שערי ישר/ד/יב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שערי ישר ד יב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הפמ"ג בסי' ק"י סקי"ד נסתפק בדין קבוע שלש חקירות, אם מהני בקבוע ספק ספיקא להתיר, ואם מהני חזקה ואם מהני קרוב, כיון דרובא לא מהני אפשר ס"ס שהוא כעין רובא לא וכן חזקה וקרוב דגריעי מרוב, וכיון דרובא לא מהני כ"כ חזקה וקרוב לא מהני, או אפשר כיון דקבוע חדוש הוא היא דגלי גלי ותו לא, ונבאר ענין זה בכלל ובפרט, והנה בכלל החקירות האלו בנוים על יסוד, דבקבוע "לא מהני" רוב ומשו"ה יש מקום לומר דגם ס"ס וחזקה וקורבא דגריעי לא יועילו, אבל באמת הנה נתבאר לפנינו בפרקים הקודמים בראיות דאינו כן דגם בקבוע מהני רובא דאיתא קמן אם יהי' רוב המקרים, ומכש"כ רובא דליתא קמן דודאי מהני בכל גונא, ולפי"ז נפל כל יסוד הספק שגרם להגאון בעל פמ"ג לשלש החקירות כולם, ובכ"ז נבאר כל חקירה בפ"ע למען יתבררו הדברים כהוגן:

והנה בהחקירה הא' כתב הפמ"ג וז"ל כיון דקבוע חדוש הוא דחדית לן רחמנא, דבעלמא אזלינן בתר רובא דליתא קמן וכאן אפי' ברובא דאיתא קמן לא אזלינן, א"כ כש"כ דלא ליהני ס"ס בקבוע דלא עדיף מרובא ואפשר דגרע וכו', א"ד אין לך בו אלא חדושו אבל ס"ס מהני, המשל בזה ט' חנויות מוכרות בשר שחוטה וא' ספק נבילה או ספק עריפה ולקח וא"י מהו. עכ"ל הצריך לנו. והנה מוכח מדברי' דקבוע גם רובא דליתא קמן לא מהני, דהרי אומר דכאן אפי' ברובא דאיתא קמן לא אזלינן ומשום זה מסתפק שלא יהני ס"ס, והוא דבר תימה שאי אפשר להאמר, דלפי"ד בהמה שהיא קבועה לא יהני לה הרוב של רוב בהמות כשרות הן, וכן כל כה"ג אשה שהיא קבועה לא יהני לה רוב שאינה איילונית, והנה בשטמ"ק כתובות ד' ט"ו כתב וז"ל והקשו התוס' הא דקיי"ל רוב מצוים אצל שחיטה מומחים הם ליהוי ההוא רוב מע"מ, שהרי כשמביאים הבהמה בביתו של שוחט הוא קבוע, ולאו קושיא היא דההוא רוב חזקה ורגלים הוא בגוף הבהמה שלפניו דאמרינן מסתמא לא שחט אדם בהמה זו אא"כ הי' בקי, אבל הכא מי איכא למיתא לי' בתורת סתמא ולומר מסתמא לא בעל אדם אשה זו אא"כ הי' כשר עכ"ל. והכונה בזה דלכאורה הי' מקום לומר דרוב מצוים אצל שחיטה הוא רובא דאיתא קמן, דיש שוחטים שהם שוחטים אעפ"י שאינם מומחים ואנו מבררים על השוחט בהמה זו שהוא מן רוב השוחטים דאיתא קמן, ועל זה יש לדון מחמת דין קבוע שהוא כמע"מ, וע"ז תירץ דענין זה הוא רובא דליתא קמן שהוא כעין חזקה ורגלים לדבר עפ"י דרכי הטבע, ואיכא הוכחה על הבהמה שלפנינו שנשחטה כהוגן והוא דבר ברור ופשוט, דברובא דליתא קמן לא שייך לדון דין קבוע, והוא מטעם שכתבנו, דמאי דחדית לן רחמנא בדין קבוע, הוא רק שיהי' המספר כמע"מ, וברובא דליתא קמן שהוא כחזקה ורגלים לדבר על הענין לא שייך לחלק בין קבוע או לא, ולפי"ז הנה לענין ספק ספיקא אין מקום לדון ענין קבוע, דהרי כפי המשל שצייר אנו דנים על החתיכה מה היא, ואנו מכריעים עפ"י דין ספק ספיקא שחתיכה זו היא בשר שחוטה שהוא בגדר רוב המקרים ורוב המקרים מהני גם בקבוע:

עוד אני תמה על דברי' דהרי אם עכ"פ הספק הא' מאיזה חנות הוא ספק שקול דהרי זה מפורש שהוא כמע"מ והספק השני שמא גם בחנות ההיא הי' בשר שחוטה ועל ענין זה ודאי לא שייך קבוע ואיך נאמר דאין כאן ספק ספיקא, דעכ"פ הספק השני מוסיף על הספק הא' ולמה לא יתחשב בזה כעין רובא, כיון דדין קבוע מגרע רק דין רוב ולא דין ספק, והוי הספק הא' ספק שקול, והספק השני שהוא ספק שחוטה אינו ענין כלל לקבוע והוא ספק שני ואיכא רוב להיתר, מכל זה נלענ"ד שאין כאן מקום לשום חקירה, והס"ס הזה הוא ככל דין ס"ס דעלמא ושרי בלי פקפוק, והרי המחבר בסעי' ד' היכא דלקח מקבוע ואח"כ נתוסף עוד ספק התיר משום ס"ס, והרמ"א חולק מטעם אחר יעו"ש:

ולענין החקירה הב' כתב כיון דגלי קרא דלא ניזול בתר רובא כש"כ בתר חזקה דרובא וחזקה רובא עדיף, א"ד היכא דגלי גלי, והנה בנדה ד' י"ח ע"א וכתובות ד' ט"ו ע"א ט' צפרדעים ושרץ א' או להיפך ברה"י ספיקו טמא וברה"ר ספיקו טהור והיינו טעמא אוקי גברא אחזקה, ומיהו זה טעות דברה"ר הילכתא הוא אף דליכא חזקה, עי' חולין ד' ט' ע"ב תוס' ד"ה התם, ואדרבה מהא דמוכח במס' כתובות דאף לקולא קבוע כמע"מ מט' שרצים וצפרדע א' ברה"ר טהור דילמא התם דאיכא חזקת גברא הוא דאמרינן בקבוע דרובא וחזקה כהדדי נינהו ומנלן היכא דליכא חזקה, והנה ממ"ש המחבר סעי' ד' בלקח מן הקבוע ונתערבה הוי ס"ס אף שהספק הא' יש לו חזקה לאיסורא דבהמה בחיי' בחזקת שאינה זבוחה ועכשיו מסופקים על בשר זה אם מכשרה או מנבילה נעמידנה על חזקה והוי ודאי, עי' ש"ך אות ס"ד, דאפשר הרשב"א מודה בחזקה גמורה דלא הוי ס"ס, ולכאורה מוכח דקבוע כיון דחדית רחמנא דלא מהני רובא ה"ה חזקה ואל תתמה ע"ז שהרי התוס' בנדה ד' י"ח ד"ה אחר הרוב כתבו דאיכא חזקה דבהמה בחיי' וכדכתיבנא, זה תו"ד יעו"ש שנשאר בצ"ע, והנה מה שדחה הראי' שהביא מט' שרצים דברה"ר טהור דהתם משום הלכה הוא ולא משום חזקה, הנה לפימש"כ תוס' בנזיר ד' נ"ז ע"א ד"ה באומר דספק טומאה ברה"ר לא ילפינן מסוטה רק משום חזקה מוכח דמהני חזקה בכה"ג וכן לפי' התוס' בסוטה ד' כ"ח דספק טומאה ברה"ר טהור משום חזקה, ג"כ מוכח דמהני חזקה, וכן איתא להדיא בתוס' ריש אלו נערות ד"ה ועל הכותית דלהכי יש לה קנס אף דרובא לא מהני משום קבוע מ"מ כל אחת יש לה קנס דמוקי לה בחזקת אבהתא. יעו"ש. והא דרצה להוכיח היפוך זה מסוגית הש"ס בכתובות דמוכיח דאמרינן קבוע כמע"מ אף לקולא מט' שרצים וצפרדע א' ברה"ר טהור, ולא אמרינן דילמא משום חזקה הוא, אין דברי' מחוורים בזה כלום, דאם נאמר דלקולא לא אמרינן קבוע כמע"מ ודאי לא מהני חזקה דרובא וחזקה רובא עדיף והוי ודאי טמא ומש"כ דבקבוע רובא וחזקה כהדדי מאיזה טעם יהי' ענין זה ומכש"כ לשיטת תוס' בנזיר הנ"ל ודאי מוכח דמשום חזקה הוא דאם נימא כהדדי נינהו אמאי טהור, הלא יהי' ספק טומאה דע"י הרוב וחזקה הוא כמע"מ, אלא ודאי מוכח מכל זה דמהני חזקה על ספק של קבוע, והוא מטעם שכתבנו לעיל דעיקר מקור הספק של הפמ"ג הוא משום דסובר דעל ספק של קבוע לא מהני רוב, וזה אינו דרחמנא חדית לן, דבקבוע חשוב המיעוט כמחצה, ותו לא חדית לן כלום, ואם הי' רוב הי' מהני גם בקבוע, ומשו"ה לענין חזקה אין דין קבוע מגרע כלום, וזה פשוט:

אמנם מה שהקשה מדברי המחבר שכתב בסעי' ד' בלקח מן הקבוע ונתערבה דהוי ספק ספיקא, ובהספק הא' כתבו תוס' בנדה דאיכא חזקת איסור שאינו זבוח, והיכא דאיכא חזקה לא אמרינן ספק ספיקא, וע"כ רצה להוכיח מזה דלא מהני חזקה בקבוע הנה לכאורה היא קושיא נכונה, וכן הקשה בס' ש"ש ש"ד פ"ב קושיה זו כצורתה ועוד הרבה שם להוכיח דשיטת הפוסקים הם נגד דברי תוס' האלו, דלא משמע מכל הפוסקים שיהי' דין חזקה בתערובות, והנה בעיקר קושית הש"ש כבר בארנו זה הענין בס"ד בשע"ב, ובנוגע לענינינו נראה לי דאף שבאמת בפשטות דברי התוס' הנ"ל הם נפלאים, דכלל החזקות שהחזקה מכרעת את הספק וכאן הוא הספק מאיזו חנות נלקח הבשר, בכ"ז ל"ד דברי התוס' לנידון דידן, והחילוק בזה הוא בין פריש לקבוע, אבל לא מטעמי' של הפמ"ג דבקבוע לא מהני חזקה, אלא מטעם אחר, ועיקר היסוד בזה דרובא דאיתא קמן וכן חזקה אינם מכריעים ומבררים מציאות המעשה אלא הכרעת הדין והתרת הספיקות, והנה הא דבקבוע לא מהני רוב של פרישה לומר דמרובא פריש, דהרי גם בלקח מחנות וא"י איזו היא דמסופק אח"כ מאין לקח איכא רוב של פרישה לומר דמרובא פריש, אלא דרוב זה אינו מכריע את המעשה רק מתיר את הספק שהוא הספק של פרישה, אבל עדיין נשאר הספק הראשון שנסתפק בשעה ראשונה בשעה שלקח איזו חנות היא והוי ספק שקול שמא חנות זו היא היא המוכרת בשר נבילה, וכיון דליכא דין לסתור ספק זה הוי ספק איסור מה"ת, ואם נבוא להכריע ספק זה ע"י חזקה של חזקת אינו זבוח על ספק נבילה, או להיפוך חזקת היתר על ספק טריפה, מסתברים הדברים דלא שייך כאן ענין חזקה להכריע ספק זה, שהוא ספק על המקום שבו נמצא החתיכה אם מקום זה הוא מקום מיוחד למכירת בשר כשר או לא, והתוס' שכתבו בנדה בנמצא דאזלינן בתר רב שהוא במקום חזקה חזקת אינו זבוח, ל"ד לקבוע ששם אנו דנים על המקום שהוא החנות, וכאן אנו דנים על החתיכה עצמה לספק מאיזו חנות נפרשה, דבאמת עיקר הספק הוא עלי' אם נעשה בבשר זה הכשר המתיר או לא, רק כיון דידענו שמחנויות האלו נפרשה, תורת הספק הוא על המוכיחים, כלו' מאיזה חנות היא, אבל עכ"פ עיקר הספק הוא על החתיכה עצמה. אם בשר כשר הוא או לא, ובעיקר הספק שלה איכא חזקה חזקת איסור, וע"כ בנידון בשר הנמצא יש מקום להבין שיטת התוס' אבל בלקח שנולד הספק בקביעות שהוא ספק על החנות ודאי אין מקום לדון משום חזקה:

עוד נראה לי דאף אם נימא דיש מקום לדון במע"מ שיכריע חזקת איסור שאינו זבוח לעשות כודאי איסור כיון דעכ"פ איכא ספק שקול גם על הבשר עצמו אם נשחט או לא, מ"מ נראה היכא דאיכא ט' חנויות מוכרות בשר שחוטה נהי דקבוע הוא כמע"מ, אבל זה רק לענין ספק של החנויות, אבל אם נבוא לדון על עצמות הבשר אם נשחט או לא, ע"ז מהני רוב החנויות להכריע, דאיכא רוב מקרים המוכיחים שבשר זה כבר נשחט כהוגן, דעל רוב מקרים לא אמרה תורה דין קבוע כמש"כ בכ"מ בשער זה, ורובא עדיף מחזקה, רק רוב זה אינו מכריע את הספק של החנויות, וכ"כ חזקה אינה מכרעת ספק זה, אבל נגד הספק של עצם הדבר איכא רוב וחזקה, חזקת אינו זבוח ורוב המוכיח שהוא בשר כשר, ונשאר רק ספק של החנויות שהוא ספק שקול, וכ"ז רק לפי האמת דרוב מהני במקום חזקה ולולא זאת אפשר דמהני חזקה בספק שקול של ספק חנויות, עוד נראה דבאמת כל דברי התוס' בנדה שכתבו דגם רוב זה הוא נגד חזקה הוא רק לפרש סוגית הש"ס דהא דחשיב שם בגמ' בכמה מקומות שהלכו חכמים אחר הרוב שהוא גם היכא דאיכא חזקה, אבל באמת גם אם הוי אמרינן דחזקה עדיף מרוב הי' מהני רוב זה דאין הכרעת החזקה כאן על הספק שהרוב מכריע, והרוב שמכריע שהבשר הוא מחנות המוכרת בשר שחוטה אינו ענין המתנגד לחזקה שעכ"פ החנויות אלו מוכרות בשר שחוטה, ואין כונת הש"ס לפי' התוס' לומר דמשום רובא וחזקה רובא עדיף אלא מהאי טעמא גופא, שהרוב מכריע על פרישת הבשר והחזקה הוא על ענין אחר, ובהך דט' שרצים וצפרדע א' דברה"ר טהור, דלפי שיטת התוס' בנזיר שהבאנו הוא מטעם חזקה דגברא, אף שהספק נולד על המגיע מה הוא אם שרץ או צפרדע דלכאורה זה דומה לספק שעל החנות, אבל באמת ל"ד כלל זה לזה, דבט' שרצים נולד הספק על המטמא שמסלק את חזקת טהרה של האדם ומטמאהו, וכיון שהמטמא הוא ספק אם בר טומאה הוא והגברא מעיקרא ודאי טהור הוא, אין ספק מטמא מוציאו מחזקתו, וכן לענין כותית שהבאנו מתוס' ריש אלו נערות שהספק הוא על אבות נערה זו או אמהות אם גרמו עלי' דין שפחה והם בתורת ספק שפחה מדין קבוע אמרינן כיון דיש לה חזקת אבהתא אין ספק זה מוציאה מחזקתה, וכ"ז שייך רק היכא שאנו דנים שהדבר המסופק מחמת קבוע יגרום דין חדש על דבר אחר להוציאו מחזקתו, אבל בחנויות שאין החנות גורמת דין חדש על הבשר, רק מוכחת ומעידה על הבשר מאיזה סוג הוא, אם מסוג בשר שחוטה או מסוג בשר נבילה, מחמת שידעינן דאיכא כאן משני המינים על ענין זה לא שייך כ"כ חזקה חזקת איסור או חזקת היתר, דזה יש לדמות יותר לתערובות שבארנו בשע"ג דלא שייך ענין חזקה כיון דהספק הוא שמא חתיכה זו היא היא האסורה, ועכ"פ מדברי המחבר בסעי' ד' אין שום הוכחה לענין זה לומר דמשו"ה אין כאן דין חזקה משום דדין קבוע מסלק כח חזקה, דמסתברים הדברים יותר לומר דסובר דבכה"ג ליכא חזקה כפי האופנים שכתבנו, והדברים פשוטים וברורים: וכן נראה לי בענין החקירה הג' שכתב הפמ"ג לענין אם מהני הוכחת קורבא בקבוע כגון שעומד סמוך לחנות המוכרת בשר שחוטה ולקח מן הקבוע דהוי כמע"מ וא"י מאיזה לקח אם אזלינן בתר קרוב לומר שודאי מן המוכרת בשר שחוטה לקח או לא, והביא דברי הכו"פ בסי' ק"י סק"ז שעמד על חקירה זו וכתב דיש להוכיח קצת דלא מהני, מהא דאומר לשלוחו צא וקדש דאסור בכל הנשים וקשה נימא דאותה העיר שהשליח שוכן בה יאסרו כל הנשים ואידך יהי' שרי, וע"כ צ"ל הואיל דחדית רחמנא דקבוע דוחה רוב ורוב עדיף מקורבא אף לקורבא דוחה ולא אזלינן בתר קרוב ומידי ספיקא לא נפקא, זהו תו"ד, ובגליון רש"א העתיק דברי' להלכה יעו"ש, וכל הרואה יראה דיסוד דבריהם בנוי על זה שהם חשבו שחדוש דין קבוע הוא שלא יועיל רוב על דבר קבוע, ולפימש"כ דבקבוע ליכא רוב משום דחשבה תורה המיעוט הקבוע כאילו הי' מחצה אין כאן מקום לחקור על בירור של קורבא, אמנם יש מקום לחקירה זו גם עפ"י דרכנו, דהנה באמת גם לענין רוב קשה, לו יהא דבשעה שלוקח מן הקבוע שהוא רואה החנות ליכא רוב משום דחשבה תורה כמחצה, אבל אח"כ כשהלך מן החנות וא"י איזוהי, יתחדש אח"כ רוב של מקרה הפרישות כמו בפריש ממילא, לומר כל דפריש מרובא פריש, אלא הטעם בזה כמש"כ בכ"מ דרובא דאיתא קמן אינו מברר המציאות אלא מתיר את הספק, ומשו"ה אם נולד הספק בפרישות, כיון שהותר ספק זה אין בזה ספק אחר, אבל כשנולד הספק בקביעות, כלו' על החנות איזו היא וספק זה לא הותר ע"י רוב של פרישה משו"ה נשאר ספק שקול בלי היתר, ולפי"ז בלקח מן החנות שנולד הספק על החנות ואח"כ הוא עומד סמוך לחנות המוכרת בשר שחוטה שנתחדש בירור של קורבא, כמו דלא מהני בירור של פרישה לסתור את הספק דמעיקרא כ"כ לא מהני בירור של קורבא דבפשטות נראה דבירור של קורבא ג"כ אינו מכריע רק את הספק של הפרישה ואינו מברר המציאות דלא עדיף מרובא דאיתא קמן ונמצא דהספק שנולד בשעת לקיחה על החנות איזו היא נשאר ספק שקול, כהדין של בירור רוב. אמנם יש לדון דלענין זה בירור של קורבא עדיף מרובא דאיתא קמן: דלענין רובא דאיתא קמן מצינו להדיא בשטמ"ק בשם הרא"ש שכתב כן דספק הוא והתורה עשתה ספק זה כודאי מקרא דאחרי רבים להטות, אבל לענין בירור של קורבא לא מצינו גלוי לזה שיהא ספק והדברים מסתברים לומר דענין בירור זה הוא כעין רגלים לדבר דמוכח הדבר עפ"י דרכי הטבע שמן הקרוב יותר שכיח, ראוי לומר דבירור של קורבא הוא בירור גמור עפ"י הכתוב בעגלה ערופה והי' העיר הקרובה, ואין להוכיח נגד זה מהא דקי"ל דרוב וקרוב הולכים אחר הרוב דאם הי' בירור של קורבא מברר יותר מרוב הי' ראוי לומר דקרוב עדיף, מזה אין ראי' דהרי רובא דליתא קמן ודאי מברר יותר מרובא דאיתא קמן, דהרי הוא בירור גמור עפ"י דרכי הטבע, וכמו שבארנו ענין זה בשע"ג, וכמו שהבאנו שם שיטת הרמב"ם דלענין דיני נפשות אזלינן בתר רוב ברובא דליתא קמן, וברובא דאיתא קמן פסק הרמב"ם דלא מהני לענין דיני נפשות, ומ"מ מודה ר"מ דחייש למיעוטא מה"ת דאזלינן בתר רובא דאיתא קמן, שהטעם בזה כיון דרובא דאיתא קמן עשתה תורה ספק כודאי אין לחוש למיעוטא ואם נאמר כן הלא אם יש לנו בירור של קורבא על הלקיחה יש לנו בירור גם על הספק הראשון שהחנות שלקח ממנה היתה חנות המוכרת בשר שחוטה ונתבררה המציאות לגמרי ודין קבוע אינו מגרע כלום לענין בירור זה: אבל באמת נראה יותר להכריע דלא מהני בירור של קורבא בכה"ג מדסתמו המחבר והפוסקים ולא זכרו ענין זה לחלק בעמידתו וסתמו דבלקח ספיקו אסור משמע דס"ל דבירור של קורבא הוא כעין הבירור של רובא דאיתא קמן דאינו מברר את המציאות, ראי' לזה דאם הי' מברר את המציאות מנ"ל לר' זירא לומר דאפ"ה רובא עדיף דהרי מסתבר לומר להיפוך דאף דעשתה תורה ספק כודאי הוא דוקא אם איכא ספק בדבר אבל כיון דקורבא מבררת את הספק שוב אין כאן ספק, ולא שייך לומר שיהי' ספק כודאי וראי' לזה דע"א נגד רובא דאיתא קמן נאמן כמו דמוכח להדיא בפ"ק דכתובות ובפוסקים שם, ומעשים בכל יום דנאמן המוכר בשר לומר דבשר זה כשר הוא אף אם יש לו במקולין בשר טריפה שהם רוב נגד בשר כשר, ונגד חזקה אינו נאמן, אף דרובא וחזקה רובא עדיף, שהטעם בזה דהיכא דאיכא ע"א ליכא ספק, משום שהוא מעיד ומברר את המציאות, אבל חזקה אינה מבררת את המציאות, ולפי"ז אם הי' דין בירור של קורבא בירור על המציאות הי' ראוי להיות דקורבא מועלת נגד רובא דאיתא קמן אלא נראה דפשיטא להו להפוסקים דקורבא ג"כ הוא ספק והתורה עשתה כודאי כמו ברוב, ואף דגם בקורבא דמוכח אזלינן בתר רוב, י"ל דמה דמוכח ג"כ אינה הוכחה גמורה רק נוטה קצת להוכיח, דגם ברובא דאיתא קמן, יש לומר דמוכח קצת לומר דמן הרוב הוא עפ"י הרגילות:

ומה דכתב הכו"פ להוכיח מאומר לשלוחו דלא מהני בירור של קורבא בקבוע הנה לדברינו הקושיא במקומה עומדת, דעפימש"כ מה דלא מהני בט' חנויות הוא שהספק הראשון נולד בשעה שלקח על החנות אינו מתברר ע"י בירור של קורבא, אבל באומר לשלוחו למה יאסר בנשים הנמצאות בעיר רחוקה משכונת השליח נימא ע"י בירור של קורבא דבעיר זו אינה האשה שקדש השליח משום שהיא רחוקה משכונת השליח ויתברר עיקר הספק דלפימש"כ אין דין קבוע מגרע בירור של קורבא, ונראה לענ"ד דקושיתו מתורצת מטעם אחר דהנה דין קורבא ילפינן מעגלה ערופה דאמרה תורה שהעיר הקרובה מביאה, ומזה לא נוכל למילף רק היכא שאנו דנים על איזה עצם מאיזה מקום הוא מן הקרוב או מן הרחוק ע"ז אמרה תורה שעלינו לתלות בודאי שמן הקרוב הוא וכ"ז שייך בכל ענין שידיעת מקומו גורם הדין כמו בעגלה ערופה שמקומו של ההורג גורם הדין וכן בדם הנמצא בפרוזדור ובניפול הנמצא קרוב לשובך ומעות הנמצאים קרוב לשופר, אבל באומר לשלוחו שאנו דנים באיזו עיר עשה שליחותו לקדש האשה לא שייך לומר דהמקודשת היא במקום קרוב להשליח שהרי לא ידעינן באיזה מקום עשה שליחותו, ואם נאמר לברר דלא הלך השליח למקום רחוק משכונתו וודאי גמר פעולתו במקום הקרוב אלי', על ענין כזה לברר על פועל היכן גמר פעולתו אין לנו שום גלוי בתורה על זה, ובתורה לא מצאנו רק שעלינו לתלות על הדבר שנודע שהי' כאן שהוא ממקום קרוב כעין כאן נמצא כאן הי' ורק בענין זה איכא מדרגות דאם נוכל לתלות כאן נמצא כאן הי' ממש במקום זה הוא עדיף מרובא כמש"כ הפוסקים ואם א"א לתלות על מקום זה ממש זהו הדין של תורה שגלתה לנו בקרא דוהעיר הקרובה, אבל בפעולות של איזה פועל גם אם אפשר לתלות במקומו ממש ג"כ לא מצינו שיהי' בזה הדין כאן נמצא כאן הי', דאף אם הי' אשה פנוי' בביתו של השליח לא נאמר שבודאי אותה קדשה ולא אחרת, כללא של דבר, דרק על העצם שאנו דנים עלי' מאין הוא אנו תולים דממקום קרוב למציאותו הוא, אבל כשאנו דנים על הפועל באיזה מקום עשה ליתי' להאי כללא לתלות שעשה במקום הקרוב אלי' כנלענ"ד בעזה"י:

עוד העיר בענין זה תלמידי החו"ב מר אהרן ישעי' נ"י מפינסק מש"כ בס' כו"פ דמחמת דין קרוב נאמר שאותה העיר שהשליח שוכן בתוכה יאסרו כל הנשים ואידך יהי' שרי אינו מובן דהרי מה שאסור המשלח בכל הנשים הוא מחמת שמא האשה שרוצה לישא היא קרובת המקודשת והקרובות אפשר שנמצאות בשאר עיירות, אבל עיקר הקושיא לא יתורץ בזה כמובן, דאם נברר מחמת דין קרוב שהמקודשת היתה בעיר שהשליח שוכן בתוכה הרי אז הי' מותרות הנשים של עיר שידוע שאין להם בהעיר ההיא שום קרובות, אבל הערתו נכונה לברר הענין כמו שהוא:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף