שדי חמד/אסיפת דינים/חמץ ומצה/ד/יג
|
< הקודם · הבא > |
שדי חמד
אסיפת דינים חמץ ומצה ד
יג) היה מעשה שהביא העורב בפסח כף אחת מלוכלכת בשומן והפילה לתוך קדרה של תבשיל נסתפק הרב שערי אפרים בסי' ה' אם יש לאסור התבשיל כי שמא הכף היא של חמץ וחמץ בפסח במשהו ולדעתי לא נאסר שיש ספק ספיקא ספק לא בלע הכף חמץ כלל אם תמצא לומר בלע שמא לא היה בת יומא ונותן טעם לפגם שרי אפילו בפסח ואף למאן דאמר דאסור היינו בודאי לא בספק ולכן אין לאסור תבשיל שבקדרה וכל שכן דאיכא הפסד מרובה כן כתב הרב חכמה ומוסר ד' קס"ט אות ט"ן והרב שערי תשובה בסי' תס"ז אות ל' כתב בשם הרב שער אפרים דמקום הספק הוא שמא לקח העורב את הכף מבית נכרי ומשום חשש השומן של נכרי אין לחוש שיש בהתבשיל ששים ורק החשש הוא משום חמץ שהוא במשהו וכתב בשמו שלכאורה יש לחלק בין עיר שרובה נכרים לרובה ישראל ושלא נמצא סיום התשובה וכתב הרב שערי תשובה להתיר משום דמשהו דאסור יש לומר דהיינו דוקא בשל ישראל ולא בשל נכרי עי"ש דב"ק ועיין מה שכתבתי אני הדל בסי' ג' אות ט"ו אמנם הרב ערך השולחן בסי' תמ"ז אות כ"ד כתב וז"ל כף אחת מלוכלכת בשומן שהביא עורב ונפלה לתוך קדירה בפסח כתב הרב שע"א דאם רוב העיר ישראל מותר משום דהיתרא שכיח טפי כדשרי רב כהנא בחולין ד' צ"ה בעורבין דשדו כבדא וכוליתא במעלי יומא דכיפורי עי"ש ועיין בתוס' שם בד"ה אסיק דלא שרי רב כהנא אלא אם בכל אותם המקומות שיש לחוש שהעורבים יכולים להביא משם היו רוב טבחי ישראל עי"ש וביו"ד סי' ס"ג קי"ל כרב ואף למאן דפסק כלוי היינו דלא חיישינן לעורבים אבל בכי האי גוונא שהעורב הביא הכף לפנינו לכולי עלמא חיישינן לרובא דעלמא עכ"ל:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |