תולדות יצחק/דברים/לד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תולדות יצחק דברים לד

ה

וימת שם משה עבד ה' לא קראו עבד ה' בכל ה' חומשי תורה עד שמת ובחייו קראו איש האלהים וזה למעלתו ולהשגתו כי העבד רגיל אצל אדוניו ונכנס עמו בחדרי חדרים ומשמש לפניו תמיד ואמרו גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם ולכן בירך את ישראל סמוך למיתתו שהוא יותר זך וחכמתו זכה והיה כמלאך נבדל מחומר וכן יעקב ברכם סמוך למיתתו. וא"ת אליהו לא מת ומשה שהיה ביותר מדרגה מת. התשובה משה חטא ואליהו לא חטא ויש לשאול מי כתב וימת שם משה ובמסכת בתרא פ"ק ח' פסוקים יהושע כתבן אפשר משה חי וכתב וימת שם משה דברי ר' יהודה א"ל ר' שמעון איפשר ס"ת חסר אות אחת וכתיב לקוח את ספר התורה אלא ע"כ א"ל הקב"ה ומשה כותב ומכאן ואילך הקב"ה אומר ומשה כותב בדמע ולכך אמרו התם שיחיד קורא אותם וי"מ שקורא אותם שלא בעשרה הואיל ואישתנו אישתנו במעלתן והשינוי הוא שכתבן יהושע ואף למ"ד שכתבן משה אישתנו שכתבן בדמע פירוש שכל כך היה מוריד דמעות שהיה מטבל בהם הקולמוס וי"מ כל התורה הקב"ה אומר ומשה אומר וכותב כלומר שהיה חוזר הדברים בשמחה גדולה ואלו הח' פסוקים הקב"ה אומר ומשה כותב בדמע שלא היה חוזר אותן מרוב בכיה ולא שכתבן בשהיה מטבל הקולמוס בדמעותיו וזה השינוי שלא חזר אותם ולזה יחיד קורא אותם שלא בי' מה שאין כן בשאר התורה שאין קורין אלא בי' וי"מ שאין מפסיקין בהם אלא שקורא אותם אחד וי"מ יחיד קורא אותם לא יותר שהמסיים מתחיל מן וימת משה ולא למעלה שלא יערבם עם הפסוקים שלמעלה מהם וי"מ ביחיד בלא עזר החזן שכל התורה הקב"ה אומר ומשה אומר וכותב והיו שניהם אומרים כל כתוב וכתוב וכן העולה לקרות החזן מחזן עליו וכמו שנוהגין בקושטנטינ"א שהחזן אומר הפסוק וחוזר הקורא וקורא אותו אבל אלו הח' פסוקים הקב"ה אמרן לבדו ומשה לא חזר מרוב דמעותיו ולכן קורא אותם המסיים לבדו בלא עזר החזן וכן נוהגין בפרובינצ"א:

ו

ויקבור אותו בגי הקב"ה קברו פי' שנפתח לו הארץ דרך נס ונכנס שם ומת ונסתמה ר' ישמעאל אומר הוא קבר את עצמו וכן ביום מלאת נזרו יביא אותו הוא יביא את עצמו פירוש שנכנס במערה:

ז

לא כהתה עינו ולא נס ליחה לחותו שהזקן גובר עליו היובש וזה גם אחר שמת וז"ש במותו לא כהתה עינו:

ח

ויבכו בני ישראל את משה הזכרים אבל באהרן נאמר כל בית ישראל זכרים ונקבות לפי שהיה אוהב שלום ורודף שלום ומשים שלום בין איש לחבירו ובין איש לאשתו ויתכן שמה שעשו יותר כבוד לאהרן מפני כבודו של משה שהיה חי אבל כשמת אהרן לא נשאר לו אח:

י

ולא קם נביא עוד בישראל כמשה בג' מקומות הודיענו התורה מעלתו של משה על שאר הנביאים בפרשת וארא הודיענו מעלתו על האבות הקודמים אליו ובפרשת בהעלותך הודיע מעלתו על נביאי דורו ובכאן על כל הנביאים העתידים:

יב

ולכל היד החזקה זו קריעת ים סוף שנאמר בו וירא ישראל את היד הגדולה:

ולכל המורא הגדול זו מתן תורה שנאמר בה ובעבור תהיה יראתו על פניכם. ובספרי היד החזקה זו מכת בכורות שנאמר כי ביד חזקה ישלחם ולכל המורא הגדול זו קריעת ים סוף. ובמדרש כששיבר הלוחות תפסו בידיו אהרן ויהושע שלא ישברם ונתחזקה בהם ידיו ושיברם ואמר הקב"ה תבורך יד חזקה כזה הדא הוא דכתיב ולכל היד החזקה:
יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם. גדול ה' ומהולל מאד ולגדולתו אין חקר. ברוך נותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה:
אמר המחבר איפשר שיש טעיות בזה הספר שטעה הסופר. והחכם המעיין יתקן וידינני לכף זכות כי לא מלבי. ויזכה לפני הקב"ה. ולא היה לי פנאי לעיין ולפשפש בזה כי היה דרכי נחוץ לילך לארץ ישראל אם יגזור השם בחיים:

סליק ספר דברים

אמר המחבר במקצת עניינים כתבתי בזה החיבור כשהיה בעיני ענין מחודש ונאה "וזה ענין חשוב" וזה אינו לגאוה חלילה אלא שכוונתי שחכמים ומשכילים וכל יודע ספר יעיינו בזה החיבור בשבתות פירוש הפרשה לזכותם ולזכות את נפשי ולפי שספרים רבים וחבורים לחכמים ולמשכילים ולבעלי בתים יקרים אולי ישכחו ולא יעיינו בזה החבור כשידעו שאומר "וזה ענין חשוב" ברצון או בהכרח ירצו לעיין מה הוא הענין החשוב הזה ונמצאתי בזה זוכה ומזכה את הרבים. וגם לזאת הסבה קצרתי בפירוש קצת הפרשיות שכל מאריך טרחא וכל לוקח ספר בידו ורואה שמאריך בעניינים מאד עוזב אותו ואין רואה תכליתו וכשהענין קצר הוא המתחיל הוא המסיים וכל שכן בזה הדור שצריך להיות מקצר ועולה:
ויצא יצחק לשוח בשדה תורת אלהינו כאיש מלחמות יעיר גבורתו. בפשט ודרש נדרש למבקשו ידרוש יחרוש בחכמה בתבונה ידיו על העליונה. חלק לו בבינה. מלא על כל גדותיו ספירים מאירים מגבעות המורים מראש צורים אבני קודש מפותחים פתוחי חותם. אשרי אנוש ישא חשב אפודתם. מאירים כאורים ותומים יחדו יהיו תמים. מלשונו יטפו לשמים. תרשיש שהם וישפה וברקת וזהב. הב הב יאמר הרואה אותו בעודו בכפו יבלע קדש דבריו ומאמריו. ומטמוני מסתריו. הן הן גבורותיו ונוראותיו אלה תולדות יצחק אשר זרע לזרע ברך השם אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה. אשר באמתחת תבונתו ימצא ידע עשות נכוחה. ולא יירא מאבחה. בעיון תורתנו הקדושה עם היות אשר טלטלו הזמן טלטלה גבר. ידעוני וחבר חבר. בשצף קצף הזמן עם עם לא אלמן אשר רד ונטרד ושדד מספרד יחד אוספו אספה אסיר וישב יצחק. בגרר על דגן ותירוש התורה יתגורר נתעורר לחבר אהל פשטיו להיות משכן תבונתו אחד. נפת תטופנה שפתותיו דבש וחלב תחת לשונו. המחזיק בידו. תרב גדולתו ומאדו. באשר שם אל מדבר נאות קינ ובר פניו ושאב מים בששון ממעייני הישועה ויצחק בא מבא באר לחי הוא הבאר אשר ביאר באר חפרוה שרים כרוה נדיבי עם וממדבר מתנה בחלקת מחוקק ספון סדרו וערכו נחת שלחנו מלא דשן וארוחתו ארוחת תמיד נתנה לו מאת המלך האוכל לחם התורה לפניו תמיד ליום אחרון יצחק:

נאום הצעיר במושכי שבט ועט ברזל ועופרת שלמה בן לאדני החכם השלם ה"ר מזל טוב זלה"ה

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.