תורת נתנאל/א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

· הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

תורת נתנאל א

בענין אשה שיש לה שבר סמוך למקורה ואינה יכולה להטהר לבעלה

אשה אחת צעקה אלי בקול בכייה ומייללת שזה שנתיים שיושבת גלמודה, על דבר שיש לה שבר בגופה סמוך למקורה, ופעם יצאו בני מעיים שלה עד שראתה המכה, ועל ידי כך שופעת דם וכל פעם שנוגעת במכתה מוצאה דם הרבה, ולפעמים נופלת ממנה כמו חתיכת דם ולאחר שמשפשף בידים נשאר רק כמו חוטין דקים, ואין יום שתוכל למנות לשבעה נקיים אפילו חצי יום, ואף ראתה דם מחמת תשמיש כמה פעמים ומעולם לא אירע לה המקרה בלתי טהור כזה, כי אם אחר שנולדה בה מכתה. והרופאים עשו לה כמה רפואות לטהר אם שלה והמה רופאי אליל, ואומרים שדם זה אי אפשר להיות ממקורה כי אי אפשר לחיות ואין זה אלא דם מכתה. אך האשה תמימה וישרה ויראה לנפשה שמא דם נדה הוא אם לא כולה שמא מקצתה, על כן גמולה מבעלה זה שנתיים. ושאלתי אותה אם מרגשת פעם אחת בשעת ראיה שנפתח מקורה, והשיבה בשום פעם אינה מרגשת אך הדם שופעת מגופה ואינה יודעת מאיזה מקום, והיא בת מ"ז או מ"ח ולא היה לה ווסת קבוע מקודם אך ווסת הגוף שאומרת כל פעם סמוך לווסת היה לה כאב דדים וזמן הזה אינה מרגשת כלל מכאב דדים, וזה להתאמת שפסקה מלראות דם נדה, וכל מה שהיא רואה אינו כי אם דם מכתה. על כל הדברים האלה באה נפשה בשאלתה אולי יש תקוה למצוא מרגוע לטהר אשה זו לבעלה, ושלא לבלות ימיה בכעס ומכאובים.

תשובה.

וודאי אם אשה זו היא מרגשת פעם אחת שנפתח מקורה וראתה דם, יש למצוא היתר מאותה שעה לעונה בינונית ובנתיים טהורה. אמנם היא אומרת שאינה מרגשת בשום פנים שתדע וודאי שדם נדה הוא ע"כ מאיזה שעה או מאיזה יום אנו נאמר שתתחיל העונה בינונית.

או אם ידעינן שאשה זו וודאי פסקה מלראות, ומכתה מוצאה דם זה גם כן אין צריך לפנים דוודאי מותרת ולא צריכה לחשש על עונה בינונית, דבכהאי גוונא ליכא למימר דאם לא כן לא תטמא לעולם.

איברא בנדון דידן דיש לנו ספק אם פסקה אם לא צריך לימוד, מכל מקום נראה לי להתיר אשה זו לבעלה דהא קי"ל במסכת נדה דף ט"ז (ע"א) דווסתות מדרבנן כמו שפסקו תוס' שם ד"ה ורב נחמן וכן פסק הרא"ש ריש מסכת נדה בשם שאלתות ור"ח, ולהך מאן דאמר תני בהדיא (שם) הרואה דם מחמת מכה אפילו בתוך ימי נדתה טהורה היינו שעת עונתה או שעת ווסת טהורה ותלינן במכה שבאותו מקום, כך פירש"י. איברא התוס' כתבו נראה דווקא במרגשת שבא דם זה מן המכה ואפילו הכי אם זמן ווסת הוא אי ווסת דאורייתא חיישינן שמא מן המקור בא הדם, אבל אם אינה מרגשת יציאת דם מן המכה טמאה לכ"ע אם היא זמן ווסתה, דאי לאו הכי וכי לעולם לא תהא נדה, והלא קודם מכה הוי לה ווסתה, ע"כ, וכ"פ בסי' קפ"ז סעיף ה'. מכל מקום בשעת ווסתה או מל' יום לל' יום אינה תולה במכתה דאל"כ לא תטמא לעולם, ופי' הש"ך אע"פ שיודעת שמכתה מוציאה דם, אלא שהרשב"א מקיל והוי יחיד לגבי הנך פוסקים (עכ"ד הש"ך). אמנם בנדון דידן יש לנו לומר שמא פסקה ואין אנו מוכרחין לטמא אותה, כיון שהגיעה כבר לזמן שראויה לקרות אימא בפניה מזקנתה ואינה חוששת (נדה ט ע"ב), ויש לנו לומר שפוסקת מלראות ויש ראיה דהא אינה מרגשת כאב בדדיה שהיה לה מקודם ווסת הגוף.

ועוד יש היתר מטעם ספק ספיקא, ספק מן הצדדים ספק מן המכה, וס"ס זה הוזכר בשו"ת פני יהושע (יו"ד ח"א) סי' א' וסי' ו', ומלבד ספק זה בנדון דידן עוד ס"ס ספק שמא פסקה מלראות, ואת"ל שלא פסקה שמא דם מכה הוא. וליכא למימר דשם ס"ס חדא ספק היא, דהא בכל פעם צריך אתה לומר דדם מכה הוא, אמנם כיון דהספק הראשון מתיר טפי לאו שם אחד הוא, דהא אם נאמר דפסקה לראות לא צריכנא לחשש לעונה בינונית ולא (לשם) [לשעת] ווסתה ואם הי' ידענו דלא פסקה דאע"ג דנוכל לומר דם מכה הוא מ"מ צריכה לחוש לווסתה או לעונה בינונית, וכמ"ש הש"ך בדיני ס"ס סי' י"ב בשם שו"ת תרומת הדשן ע"ש. וא"ת דכה"ג לא הוי ס"ס דהא אינו תוכל להפכו י"ל דהא לכתחילה אתה צריך לדון אם יש איסור כלל שמא פסקה לראות, וכמו שהאריך בזה הש"ך בסימן ט"ו בכמה ראיות.

ועוד נ"ל להתיר מטעם שכתב הרשב"א לפי שהאשה בחזקת טהרה עומדת אפי' הגיע שעת ווסת, דווסת דרבנן ומספק אל תאסרנה לעולם, והביא ראיה דתלינן להקל, שאני אומר דם זה מן המכה, וא"ת והלא בנשים דעלמא חיישינן לעונת הוסת, י"ל דהתם דאיכא למיקם עלה דמילתא אבל הכא ליכא למיקם עלה דמילתא ואין דנין אפשר מאי אפשר, שא"כ אף אתה אוסרה על בעלה לעולם, עכ"ל. אע"ג דיש סברא להיפך א"כ לא תטמאה לעולם, י"ל הכי עדיפא לומר סברא להתיר כדי שלא תתעגן על בעלה כי הרבה חשו על תקנות בנות ישראל.

ואיירי הרשב"א כגון שהיתה לה מכה במקור, שא"א למיקם עלה דמילתא, ובכה"ג אני אומר שהתוס' נמי מודה להרשב"א דמותרת לבעלה כיון דאין לה ווסת, דא"א למיקם עלה דמילתא, ומספק אי אתה אוסרה על בעלה לעולם.

ומה שכתבו תוס' דאם אינה מרגשת יציאת דם מן המכה טמאה לכ"ע אם הוא זמן ווסת, נ"ל שלא כתבו כן אלא לדעת המקשן דאכתי לא אסיק אדעתיה שיש לה מכה במקור אך במקום אחר, ובכה"ג אי אתה יכול לומר א"כ אוסרתה לעולם דליכא למיקם עלה דמילתא, דהא בכה"ג אית למיקם עלה דמילתא אם מרגשת שדם בא ממכה, אבל בשאינה מרגשת שדם בא מן המכה אסורה לכ"ע מכח הך סברא אלימתא וכי לעולם לא תהא נדה, אבל בתר דמסיק במקור טמא קמפלגי ומוקי פלוגתייהו בשיש לה מכה במקור, התוס' נמי סובר כסברת הרשב"א. ובית יוסף גם הש"ך עשו מחלוקת בין הפוסקים, ואני אומר דלא פליגי, מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, וק"ל.

גם מה שכתב הש"ך בסי' הנ"ל ס"ק כ"ו וז"ל ובית יוסף ודרכי משה והגהת דרישה כתבו דהרמב"ם והרשב"א חולקים, וזה אינו אע"ג דהרשב"א חולק ומתיר כו' מ"מ הרמב"ם לא העתיק אלא הש"ס בפרק כל היד, וכמו שפירשו התוס' והפוסקים הש"ס במרגשת שעתה בא דם זה מן המכה, כך יש לפרש דברי הרמב"ם, אלא דרשב"א חולק בביאור, ויחיד הוא נגד כל הני פוסקים, עכ"ל. כל דבריו בזה אינו, וסכין מהירות פולטתו, כי זה הלשון הרמב"ם בפ"ח מהלכות אסורי ביאה (הלכה י"ד), וכן אשה שראתה דם מחמת מכה שיש לה במקור כו' היא טהורה והדם טהור (ע"כ). והאיך תוכל לומר דאיירי במרגשת שעתה בא דם זה ממכה הלא מכתה במקור שלה וא"א להרגיש אם דם מכתה הוא או דם מקורה. תו מה שמסיק שהרשב"א יחיד נגד כל הפוסקים, ולפי מה שכתבתי לעיל כל הפוסקים מודים להרשב"א ורמב"ם כשיש מכה במקורה דהיא טהורה, ודו"ק.

א"כ לפי דרכינו בנדון דידן אם אתה תחזיקה לטמאה א"כ אתה אוסרה על בעלה לעולם, דהיא אינה מרגשת בשום פעם שיוצא דם ממקורה. א"כ אי אפשר למיקם עלה דמילתא, ואשה זו בחזקת טהורה עומדת אפי' הגיע שעת ווסתה דווסת דרבנן ומספק אל תאסרנה לעולם כסברת הרשב"א, ולפי [מה] שהצעתי כל הפוסקים שווים בדין זה.

וראיתי בטור יורה דעה סי' קפ"ח בבית יוסף, וז"ל, דאע"ג דתלינן במכה ה"מ במכה שבצדדים אבל הכא שהמכה היתה במקור עצמו איכא למימר דמטמא לה, עכ"ל. אזיל לשיטתו, וכבר השיגו רמ"א בדרכי משה שם דאפילו ראתה דם כל זמן שהחתיכות בבית החיצון טהורה דתלינן הדם בחתיכה זו הואיל וידעינן וודאי שנעקר מקורה ומחמת מכה הוא, עכ"ל, ש"מ דס"ל דתלינן במכה אם היתה במקור.

אבל אי קשיא הא קשיא לה מהך דסוגיא פרק המפלת (נדה דף כ"ב), הרואה דם בשפופרת, ובהרא"ש שם סוף סימן ב' וכן עשה מעשה רבינו שמשון באשה שנעקר מקור שלה, וכמין חתיכות בשר היה נופל לה בבית החיצון וטיהר אותה לבעלה כיון שאין דרך נשים לראות כך, עכ"ל. לפי דבריו קשה מאי אריא משום דאין דרך נשים לראות כך תיפוק ליה בלא"ה טהור דהא נעקר מקור שלה נמצא יש מכה במקור וכבר בררנו דכ"ע ס"ל דאם יש מכה במקור טהורה היא, וי"ל ה"מ כשידעינן דמכתה מוציאה דם כמו בנ"ד, משא"כ בעובדא דרבינו שמשון עם היות שיש מכה במקור, אבל לא ידעינן שמכתה מוציאה דם, מש"ה הוצרך לטהרה מטעם דאין דרך נשים לראות כך.

והילך לשון רמ"א בדרכי משה, מה שכתב בית יוסף דאם המכה במקור עצמו איכא למימר דמטמאה כו', יש לתמוה דהא נתבאר לעיל סי' קפ"ז דאף אם המכה במקור תלינן בה כשידוע שהמכה מוציאה דם, וא"כ למה לא נתלה ג"כ הדם בחתיכות כפשט משמעות דברי הטור ורבינו ירוחם, ואע"ג דקאמר בגמרא ריש פרק המפלת חתיכה אם יש עמה דם טמאה ואם לאו טהורה כו', נראה דשאני זו שהיה ידוע שנעקר מקורה [ואותן חתיכות היו מן עקירת המקור ולכן היתה] טהורה בכל ענין מאחר שאין דרך ראיה בכך, עכ"ל. ביאור דבריו, מה שהוצרך תרתי טעמים לטהרה, חדא דתלינן במכה, ואידך טעמא דאין דרכה של אשה, דבחדא מנייהו לא סגי, דאי מטעם ראשון לחוד הוי טמאה דהא אין מכתה מוציאה דם, ואי מטעם ב' הא ניחא בחתיכות אבל אם ראתה דם ממש הוי מטמאינן לה דהא דרכה של אשה לראות בכך, אמנם מהך דאין דרכה של אשה לראות בכך חתיכות חתיכות ומסיבה זו נתוודע לנו שיש לה מכה במקור וזה גרמא, ולאחר שנתוודע לנו שיש לה מכה במקור, עם היות שראתה דם ממש כדם נדתה מ"מ טהורה היא דתלינן במכתה כיון דמוציאה דם והיינו דם שבחתיכות, וק"ל.

והנה בשו"ת פני יהושע סי' ו' על שאלה אשה שיש לה שבר בגופה ומכח זה ראתה דם, וטיהרה שאין דרכה של אשה לראות כך, ואפילו דם נדה טהורה היא, ע"ד שפי' שם פי' רבינו שמשון ע"ש באריכות. ובנדון דידן ליכא נפקותא בין לפירוש הרמ"א ובין לפירושו בין כך ובין כך האשה טהורה, ומה שסתר שם פי' הרמ"א וחתר לפרש פי' ר"ש על פי דרכו הוצרך באותו ענין שיש לה מכה בבני מעיה, וכתב שם שע"פ דעת הרופאים אין דם בא מבני מעים א"כ לפי' רמ"א היתה טמאה דאין במה לתלות, אבל לפירושו אם שידעינן דדם נדה הוא מכל מקום טהורה היא דאין דרכה של אשה לראות כך.

ואני אומר מאן חכים למשרי כה"ג כי יש לנו לקיים פי' הב"י או פי' רמ"א כי מה שהקשה עליהם דמשמעות הרא"ש והטור דהך עובדא דר"ש תלוי בפירושו ולדבריהם אין ענינו כלל לפי' ר"ש דאפילו לפי' רש"י טהור כיון שהטעם דאמרינן דתלינן שהדם בא מחתיכות, וכיון שבשעה שנעקר לא היה דם אלא בחתיכה טהור, זה גם כן לפירש"י דתלינן בחתיכות ואין זה דם נדה אלא דם חתיכה כיון שמהחתיכות בא שלא היה דם אלא בחתיכה, שהרי גם לדברי רש"י אפילו החתיכה מלאה דם בבקעים טהורה דאמרינן דם חתיכה הוא ולא דם נדה וכמו כן לפי' רמ"א רש"י נמי מודה דתלינן במכה ואמרינן דם נדה הוא והיאך תלוי עובדא דר' שמשון בפירושו ומסיים דלית נגר בר נגר דיפריקינהו. ואני אלמד בו שיהיו דברי חכמים קיימים דאיירי הך עובדא דר"ש שהחתיכות פלי פלוי ויש בהם דם, והנה מכח כל הני קושיות שהקשה הרא"ש על פירש"י ולולי פי' ר"ש יהי' מוכרחין לפרש סוגיא ע"פ פירוש התוספ' דף כ"ב ד"ה כי פליגי, ולפי' תוס' בפלי פלוי גם רבנן מטמאין וא"כ תו ליכא למימר דתלינן שהדם בא מן החתיכות, דאף אם בא מן החתיכות טמאה, דבא מן הדם שבתוך פילוי חתיכות בשר, דהא מבשר אי אפשר לנבוע הדם כ"א מאותו דם שבסדקין נובע, מש"ה נאיד ר"ש מפי' תוס', וכמו שהקשה מהרש"א על פי' תוס' ומפרש ר"ש הסוגיא באופן אחר ובפלי פלוי מטהרינן רבנן, ועל פי זה סומך ר"ש ועבד עובדא וטיהר אותה לבעלה, וזה נכון. ודוגמא לזה מצאתי במהרש"א בברכות דף כ"ו בתוספות ד"ה טעה.

והנה למסקנא מכל הלין טעמים שהצעתי להתיר אשה זו לבעלה ותלך לדרוש את ה', ואחר הסכמת בעלי הוראה, הנני נגרר אחריהם ליטול שיבא מכשורא והשם יאיר עינינו בתורה הישרה.

נתנאל אשכנזי ווייל מפראג

הג"ה. שאלה שלא כענין ראיתי שם בשו"ת פני יהושע חלק יורה דעה סימן ג', וסמך הוראתו על סברא זו דלאו דלפני עור אפילו בז' מצות שלהן אינו אלא מדרבנן בזמן הזה לאחר מתן תורה שויתר להן הז' מצות, ע"ש. ותמה אני על הגאון שנהירין ליה כל התלמוד ונעלם ממנו הסוגיא במקומו בבבא קמא דף ל"ח (ע"א) דפריך התלמודא איתגורי איתגור ומשני שאין מקבלין שכר כמצווה ועושה אם מקיימין אבל אם עברו נענשין עליהן, וצ"ע.

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.