הפלאה/כתובות/כה/ב

הפלאה כתובות כה ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

כי ההיא דאתא לקמיה דר"א וכו'. לכאורה משמע דהאי לכהונה היינו לתרומה כדמשני ברייתא דחזקה לכהונה נשיאת כפים וכו' וחשוב עדות דחזקה כדמפרש הש"ס. ולפ"ז יש לומר דאין מעלין מס"ת ליוחסין וכן משמע בהנהו עובדא דלא הוי רק עד אחד וליוחסין בעינן שני עדים וקשה על מ"ש התוספות לעיל דף כ"ד ע"ב ד"ה חד אמר וכו' וא"ת ואמאי לא חשיב ס"ת וכו' דמנ"ל דמעלין מס"ת ליוחסין. ונראה ליישב קצת דמשמע מהא דקאמר ריש לקיש ראיתיו שחולק וכו' ואם אין שם גורן וכו' קשה ממ"נ אי ס"ל כמ"ד דחולקין תרומה לעבד א"כ מאי ראיה מחילוק גרנות הא יש לומר שהיה עבד ונשתחרר כדמקשה בסוף פרקין וכמ"ש לעיל ואי ס"ל כמ"ד אין חולקין תרומה לעבד א"כ הא מעלין מתרומה ליוחסין כדאיתא בסוף פרקין דהא בהא תליא. א"כ קשה ממ"נ אם לא היה עוד עד עמו איך רצה להעלותו לתרומה שמא יעלוהו ליוחסין וע"כ שהיה עוד אחד עמו והא דלא חשיב ליה משום דהשני העיד עדות גמור. וכן משמע מדקאמר דוקא שחולק על הגורן ולא קאמר שאכל תרומה. ותו דקאמר אם אין שם גורן וכו' הא איכא אכילת חלה א"נ תרומה שהביא ממקום אחר. אלא דמחשש עבדות בעינן דוקא חילוק גרנות כמ"ש לעיל. וכיון דע"כ שהיה עוד עד אחד עמו ואפ"ה קאמר ר"י דמעלין מס"ת ע"כ ליוחסין קאמר דאי לאו הכי בעד השני דהעיד עדות גמור סגי. ותו דמשמע דומיא דחילוק גרנות. מיהו נלענ"ד דיש לדחות דהא דקאמר ראיתיו שחולק על הגורן היינו רק לתרומה והא דלא חייש לעבד היינו דאף דהוי ס"ד דר"ל שלא לסמוך על קריאת ס"ת שהוא כהן. מ"מ יש לסמוך דאינו עבד כמ"ש הג"מ פרק י"ב מהלכות תפלה ובא"ח סימן רפ"ב דעבד אינו עולה למנין שלשה ובצירוף שניהם היה מעלהו. ור"י ס"ל סמוך על ס"ת לבד שהוא כהן. ודוק:

תו קשה לי מ"ש שם בשם ר"ת בספר הישר דלא חשיב מילתא דכהונה דאכתי לא מתרצא דהוי ליה למיתני ס"ת בחזקת לוי דודאי אי מעלין מס"ת בחזקת כהן הוא הדין בחזקת לוי דמאי שנא. ותו דהא לכהונה בעינן שקרא אחריו לוי א"כ ע"כ אין חילוק דהא מעלין מלוים שקרא אחריו לוי לכהונה. וכן משמע מהא דפריך לקמן ור' חייא מ"ש בן ע"פ אביו וכו' ודילמא ס"ל דמעלין מתרומה ליוחסין ולא מלוים וא"כ הוי ליה למחשב ס"ת בחזקת לוי כדחשיב דוכן דלוים. ולפמ"ש לעיל דאין הכרח דמעלין ליוחסין מס"ת אתי שפיר. ודוק:

תוס' ד"ה הרי שאמר וכו' ותימא א"כ יהא נאמן לכ"ע לתרומה וליוחסין וכו'. לכאורה מ"ש וליוחסין אינו מובן דהא ליוחסין בעינן שני עדים כמ"ש תוס' בסמוך ד"ה נאמן. וע"כ כוונתם היכא שיש עוד עד אחד כמו שפירשו לקמן דברי ר' חייא וכמ"ש מהרש"א ז"ל אם כן הא כתבו התוספות לעיל ובכמה דוכתא דלא אמרינן מיגו בשנים. וצ"ל דכוונתם היכא דאין העד השני מעיד שהוא בנו אלא כהן הוא דשפיר יש לומר מיגו דאי בעי שתק מזה בני רק אמר סתם כהן הוא. ועמ"ש לקמן ליישב קושיתם ע"פ זה. ודוק:

בא"ד דלדבריו קרוב הוא כדאיתא בהחולץ וכו'. קשה דלא דמי להתם דאינו נאמן שהוא גוי משום דלדבריו שהוא גוי אינו נאמן. ה"נ יש לומר כן דלדבריו שהוא אב אינו נאמן שהוא בנו. אבל למה לא יאומן שהוא כהן הא קי"ל פלגינן דבורא ה"ל למימר שאינו נאמן שהוא בנו ונאמן שהוא כהן. דומיא דפלוני רבעני לרצוני דאינו נאמן לרצונו משום דלדבריך רשע וכו' ונאמן על חבירו. ולכאורה היה נראה לומר דס"ל לרבי לא פלגינן דבורא. ותו דלפי מאי דאמרינן בב"ב דף קל"ד דבחד גופא לא אמרינן פלגינן דבורא יש לומר דהכא ה"ל כחד גופא. ובזה הוי אתא שפיר טפי הא דקאמר ר"ח תאמינו להשיאו אשה דמאי סברא הוא שיהיה קרוב נאמן כיון דבעינן שני עדים אלא דהכי קאמר אי סבירא לך דפלגינן דבורא תאמינו נמי להשיאו אשה. אבל כל זה דוחק. ויותר נראה לי דס"ל להתוס' דבודאי נאמן לומר שהוא בנו כדאמרינן בסוף קידושין מקרא דיכיר יכירנו לאחרים אלא דבעינן עדים לענין כהונה מחשש אמו. א"כ שפיר כתבו התוס' כיון דנאמן שהוא בנו א"כ אין להאמין במיגו שלא היה אומר שהוא בנו כיון דבנו הוא פסול להעיד לו כדאיתא בהחולץ דלא שייך בזה מיגו ועמ"ש לקמן בזה. ודוק:

תוס' ד"ה נאמן וכו' ובהא נמי אין לפרש וכו'. עמ"ש לעיל דף כ"ד מה שיש ליישב לשיטת רש"י שם. ועתה נלפענ"ד לישב לפי שיטת הרמב"ם ז"ל. הנה הרמב"ם ז"ל מבואר שיטתו באה"ע סימן ג' סעיף ו' לענין תרומה ביש לו חזקת אבות שידוע שאביו כהן אין חוששים שמא נשא חללה. אם לא שאביו לא הוחזק בכהונה אלא ע"פ עד אחד אז צריך להביא ראיה על אמו ע"ש והוא מוכרח מסוגיא דלקמן דף כ"ו דקאמר דנפק עליה קלא דבן גרושה הוא משמע דבלא נפק קלא אין צריך ראיה כלל. (וע"כ צ"ל לדידיה הא דקאמר בקידושין דף ע"ט דצריך להביא ראיה על הבנים היינו כמ"ש תוס' בשם ר"ח דסוגיא דהתם כמ"ד מעלין מתרומה ליוחסין) א"כ צ"ל דהכא ע"כ מיירי שיצא קול פסול עליו דלא מהני ליה חזקת אבות כדלקמן דף כ"ו. דאין לומר דבאמת לא הוי צריך להעיד רק זה בני וכיון שהוא בנו הרי יש לו חזקת אבות ומהני לתרומה. והא דהוצרך לומר וכהן הוא. הוא משום שרצה להעלותו ליוחסין דליוחסין לא מהני חזקת אבות וצריך בדיקת האם. זה אינו דא"כ תקשי למה ליה לרבי למימר משום שבידו להאכילו. ומ"ט דר"ח דפליג הא נאמן שהוא בנו ממ"נ דאם אינו בנו הרי כשר להעיד עליו מה תאמר שהוא בנו א"כ הרי יש לו חזקת אבות וא"צ עדים כלל. ומה שכתבו התוס' לעיל דלדבריו הוא בנו ואינו נאמן להעיד עליו. היינו דאינו נאמן להעיד על אשתו וחיישינן שמא אמו חללה משא"כ לדעת הרמב"ם ז"ל קשה ממ"נ. גם אין לומר דמיירי שאביו בעצמו לא הוחזק אלא ע"פ עד אחד דבזה מודה הרמב"ם ז"ל דלא מהני חזקת אבות דא"כ איך קאמר ר' חייא תאמינו להשיאו אשה אפילו בעד אחד עמו הא האב נוגע בעדות הוא דיוכל אח"כ להתחזק עצמו ליוחסין ע"פ חזקת בנו ליוחסין. וכן משמע לפמ"ש לעיל דחלוקה בגורן בעי שני עדים והכא פירש רש"י שהכל חולקין לו תרומה. וההכרח לומר שאביו היה כהן מוחזק לכל דבר אלא על בנו יצא קול פסול. ובזה מתורץ ממילא מה שפירש"י שמא ממזר או נתין וכבר תרצנו לעיל בזה. מיהו לפמ"ש דמיירי ע"כ ביצא עליו קול. א"כ שפיר יש לומר אפילו לדעת התוס' דלא חיישינן לממזרות ואין צריך לבדוק בדידיה גם כן מ"מ כיון שיצא קול שאני דהא אמרינן בקידושין דף ע"ו ע"ב דאפילו רבנן דפליגי על ר' מאיר מודים אם קרא עליו ערעור צריך לבדוק ופירש"י לא שמעידין עדות גמור אלא יציאת קול ואפילו נימא דאף לרבנן ביצא ערעור ס"ל להתוס' דאין צריך בדיקה משום פסולי קהל היינו ביצא ערעור על המשפחה אבל הכא שיצא הקול עליו פשיטא דצריך ראיה להכשירו אפילו בקהל. וממילא מתורץ קושיות התוספות דהכא בעינן אף לתרומה שני עדים לבטל קול כמ"ש התוס' לקמן דף כ"ו ד"ה והאמר ר' יוחנן וכו' דעד אחד גרוע מקול רק דמצטרף לחזקת אבות א"כ הכא דלא היה ידוע שהוא בנו כמ"ש התוספות מלשון בני זה וכהן וליכא חזקת אבות ובעינן שנים לבטל את הקול דומיא דלהשיאו אשה דאף דבידו להאכילו תרומה לא עדיף מעד אחד כשר. מיהו אכתי לא דמי לגמרי להך דלהשיאו אשה דהא ע"כ צ"ל הכא דהעד השני לא ידע רק שהוא בנו ואפ"ה מועיל כבר עדות האב שהוא בנו וכהן כיון דהוחזק בחזקת אביו ע"פ שנים מועיל עדות אביו לבד שהוא כהן לבטל את הקול דאם עד השני נמי מעיד שבנו כהן אכתי קשה דלמה ליה למימר משום שבידו להאכילו הא נאמן ממ"נ דאם הוא אביו הרי יש לו חזקת אבות ומועיל עד שני לבטל הקול בצירוף חזקת אבות כדלקמן. ואם אינו אביו הרי שני עדים שהוא כהן אלא כיון דמ"מ שני עדים בעינן שהוא בנו הוי דומיא דלהשיאו אשה. וממילא דמתורץ נמי קושיות התוספות לעיל שיאומן במיגו דאינו בנו דכיון דע"כ מיירי שיצא הקול ובעינן שני עדים לבטל הקול. א"כ ליכא מיגו דהא עד השני אינו מעיד רק שהוא בנו ואיך יצטרף עמו אם יאמר שאינו בנו ואם נאמר דגם עד השני יאמר שהוא כהן א"כ הוי ליה מיגו בשנים דקי"ל דלא אמרינן. כך נלענ"ד ברור לשיטת הרמב"ם ז"ל ודוק:

שם בא"ד וא"ת כיון דס"ל וכו'. קשה לפי דבריהם ז"ל לעיל בד"ה או דילמא וכו' דמאכילת תרומה ודאי אין מעלין ליוחסין. א"כ בלאו הא דרבי דהכא הוי מצי להקשות על רב אשי דיעלוהו לתרומה דאורייתא רצה לומר לאכילת תרומה דאורייתא דודאי אין מעלין ממנו ליוחסין. ותו דה"נ באכילה קמיירי דהא יהיב טעמא דבידו להאכילו ואין בידו לחלוק על הגורן. ולפמ"ש לעיל דאף דאין מעלין מאכילה לכ"ע משום חשש עבדות מ"מ היכא דידוע שאינו עבד פליגי לעיל ר"י ורבנן אתי שפיר דבלאו רבי דשמעתין הוי מצי למימר דאיכא חששא באכילת תרומה דאורייתא משום דילמא יברר שאינו עבד ויעלוהו ליוחסין ולהכי ס"ל לרבי דאין מעלין מדרבנן לדאורייתא. ותנא דברייתא דלעיל דס"ל מעלין מדרבנן לדאורייתא משום דס"ל דאין מעלין כלל מאכילה אפילו אם יברר שאינו עבד כמ"ש לעיל. אבל משמעתין דע"כ סבירא ליה לרב דאין מעלין מאכילה אפילו אם יברר שאינו עבד שפיר קשה. מיהו לפמ"ש לעיל דלמסקנא יש לומר דהנהו ברייתות דלעיל לא פליגי אלא דמאכילה חלה דאורייתא מעלין לחילוק גרנות דרבנן ובברייתא שניה מחילוק גרנות דרבנן לאכילת חלה דאורייתא א"כ יש לומר דמאכילה דרבנן לאכילה דאורייתא לכ"ע אין מעלין אפילו אי אין מעלין מאכילה ליוחסין וק"ל:

והנה קשה לי טובא לשיטת התוס' דהך דשמעתין בעובדא דרבי מיירי בתרומה דאורייתא. ונראה דנפקא להו דאי בתרומה דרבנן לא שייך להקשות אם אתה מאמינו וכו' דתרומה דרבנן קילא טובא מיוחסין וא"כ הא דמקשי ורב חייא מאי שנא בן דלא וכו' ע"כ צ"ל דרבי חייא מיירי נמי במעשר דאורייתא דאל"ה מאי קשה ליה. א"נ דבמעשר כיון דמיירי ע"כ לענין חילוק גרנות דהא מעשר ראשון מותר לזרים כמ"ש תוס' בסמוך ד"ה במסיח לפי תומו וכו' א"כ יש לומר דהוי כמו אכילה דאורייתא א"כ קשה מאי ראיה מייתי בסמוך מהא דרבי דהכשיר במסיח לפי תומו דמיירי בתרומה דרבנן כדאוקי רב אשי ולשיטת הפוסקים דמפרשי הסוגיא בתרומה דרבנן (עיין באהע"ז סימן ג') אתי שפיר ואפשר דמהא נפקא להו. אבל לשיטת התוס' קשה. ולכאורה היה נראה לי דס"ל דהא דמוקי רב אשי בתרומה דרבנן היינו לרבי אבל לר' חייא מכשיר אפילו בדאורייתא מדמסיים בה רבי חייא וחבירי בדילין ממני. והיינו מטומאת מגע שלא יטמאוהו ע"כ הא דהוצרך לזה כדי שנדע שהיה אוכל בתרומה דאורייתא דתרומת חוץ לארץ קי"ל דאינה אסורה אלא בטומאה היוצא מגופו. ויש לומר עוד דלהכי הוצרך לומר נמי שהיו קורין אותו אוכל חלות. ר"ל תרומת דגן דהוא דאורייתא. א"נ חלה כמשמעה דס"ל חלה בזמן הזה דאורייתא ומוכח מזה שרצה להעלותו לתרומה דאורייתא לכך הוצרך עדותם שאכל תרומה דאורייתא וא"כ שפיר מייתי לדר' חייא מדאורייתא לדאורייתא. מיהו אם באנו לדייק כן גם בדברי רבי יש לדייק הכי מדקאמר והטבילוני לאכול בתרומה לערב ואי בתרומת חוץ לארץ קי"ל דלא בעי הערב שמש וע"כ צ"ל לרב אשי דמוקי בתרומה דרבנן דלאו דוקא קאמר אלא מעשה שהיה כך היה שכך העיד לפי תומו. ואלולי דברי התוס' ז"ל יש לומר דאף לרב אשי דמוקי בתרומה דרבנן היינו בתרומה בזמן הזה דרבנן וס"ל נמי דאין מעלין מתרומת פירות לתרומת דגן בזמן הזה דהוי כעין דאורייתא כמ"ש התוס'. ולכך הוצרך להעיד באמת לאכול בתרומה לערב דתרומת חוץ לארץ א"צ הערב שמש. וע"כ דהצריכוהו הערב שמש משום תרומת דגן. ויש לומר נמי דהא דקאמר שהיה מורכב על כתפו של אביו דמזה נמי ראיה שהיה תרומת ארץ ישראל דתרומת חוץ לארץ ופירות אינם אסורין אלא לגדול אבל לקטן כי האי שאין קריו מטמא מאכילין אותו כדאיתא בבכורות. אבל לשיטת התוס' דמוקי בתרומת פירות וחוצה לארץ ע"כ צ"ל דלאו דוקא מ"מ קשה דמאי ראיה מייתי ממסיח לפי תומו דרבי דמיירי בדרבנן לר' חייא. ונלענ"ד דס"ל להתוס' דבל"ז צ"ל דהא דמייתי מהא דמסיח לפי תומו דרבי לאו בחד מילתא הוא עם הא דר' חייא. דאל"כ תקשה דאיכא סתירה מיניה וביה דקרוב ס"ל לר' חייא דלא מהימן בתרומה אע"ג דמהימן בשבויה בלא מסיח לפי תומו ורבי נמי משום שבידו להאכילו דוקא. ומסיח לפי תומו ע"פ עצמה הוא איפכא דהכא מהימן אע"ג דלא מהימן בשבויה. וכן הקשו התוס' לעיל דף כ"ד בכה"ג ועמ"ש שם. ע"כ צ"ל דבאמת לאו בחד ענינא הוא ואינו מביא רק ראיה כי היכא דהתם בתרומה דרבנן מהני במסיח לפי תומו ע"פ עצמו. ה"נ ס"ל לר' חייא דמהני מסיח לפי תומו בתרומה דאורייתא ע"פ קרוב. ועוד נלענ"ד דיש לומר דדמי לגמרי דנהי דסבירא ליה לר' חייא דלא מהני הא שבידו להאכילו מ"מ היינו מחומרא דרבנן אבל מדאורייתא הא קי"ל דעד אחד נאמן בטבל ובשאר איסורין אפילו היכא דאתחזק איסורא כל שבידו כדאיתא ר"פ האשה רבה וכמ"ש תוס' בריש גיטין דילפינן מנדה שנאמנת על הטבילה. אע"ג דאתחזק נדה משום שבידה לטבול וכמ"ש בחדושינו שם בס"ד א"כ צ"ל ע"כ דהוא מחומרא דרבנן ולכך נאמן במסיח לפי תומו דבדרבנן מהני מסיח לפי תומו ושפיר מייתי ראיה מדרבי האמין בדרבנן במסיח לפי תומו ע"פ עצמו. והתם שפיר קאמר רב אשי דבתרומה דאורייתא לא מהני משום דהתם אין בידו ודוק:

תוס' ד"ה נאמן להאכילו בתרומה הקשה ריב"ם וכו' ור"ת אומר דהאי דקידושין אתיא כר' יהודה וכו'. לכאורה קשה טובא דמאי דוחקיה דריש לקיש לאוקמי מתניתין דלא כרבי ומיירי נמי בתרומה הוי ליה לאוקמי מתניתין רק לענין יוחסין ואתיא ככ"ע. ובפשטות יש לישב מדקתני מתניתין שם ואמר אשה שיצאה וכו'. וכן בסיפא אשה נשאת וכו' קשה אמירה זו למה לי. וצ"ל דקמ"ל דאינו נאמן בדיבורו ואי ליוחסין פשיטא דהא בעינן שני עדים כשרים ע"כ צ"ל דמיירי לתרומה ג"כ דהא גופא קמ"ל דאף שבידו להאכילו אפ"ה אינו נאמן משום דמעלין מתרומה ליוחסין ודלא כרבי:

אך יותר נלענ"ד דודאי לא לחנם נקט מתניתין שהוא מעיד ואמר שאשה זו נשא ואלו בניה והוא דכתבו התוס' שם דהא דא"צ להביא ראיה על הבנים שהם שלו ולא מאיש אחר משום דלא חיישינן שנשאה בעל אחר. וצריך טעמא. ונראה משום דכיון דהבנים כרוכין אחרי האם והיא אומרת שהבנים ממנו היא נאמנת דהא קי"ל כר"ג לעיל דף י"ג דאם היתה מעוברת ואמרה מאיש פלוני וכהן הוא דנאמנת עליה ועל בתה משום דאמרה ברי ואית לה חזקת כשרות אפילו ברוב פסולים משום דאמרינן אשה מזנה בודקת ומזנה ואמרינן שם בדף י"ד דמכ"ש דאמרינן אשה נשאת בודקת ונשאת. וא"כ כיון דמסתמא היא אומרת דהבנים הם מבעל זה היא נאמנת במיגו דאי בעי אומרת מבעל אחר שהוא כשר דנאמנת. אלא דאמרינן בדף י"ג ע"ב בברייתא בד"א בעדות אשה שבגופה וכו' ומפרש הש"ס דאינה נאמנת להכשיר בתה לענין אכילת תרומה משום דבזה לא שייך חזקות הנ"ל דדילמא נבעלה לישראל כשר אלא כיון דבאמת ראויה להאמינו על תרומה כסברת רבי הואיל ובידו להאכילו בתרומה רק כיון דס"ל דמעלין מתרומה ליוחסין אינו נאמן אף לתרומה שמא יעלוהו אף ליוחסין א"כ לפמ"ש דלענין שהוא בנו היא נאמנת לר' גמליאל ליוחסין ממילא דנאמן הוא אף לתרומה כיון דאין כאן חשש משום יוחסין נמצא שפיר נאמן באמירתו שהוא בנו. אבל לענין עדות אשה שהיא מיוחסת ושהבנים ממנה אף שבידו להאכילו מ"מ ס"ל כיון דמעלין מתרומה ליוחסין א"כ חיישינן שיעלו אותם ליוחסין ועל זה אינם נאמנים לא אשה ולא בעלה. א"כ אתי שפיר דלהכי נקיט מתניתין שם אמירת הבעל דנאמן משום שהוא בידו להאכילו א"כ ממילא מוכח דמיירי נמי לתרומה דאי ליוחסין לחוד אפילו בלא אמירתו הא האשה נאמנת על זה כדסבירא ליה לר"ג ודוק: ועיין בחידושינו לקידושין בסוגיא דשם שהארכנו בזה:

מיהו יש לומר לולי דבריהם ז"ל דהא דאין צריך להביא ראיה שהם בניו היינו כמ"ש לעיל משום דהתורה האמינו לאב להעיד שהוא בנו מקרא דיכיר יכירנו לאחרים מכ"ש לשיטת התוס' דאתיא מתניתין כר' יהודה דס"ל מעלין מתרומה ליוחסין ור"י ס"ל בקידושין דף ע"ח ע"ב דנאמן האב על בנו ועיין לקמן וק"ל:

בא"ד אי נמי הכא באשתו עמו דאין צריך להביא ראיה כדאמר התם עכ"ל. והנה דבריהם צריכין ביאור דאי מיירי שאשתו עמו והבנים כרוכין אחריה א"כ מאי צריך רבי לומר הואיל ובידו להאכילו בתרומה. ולכאורה היה נראה דכוונתם דמיירי שלא היה ידוע אם הוא בנו כמ"ש התוס' לעיל דמלשון זה בני משמע שלא היה ידוע אם הוא בנו ועל זה קאמר רבי שבידו להאכילו כו' אבל על עדות אמו אין האב נאמן וס"ל דמה שאמר רבי הואיל ובידו כו' היינו דנאמן במיגו שאינו בנו כמו שפירש הרמב"ן. וכן הוא בתוס' ישינים בתחלת המסכתא אלא דהקשו שם דא"כ יהיה נאמן במיגו נמי להשיאו אשה ובאמת יש לחלק כמ"ש התוס' לעיל בד"ה הרי שאמר וכו' משום דלדבריו קרוב הוא ונהי דאינו מועיל המיגו להאמינו שהאם היא מיוחסת וזה בנה משום דלדבריו קרוב הוא אבל לענין שהוא בנו נאמן ממ"נ דאם אינו בנו נאמן בזה שאמר וכהן הוא. ואם הוא בנו זהו עדותו. ולפ"ז צריך לומר דמ"ש באשתו עמו היינו שבא לכאן ואשתו עמו שנשא במדינת הים וידוע שהיא מיוחסת והיה הבן כרוך אחריה ואח"כ מתה או גרשה דאל"ה אין זה מיגו דאי נשאה כאן והלכה עמו א"א לו לומר שהוא כהן ואינו בנו שהרי אם גרשה אסורה לכהן וע"כ הבן או זר או חלל ואם היא אשתו עדיין ג"כ אינו מיגו דעכ"פ הוא חרגו ופסול להעיד עליו. אלא דאכתי כיון דמתניתין דקידושין אי אפשר לפרש הטעם דנאמן שהוא בנו מטעם מיגו כמ"ש לעיל דבבא קמייתא במתניתין הרי נשאה כאן. וגם בבבא שניה מדקאמר אשה נשאת במדינת הים והרי היא זו משמע שעדיין היא אשתו ואם כן ליכא מיגו כנ"ל ועל כרחך צריך לומר משום דלא חיישינן שהיה לה בעל אחר מסתמא כמ"ש תוספות. ויותר נלפענ"ד לפרש דבריהם והוא דבתירוץ זה לא ס"ל מ"ש תוס' בקידושין דאין צריך להביא ראיה שהם בניו אלא בצירוף טעמא דרבי וטעמא דכרוכין אחריה נאמן על הכל. ובתחלה נפרש דברי תוס' בסמוך ד"ה שבידו וכו' ויש לומר דלא דמיא דהכא כיון דנאמן להאכילו בחייו משום שבידו סברא הוא דנאמן אף לאחר מיתה עכ"ל. ויש לפרש הטעם דכיון דמעלין מתרומה לתרומה א"כ כיון דבחייו יכול להאכילו בתרומה ממילא אם יביא עדים לאחר מיתה שראוהו שאוכל בתרומה בחייו יאכילוהו בתרומה אף לאחר מיתה אלא דקשה דהא אמרינן לקמן דף כ"ח ע"א דאין להעלות אפילו מתרומה לתרומה דחיישינן דילמא עבד כהן ונשתחרר א"כ אין בידו להאכילו לאחר מיתה. ונראה דא"ש דכשמביא ראיה על האשה מחשש עבדות שאין בה חשש שפחה והוא כרוך אחריה אם כן יוכל אח"כ להביא ראיה זו שאינו עבד וממילא שיאכילהו דכיון שראוהו שאוכל בתרומה בחייו ליכא חשש עבד. נמצא תרווייהו טעמא צריכין לענין תרומה שהוא בנו משום שיכול להאכילו. ושאינו עבד מפני שכרוך אחרי אשתו שבדוקה מחשש שפחה ויכול להעלותו לאחר מיתה מתרומה לתרומה כנ"ל. וכן במשנה דקידושין הא דמהני כרוכים אחריה אף שאינו ידוע שהוא בנו הוא מטעם שיכול להאכילו והיינו דכתבו התוס' באשתו עמו כדאיתא התם. ובזה נלענ"ד דמתורץ היטב מה שדקדקנו לעיל דף כ"ד ע"א מה שפירש"י הכא חשש ממזר או נתין ולא פי' מטעם עבדות כמ"ש הטור בשם הרמ"ה שזהו עיקר חשש יוחסין ועיין מ"ש שם. ולפמ"ש יש לומר דגם רש"י ס"ל כתירוץ זה של התוס' דמיירי שידוע אמו שאינה שפחה א"כ ממילא ליכא שום חשש עבדות. וצ"ל משום חשש ממזר או נתין דלענין יוחסין חיישנן שמא אינו בנו והוא ממזר או נתין ונהי דלענין עבדות ליכא חשש דאפילו אם בא עליה עבד הולד כשר מ"מ יש חשש ממזרות ונתינות נמצא מוכרח רש"י לפרש דרבי חייש לממזרות ונתינות. ודוק:

ונראה עוד הא דלא מתרצי התוס' דהא דאמר רבי נאמן להאכילו בתרומה היינו דוקא להאכילו אבל לחלוק לו בגורן לא מהימן והכא מיירי לחלוק לו בגורן היינו משום קושיות הריטב"א שהקשה בקידושין שם דמשמע בכתובות דף כ"ה ע"ב גבי ההוא דאתא לקמיה דריש לקיש וכו'. שקרא ראשון בבית הכנסת אמר ליה ראיתיו שחולק בבית הגרנות וכו'. משמע דס"ל מעלין מתרומה ליוחסין וס"ל להתוס' דע"כ מיירי הכא להאכילו לבד ולא לענין חלוקה ושפיר הקשו מדרבי. אך לפמ"ש לעיל דאין ראיה דר"ל החזיקו מחלוקת גורן ליוחסין דאיכא למימר שהחזיקו רק לתרומה א"כ לא מוכח מהתם מידי. ואיכא למימר דהתם בכרוכין מיירי לענין חלוקת גורן. וק"ל:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

שולי הגליון