שו"ת בית הלוי/א/כא

שו"ת בית הלוי א כא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

סימן כא

יחקור בחליפין אי מהני בעו"ג או לא מהני ויתבאר ג"כ בקנין שטר וחזקה אי מהני או לא:

א

הנה בענין מכירת חמץ נהגו להחמיר בו ולצאת ידי כל הסברות המחמירין ואמרתי לחקור קצת בזה איזה קנין מהני בעו"ג ואיזה קנין לא מהני בו:

התוס' כתבו במס' קידושין דף ג' בד"ה ואשה בשם ר"ת דיש קנין חליפין בעו"ג ועי' בש"ך חו"מ סי' קכ"ג ס"ק למ"ד שחלק על זה וכתב בשם תשובת רשד"ם דר"ת יחיד הוא בזה גם הש"ך הקשה על ר"ת דלא אשתמיט שום דוכתא בש"ס לאשמעינן דעו"ג קונה בחליפין והנה לפום רהיטא נראה סוגיא מפורשת כר"ת דמהני דבקידושין דף כ"ב תנן עבד כנעני נקנה בכסף בשטר ובחזקה ומפרשינן שם הטעם דכתיב והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם לרשת אחוזה הקישו הכתוב לאחוזה ואיתא שם תנא אף בחליפין ותנא דידן מילתא דליתא במטלטלים קתני מילתא דאיתא במטלטלים לא קתני והרי כשקונה עו"ג שיהיה לו עבד הוי ליה קנין ישראל מעו"ג ואפ"ה מהני בו חליפין וכל קניינו של עבד הא ילפינן ליה מהקישא דלאחוזה ומוכרח להדיא דגם. שדה קונה ישראל מעו"ג בחליפין דאין לומר דלעולם לא מהני בו חליפין והא דתני אף בחליפין לא איירי כלל על התחלת מכירתו של העו"ג שיהיה עבד רק קאי כשקונה ישראל עבד כנעני מישראל חבירו דהוי קנין ישראל מישראל דזה אינו דא"כ מאי הקשה ותנא דידן מ"ט לא חשיב חליפין ודחק לתרץ משום דאיתא גם במטלטלים לא תני ליה עדיפא ה"ל לשנויי דהמשנה לא חשבה רק מה דמהני גם בהתחלת הקנאתו דבזה איירי המשנה ומש"ה לא חשיב ליה ומוכרח דגם בהתחלה מהני חליפין ובודאי אין לומר דהא דפריך ותנא דידן לא פריך כלל דליתני ברישא בהדי הני דברים דעבד נקנה בהם רק הכי פריך כיון דתני בברייתא דישראל קונה עבד בחליפין ולעולם איירי הברייתא בשקונה אותו מישראל חבירו ועכ"פ הא חזינן דעבד נקנה בחליפין כשהוא קנין ישראל מישראל א"כ כשהעבד יוצא לחירות הא הוי ג"כ קנין ישראל מישראל ובודאי דיוצא בו לחירות כמו דחזינן דנקנה בהם ועי' בגיטין דף נ"ט בתוס' ד"ה משום שכ' דעבד כנעני יוצא לחירות בחליפין דהא נקנה בחליפין דזה תלוי בזה ומש"ה פריך ותנא דידן מ"ט לא תני חליפין בסיפא דמשנה דקתני וקונה את עצמו בכסף כו' אמאי לא חשיב שם חליפין בודאי דהוי דוחק גדול לפרש כן הסוגיא ועוד דמלשון הברייתא גופה מוכח כן דקתני אף בחליפין וקאי על המשנה וכיון דהמשנה הא איירי גם בהתחלת מכירתו בודאי גם הברייתא איירי גם בהתחלתו והיאך נאמר דהברייתא לא איירי רק כשקונה אותו שכבר הוא עבד של ישראל ולא דמי כלל להמשנה ומאי אף דקתני דהא ודאי אין לומר דגם הברייתא קאי על סיפא דהמשנה דוקונה את עצמו דהא הגמרא מביא לה על הרישא ולא על הסיפא ומוכרח דיש קנין חליפין בעו"ג:

ב

אמנם ראיה זו אינה לדעת ר"ת בעצמו דבב"ב דף נ"ה בד"ה עו"ג כ' התוס' בשם ר"ת דאין קנין שטר בעו"ג יעו"ש וכ"כ בקידושין דף י"ד ולדידיה הא ע"כ הך משנה דעבד עו"ג נקנה בכסף ובשטר ובחזקה ע"כ לא קאי על התחלת הקנאתו רק כשקונה אותו מרבו ישראל וכן הוא מבואר להדיא בבכורות דף י"ג דמביא שם הגמרא להך דעבד עו"ג איתקש לאחוזה מה אחוזה נקנה בכסף ושטר וחזקה אף עבד כו' וכתבו שם התוס' בד"ה מה אחוזה וז"ל פי' כשקונים מישראל אף עבד כן כשקונים מישראל אבל בעו"ג לא מסתבר דיועיל שטר וא"כ לר"ת בעצמו ליכא ראיה מכאן דחליפין מהני בעו"ג דכל המשנה איירי בשקונה מישראל אבל להפוסקים דחולקים על ר"ת וס"ל דיש קנין שטר גבי עו"ג ולדידהו הוי הך משנה גם בהתחלת הקנאתו וכן הוא מבואר בטור ושו"ע יו"ד רס"ז וז"ל עבד עו"ג בין קנאו בעודו עו"ג בין קנאו אחר שהטבילו רבו נקנה בכסף ושטר וחזקה בין קנאו מעו"ג בין קנאו מישראל ולהני פוסקים מוכרח כר"ת ולא הוי יחיד בדבר כמש"כ הרשד"ם:

ג

וכיון דזה תלוי בהך דקנין שטר אמרתי לכתוב מה דיש לדבר בזה דלכאורה קשה על ר"ת דס"ל דשטר לא מהני בו מהא דבקידושין דף ט"ו תניא רבי אומר ואם לא יגאל באלה באלה הוא נגאל ואינו נגאל בשש שיכול והלא דין הוא ומה מי שאינו נגאל באלה פי' עבד עברי הנמכר לישראל דאינו נגאל בקרובים מ"מ נגאל בשש זה שנגאל באלה פי' נמכר לעו"ג דנגאל בקרובים אינו דין שנגאל בשש ת"ל כו' והקשה המהרש"א לפמש"כ התוס' בדף י"ד דעו"ג אינו קונה עברי בשטר א"כ הא י"ל מה לנמכר לישראל שכן יוצא בשטר תאמר בנמכר לעו"ג שאינו יוצא בשטר ותי' המהרש"א דאע"ג דעו"ג אינו קונה לישראל בשטר מ"מ יוצא ממנו בשטר והנה תי' של המהרש"א הא לא שייך רק אם נאמר דבכל הדברים יש קנין שטר בעו"ג ורק בעבד עברי אימעוט שטר דכתיב מכסף מקנתו וכמש"כ התוס' בדף י"ד שפיר י"ל דמהך קרא לא ממעטינן רק דאינו קונה בשטר אבל שפיר יוצא ממנו בשטר אבל לדעת ר"ת דס"ל דגם בקרקע לא מהני שטר בעו"ג וגם בעבד כנעני לא מהני שטר בהתחלה דס"ל דקנין שטר לא נאמר כלל בעו"ג ואע"ג דבקרקע ועבד ליכא שום מיעוט למעט גבי' שטר הא ודאי פשיטא דלדידיה אין עבד עברי יוצא ממנו בשטר והדרא קושית מהרש"א לדוכתא. וגם דעיקר סברתו של המהרש"א לחלק בין קנין ליציאה לא ס"ל לר"ת כלל דבקידושין דף י"ד דילפינן דאמה העברי' נקנה בכסף מדכתיב והפדה מלמד שמגרעה פדיונה ויוצאה ופרש"י אלמא ניקנית בכסף דאי לא ממאי מגרעה והקשה על זה בחידושי הרשב"א וריטב"א דלמא מגרעה מדמי מקחה ולעולם הקנין שלה הוי בשטר ופירשו בשם ר"ת דהגמרא מוכיח מדחזינן דיוצאה בכסף מכלל דגם היא ניקנית בכסף הרי ס"ל לר"ת דמדחזינן דיוצאה בו מרשות האדון מוכרח דניקנית בו ג"כ להאדון ולא ס"ל חילוקו של המהרש"א ועכ"פ לר"ת קשה דלמה צריך רבי קרא למעט נמכר לעו"ג שאינו יוצא בשש דהא אי אפשר ללמדו כלל בק"ו מנמכר לישראל דנימא מה לנמכר לישראל שכן יוצא בשטר ומוכרח דיש קנין שטר לעו"ג בכל דבר ואפי' לקנות בו עבד עברי ואפי' לפמש"כ לקמן דבע"ע גם ר"ת מודה דמהני בו שטר מג"ש דשכיר שכיר מ"מ הא הגמרא רוצה לומר דרבי הוא דלא ס"ל הך ג"ש:

ד

אמנם קושיא זו יש לדחותה ותלויה במחלוקת הראשונים דהנה בקידושין דף ט"ז איתא גבי עבד עברי דיוצא בשטר דלמה לי שטרא לימא ליה באפי תרי זיל אמר רבא זאת אומרת עבד עברי גופו קנוי והרב שמחל על גרעונו אין גרעונו מחול ובגיטין דף ל"ח אמרינן אתם קונים מהם ולא הם קונים מכם ולא הם קונים זה את זה לגופו יכול לא יקנה זה את זה למעשה ידיו אמרת עו"ג ישראל קונה עו"ג עו"ג לא כל שכן ופרש"י שם דהעו"ג אינו קונה את העבד לגופו שיהיה צריך ממנו גט ולכאורה הוי קשה לי מהא דבב"ק דף קי"ג קאמר רבא דעבד עברי הנמכר לעו"ג אם ברח ממנו לא מקרי הפקעת הלואתו רק הוי גזילו ואמרינן שם רבא לטעמי' דאמר רבא עבד עברי גופו קנוי הרי דגם בנמכר לעו"ג הוי גופו קנוי כמו בנמכר לישראל ומצאתי בשיטה מקובצת שהקשה שם על הא דבגיטין איתא דאינו קונה גופו ותי' דלעולם יש לעו"ג קנין בעבד עברי כמו קנין שיש לישראל בע"ע והא דאמרי' בגיטין דאינו קונה לגופו היינו דאין לו בו קנין הגוף כקנין הגוף שיש לישראל בעו"ג דשם גופו קנוי לו לגמרי ומציאתו וולדותיו לרבו וכשיוצא ממנו צריך שטר שיחרור דבכמה דברים שוה שיחרורי עבדים לגיטי נשים וכל זה לא הוי בנמכר לעו"ג אמנם הנימוקי יוסף כתב בפרק החולץ בשם הריטב"א דנמכר לעו"ג הוי גופו רק כמשכון ומהני ליה מחילה הרי דהוי פלוגתא גדולה בעברי הנמכר לעו"ג אי הוי קנין הגוף כנמכר לישראל וא"כ כשיוצא ממנו צריך קנין ולא מהני ליה מחילה כמו בנמכר לישראל או לא ונאמר דר"ת ס"ל כהריטב"א דהוי רק כמשכון ומהני ליה מחילה גרידא ולא צריך קנין כלל והא דבב"ק אמרינן דהוי גזילו ולא הפקעת הלואתו ומפרשינן הטעם משום דגופו קנוי ה"פ דלא הוי חוב גרידא רק גופו קנוי להעו"ג בתורת משכון ויש לו קנין בהעבד עברי כקנין שיש למלוה במשכון ואע"ג דבכל חוב קיי"ל דעו"ג מישראל לא קנה משכון מ"מ בעבדים יש לו קנין כקנין שיש לישראל במשכון והרי אם יחטוף הלוה משכון מהמלוה הוי גזל ממש ולא הפקעת הלואתו דבע"ח קונה משכון ומ"מ הא סגי ליה במחילה גרידא וכמבואר בחו"מ סי' רמ"א סעיף ב' דגם בחוב שיש עליו משכון מהני מחילה דקנין של המשכון תלוי בעיקר החוב וכיון דנפקע החוב ממילא נפקע גם קנין של המשכון. ואפי' להפוסקים דס"ל דבחוב שיש עליו משכון לא מהני ליה מחילה היינו משום דשם המלוה תפוס בהמשכון ואינו מחזירו להלוה ומש"ה ס"ל דלא מהני אבל בעבד דהוא תפוס בעצמו אם נאמר דגופו הוי רק כמשכון הא ודאי דלכ"ע מהני מחילה ודברי הריטב"א בחידושיו לגיטין דף ל"ח בד"ה והאמר שמואל יעו"ש לא זכיתי להבינם וצ"ע] ומש"ה אע"ג דס"ל לר"ת דאין קנין שטר כלל גבי עו"ג מ"מ זה אינו רק כשקונים ממנו שדה וכדומה דצריכין דוקא לקנין וקנין זה לא מהני בו אבל עבד עברי הקנוי לעו"ג כשיצא ממנו דלא צריך דרכי הקני' רק מחילה גרידא מהני בו א"כ הא ודאי דמהני כשנתן לו העו"ג שטר שיחרור דהא לא גרע השטר מאילו אמר לו בע"פ באפי תרי זיל ומיושב קושית מהרש"א דשפיר עביד רבי ק"ו אבל להשיטה מקובצת דס"ל דעו"ג קונה גופו כקנין שיש לישראל בע"ע והרי בנקנה לישראל לא מהני מחילה וצריך שטר דוקא וכיון דצריך קנין הא ודאי דלר"ת אינו יוצא ממנו בשטר וקשה קושית מהרש"א ונאמר דר"ת ס"ל כהריטב"א זה נראה עוד דהר"ת אזל בזה לשיטתו דלכאורה היה נראה לי להוכיח כהשיטה מקובצת ודלא כהריטב"א מהא דבקידושין דף כ' איתא גבי ישראל הנמכר לעו"ג נמכר במנה והשביח ועמד על מאתים אין מחשבין לו אלא מנה שנאמר מכסף מקנתו נמכר במאתים והכסיף ועמד על מנה מחשבין לו כפי שניו א"ל ההוא מרבנן לרבא מכדי האי קרא איכא למדרשינהו לקולא ולחומרא מאי חזית דדרשית לקולא נדרשינהו לחומרא וא"כ בשלמא אם נאמר דגופו קנוי והוי רבו מוחזק בו והעבד הוי המוציא ממנו שפיר פריך כיון שיש לפרש הפסוק דבא להקל על העבד וכן יש לפרשו דבא להחמיר על העבד מנ"ל למדרש להקל על העבד ולהוציא מן המוחזק אבל אם נאמר דגופו הוי רק כמשכון הא ודאי דהעבד נקרא מוחזק לגבי האדון והרי גם בכל מלוה שיש עליו משכון מבואר בחו"מ סי' ע"ב סעיף כ"ב דאם נתחדש איזה ספק בהחוב מקרי הלוה מוחזק ולא המלוה אע"ג דהמשכון ביד המלוה וכ"ש הכא דהעבד הוי מוחזק בעצמו וא"כ אם יש לנו ספק בהדרשה הא ודאי דיש לנו לדורשו להקל על העבד דמספיקא אין להחמיר עליו מבלי הוכחה ברורה ומאי פריך לרבא ומוכרח כהשיטה מקובצת דהאדון הוי המוחזק רק ר"ת אזל לשיטתו דבב"ק דף ג' כתבו התוס' בשם ר"ת דמודה הוא בתורה לדרוש לחומרא ואפי' בממון להוציא מן המוחזק יעו"ש:

ה

אמנם עיקר דברי הריטב"א לא זכיתי להבינם דהרי בב"ק דף קי"ג קאמרי' דרבא לטעמי' דאמר רבא ע"ע גופו קנוי והרי עיקר מימרא דרבא דקאמר דגופו קנוי הוא בקידושין דף ט"ז גבי נמכר לישראל דמש"ה צריך שטר דוקא ולא סגי במחילה משום דגופו קנוי ומוכרח ע"כ דשוים הם לגמרי נמכר לעו"ג כנמכר לישראל דאי נאמר דבעו"ג הוי רק כמשכון ומהני ליה מחילה מאי לטעמי' דקאמר והיאך תלוי זה בזה כלל וצ"ע ואין להוכיח כהריטב"א מהא דביבמות דף מ"ה איתא הלוקח עבד מן העו"ג וקדם וטבל לשם בן חורין קנה עצמו ב"ח מ"ט עו"ג גופיה לא קני ליה מה דקני מקנה לישראל וכיון דטבל לשם ב"ח אפקעי' לשיעבודא כדרבא דאמר רבא הקדש חמץ ושיחרור מפקיע מידי שיעבוד הרי מוכח דאפי' עו"ג בעו"ג אין לו שום קנין בגופו רק שיעבוד על מעשה ידיו דאם היה לו קנין ואפי' רק קנין שיש לישראל בע"ע דכשיוצא ממנו צריך דרכי הקני' היאך יהי' נפקע ממנו דהרי רבא לא קאמר רק דהקדש מפקיע מידי שיעבוד ולא מידי קנין וכמו שכתב הר"ן בנדרים דף מ"ז דמידי קנין לא שייך לומר דהקדש יהי' מפקיע ועדיפא מזה כתבו התוס' בגיטין דף מ' דרבא לא קאמר דהקדש מפקיע מידי שיעבוד רק משום דרבא אזל לשיטתו דס"ל בפסחים דף ל"א דבע"ח מכאן ולהבא הוא גובה אבל לאביי דס"ל בפסחים למפרע הוא גובה אין הקדש מפקיע אותו יעו"ש ומוכח דעו"ג בעו"ג אין בו שום קנין רק שיעבוד גרידא וא"כ הא ודאי דק"ו הוא דעו"ג בישראל אין לו שום קנין דהא עיקר הדבר דעו"ג קונה חבירו למעשה ידיו ילפינן לי' בגיטין דף ל"ח מהא ישראל קונה עו"ג עו"ג לא כ"ש הרי דקנין עו"ג בעו"ג ילפינן בק"ו מעו"ג בישראל דקונה ומוכח דגם בע"ע אין לו רק שיעבוד גרידא והגוף הוי רק כמשכון ומהני לי' מחילה וכהריטב"א אמנם זה אינו ראי' דהרי הכי איתא שם ביבמות לא שנו דקנה עצמו בן חורין אלא בלוקח עבד מן העו"ג אבל בלקח עו"ג עצמו גופו קנוי דכתיב וגם מבני התושבים כו' אתם קונים מהם ולא הם קונים זה את זה אילימא למעשה ידיו אטו עו"ג לא קנה ישראל למעשה ידיו והכתיב או לעקר משפחת גר אלא לגופו וקאמר רחמנא אתם קונים מהם לגופו פריך רב אחאי דלמא בכספא וטבילה קשי' הרי דרב אחאי הקשה דלמא גם אם ישראל קנה עו"ג בכסף כל זמן שלא טבל לשם עבדות לא יהי' לו בו קנין הגוף ויהי' מהני לו כשיטבול לשם בן חורין להיות ב"ח משום הך סברא דהקדש מפקיע מידי שיעבוד והרי ישראל הקונה עו"ג הא בודאי יש לו קנין הגוף לכל הפחות כקנין שיש לישראל בע"ע דכמו דאמרינן בגיטין עו"ג ישראל קונה עו"ג עו"ג לא כ"ש כן נאמר הך ק"ו גופה ישראל ישראל קונה ישראל עו"ג לא כ"ש הרי מוכח דאפי' קנין כזה שיש לישראל בע"ע אע"ג דלא מהני לי' מחילה וצריך קנין מ"מ נפקע שפיר ע"י ההקדש דכיון שיש לו יד יש לו כח לטבול לשם ב"ח וממילא נפקע השיעבוד וא"כ ליכא ראיה מכאן להריטב"א ושפיר יש לומר דגם עו"ג יש לו קנין כזה וכבר כתבנו דמסוגיא דב"ק מוכח כן מדקאמר רבא לטעמי' וכיון דכשיוצא ממנו צריך קנין א"כ לר"ת לא תהני לו שטר והדר קושי' מהרש"א לדוכתא ומוכרח דיש קנין שטר לעו"ג בכל דבר גם קשה לי על ר"ת דאי אין קנין שטר לעו"ג א"כ הא דתנן עבד כנעני נקנה בכסף ושטר וחזקה קאי רק כשקונה אותו מיד רבו ישראל ולא בהתחלת מכירתו א"כ לא ידעתי איך יתפרש לנו הסוגי' דבכורות דף י"ג דקאמר שם ישראל שנתן מעות לעו"ג בבהמתו בדיניהם אע"פ שלא משך קנה וחייבת בבכורה ופריך מאי בדיניהם אי נימא בדיני דגופו אם גופו קני לי' ישראל בכסף ממונו לא כ"ש א"ה שטר וחזקה נמי ואם נאמר דעו"ג בהתחלה כשמוכר עצמו להיות עבד לא מהני לי') שטר משום דהוי קנין ישראל מעו"ג, א"כ מאי פריך א"ה שטר וחזקה נמי והרי שם איירי כשקונה בהמה מעו"ג ופשיטא דכה"ג לא שייך ללמוד ק"ו מגופו רק מה דמהני בגופו ג"כ כשהוא קנין ישראל מעו"ג ומש"ה כסף דודאי מהני בו גם בהתחלה דהרי הקישו הכתוב לאחוזה ובשדה הא מהני כסף בעו"ג וכדילפינן לה מנתתי כסף השדה קח ממני דעפרון ושפיר ילפינן מיניה גם לממונו בק"ו אבל שטר דלא מהני בו רק כשקונה אותו מיד ישראל ולא מידי עצמו היאך נילף מיני' בק"ו על ממונו כשקונה מיד העו"ג אלא ודאי מוכרח מקושי' הגמר' דס"ל דגם בהתחלת הקנאתו דהוי קנין ישראל מעו"ג מהני בו שטר וחזקה מדאורייתא וכבר נתבאר דא"כ קאי המשנה דקידושין גם על התחלת הקנאתו ולפ"ז מוכח ג"כ דיש קנין חליפין בעו"ג. אמנם לכאורה נראה אדרבה להוכיח מכאן כר"ת דשטר אינו קונה בעו"ג כלל דהנה האלפס כ' בב"מ פ' הזהב דהא דא"ר יוחנן דבר תורה מעות קונות הוא דילפינן לה בק"ו מגופו אם גופו קונה בכסף ממונו לא כ"ש ולכאורה תיקשה עליו קושי' הגמר' דבכורות א"ה שטר וחזקה נמי נימא הך ק"ו וראיתי בשיטה מוקבצת שם שתי' דשטר לא שייך כלל במטלטלים דלא מסיימי וא"כ לדידי' הא צריך לפרש הא דפריך א"ה שטר וחזקה נמי קאי על קרקע דפריך כיון דילפת ק"ו מגופו א"כ נילף ק"ו דשדה של עו"ג להוי נקנה בשטר ומוכח דהאלפס ס"ל כר"ת דשטר אינו קונה בשדה של עו"ג:

ו

והנה התוס' בקדושין כתבו דר"ת הביא ראי' דיש קנין חליפין בעו"ג מהא דאמרינן שם בדף ח' גבי ע"ע הנמכר לעו"ג מכסף מקנתו בכסף הוא נקנה ואינו נקנה בתורת תבואה וכלים ומאי ניהו חליפין ומוכח דבשארי דברים יש לו קנין חליפין והנה הש"ך בחו"מ סי' קכ"ג הקשה על זה דמנ"ל לדקדק דבשארי דברים מהני דלמא הפסוק בא לגופי' ולא לדיוקי וקמ"ל דע"ע אינו נקנה בחליפין לעו"ג משום דאין לו קנין חליפין כלל וזהו גופה קמ"ל והנה זה יש לישב דהא התוס' בקידושין דף כ"ז הוכיחו דשכירות אינו נקנה בחליפין וכן כתבו התוס' בב"מ דף י"א דבכל דבר שאין בו קנין הגוף לא מהני בו חליפין והרי בגיטין דף ל"ח אמרינן דעו"ג אינו קונה לגופו רק למעשה ידיו וכתבנו לעיל דר"ת ס"ל כריטב"א דהגוף לא הוי רק בגדר משכון וא"כ זה הקנין שיש להעו"ג בע"ע הא גם בישראל כה"ג לא מהני בו חליפין כלל וכגון בשכירות בית ושדה וא"כ הא ליכא למימר דהך מכסף מקנתו דממעט חליפין הוי הטעם משום דאין חליפין לעו"ג דהא קיי"ל דגם מי שיש לו קנין חליפין מ"מ בקנין כזה לא מהני ושפיר נוכל לדייק מדכתבה התורה כאן המיעוט מכלל דבשארי דברים שקונה אותו קנין הגוף וכגון שדה מהני בו חליפין ורק בעבד דלא הוי קנין הגוף לא מהני בו חליפין ואדרבה לר"ת ניחא הא דקיי"ל דבדבר שאין בו קנין הגוף לא מהני ביה חליפין י"ל דמהכא נפקא לן מדאין עו"ג קונה ע"ע בחליפין ובכל דבר מהני וילפינן מני' דגם בישראל כה"ג לא מהני חליפין אמנם לדעת השיטה מקובצת שהבאנו לעיל דגם בע"ע גופו קנוי והא דאמרינן דאינו קונה גופו היינו דלא הוי כעבד עו"ג דאין לו יד כלל אבל מ"מ גופו קנוי הא י"ל כהש"כ דכאן גילתה התורה דחליפין לא מהני בעו"ג. וא"כ הרי הך דינא של ר"ת דחליפין מהני בו מוכרח לכל השיטות דלהריטב"א הא קמה לה ראייתו של ר"ת ואם נאמר כהשיטה מקובצת א"כ הא מוכרח ע"כ דיש קנין שטר לעו"ג וכמו שנתבאר לעיל הא ג"כ מוכרח דמהני בו חליפין וכמו שכתבנו למעלה וגם דהא הרמב"ם פוסק בפ"ב מה' עבדים דע"ע הנמכר לישראל ג"כ אינו נקנה בחליפין וע"ש במל"מ ומדבריו ג"כ מוכח דלא ס"ל כהש"ך דטעם הפסוק הוי משום דאין קנין חליפין בעו"ג. דהא גבי עבד עברי הא גם בישראל לא מהני חליפין וניחא הוכחת ר"ת:

ז

ולכאורה קשה לי על ראייתו של ר"ת דהרי הכי איתא בקידושין ד' ח' מכסף מקנתו בכסף הוא נקנה ואינו נקנה בתורת תבואה וכלים ומאי ניהו חליפין ולרב נחמן דאמר פירי לא עבדי חליפין מאי איכא למימר אלא לעולם דלית בהן ש"פ מה"ד פירי דמקרבי הנייתו גמר ומקני קמ"ל הרי דלהמסקנא מוקמינן דבא למעט תבואה פחות משוה פרוטה דלא מהני בתורת קנין כסף וא"כ לדידן הא קיי"ל כר"נ דפירי לא עבדי חליפין וא"א לדייק מקרא דבשארי דברים מהני חליפין ואפי' אם נאמר דהך אוקימתא דמסיק בגמר' דקאי על פחות מש"פ ובתורת כסף לא קאי רק על תבואה דנקטה הברייתא דאינהו לא עבדי חליפין לר"נ ובע"כ בא לאשמעינן דאע"ג דמקרבי הנאתו לא מהני אבל כלים דנקטה הברייתא קאי גם למסקנא על חליפין דחליפין קונים בכלי אע"פ שאין בו ש"פ וקמ"ל הברייתא ב' דינים דלא מהני לא פחות מש"פ בפירות ולא חליפין ושניהם ממעטינן מהך קרא דמכסף מקנתו דתרווייהו לא הוי כסף ושפיר מדקדק ר"ת מלשון הברייתא מדאצטריך הברייתא לאשמעינן דלא מהני חליפין בע"ע מכלל דבשארי דברים ס"ל דמהני זה אינו דעיין בחו"מ סי' קכ"ג שכתב הטור וז"ל ר"ת הי' נוהג לשלוח הרשאה ביד עו"ג מדקאמר מכסף מקנתו בכסף הוא נקנה ואינו נקנה בתורת תבואה וכלים ומאי ניהו חליפין למדנו בשארי דברים מועיל חליפין ועיי' בסמ"ע שם ס"ק כ"א שכ' וז"ל יכולים לשלוח הרשאה ביד עו"ג עיי' בטור דכתב דלמדין מקרא דעו"ג קונה בחליפין הרי דהבין הסמ"ע דמהפסוק מוכח כן ולא מלשון הגמר' קמדייקינן לה ובאמת דדברי הסמ"ע מוכרחין ע"כ לומר דהנה הרשד"ם הקשה על ר"ת דהא מקרא מלא כתיב וזאת לפנים בישראל שלף איש נעלו ומשמע להדי' בישראל ולא בעו"ג והאו"ת שם כתב לתרץ דהך בישראל לא הוי מיעוט דקנין זה לא מהני בעו"ג רק הכתוב מספר שכן נהגו לפנים בישראל אבל עו"ג לא נהגו כן דמשפטים בל ידעום והנה אע"ג דתי' זה עולה יפה מ"מ עדיין קשה על ר"ת דמנ"ל ללמוד דקנין זה להוי מהני בעו"ג דהרי התוס' כתבו בב"ב דף נ"ד בשם ר"ת דקנין שטר לא מהני בעו"ג אפי' בשדה וכל עיקר טעמו הוא משום דעיקר קנין שטר לא ידעינן רק מקרא דואקח את ספר המקנה דכתיב גבי ירמי' והתם ישראל הוי והרי גבי שטר ליכא שום מיעוטא למעט עו"ג ואפ"ה ס"ל לר"ת כיון דלא מצינו קנין זה רק בישראל אין ללמוד עו"ג מני' וא"כ כ"ש בקנין חליפין דכתיב בו להדי' בישראל דאפי' אם נאמר כהאו"ת דלא הוי מיעוטא מ"מ הא אי אפשר ללמוד עו"ג מני' וקשה על ר"ת מדברי עצמו ואפי' אם נוכיח מהגמר' בשום דוכתא דמהני חליפין ג"כ תיקשה מ"ש בשטר דלא מהני ומ"ש חליפין דמהני ובע"כ מוכרח דהפי' בדברי ר"ת כמו שהבין הסמ"ע דמקרא הוא דדייקינן לה מדכתיב מכסף מקנתו למעט חליפין דייקינן מהפסוק דבשארי דברים מהני בו חליפין וא"כ הא קשה כיון דלהמסקנא דרש הברייתא מהך קרא שני דברים דממעט ג"כ פירות פחות מש"פ מקנין כסף וא"כ הא אי אפשר לדקדק מהפסוק כלל דחליפין להוי מהני בשארי דברים והדר קשה על ר"ת מדברי עצמו בב"ב רק זה יש לישב די"ל בפשיטות דס"ל לר"ת דאע"ג דהברייתא אשמעינן גם הא דפירות פחות מש"פ לא מהני מ"מ הפסוק עיקרו בא למעט חליפין דלא צריך קרא למעט פחות מש"פ רק הברייתא אשמעינן הך דינא דלא נטעה כיון דמקרבי הנאתן מהני אבל הפסוק לא צריך למעטו וכן משמע להדי' בתו' ב"ב דף נ"ד בד"ה עו"ג דגם להמסקנא עיקר הפסוק לא בא רק למעט חליפין ושפיר דייקינן מהפסוק דבשארי דברים מהני בו:

ח

אמנם הא קשה לי דהרי בקרא לא כתיב להדי' מכסף מקנתו ולא בחליפין רק אנן הוא דדייקינן מני' למעט חליפין משום דלא הוי כסף ובקרא כתיב דוקא כסף וכמו דממעטינן מיניה חליפין הא כמו כן נוכל למעט מיני' גם שטר דאין ע"ע נקנה לעו"ג בו דלא הוי ג"כ כסף וכל הקניינים שהם לבד מכסף נוכל למעט מהך קרא ועיי' בקידושין דף י"ד דאמרינן מנ"ל דעבד עברי נקנה בכסף ומשני אמר קרא מכסף מקנתו ופריך אשכחן נמכר לעו"ג הואיל וכל קניינו בכסף ופרש"י דלא נאמרה בו משיכה במטלטלין והקשו על זה התוס' דזהו רק לר"ל דס"ל משיכה מפורשת מן התורה ולדידי' עו"ג קונה מטלטלים בכסף אבל לר' יוחנן דאמר דבר תורה מעות קונות אדרבה בעו"ג אינו קונה רק במשיכה וע"כ כתבו בשם ר"ת דה"פ הואיל וכל קניינו בע"ע אינו רק בכסף דכתיב מכסף מקנתו לאפוקי שאינו קונה בשטר דישראל לא קני ע"ע בשטר אלא מדאיתקש לאחרת ובעו"ג לא שייך האי טעמא שהרי אינו בתורת גיטין וקדושין הרי דכתבו להדי' בשם ר"ת עצמו דמהך מכסף מקנתו ממעטינן גם שטר ואע"ג דהמהרש"א שם כתב דאין הפ' בדברי התוס' דמקרא דמכסף מקנתו ממעטינן שטר דהא איצטריך למעט חליפין רק פי' דברי התוס' באופן אחר יעויין בדבריו מ"מ הא כבר הקשו עליו המפרשים והביאו דברי התוס' בב"ב דף נ"ד דמבואר שם להדי' דמהך מכסף מקנתו ממעטינן גם שטר דכל הקניינים שאינם כסף אימעוט מהך קרא וכן מצאתי להדיא בבכורות דף י"ג בתוספות בדיבור המתחיל אם גופו יעו"ש ועוד נראה יותר לומר דאפילו רש"י שדחק לפרש הא דקאמר בגמר' הואיל וכל קניינו בכסף דקאי על מטלטלים וזהו רק כר"ל ולא כר"י ולא פי' כהתוס' דקאי על עבד עברי לא דחולק על התוס' וס"ל דע"ע נקנה לכנעני בשטר דודאי י"ל דגם הוא מודה לעיקר הסברא דאינו נקנה בשטר כיון דכתיב בו מכסף מקנתו וכמו דממעטינן מיני' חליפין כמו כן יש למעט מיני' שטר דלא הוי ג"כ כסף רק ס"ל לרש"י דעד כאן לא דרשינן הך קרא דמכסף מקנתו דבא למעט שארי קניינים שהם חוץ מכסף רק להמסקנא דמסקינן שם בדף י"ד דע"ע הנמכר לישראל הא דנקנה בכסף ידעינן מקרא דוהפדה דכתיב גבי אמה העבריה וא"כ שוב נוכל ללמוד מיני' דגם בנמכר לעו"ג נקנה בכסף בג"ש דשכיר שכיר מנמכר לישראל ושוב לא איצטריך הפסוק לגופי' רק לדיוקי דרק בכסף הוא נקנה ולא בשארי קניינים וכמש"כ התוס' שם בדף י"ד ד"ה מוכר עצמו אבל לפי הס"ד שם דיליף הא דנקנה בכסף מהך קרא דמכסף מקנתו ופריך על זה אשכחן נמכר לעו"ג הואיל וכל קניינו בכסף שפיר דחק רש"י לפרש דהקושיא הוי מהא דבמטלטלין אין לו קנין משיכה וכר"ל דס"ל לרש"י דהשתא לפי הס"ד אין לנו להוציא מהפסוק דיוקא דממעט שארי קניינים כיון דאיצטריך לגופי' לאשמעינן דנקנה בכסף אבל להמסקנא דלא איצטריך לגופי' ודרשינן לי' למעט חליפין גם רש"י מודה דגם שטר ממעטינן מני' דג"כ לא הוי כסף והוא ביאור נכון בדברי רש"י ובזה ניחא גם לרש"י הא דאיתא בבכורות דף י"ג עו"ג שנתן מעות לישראל בבהמתו בדיניהם אע"פ שלא משך קנה ופטורה מבכורה ופריך מאי בדיניהם אילימא בדיני' דגופו משום דאתי' בק"ו אם גופי' דישראל קני' לי' בכסף ממונו לא כל שכן ישראל מישראל יוכיח וכתבו התוס' בד"ה אם מדלא פריך א"ה שטר וחזקה נמי יש ראיה לפיר"ת דמפרש בקידושין הואיל וכל קניינו בכסף דקאי על ע"ע דכתיב מכסף מקנתו ולא בשטר וחזקה עכ"ד ולפי"ז גם לרש"י ניחא דגם הוא מודה דלהמסקנא אין ע"ע נקנה לעו"ג בשטר אמנם לשיטת רש"י בגיטין דף ל"ח דעו"ג קונה ישראל בחזקה ויליף לה מקרא דוישב ממנו שבי קשה עדיין קושי' התוס' דבכורות דה"ל למפרך א"ה בחזקה נמי ואין כאן מקומו לעיין כעת בזה ועכ"פ הא ודאי דלר"ת ס"ל דמהך מכסף מקנתו ממעט ג"כ שטר וכמש"כ התוס' להדיא בקידושין ובב"ב ובבכורות א"כ הא ודאי קשה דהיאך נוכל לדקדק מהך קרא דבשארי דברים מהני חליפין כיון דלפי הסברא בלא הך קרא לא מהני בעו"ג לא חליפין ולא שטר ואפי' בשדה לר"ת משום דהני קניינים לא מצינו בפסוק רק גבי ישראל ולא ילפינן עו"ג מיני' ומהך קרא אימעוט ג"כ תרווייהו חליפין וגם שטר א"כ מנ"ל לדקדק מהך פסוק מדאיצטריך למעטו גבי ע"ע מכלל דבשארי דברים מהני חליפין דמנ"ל לאוקמא הך דיוקא על חליפין ושטר נשאר על הסברא דלא מהני גם בשדה בעו"ג הא י"ל גם להיפוך דחליפין לא מהני כלל בכל דבר ושטר יהיה מהני מדצריך למעטוה גבי ע"ע:

ט

והנראה בדעת ר"ת דס"ל דאע"ג דבכל הדברים אין קנין שטר לעו"ג וכמו שכתבו התוס' בשמו בב"ב מ"מ בע"ע הנמכר לעו"ג גם ר"ת מודה דנקנה בשטר והא דכתבו התוס' בשמו דלא מהני שטר בנמכר לעו"ג לא כתבו כן רק לפי הס"ד דבאו לפרש הסוגי' דשם דפריך אשכחן נמכר לעו"ג הואיל וכל קניינו בכסף ולא נגמר נמכר לישראל מני' דלא הוי ידע מג"ש דשכיר שכיר ושפיר מפרש ר"ת דקאי על ע"ע דלפי הס"ד הא בודאי נמכר לעו"ג אינו נקנה בשטר כיון דלא כתוב בעו"ג רק מכסף מקנתו ועוד דאינו בתורת גיטין וקידושין פי' דאע"ג דבנמכר לישראל מהני בו שטר מדאיתקוש לאחרת מ"מ מנ"ל לרבות כן בעו"ג דלא שייך בו קידושין וא"כ אימעוט בו שטר מקרא דמכסף מקנתו כמו דאימעוט חליפין אבל לפי המסקנא דגמרינן להו בהדדי בג"ש דשכיר שכיר שפיר ילפינן דמהני גם בנמכר לעו"ג שטר בהך ג"ש ואע"ג דבשדה לא מהני בו שטר מ"מ בע"ע מהני בו ואין לנו לאוקמא המיעוט דמכסף מקנתו דקאי רק למעט חליפין דבחליפין אין לנו פסוק דמהני בנמכר לישראל דאע"ג דמהסברא הא יש לומר דמהני חליפין בנמכר לישראל כיון דחליפין מהני בישראל בכל הדברים בין בקרקע ובין במטלטלים מ"מ השתא דמוקמינן הפסוק דמכסף מקנתו ממעט חליפין הדר ילפינן מני' דגם בנמכר לישראל לא מהני בו חליפין בג"ש זו וא"כ נתקיימו ב' הדרשות דשטר דידעינן דמהני גבי נמכר לישראל מהיקשא דלאחרת ה"ה דמהני בנמכר לעו"ג מג"ש וחליפין דידעינן דלא מהני בנמכר לעו"ג מקרא דמכסף מקנתו ה"ה דלא מהני בנמכר לישראל אבל אם נאמר דהך מכסף מקנתו ממעט שטר בנמכר לעו"ג ובנמכר לישראל הא ודאי דמהני שטר מהיקשא דלאחרת א"כ הא נסתר הלימוד דהג"ש דשכיר שכיר דמהך ג"ש יש לנו להשוותן בכל הדברים וא"כ מוכרח דהך מכסף מקנתו בא למעט חליפין ושפיר דייקינן מהך קרא מדאיצטריך למעט בעבד עברי מכלל דבשארי דברים מהני בו חליפין דאין לומר דלמא לעולם לא מהני חליפין בעו"ג בשארי דברים ורק גבי עבד איצטריך קרא למעטו דהוי ס"ד דלהוי מהני גם בנמכר לעו"ג בג"ש דשכיר שכיר מנמכר לישראל וכמו דחזינן דשטר לא מהני בעו"ג בשארי דברים ומ"מ בעבד מהני מהך ג"ש דזה אינו דבשלמא בשטר דאיכא לימוד בפסוק דמהני בנמכר לישראל שפיר כתבנו דילפינן בהך ג"ש דמהני גם בנמכר לעו"ג אבל לענין חליפין הא גם בנמכר לישראל ליכא קרא דמהני בו חליפין ורק דמהסברא הוי ס"ד דליהוי מהני כיון דבישראל מהני חליפין בכל הקניינים וא"כ אם נאמר דבעו"ג לא מהני חליפין בכל הדברים א"כ הרי כמו דידעינן מסברא גבי נמכר לישראל דמהני מאותו סברא עצמו הא ידעינן דבנמכר לעו"ג לא מהני ואין אנו יודעין בזה דמהני יותר ממה שאנו יודעין בזה דלא מהני ואם כן הא לא שייך כלל לומר דהוי ס"ד דגם בנמכר לעו"ג מהני בג"ש דשכיר שכיר דהא כמו כן נוכל לומר הך ג"ש להיפוך דגם נמכר לישראל לא מהני מנמכר לעו"ג ושוב לא שייך בזה כלל ללמוד מהך ג"ש וכל חד תיקום אדוכתא וא"כ הא לא צריך הך קרא למעט חליפין בעו"ג ושפיר מוכח מהפסוק דבשארי דברים מהני חליפין בעו"ג דהא ודאי אין לומר דלעולם לא מהני ומש"ה כתבה התורה הך מכסף מקנתו כי היכי דנדע דבנמכר לעו"ג ודאי לא מהני ושוב נוכל ללמוד בג"ש דגם נמכר לישראל לא מהני חליפין דא"כ ה"ל לכתוב הך מיעוטא גבי נמכר לישראל כיון דכל הפסוק לא איצטריך רק משום נמכר לישראל לחודא ולמה כתבה התורה זה המיעוט גבי נמכר לעו"ג ומוכרח שפיר דבשארי דברים מהני חליפין כן נראה לישב דעת ר"ת. וגם מדברי התוס' דבכורות שהבאנו לעיל אין סתירה לזה שכתבו דמדלא פריך הגמ' א"ה שטר וחזקה נמי ראיה לפיר"ת דהואיל וכל קניינו בכסף קאי על ע"ע הרי משמע לכאורה מדבריהם דס"ל דלר"ת גם לפי האמת לא מהני שטר בנמכר לעו"ג זה אינו דשפיר י"ל דלעולם מודה ר"ת דלפי האמת מהני שטר וכוונת התוס' דבכורות הוא דלפי מה שפי' ר"ת דהואיל וכל קניינו בכסף קאי על ע"ע דס"ל דלהס"ד דלא ידע הג"ש דשכיר שכיר לא מהני בנמכר לעו"ג שטר ניחא הא דלא פריך א"ה שטר וחזקה נמי משום דהקושי' בבכורות הא הוי על ר' אושעיא ודלמא לא ס"ל לר"א הך ג"ש ולדידי' ממעטינן מקרא דמכסף מקנתו גם שטר וחזקה ומש"ה פריך הגמ' עדיפא דישראל מישראל יוכיח אבל להלכה ס"ל לר"ת דילפינן הך ג"ש דשכיר שכיר וכדמוכח בקידושין שם דהגמ' דחי כל מה דהביא ראיה מתנאי דלא יליף שכיר שכיר ולא אשכחן תנא דס"ל להדיא דלא יליף שכיר שכיר יעו"ש ושוב קיי"ל דנקנה בשטר גם לעו"ג ומוכח שפיר דחליפין מהני בכל הדברים אך כל זה אינו רק אם נאמר דהך לימוד דשכיר שכיר שייך גם על קנין שטר אבל בחידושי ריטב"א לקידושין דף י"ד מבואר דעל קנין שטר לא שייך ללמוד הך ג"ש דלהוי מהני בנמכר לעו"ג יעו"ש ולדבריו אין תירוצינו עולה אמנם. הא אין ר"ת מוכרח לסברא זו ומצי ס"ל דגם על קנין שטר שייך ללמוד הך ג"ש והרי לכאורה נראה דכן הוא דעת הרמב"ם שכתב בפ"ב מהל' עבדים דע"ע נקנה בכסף ובשטר ולא חילק כלל ומשמע דגם נמכר לעו"ג נקנה בשטר וכן מוכח להדיא מדבריו שם בהלכה י"ב שכתב וז"ל נמצאת אומר שע"ע נקנה בכסף או בשטר וקונה את עצמו בחמשה דברים בשנים או ביובל או בגרעון כסף או בשטר שיחרור או במיתת אדון בלא בן ובעו"ג או בגר אפי' הניח בן הרי דאיירי גם בנמכר לעו"ג וקחשיב שטר ומהא דלא חשיב חליפין הא מוכח דגם בנמכר לישראל לא מהני חליפין ונראה ע"כ טעמו דס"ל דילפינן להו מהדדי מהך ג"ש דשטר ילפינן דמהני גם בנמכר לעו"ג מהא דמהני בנמכר לישראל וחליפין ילפינן דלא מהני בישראל מהא דלא מהני בעו"ג:

י

אמנם אכתי קשה לי על ר"ת דהא בקידושין דף כ"ב אמרינן דעבד כנעני נקנה במשיכה ובע"ע הא לא מצינו דנקנה במשיכה ובודאי נראה ברור דלא מהני בו משיכה ובפרט לר"ת דס"ל דהך מכסף מקנתו ממעט כל הקניינים שהם חוץ מכסף וחוץ משטר דלפי המסקנא ילפינן מג"ש דמהני בו] וכיון דמפסוק זה אימעוט גם משיכה הדר קשה קושייתינו דהא אי אפשר לדקדק מיני' דבשארי דברים מהני חליפין והניחא לר"ל דס"ל משיכה מפורשת מן התורה ולדידיה דרשינן בבכורות דף י"ג לעמיתך במשיכה הא מעו"ג בכסף ומשיכה לא הוי קניין כלל בעו"ג א"כ הא לא צריך למעט משיכה בע"ע ומש"ה מוקמינן המיעוט רק על חליפין אבל לר' יוחנן דס"ל דבר תורה מעות קונות ולדידי' בעו"ג קונה משיכה במטלטלים ובע"ע הא ודאי אין עו"ג קונה במשיכה דכתיב מכסף מקנתו א"כ הא ליכא למידק מני' דחליפין ליהוי מהני בעו"ג כיון דהפסוק איצטריך משום משיכה ולר' יוחנן לכאורה מוכרח א' מהני תרתי או דס"ל דבאמת לא מהני חליפין בשום דבר בעו"ג ומפרש הא דתני גבי עבד כנעני אף בחליפין דקאי רק כשקונה אותו מיד רבו ישראל ולא בהתחלת הקנאתו להיות עבד דס"ל דגם המשנה דתני עבד כנעני נקנה בכסף ובשטר ובחזקה קאי רק בכה"ג דבהתחלת הקנאתו לא מהני שטר כלל או דס"ל לר"י דאפי' הני קניינים דלא מצינו אותם בקרא רק גבי ישראל מ"מ ילפינן גם עו"ג מיני' ומהני שטר וגם חליפין בעו"ג וא"כ דברי ר"ת הא קשיין אהדדי דר"ת הא פסק כר' יוחנן וגם ס"ל במס' ב"ב דכיון דקנין שטר כתיב בקרא גבי ישראל לא ילפי' עו"ג מיני' וגם ס"ל דחליפין מהני בו דמנ"ל הא דבפסוק הא כתיב וזאת לפנים בישראל ומהך מכסף מקנתו הא ליכא להוכיח כלל דהא איצטריך למעט משיכה. והנראה דלפי מה שכתבנו לעיל דר"ת ס"ל כהריטב"א דעו"ג אינו קונה גופו של עבד עברי והוי רק חיוב על מעשה ידיו וגופו הוי רק כמשכון ומש"ה ס"ל לר"ת דלא שייך כה"ג קנין משיכה כלל ולא צריך קרא למעטו ועיין בנ"י פרק א' דב"מ שכ' בשם ר"י הלוי דמשכנו מדעת הלוה שלא עפ"י ב"ד אפי' שלא בשעת הלואה לא קנה משכון דבמשכון לא שייך משיכה ועיין בקצה"ח סי' ע"ב ס"ק ב' ועי' בב"ב דף ע"ו שכתב הרשב"ם דמש"ה אותיות אין נקנים במשיכה דמשיכה לא שייך אלא בגופו ממון דמכי משך זכה בו וע"ש היטב בתוס' ויש להאריך בזה ועיי' בחו"מ סימן ס"ו גבי מכירת שט"ח שיש לו משכון מטלטלין ואין כאן מקומו אבל לדברי השיטה מקובצת שהבאנו לעיל דגם בעו"ג גופו של העבד עברי קנוי לו הא ודאי דלר' יוחנן צריך קרא למעט משיכה דהוי ס"ד דילהוי מהני כמו בעבד כנעני מסקנת הדברים דלהסוברים דמדאורייתא מהני קנין שטר גבי שדה בעו"ג ודאי דגם חליפין מהני בו כמו שהוכחנו בראשית דברינו מהא דתניא גבי עבד כנעני דנקנה אף בחליפין וגם לר"ת דס"ל דשטר לא מהני בו כלל מדאורייתא גם בשדה מ"מ שפיר ניחא הא דכתב דמקרא דמכסף מקנתו מוכח דחליפין מהני בו אך הוכחה זו אינו רק אם נאמר כריטב"א דאין גופו קנוי אבל אם נאמר כהשיטה מקובצת דגופו קנוי ליכא להוכיח מהך קרא דחליפין ליהוי מהני בו אליבא דר' יוחנן דהא איצטריך למעט משיכה ומ"מ דינו של ר"ת מוכרח דהא להשיטה מקובצת מוכח ע"כ דיש קנין שטר בעו"ג בשדה מהא דקאמר רבי ומה מי שאינו נגאל באלה נגאל בשנים זה שנגאל באלה א"ד שנגאל בשנים וכמו שהוכחנו לעיל באות ד' ושוב ממילא מוכרח דמהני בו חליפין ודלא כמו שכתב הש"ך בשם הרשד"ם דר"ת יחיד הוא דאדרבה כמעט כל הראשונים מסכימים לו בעיקר הדין וההלכה:

יא

והנה בענין קנין מטלטלים אגב קרקע בודאי נראה דלר"ת שכ' בב"ב דף נ"ד דאין קנין שטר בעו"ג כיון דהקנין כתוב אצל ישראל לא ילפינן לעו"ג מיניה א"כ הא גם בקנין אגב דנפקא לן במס' קידושין דף כ"ו מקרא דויתן להם אביהם מתנות רבות וגו' עם ערי מצורות ביהודה דלא מהני בעו"ג וכן כתב להדיא האו"ת בסי' קכ"ג דלא מהני רק עדיין אין זה מוכרח לפי מש"כ התוס' בב"ק דף י"ב בד"ה אנא מתניתא ידענא דקנין אגב לא הוי רק תקנתא דרבנן וקרא הוי אסמכתא בעלמא א"כ י"ל דגם בעו"ג תיקנו ליה ולפי"ז נתבאר לנו במה דנהגו במכירת חמץ לכתוב קנין אגב ומקורו משו"ת מהרש"ק בספר נחלת שבעה וכתב עליו שהוא המובחר שבקניינים ולית בו שום פקפוק ולפי"ז הא אם נאמר דקנין אגב הוי דאורייתא ע"כ לא מהני לר"ת וכבר הוכחנו לעיל באות ה' דגם דעת האלפס, והר"ח הוא כר"ת דקנין שטר לא מהני בעו"ג בשדה ומוכרח דס"ל דבכה"ג לא ילפינן לעו"ג וא"כ גם באגב לא מהני בהו לדידהו והנה ראיתי מפקפקים בלא"ה על קנין אגב בחמץ כיון דלא הוי רק מדרבנן א"כ היאך יועיל להפקיע איסור בל יראה מדאורייתא ודברים אלו י"ל דהא חזינן בב"מ דף מ"ו גבי היה עומד בגורן דפריך וניקנינהו אגב קרקע הרי דאם היה מקנה לו המעות באגב היה מהני להיות שלו והיה יכול הקונה לפדות בו המעשר שני וא"כ הא ע"כ מוכרח אחד מהני תרתי או דקנין אגב הוי דאורייתא או דגם קנין דרבנן מהני להפקיע גם איסור דאורייתא דכיון דהפקר ב"ד הפקר נעשה לגמרי ממונו של הקונה ואין לחוש כלל לומר דלהתוס' דהוי דרבנן היאך יהיה נפקע עי"ז איסור דאורייתא דהוא דבר הסותר את עצמו שוב מצאתי כן בספר ישועות יעקב על ה' פסח אמנם להיפוך יש לחוש בקנין אגב אם נאמר דהוי דאורייתא א"כ הא לא מהני בעו"ג להאלפס ור"ח ור"ת:

גם בקנין חזקה ראיתי להמקנה בקידושין דף י"ד שכתב דלר"ת לא מהני בעו"ג וטעמו דהא בקידושין דף כ"ז נפקא לן קנין חזקה מקרא דוירשתם אותה וישבתם בה במה ירשתם בישיבה והרי לא הוצרכו לחזקה דהא ארץ ישראל מוחזקת בידינו מאבותינו וע"כ הא דהוצרכו לחזקה הוא כדי לקנות כל א' חלקו המגיע לו וא"כ הא הוי קנין ישראל מישראל וא"א ללמוד מיני' דלהוי מהני בקנין עו"ג מישראל או ישראל מעו"ג והנה בודאי דבריו מוכרחין דלעיקר קנין גוף הארץ לא הוצרכו אז קנין חזקה דהרי אפי' בלאו הך דהיא מוחזקת מאבותינו הא קנו אותה בכיבוש מלחמה והא כתבו התוס' בגיטין דף ל"ח דאפלו היכא דלא מהני קנין חזקה מכל מקום כיבוש מלחמה מהני וכן כתבו התוס' בב"מ דף מ"ח בד"ה נתנה לסיטון וע"כ לא היו צריכין אז לחזקה רק לקנות כל אחד חלקו המגיע לו והנה ראיתי בחידושי מהרי"ט לקידושין דף כ"ז שעמד על קושית המקנה הנ"ל דלמה הוצרכו לחזקה והרי היא מוחזקת מאבותינו וכ' דאין לומר דלזכות כל א' בחלקו הוצרכו לחזקה דהא החלוקה הוי ע"י גורל דמהני כדאיתא בפרק בית כור דף ק וגם הי' ע"י אורים ותומים ולדידי אין זה קושיא דהא י"ל דתנא דבי ר' ישמעאל דאמר דחזקה נפקא לן מהאי קרא דוירשתם אותה וישבתם בה ס"ל דהגורל לא היה רק בחלוקה שבין השבטים בין שבט לשבט אבל היחידים שבכל שבט שחלקו ביניהם נחלתם לא היה ע"פ גורל כלל וע' בב"ב דף קי"ז בשיטה מקובצת שם שכ' כן דחלוקת היחידים לא היה ע"פ גורל (ועיי' בדף קכ"ב ובשיטה מקובצת שם שכ' להפוך] והוצרכו לחזקה ובזה יתיישב ג"כ קושית מהרי"ט שם שהקשה דהא ישיבה לא הוי חזקה כלל אם אינו מתקן גוף הקרקע ולפי זה ניחא דהא מיד העו"ג הא קנו לה בכיבוש מלחמה ורק דהי' של כל ישראל בשותפות ולזכות כל א' בחלקו הוצרכו לחזקה והרי מבואר בחו"מ סי' קנ"ז דבחלוקת השותפים מהני חזקה אפי' בהילוך גרידא:

ואגב אכתוב כאן ביאור דיבור א' בתוס' בקידושין דף ח' תניא מכסף מקנתו בכסף הוא נקנה ואינו נקנה בתורת תבואה וכלים כו' אילימא דלא מקנו בהו כלל ישיב גאולתו אמר רחמנא לרבות שוה כסף ככסף ומסיק דבא למעט חליפין וכ' התוס' בד"ה ומאי וז"ל אין ע"ע נקנה בחליפין ולא קונה עצמו בחליפין דמה שהוא קונה בכסף נפקא לן מהאי קרא דמכסף מקנתו לקמן דף י"ד אבל עבד כנעני נקנה בחליפין ועיי' במהרש"א שגמגם על דבריהם עוד כתב מהרש"א דמה שהוא קונה עצמו בכסף לא ילפינן מהאי קרא דמכסף מקנתו אלא שהוא נקנה בכסף כדאיתא בהדיא לקמן ובאמת דטעות הדפוס הוא בתוס' במה שנרשם דף י"ד דשם מביא הגמרא להא דנקנה בכסף וכמש"כ מהרש"א וצ"ל דף ט"ז ושם איתא וקונה את עצמו בכסף דכתיב מכסף מקנתו וכוונת התוס' הוא דבאו לחדש דכמו דחזינן הכא דאינו נקנה בחליפין כמו כן אינו קונה עצמו בחליפין דהני ב' דברים תלוים זה בזה והביאו ראיה דהרי הא דקונה עצמו בכסף נפקא לן מהך מכסף מקנתו אלמא דמהא דנקנה בכסף ידעינן דקונה עצמו בכסף הרי דזה תלוי בזה והא דלא הוכיחו התוס' מכאן גופה מדפריך ישיב אמר רחמנא לרבות שוה כסף ככסף הרי דס"ל דכיון דקונה עצמו בשוה כסף א"כ נקנה ג"כ בש"כ [ועיי' בשער המלך הלכות עבדים שהביא דברי הריטב"א דס"ל דאינם תלוים זה בזה והקשה עליו מהך דהכא] י"ל דס"ל להתוס' דהכא ממשמעות הפסוק פריך מדכתיב ישיב מכסף כו' מוכח דגם להאדון היה נקנה בזה וכ"כ בחי' ריטב"א דלשון ישיב משמע כן ומיושב קושית השעה"מ גם נראה דגם התוס' ס"ל דלא תלוי זה בזה ורק דהוי ס"ד דקנין חליפין ליהוי מהני מטעם כסף ועי' בתוס' לעיל דף ג' ד"ה ואשה וזה לשון התוס' בגיטין דף ל"ט בד"ה משום דה"ל כליו של מקנה אבל אם הי' כליו של קונה היתה זוכה עצמה בחליפין דתני' בהדי' בפ"ק דקדושין דעבד כנעני נקנה בחליפין משום דחליפין דמי לכסף וכל היכא דכסף מהני חליפין נמי קני לבר מאשה כו' ומש"ה הוי ס"ד דגם עבד עברי יהיה קונה עצמו בחליפין כמו דקונה עצמו בכסף ולזה הביאו ראי' דהרי הא דקונה בכסף נפקא לן רק מהא דמכסף מקנתו וכיון דמיניה ממעטינן חליפין ממילא אינו קונה עצמו בחליפין:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף