שו"ת מהרי"ט/א/טו

שו"ת מהרי"ט ‏ א טו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאלה וששאלתם עד אחד שמעיד שבפניו ובפני עד קבלה לאה קידושין מראובן ולאה מכחשת ואומרת להד"ם והע"א כבר מת אם נחוש לדברי העד הזה להצריכ' גט לכתחלה הואיל ולדבריו של זה מקודש' גמורה היא או נאמר דמ"מ מקרי מקד' בע"א שאין חוששין לקדושיו כמו שפסקו גדולי המפרשים ז"ל (לענין ע"א מעיד שלאה קבלה קדושין מראובן בפניו ובפני עד אחד שמת).

תשובה א"א הרב ז"ל כתב בתשובה וז"ל עד אחד המעיד שנתקדש' פלוני' לפלוני בפניו ובפני אחר שמת הרי הוא כע"א שאין חוששין לקדושי' וכמו שכתב הרשב"א ז"ל בתשו' על עד שהעיד שבפנינו נתקדש' כיון שהאחרים אומרי' שלא נתקדש' בפניהם אין חוששין לו דלא הוי אלא חד דאין חוששין לקדושיו ומה שאמר הע' הב' באותו מעמד האחר שבפניו ובפני חבירו נתקדש' אינו כלו' דכל שאו' שלא בפני ב"ד מקרי ואמר ויכו' לחזור ולהעי' שלא נתקד' בפניו אלא שיש לחוש שמא היום או למחר הוא בא ויאמר שנתקדש' בפניו ונמצאו בניה ממזרי' ע"כ הרי בשאל' זו שהיה ע"א ואמר על ע"א שבפניו ג"כ קדש' כל שע"ב לא העיד בפני ב"ד על כך אין בה שום חשש כלל ואם היה רואה בעל ת"ה תשובה זו לא היה כותב מה שכת' בתשו' רי"ב שצדד להחמי' בכיוצא בזה ע"כ דבריו וכן ראיתי שהרב מהר"י קארו ז"ל סי' מ"ב הביא דברי הרב בעל ת"ה ודחאן וכת' שכן נר' מדברי הרשב"א שבאות' תשוב' דלעיל שלא כדבריו ובעניותי נ"ל שחילו' של הרב בעל ת"ה נכון ואיפשר הוא לחלק בכך שע"כ לא אמרו המקד' בע"א שאין חוששין לקדושיו אלא כשעיקר הקדושי' נעשו בפני ע"א שאפי' שניהם מודי' אין חוששין להם אבל כל שמעי' שבפניו ובפני חבירי נתקד' כיון שלפי דבריו מקודש' גמור' היא חוששין לדבריו להצריכ' גט מספ' ותשובת הרשב"א אינה חולק' על זו דע"כ אותו העד לא אמר שאחרים שהיו שם ראו הקדושי' ובפניהם נעשה שא"כ כשאחרי' אומרי' שלא ראו כלום ולא נתקד' בפניה' הרי הם מכחישין אותו ולמה הוצר' הרב לומר דקי"ל המקדש בע"א שאין חוששין לקדושיו תיפוק ליה שהרי הוא מוכחש מאחרי' ואין דבריו של א' במקום ב' כמו ע' או' נתקד' וב' או' לא נתקדש' ועוד שכתב בסוף דבריו על שאר מן הג"ע אמר שלא בפני ב"ד שנתקדש' בפניו ובפני חבירו שהוא העד שהעיד עדותו בב"ד שאין חוששי' לו כיון שלא העיד בב"ד ויכול לחזור ולומר איני יודע אלא שיש לחוש שמא למחר הוא בא ויאמר שנתקד' בפניו ונמצאו בני' ממזרי' ולמה חשש הרב ז"ל אפי' יבא למח' ויצטרף עם עד זה ויאמרו בפניה' נתקדש' הרי ב' האחרי' שהיו באותו מעמד אומרי' שלא נתקדש' ואוקי תרי לבהדי תרי ואוקי אתתא אחזקת' ואפי' למ"ד בפ"ד אחין דתרי ותרי ספיק' דרבנן זהו לכתחילה שנחמי' בה אלא שיהיו בניה ממזרי' למה הואיל ומן התור' יש להעמיד' על חזקת' אלא שיש עלינו לומר שזה העד לא העיד שהאחרי' שהיו שם גם הם ראו הקדושין והרגישו בדב' ואיפש' שלא נתנו לב לקדושין הילכ' כיון שהאחרי' אומרי' שלא ראו דבר נמצא שלא היה במעש' הקדושי' אלא ע"א וקי"ל דהמקד' בע"א דאין חוששי' לקדושיו ולעול' עד שאו' שנתקדש' בפני ב' אם אין כאן שום א' מכחישו חוששין לדבריו כדברי הרב בעל ת"ה ז"ל והכי מוכח מההיא דמייתי בפ"ב דכתובו' ב' אומרי' נתקדש' וב' אומרי' לא נתקדש' הרי זו לא תנשא ואם נשאת לא תצא ב' אומרי' נתגרש' וכו' ומוקי לה אביי בע"א עד או' נתקדש' ועד או' לא נתקדש' תרוויהו בפנוי' קמסהדי והקשו בתוס' אמאי לא תנשא לכתחיל' וה"ול לאוקומי אחזקת' ותרצו כגון שאנו יודעי' שזר' לה הקידושי' והנך ב' חד או' קרוב לו וחד או' קרוב לה וכיון דודאי זרק ליכא חזק' עכ"ד ואכתי הו"ל מקדש בע"א דאין חוששין לקדושיו אפי' לכתחילה אם לא שנאמר דודאי אם לא היו שם כי אם אותם הב' עדים אז מקרי מקדש בעד אחד אבל הכא דכיון דזרק לה הקדושין בפני כמה אדם כשמעיד הא' שהיה קרוב לה גם הוא או' שאחרים ראו כן שהיה קרוב לה ולדברי עד זה מקודשת גמורה היא לכך לא תנשא ועוד נראה מדברי התוס' ז"ל שם בפ' האומר גבי הא דאמרינן אשתו זנתה בע"א מהו אמר אביי היא היא וכתבו התוס' תימא והא אמרי' המקד' בע"א אין חוששין לקדושין דאין דבר שבערו' פחות מב' ותרצו דהתם כיון שלא קדשה בפני ב' עדי' המעו' מתנה משמע דוקא היכא שמעשה הקדושין הי' ביחיד דאימור המעו' מתנ' אבל אם היו שם ב"ע שאם היו כאן ב' בפני' הית' מקודש' גמור' הו"ל ממש כמו ע"א שזנת' דא' אביי היא היא ומיהו קשה דמותבי' בגמ' אמאן דסבר המקד' בע"א אין חוששי' לקדוש' מדתני' ב' שבאו ממ"ה ואשה עמהם וכו' צריכ' ב' גיטין וכו' ואוקמינא לה בע"א דאי בב' עדים היכי מצי' אמרה אלו שני עבדי ומדמצריכי' לה גט אלמא חוששין וכו' ומאי קושיא אפי' אי מיירי בע"א הא דצריכ' גט משום שהעד מעיד שנתקדש' בפני ב' קדושין גמורין הילכך חיישי' לדבריו להצריכה ולעול' היכא שבמעש' הקידושין לא היה שם אלא ע"א אפי' שניה' מודים אין חוששין אלמא מוכח להדיא דמאן דסבר מקדש בע"א אין חוששין לקדושין ה"ה נמי עדו' ע"א שנתקדש' בפני ב' דעיקר טעמא דאין דבר שבערו' פחות מב' ולא אסרי' לה אפומא דחד ונר' לומר שהתוס' תרצו לאביי דלא מפליג בין דבר ערו' לשאר איסורי' דע"כ לדידי' ס"ל דהא דע"א אין חוששין היינו שלא היה בקדושיו אלא ע"א ואימור המעות לשם מתנה אבל לרבא דאמר אין דבר שבערו' פחות מב' אין לחלק בין היה שם א' או ב' דלעולם לא אסרינן לה בעדותו של עד זה. (אם האשה מכחשת לעד שאומ' שנתקדש' לפ' לאו כלום הוא עדותו)

אלא שאנו בנדון שלפנינו אין אנו צריכין לזה דבלא כך כיון שהאש' מכחשת עד אחד לאו כלום הוא ואע"פ שמאותה ברייתא של חבילה שהביא הרב בעל ת"ה ז"ל אין לנו הכרע לפי שפי' רש"י ז"ל שם ע"א בהכחש' דאיכא ע"א דמכחיש ליה נרא' שהוא מחשיב האחד שאומר לזה נתקדשה מכחישין זה את זה וזהו פי' ע"א בהכחשה מ"מ פשוט הוא שם בפ' האומר ממתניתי' דמייתי אביי א"ל עד א' אכלת חלב והלה או' לא אכלתי נטמאת והלה או' לא נטמאתי פטור והיכא דהלה שותק דוקא הוא דדייק אביי דמהימן וכיון דגבי איסורין אמרי' הכי כ"ש גבי אשה דאין דבר שבערוה פחות משנים דהא רבא מקיל טפי גבי אשתו זנתה בעד אחד דאפילו לא מכחיש ליה לא מהימן דאין דבר שבערוה פחות מב' ותמיהא לי טובא למה לא פירש רש"י ז"ל כן בעד אחד בהכחשה דהיינו הכחשת בעל הדבר דהא לקמן נמי מייתי רבא ההיא מעשה דמגורה של דסקים ביבנה פריך בפשיטות האי בעל מום שפסולו ביחיד היכי דמי אי דקא מכחיש ליה מי מהימן אלא בשתיקה ועוד לפי מה שהוסיף ר"ת לומר דהא דאמ' אביי דנאמן היכא דהלה שותק היינו בדבר שיש לו לידע כגון דא"ל נטמאו טהרותיך בפניך אבל אם אין לו לידע אע"ג דשותק לא מהימן וכך היא סברת ר"י בתוס' אע"פ שקשה לי על זה מעובד' דההוא סמיא דמייתי בסמוך ומייתי אביי ראיה מינה דהיא היא והא התם שתיקתו אינה הוכחה כלל דלא הו"ל לידע שסומא היה ועוד שלא היה שם בבי' ועוד קשה מההיא דבן גרושה ובן חלוצה דמייתי לקמן דמוקי לה בעד אחד והא התם נמי אין לו לידע ושמא י"ל לשיטתם שאמרו לו העידו עדים כשרי' עליך בבית דינו של פלו' ונפסלת. (קושיא על מה שהוכיח מפ"ב דכתו' דע"א נאמן בהכחשת האשה) ומה שכת' בעל ת"ה דמפ"ב דכתובו' מוכח דעד א' נאמן בהכחשת האשה מדאמרי' התם תרגמה בעד א' עד או' נתקדשה ועד או' לא נתקדשה תרוויהו בפנויה קמסהדי והאי דקאמר נתקדש' הו"ל חד ואין דבריו של א' במקום ב' וטעמא דאיכא עד א' דאמר לא נתקדש' הא אם לא היה כאן אלא זה שאומ' נתקד' היינו חוששין לדבריו וע"כ איירי התם באשה מכחש' דאם היא מודה לדברי העד אמאי לא תצא דהא שוייה נפשה חתיכה דאיסורא נרא' לי דלא קשיא כלל ולא מוכחא מידי דכיון שכתבו התוס' דהתם מיירי בעד אומר קרוב לו ועד אומר קרוב לה אפי' אם היה מודה לדברי העד שקרוב לה היו אין לחוש כלל בקידושין שהרי לא ראו שניהם מעשה הקידושין שזה אומר קרוב לה היה והו"ל מקדש בעד א' דאין חוששין לקידושיו אי נמי כגון דעד אחד אומר נתקדש' בפנינו והא' אומר לא ראיתיה שנתקדשה דאפי' האשה מודה שנתקדש' בפניהם כיון שזה אומר לא ראיתיה שנתקדשה הו"ל מקד' בעד א' שהרי לדבריו לא ראו הקידושין אלא א' לבד וכן נראה מתשוב' מהר"ם ז"ל שבסוף ספר נשים על ענין כיוצא בזה עיין שם. (שקלא וטריא על מ"ש ר"ת דע"א שאמר נתנסך יינך ומכחישו דאין נאמן לב"ה דוקא אבל לאחרים נאמן)

וראיתי בטור יורה דעה סי' קכ"ז שהביא הב"י שמצא כתוב מה שכתב ר"ת ז"ל דעד א' שאמר נתנסך יינך ומכחישו או שאומר איני יודע דאינו נאמן נראה דהיינו דוקא לבעל הבית ולבני ביתו שמפסידו ממון אבל אאחרים לאו כל כמיניה לסמוך על הכחשה דב"ה דעד א' נאמן באיסורין ע"כ וקשה מדעביד בגמרא צריכו' בטהרות משום דסבר חזיא ליה בימי טומאתו ובשור הנסקל דסת' שוורים לאו למזבח קיימי ולכך אינו חושש להכחישו משמע דלגבי אחרי' קאמר שלא יטעו בשתיקתו דלגבי דידיה לא שייך לומר הא דשתיק וכו' ודוקא משום דשת' הא לא שתק לא היה נאמן אף לגבי אחרים ויש להעמיד דלגבי דידי' נמי קאמר בשחוז' בו אחר ששתק דיכול ליתן אמתלא' למה ששתק ומיהו הא דיהיב טעמא דע"א נאמן באסורין כבר כתבו בתוס' דהא דע"א נאמן היינו דוקא להתיר אבל לאסור הדבר לא מהימן ואפילו היינו אומרים דכמו שנאמן להתיר כך נאמן לאסור הא לא מהימן להתיר אלא היכא דלא אתחזק אסור' כדאמרי' בריש פ' האשה רבה דבעי תלמודא למימר דהא דהוחזקו להיות משיאין את האשה עד מפי עד וכו' סברא הוא מידי דהוה אחתיכ' ספק של חלב ספק של שומן ואתא ע"א ואמר של שומן היא וכו' ודחי מי דמי התם לא אתחזק אסורא אלמא עד א' לא מהימן היכא דאיתחזק איסורא א"כ ה"ה נמי דלא מהימן לאסור היכא דאתחזק התירא דאשה זו בחזקת היתר עומדת ומה שהקשה שם מדאמרי' בפרק האומר מקוה פסולו ביחיד אם אמר עד א' דחסר והא נמי לא קשיא מידי דבין לרבא בין לאביי ניחא לרבא הא מוקי לה בדשתיק ליה ולהכי מהימן כמו א"ל עד נטמאו טהרותיך ולאביי הא מתרץ לה שפיר דאפילו במכחישו נאמן כגון דאמר ליה שלח אחוי וכן גבי מקוה שאומר שהוא חסר הרי מקוה לפנינו ואנו יכולין למדדו נמצא לפי זה דאתתא דא שריא ולא מתסרא אפומא דהך סהדא דאין דבר שבערו' פחות משני' כ"ש שהיא מכחישתו. (ע"א שאומר נתקדש' בפניו ובפני ע"א והיא מכחישתו אם האיש הכונס' מהימן עליה עד זה גבי תרי אסור עליו לכונסה ושומר נפשו ירחק) אבל מה שאני חוכך בה להחמיר הוא שאם האיש הכונסה מהימן עליה עד זה כבי תרי אסור עליו לכנסה דמאי שנא מההוא סמיא דא"ל שליח אשתו זנתה דאפי' לרבא לכל הפחות אי מהימן ליה כבי תרי חייב להוציא' וכן כתבו התוס' שם בפ' האומר וזה שאמרנו דבר שאינו בידו כי אינו שותק לא מהימן היינו גברא דלא מהימן כבי תרי וכו' ואע"פ שכתו' בהגהת מרדכי בשם ר"ת ז"ל דאפי' אי מהימן גבי' יכול להכחישו ולומר איני מאמינך לא שיאמר כן בלא טעם שאין רצונו להאמינו. (אי מהימן עליה כבי תרי בעלמא ובדבר הזה אי דקים לה בגוה או שאין לבו מאמין בכך יכול לכונסה) אלא שאע"פ שמאמינו כבי תרי בעלמא בדבר הזה אינו מאמין שזנתה אי משום דקים ליה בגוה או מטעם אחר שאין לבו מאמין בכך ואף בזה רבי' משולם וראבי"ה ז"ל חלקו על זה והסכימו לדברי התוס' ושוב מצאתי במציעא פ' האומנין שכתב ואו' הרב מקינון שאם הוא או' בלבו שהוא או' אמת אין מועיל מה שמכחישו ועל זה נאמר ויראת ע"כ ואין טעמו משום דנאמן לי' כבי תרי אלא שניכרים דברי אמת ואין לו להכחישו ושומר נפש ירחק מן הכיעו' ומן הדומה לו:

הצעיר יוסף בכמהר"ר משה מטראני זלה"ה.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף