיסח הדעת א"צ לברך משמע דר"ל דיין חדש וישן צריך לברך לפי שהישן טוב מן החדש אבל שינוי יין סתם א"צ לברך כיון שאין ידוע שהשני משובח מיהו עובדא דבתר הכי פליג עליה דקאמר דעל כל חבית וחבית היה מברך מה היה מברך אמר רבי יצחק בשם רבי ברוך הטוב והמטיב משמע בכל ענין אפילו מטבא לבישא מיהו יש לדחות שהיה מברך לפי שלא היה מכירו אבל אם ידוע שהיה גרוע לא ונראה דאפילו השני גרוע מברך דעל ריבוי יינות הוא מברך ובלבד שלא יהא האחרון גרוע יותר מדאי וכו' ע"כ.
ויש לדקדק בדבריהם במ"ש מיהו יש לדחות וכו' לפי שלא היה מכירו וכו' דאכתי פליג אתנא קמא דס"ל שינוי יין סתם אין צריך לברך דבעינן שידוע לו בודאי שיהא השני משובח מן הראשון ואין זו קושיא דכוונת התוספות להקשות לרשב"ם דהיכי פסק כת"ק במקום דאיכא עובדא ומעשה רב ולזה תירצו דאין הכוונה מטבא לבישא כי היכי דתקשה לרשב"ם אלא ה"ה גם במסופק ורשב"ם לאו דוקא נקט מבישא לטבא דה"ה בסתם ולאפוקי מטבא לבישא וגם שהם ז"ל תפסו מילת דוקא לרשב"ם בההיא דפרק הרואה הרי ראינו לרשב"ם הכא שלא כתב תיבת דוקא ודבריהם דהתם כי הכא יוכיחו עיי"ש. ומעתה קשה טובא על דברי הטור או"ח סימן קע"ה וכמו שנרגש גם כן הרב ב"י שם ואין תקנה בלשון ההוא אלא דר"ל דהתוספות פירשו דבריו וכמ"ש השיירי כנסת הגדולה עיי"ש. ומרן ז"ל כתב דרבינו מפרש דשינוי יין דתלמודא דידן היינו שינוי מין (כגון אדום ושחור) אבל כששניהם ממין אחד לא וחדש וישן נפקא ליה מהירושלמי דלעיל והביא גם דברי התוספות כנ"ל וקצת קשה לפי דבריו דאם רבינו מפרש דשינוי יין ר"ל שינוי מין ופסק גם כן כירושלמי הרי התם קתני להדיא שינוי יין אין צריך לברך והתם ברכת הטוב והמטיב קאמר לפי דברי מרן ז"ל וגם התוספות פירשו כן ולזה י"ל או דשינוי יין א"צ לברך ר"ל בפה"ג דומיא דשינוי מקום והיסח הדעת דקתני התם והא כדאיתא והא כדאיתא או דשינוי יין ר"ל כפשוטו שהאחד משובח מחבירו וכולו מין אחד או שחור או אדום כי היכי דלא ליפלוג אתלמודא דידן או דבהא הירושלמי פליג אתלמודא דידן ופסק כתלמודא דידן.
ואי קשיא הא קשיא והיא קושיית התוספות על רשב"ם מעובדא דרבי דעל כל חבית וחבית היה מברך ולא מחלק בין חדש לישן ובין אדום לשחור וגם מייתי התם עובדא דרבי עקיבא דעבד הכי במשתה בנו. ופירש שם הרב אליהו ליב ז"ל דהיה מברך הטוב והמטיב וגם היה אומר חמרא טבא וכו' והעיני בשר לו יראה שתירוץ התוס' לפי' רשב"ם אינו שייך לסברת רבינו דרבינו לא חייב הטוב והמטיב אלא בחדש וישן אי נמי שחור ואדום אבל במין אחד שוה אף במשובח וכ"ש אם אינו מכירו ולא טועמו אין לו לברך והתימה על מרן ז"ל שהביא דברי התוספות ולא נתעורר בזה כלל ובאמת דעל כרחך צ"ל דרבינו נפקא ליה חדש וישן מהירושלמי הנ"ל דאילו בתלמודא דידן לא קתני אלא שינוי יין ומה נפשך או שינוי יין ר"ל בטעמו א"כ אפילו אינו חדש וישן ושניהם שוים אלא שהאחד משובח מחבירו בטעמו ליבריך הטוב והמטיב ואי הך שינוי ר"ל במראיתו ותוארו א"כ חדש וישן מנ"ל הרי יתכן חדש וישן בלא שינוי מראה אלא מעט קט ואין לומר דיפרש שינוי יין דר"ל בשמו ובעצמותו דהיינו יין חדש ויין ישן וה"ה אדום ושחור דא"כ הא איכא יין מתוק גמור ויין סתם שהוא משונה בשמו ובעצמותו יותר ויותר מחדש לגבי ישן מסתמא ולא הזכירו רבינו וכיון שכן הדרא קושיין לדוכתא. ואם נדחוק דבהא פליג אתלמודא דידן אי נמי דעל כל חבית וחבית רוצה לומר מחדש לישן. אי נמי אדום ושחור ניחא. וצריך לי עיון.
וכל זה הוא לדברי מרן ז"ל אמנם בפשט דברי רבינו היה אפשר דסבירא ליה דשינוי יין כל שינוי במשמע אף מטבא לבישא וכסברת ר"ת ותדע שכתב ישן ואחר כך חדש וגם אדום ואחר כך שחור והרי קי"ל גם כן דהאדום הוא יותר בריא לגוף מהשחור כמ"ש המפרשים ואפ"ה מברך הטוב והמטיב דון מינה דה"ה לשאר יינות. ודברי הירושלמי לא שייכי דאי פליג אגמרא דידן לא ילפינן מיניה ומה גם דלענין ברכה דהטוב והמטיב אפשר בפשיטות דלא פליג אגמרא דילן דת"ק כוליה איירי בברכה בפה"ג דומיא דאכל במזרחה של תאנה ושינוי מקום והיסח הדעת. ותו דמהיכא תיתי כיון שלא הוזכר הטוב והמטיב כלל ועובדא דמייתי היינו על שינוי יין סתם וכן פסק הסמ"ג עשין צ"ז. אבל מה נעשה שהמפרשים ז"ל לא הבינו כן עיין עליהם.
י
אין מברכים על אוכל מן האוכלים וכו'. כתב מרן ז"ל שלמד כן מן הירושלמי וכן שאר הדינים שהזכיר כאן למדם משם והיינו דאיתא התם רבי זריקא אמר רבי זירא בעי אהן דנסב תורמוסא ומברך עילוי ונפל מיניה מהו מברכינן עילוי זמן תניינות מהו בינו לבין אמת המים אמרין תמן לכך כיון דעתו מתחילה ברם הכא לא לכך כיון דעתו מתחילה תני רבי חייא אין מברכים על הפת אלא בשעה שהוא פורס אמר רבי חייא בר ווא הדא אמרא אהן דנסב פוגלא ומברך עילוי והוא לא אתא לידיה צריך למברכא עילוי זמן תניינות וכו' ע"כ והנה מרן ז"ל פירש דדינו של רבינו שאין מברכים עד שיבואו לפניו יליף ליה מההיא דאהן דנסב פוגלא וההיא דנשרף או שטפו נהר נפקא ליה מההיא דאהן דנסב תורמוסא וכו' ונמצא שאין שום ייתור בירושלמי ואתי נמי בדקדוק שינוי הלשון דבההיא דפוגלא קאמר והוא לא אתא לידיה דר"ל שעדיין לא בא לידו ובההיא דתורמוסא קאמר ונפל מיניה.
ולפי זה קשה על הרא"ש ורבינו יונה ז"ל שהבינו שהשני דינים דתורמוסא ופוגלא ר"ל שנטלם בידו ואחר שבירך נאבד או נשרף שהרי הרא"ש ז"ל אחר שהביא כל דברי הירושלמי כתב מ"מ למדים מירושלמי זה שאם היו פירות לפניו ודעתו לאוכלם ונטל אחד מהם ובירך עליו ונפל מידו ונאבד צריך ברכה אחרת וכו' עיי"ש וכן פירש הרב אליהו ליב ז"ל על הירושלמי בשם הרא"ש ומתבאר עוד ממ"ש הרבינו יונה שם וז"ל ותימה הוא למה לא הזכיר בכאן והוא לא אתא בידיה כמו שהזכיר בפוגלא לקמיה דודאי אם לא מצא אותו אין צריך לברך פעם אחרת ונראה דט"ס הוא עכ"ד הרי לך שכן הוא דעתו ז"ל גם כן והוא תימה למה הבינו כן דברי הירושלמי חדא דהוי כפל גמור דתרתי למה לי ותו דאם כן בדין אם בירך קודם שיביאו לפניו לדעתם ז"ל לא נתבאר מה דינו ותו דלדידהו על כרחך צריך להגיה הירושלמי כמבואר אם לא שנאמר דהוכרחו לפרש כן מכח דבדין פוגלא קאמר אהן דנסב פוגלא ולשון דנסב עכ"ל שהוא בידו אלא שקודם שאכלו לא אתא לידיה כגון שנאבד או נשרף ותו דיליף האי דינא מתני רבי חייא אין מברכים על הפת אלא בשעה שהוא פורס והתם בדאיתיה לפת לפניו איירי אלא דבעינן שיחתוך הפרוסה אחר הברכה לא קודם שאם תיפול הפרוסה מידו ויאבדנה יצטרך לחזור ולברך על פרוסה אחרת וכמ"ש הרא"ש ז"ל וכפל הדינים לא קשיא כלל דההוא דתורמוסא היא בעיית רבי זריקא והך דפוגלא היא מרבי חייא בר ווא ופשוט הוא. ולרבינו צ"ל דלא דייק לישנא דנסב אלא ר"ל שהיה רצונו לקחתו ולאוכלו ותדע מדקאמר והוא לא אתא לידיה ולעיל גבי תורמוסא לא קאמר הכי ומשמע ליה דהוא לא אתא לידיה ר"ל מעיקרא קודם הברכה ודייק תיבת והוא וצ"ל שהוא ז"ל יפרש ההיא דתני רבי חייא בכה"ג דר"ל אין מברכים על הפת אלא בשעה שהוא פורס כלומר בשעה שבוצע כשהוא לפניו ולא קודם שיביאוהו לפניו ובהכי ניחא הכל. ואכתי פש גבן לברורי מה דינו של המברך קודם שיביאו לפניו לדעת הרא"ש ור"י ז"ל. ולכאורה נראה דלא יחזור לברך חדא דמנ"ל שיתחייב לברך כיון שלא הוזכר בשום דוכתא ותו דריא"ז בפרק שלשה שאכלו הביא דין הירושלמי בפת ואמת המים וסיים ולפי זה אם בירך על האוכל קודם שיבא לפניו ואחר כך בא לפניו אין צריך לחזור ולברך שהרי לכך היה דעתו מתחילה כמבואר בקונטרס הראיות ע"כ דון מינה נמי שיסבור ג"כ הרא"ש שלא יברך ואם כן איפה קשיא לי על רבינו בעל הטורים או"ח סימן ר"ו שכתב דאין מברכים על האוכל עד שיביאוהו לפניו ואם בירך צריך לחזור ולברך אם לא שנאמר דסבירא ליה דנלמד מדין האחר שהוזכר בירושלמי ומהתימה על הרב ב"י שהביא הירושלמי בסתם ולא נתעורר בכל זה.
יא
דברים הבאים וכו'. מימרא דרב פפא בברכות דף מ"א וכתב מרן ז"ל ורבינו נראה לכאורה דכרש"י ז"ל ס"ל וכו' ויש לדחות וכו' ע"כ ר"ל מדלא שלל רש"י גירסת דברים הבאים כמ"ש התוספות נראה דס"ל דלא קפדינן בהכי אי גרסינן ליה ותהיה כוונת רש"י בהביאו שכתב בחלוקא ראשונה ר"ל ע"פ הרגילות וכן ס"ל לרבינו ומ"ש ודברים הבאים לאחר הסעודה בין מחמת הסעודה וכו' אפשר ע"פ דברי מרן דר"ל בין שהובאו בתוך הסעודה או אחר הסעודה כפי' רש"י ז"ל עיי"ש אף שהוא דוחק גדול ותו דרש"י פירש בתוך הסעודה שלא מחמת ליפתן הרי דשלא מחמת וכו' פירש שהוא בתוך הסעודה ולרבינו צ"ל בהיפך לכך נראה דכסברת התוספות נוטים דברי רבינו יותר ויותר ולא ידעתי למה הניח מרן ז"ל הדבר בספק שקול. ועיין להרב לח"מ ובס' קול בן לוי ז"ל. וכמה חילוקי דינים שיש בענין דברים הבאים ושאינם באים מחמת הסעודה עיין בהרב ב"י או"ח סימן קע"ז ובמג"א ומגן דוד ז"ל שם.
יב
בשבתות וימים טובים וכו' אבל בשאר הימים וכו'. שם דף מ"ב משנה וגמרא. וקשה דבגמרא אמרינן אבל בשאר ימות השנה מברך על כל כוס וכוס ופירש רש"י על כל כוס וכוס דהוי כנמלך ומתחיל בשתיה בכל חד וחד ע"כ משמע דעל כל כוס וכוס ששותה בתוך הסעודה יש לו לברך וכן משמע מריהטא דסוגיין מעובדא דרב יצחק בר יוסף דאיקלע לבי אביי ביו"ט חזייה דבריך אכל כסא וכסא אמר ליה לא סבר לה מר להא דרבי יהושע בן לוי אמר ליה נמלך אנא ע"כ משמע דכיון שהוא נמלך הוי כחול. וי"ל דרבינו מפרש על כל כוס וכוס דלאו דוקא אלא ר"ל לפני המזון ולאחר המזון ותדע דמייתי עובדא דרבה בר מרי דאיקלע לבי רבה בחול חזיה דבריך לפני המזון והדר בריך לאחר המזון א"ל יישר וכן אמר ריב"ל עיי"ש ויותר נראה דרבינו לא היה גורס בריב"ל מברך על כל כוס וכוס אלא הכי גרסינן אבל בשאר ימות השנה בירך על היין שלפני המזון לא פטר היין שלאחר המזון והיא גירסת הרי"ף והרא"ש ז"ל עיין עליהם. ודין נמלך לא הזכירו רבינו משום דסמך אמ"ש הל' ז' עיי"ש. ודין בירך על הפרפרת שלפני המזון פטר את הפרפרת שלאחר המזון השמיטו רבינו והרב לח"מ כתב דסמך אמ"ש בדין היין עיי"ש וקצת קשה דביין מחליקינן בין שבתות ויו"ט לשאר ימות השנה אבל בפרפרת לא מחליקינן בהכי ואפשר דכיון שדעתו לאוכלם ה"ה יו"ט וה"ה חול וכמ"ש הרא"ש גבי אביי עיי"ש. עוד הקשה הרב הנ"ל למ"ש הרב המגיד פרק ל' הלכות שבת על מ"ש רבינו דצריך לקבוע סעודה על היין דיליף לה מהך דריב"ל והקשה דשם ר"ל רגילות הוא דקאמר תדע מעובדא דאביי ופי' רש"י איני רגיל וכו' ע"כ וי"ל דגם תיבת צריך ר"ל לכתחילה דמנהגם של ישראל תורה היא ואין הכי נמי דלאו חיוב גמור הוא מעיקר הדין ואביי מעיקרא לא קביל עליה אי נמי לא היה חפץ ביין כל כך אי נמי משום שלא היה לו יין בריוח ודו"ק.
בא להם יין וכו'. משנה שם דף מ"ב ובגמרא שאלו את בן זומא ואמר ליה הואיל ואין בית הבליעה פנוי ופי' רש"י אין לב המסובים אל המברך אלא לבלוע ורבינו פי' שם משום שאם יענה אמן בעוד שהוא אוכל יש לחוש שמא יחנק ע"כ וכדבריו נוטים דברי הגמרא שלנו ואיתיא בירושלמי להדיא הביאו מרן ז"ל.
ואינו פוטר וכו'. שם בעיא דאיפשיטא ופסק רבינו כמאן דאמר אינו פוטר.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |