תורת נתנאל/ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

תורת נתנאל ב

תשובת הגאון מהור"ר איצק שפירא אב"ד דמדינות פיהם

שלמא רבה לגברא רבה, דחיל ופרישא, וחרבו שלופה ונטושה, בפילפול חריפתא, בתורה לנו משה מורשה, אב"ד ור"מ, נר ישראל עמוד ימיני פטיש החזק, ה"ה הרב המופלא מהור"ר נתנאל נר"ו.

הנה ראיתי במ"ש מעכ"ת בתקנת דאשה גלמודה זה שנתיים שנולד בה שבר ויצאו מעיה ושופעת תמיד מאז, ורצונו לחוות דעתי בזה. ובאשר טרידנא מאד, אך למלאות רצונו אציע דברי בקצרה מה דנלע"ד, וזהו, מ"ש מעכ"ת להשוות דברי התוס' והפוסקים עם דברי הרשב"א דהם מיירי שאין המכה במקור עצמו הוא דוחק גדול מסתימת דבריהן דה"ל לפרש חידוש גדול כזה דצריכא רבה כמו הרשב"א שהוכרח להמציא טעם חדש דהיינו חשש תקנות עגונות. איברא דאפשר לדקדק לכאורה מלשון התוס' שכתבו באינה מרגשת טמאה לכ"ע אם הוא זמן ווסתה כנ"ל, ומשמע אם אינו וודאי זמן הוסת כגון שאין ווסתה קבוע תלינן תמיד במכה למ"ד ווסתות דרבנן אפילו אינה מרגשת (ומטעם דכל יום ויום הוי ספק ספיקא גם משום דספק ווסת אינו מוציאו מידי ודאי, דמכתה ודאי מוציא דם, ודם וסתה בכל יום הוא רק ספק, ודומה לאשה שאין לה ווסת דס"ל לשמואל דכל לבעלה ל"צ בדיקה אפילו לכתחלה, אע"ג דס"ל וסתות דאורייתא וע"כ משום דמוקמינן לה בחזקת טהורה כל יומא, וחזקה זו מוציאה מידי ספק ווסתה, וכ"ש ודאי מכה שמוציאה מידי ספק וסתה למ"ד דרבנן). אך מדסיימו דאל"כ לא תטמא לעולם והרי הוי לה וסת קודם לכן משמע אפילו ה"ל וסת שאינו קבוע שייך הוכחה זו, דמאחר שכבר היה לה וסת קודם שנולדה בה מכה הרי היא בחזקתה שיש לה דמים השייך לוסתה. גם בלא"ה אין מקום לדקדק זה בלשון התוס', די"ל כיון דשלא בזמן וסתה טהורה אפילו אינה מרגשת, לכך נקטו בלישנא אם הוא זמן וסתה.

ומה שצידד מעכ"ת ולצרף ספיקא דשמא פסקה וסתה לגמרי משום שאינה מרגשת כאב בדדיה כמקודם, לבי מהסס בזה דאולי ע"י אסיפת דם וסתה טרם צאתו גרמו כאב הדדים, שורידי דם המקור משותפים עם ורידי הדדים ויניקה א' להם, וכמו שלפעמים גרמו צמרמורות ושאר וסת הגוף, ועתה בזו שאין דמיה נעצרים ופתחה פתוח תמיד גם דמי המקור קלים לצאת חוצה ולכך אין גורמים לה כאב הדדים, ואף שהיא בת מ"ז שנה אין דרך רוב הנשים להיות פוסקים ראייתם לפחות מן נ"ה או ס' שנה, ורובא דרובא מקפידים אם אחרים קורין לה אימא קודם הזמן ההוא, דבת שיתין כבת שית לקל טבלא רהטא (מועד קטן ט ע"ב), ומעולם לא יצאת זו מחזקת בעלת וסת.

אמנם הנראה להמציא לה תרופה שלא תתעגן כל ימיה שבאיזה יום ששופעת הרבה יותר משאר הימים תתחיל למנות ימי הנדה כמנין הימים שהיתה רגילות לראות בשהיה לה וסת לערך ה' או ו' או ז' ימים, ואח"כ תספור ז' ימים אחרים במקום ימי לבונה ואח"כ תוכל לטבול לבעלה, וכן תנהוג מאז והלאה כל חדש וחדש לעונה בינונית ומטבילתה עד זמן עונה בינונית כל הדמים שתראה תולה במכתה מספק ספיקא, ובזה אזדא טענתם של התוס' וגם טענות הרשב"א, וכה"ג קיימא לן (נדה ד ע"א) לענין שאר איסורים דאמרינן בדרבנן שאני אומר כו'. ואע"ג דהתם בענין דוקא דאיתרע ממילא ולא שיכוון לכתחלה לגרום שיוכל אח"כ לומר שאני אומר, מ"מ בנדון דידן נראה דאפילו לכתחילה מותר מטעמי' דהרשב"א דחשו הרבה לתקנות עיגון. ואם אח"כ בשום פעם תחזור ותרגיש בסימן כאב הדדים תחוש לה וגם לעונה בינונית הנ"ל עד שתרגיש ג"פ בכאב הדדים דאז תו אינה צריכה לחוש לעונה בינונית הנ"ל.

ומה שהוקשה למעכ"ת מסוגיא דפרק המפלת ומהרא"ש שם שכתב וכן עשה מעשה ר' שמשון באשה שנעקר מקור שלה וכמין חתיכות בשר היה נופל לה בבית החיצון וטיהר אותה לבעלה כיון שאין דרך נשים לראות כך, עכ"ל, ולדעת הרשב"א קשה דהא בלאו הכי טהורה דהא נעקר המקור שלה נמצא שיש מכה במקור, והאריך בפלפולו. ולא ידענא קושיא דהוצרך לטעם זה, דאז אפילו לא ראתה אלא ביום וסתה ולא בין וסת לוסת נמי טהורה, דאין דרך נשים לראות כך, אבל לטעמא דהרשב"א היא טמאה דהא לא תתעגן כלל.

ודי בזה בעת טרדתי לחכם אשר יחכם עוד לברר האוכל.

כ"ד איש אוהב תורתו וד"ש, משה יצחק שפירא המצ"פ ע"מ פיהם יע"א.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.