שו"ת צמח צדק (קרוכמל)/כב
|
< הקודם · הבא > |
- שאלה כ"ב
עובדא הוה דנתקשרו ראובן ושמעון בן ראובן ישא לבת שמעון וכתבו שטרי שידוכין בקישור תנאים כנהוג ראובן יכניס לנדן בנו שלש מאות זהובים רייני"ש שמעון יכניס לצדן בתו ששה מאות זהובים רייני"ש וכו', ולפי שהחתן והכל' עדיין קטני' המה נתחייבו אבי החתן ואבי הכלה בשטרי חובות דלא כאסמכתא בחוב גמור בחצי הנדן דהיינו סך שלש מאות זהובים זה לעמת זה, אמנם אם ישתדלו זה מבנו וזה מבתו לכשיגדלו שיתרצו למעשיהם ויעשו קנין סודר יקרעו השטרי חובות ונעשה זה באופן המועיל על פי תקון חכמים ז"ל, והשלישו השטרי חובות ביד שליש אחד ואחרי כן כתובים בשטר שידוכין כל פרטי דברים שרגילין למיכתב כל דבור ודבור על אופניו, וסוף כל הפרטים כתוב בזה הלשון הקנס שיתן צד העובר לצד המקיים הוא חצי הנדן בדמי בושתו בחוב גמור והערבים קבלנים על הקנס וכו', עכ"ל, ואחר כך עלתה חלודה בין ראובן לשמעון וחזר ראובן אבי החתן וביטל השידוכין וקרע השטר שידוכין קישור תנאים ורצה אחד מן המורים לומר שאינו צריך ראובן ליתן קנס לשמעון רק מאה וחמשים זהובים שהוא חצי הנדן שלו מה שהוא מכניס לבנו כיון שכתב סתם הקנס יהא חצי הנדן ולא נזכר לכמה עולה סך הנדן יש לדון שאינו אלא חצי הנדן המועט והיינו הנדן של אבי החתן משום דיד בעל השטר על התחתונה ונתגלגל הדבר שהביאו לפני דין זה ודנתי כי דבר זה אין לו שחר, מכמה טעמים חדא כיון שלמעלה גבי חיוב השתדלות רצוי זה מבנו וזה מבתו הוזכר נמי בחצי הנדן שנתחייבו זה לעמת זה בחצי הנדן והתם נזכר כמה הוא הסך דהיינו סך שלש מאות זהובים, למדין תחתון מעליון דחצי הנדן שכתבו סתמא למטה גבי קנס הוה נמי שלש מאות זהובים, דהיינו סך הנדן של אבי הכלה, וסתמא כפירושו דלמדין תחתון מעליון ולא שייך כאן לומר יד בעל השטר על התחתונה כיון דלמעלה ביארו בהדיא כמה הוא סך הנדן אלא לא היו מכוונים למט' אלא לחצי נדן של אבי החתן שהוא פחות ממה שהזכירו למעשה הוה להו לפרש בהדיא כמה הוא כמו שפירשו כמעלה כמה הוא, ואי משום שהיו יודעים שיד בעל השטר על התחתונה וחצי הנדן סתמא היינו חצי נדן של אבי החתן שהוא הפחות אם כן לא הוה להו להזכיר למעלה כלל חצי הנדן כיון שאינו חצי נדן סתמא אלא שלש מאות זהובים ולא הוה להו למיכתב אלא שנתחייבו בחוב שלש מאות זהובים וכו' ולמה הוצרכו להזכיר מידי החצי הנדן אלא ודאי שלמטה היו מכוונים במה שכתבו הקנס חצי נדן היינו חצי נדן של אבי הכלה שהו' מיקרי חצי נדן סתמא ולא הוצרכו לפרש למטה כמה הוא כיון שהיו מפרשים למעלה שחצי הנדן הוא שלש מאות זהובים הוא הדין נמי למטה ולמדין תחתון מעליון, ואף על גב דתרתי מילי נינהו דהא דלמעלה הוא לענין השתדלות ריצוי זה מבנו וזה מבתו והא דלמטה הוי מילתא אחריתי לענין קנס אם יחזרו זה מזה מכל מקום כיון דתרווייהו מילתא דחזרה נינהו שהרי אם לא יתרצו החתן והכלה לכשיגדלו יתבטל השידוכין ויהיה חזרה ביניהם ודלמטה נמי מילי דחזרה נינהו אם יחזרו זה בזה יתן קנס אלא שלמעלה תליא החזרה בחתן או בכלה לחוד ולמטה תליא החזרה גם באבי החתן או באבי הכלה אבל מכל מקום מילי דחזרה הוא והוי חדא מילתא וכשם שלמעלה מבואר בהדיא שהחצי הנדן היא שלש מאות זהובים הוא הדין נמי למטה הוה חצי הנדן שלש מאות זהובים ולמידין תחתון מעליון, ויש לומר דאפילו מה שכתבו למעלה חצי הנדן היינו שלש מאות זהובים גבי השתדלות ריצוי מחתן וכלה לכשיגדלו נתכוונו נמי מטעם קנס כי למה הוצרכו להזכיר מידי מחצי הנדן ולא הוה להו למיכתב אלא סך שלש מאות זהובים החוב אלא ודאי לכך כתבו חצי הנדןמפני שיהיו מכוונים להתחייב בקנס שהוא חצי הנדן, אלא כדי שלא יהא כאסמכתא כי היו מתחייבים בדבר שאין בידם והיו תלוים בדעת אחרים הוצרכו להעמיד החיוב בדרך שיהא מועיל שלא יהא כאסמכתא הוצרכו לעשות שטרי חובות על סך ג' מאות זהובים כסך חצי הנדן שהוא הקנס והיינו חצי הנדן של אבי הכלה ולא שהזכירו סך שלש מאות זהובים כדי לפרש כמה הוא סך חצי הנדן שהזכירו אלא הוצרכו להזכיר שלש מאות זהובים מפני השטר חוב שעשו, והחצי הנדן הזכירו כדי לדעת למה העמידו על סך שלש מאות זהובים מפני שהוא חצי הנדן וסתם קנס הוא חצי הנדן אבל למטה לא הוצרכו לעשות ש"ח משום דמתחייבים בקנס בדמי בושת כחוב גמור, ולא הוצרכו לפרש שהחצי נדן הקנס הוא סך שלש מאות זהובים כיון שהיו מפרשים למעלה, ולמדין התחתון מעליון, ולא שייך למימר בכי האי גונא יד בעל השטר על התחתונה:
וגם לא שייך למימר בכי האי גונא הולכין אחר התחתון כיון דמצינו לפרש התחתון כעליון דעד כאן לא אמרינן דהולכין אחר התחתון אלא היכא דהתחתון סותר את העליון כגון שכתב למעלה מנה ולמטה מאתים או איפכא אבל היכא דמצינו לפרש התחתון כעליון ודאי דלמדין התחתון מן העליון וכן הוא בהדיא בתשובת מהרי"ק סימן י' הובא בב"י סימן מ"ב:
ועוד נראה להוכיח דלא מסתבר כלל למימר דמה שכתבו חצי נדן קנס יהא החצי נדן של אבי החתן שהוא הפחות אפילו לא היה כתוב למעלה שלש מאות זהובים שהרי נהיגין למיכתב בשוה בכל שטרי שידוכין הקנס חצי נדן בדמי בשתו, אם הנדן הוא מעט הקנס נמי מעט ואם הנדן מרובה הקנס נמי מרובה והיינו משום דבושת העשיר מרובה משל העני לכך העמידו המנהג על חצי הנדן הכל לפי מה שהוא אם הוא עני שאינו מכניס אלא מעט סגי ליה בדמי בושתו החצי נדן ואם הוא בינוני ומכניס יותר דמי בושתו נמי יותר וכן לעולם העשיר לפי עושרו, וכיון דהכי הוא היאך סלקא דעתך למימר בנדון דידן דלא יהא דמי בושתו רק חצי הנדן של אבי החתן שהוא הפחות והיינו סך מאה וחמשים זהובים הא אלו לא היה אבי החתן מכניס מידי לנדן בנו היה הקנס חצי הנדן של אבי הכלה והיינו שלש מאות זהובים וכי בשביל שגם אבי החתן מכניס ג' מאות זהובים והוא נמי עשיר ונכבד יהא דמי בושתו של המתבייש בפחות מזה הא לא סלקא דעתך דפשוט הוא דאם גם אבי החתן הוא עשיר ונכבד הוי בושת טפי דהמתבייש מנכבד בושתו מרובה מהמתבייש מנקלה על כן פשוט הוא שלחצי הנדן של אבי הכלה שהוא המרובה נתכוונו ואפילו אם יתעקש המתעקש לומר דאופכא מסתברא ליה דבושתו של המתבייש מנקלה הוא יותר מהמתבייש מנכבד ושמא כיון דבנדון דידן אבי החתן שהוא איש נכבד הוה בושתו של אבי הכלה קיל טפי אפי' הכי אי אפשר לומר כך בנדון דידן שיהיו מתכוונים על סך הפחות דהיינו חצי הנדן של אבי החתן שהוא מאה וחמשים זהובים שהרי אם היית אומר כן צריך אתה לומר הוא הדין נמי איפכא אי הוה חוזר אבי הכלה באבי החתן לא היה מתחייב אבי הכלה ליתן לאבי החתן אלא סך חצי הנדן הפחות שהוא מאה וחמשים זהובים שהרי כללו בחדא בבא וכתבו צד העובר לצד המקיים קנס חצי הנדן בין שיהיה החוזר אבי החתן ובין שיהיה אבי הכלה ואם כן לפי מאי דסלקא דעתך למימר שהקנס יהא חצי הנדן הפחות אם כן יהא נגרע זכות אבי החתן כשהוא עשיר ויכניס גם הוא סך מה מאילו היה עני ולא היה מכניס מידי אתמהא וכי בשביל שהחתן הוא בן עשיר ונכבד יפסיד שהרי אלו לא היה מכניס מידי היה גובה קנס חצי הנדן של אבי הכלה והיינו שלש מאות זהובים ובשביל שהוא בן עשיר ונכבד ונכנס גם הוא לנדן לא יגבה אלא ק' וחמשים זהובים ודאי ודבר פשוט הוא שאין הדעת סובלת את זה וצריך החוזר ליתן קנס חצי הנדון של אבי הכלה והיינו סך שלש מאות זהובים:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |