שבות יעקב/א/קס
|
< הקודם · הבא > |
ע"ד ראובן שהיה לו בבית חמיו חלק בית ועליה שעל גבי' ואחר השריפ' שנשרף כל הבית ולא הי' יכולת לבנות כל הבית מכר הבית לגיסו רק שייר לעצמו בשטר מכירה שכשיבנה גיסו חלק הבית שהיה דר בו קודם השריפה לחזור ולדור בו כל ימי חייו עם השתמשות כל העליה שעל גבו כמו קודם השריפה לחזור ולדור בו ושטרו בידו והנה אחר שנגמר הבית דר בו כמה שנים כפי תנאם ובתוך כך שינה גיסו העליה שעל גב חלק בית הנ"ל וכנס לתוך שלו וראובן הנ"ל מיחה בו בינו לבין עצמו ולא השגיח בו ועתה תובע אותו ראובן שיחזור לעשות עליה כבראשונה וגיסו כופר שלא מיחו בו כלל ומדראה ושתק מחל לו הדין עם מי:
נרא' דטענת ראה ושתק לא מהני בנדון זה מכמה אנפי חדא דהא מבואר בסי' קנ"ג בסמ"ע ס"ק ל"ב דכל היכא שבא להשתמש בשל חבירו לא מהני ראה ושתק אלא בעינן חזקה ג' שנים:
ואע"ג דדירה הוי דבר שאין בה ממש כדאיתא בסי' רי"ב מ"מ זה ששייר לעצמו ודאי שייר באופן המועיל ושייר לעצמו בגוף הקרקע דלא מהני ראה ושתק ועוד נ"ל מטעם אחר לא מהני בזה הדין ראה ושתק דכיון שיש להמוכר שטר על חיוב הדיר' וא"כ איך מהני ראה ושתק דאמרי' דמחל כיון שיש לזה שטר כל זמן שלא החזיר שטרו לא אמרי' דהוי מחיל' וכמ"ש הסמ"ע בסי' י"ב ס"ק ך"א וכ"כ הטור בשם הר"ר ישעי' אף דלא נעלם ממני מה שפסק רמ"א בח"מ סי' רמ"א סעי' ב' בהג"ה וי"א דאפי' הי' לו שטר או משכו' עליו אפ"ה הוי מחילתו מחיל' וע"ש בש"כ בסי' י"ב ובסי' רמ"א שכן עיקר וכן מבואר להדיא בטור וש"ע סי' פ"ב סעי' י"א בשם כל גדולי פוסקים בטוען הלוה מחלת לי מדברי כולם נלמד דמחיל' מהני נגד השטר ותימא גדול' על כל האחרונים שלא הרגישו בזה ודוחק מאד לומר דהתם מיירו שטוען שנעש' לו מחיל' בקנין דוקא וצ"ע גם הב"ח כתב בסי' י"ב ד"ה כתב הר"ר ישעי' וכו' דס"ל הלכ' כב"ש דשטר העומד לגבות כגבוי דמי כדעת רוב הפוסקים עכ"ל וכתב הש"כ בס"ק י"ז ודבריו תמוהים דהא לא קי"ל כב"ש עכ"ל ויותר תימא לי על הב"ח שהרי הב"ח עצמו בסי' ס"ז ס"ק ה' כתב וז"ל ואנן קי"ל כבית הלל דלאו כגבוי דמי וכן פסקו הפוסקים והשיג על מאן דסובר כב"ש דכגבוי דמי ובספרי ישוע' יעקב כתבתי דט"ס הוא בב"ח בסי' י"ב וכצ"ל שלא כדעת רוב הפוסקים ועיין בכנסת הגדול' סי' פ"ב בכללי מגו ס"ק נ"ז ובתשובת שער אפרים סי' קל"ג ובתקפו כהן סי' ק"ל ובב"ח לא"ה סי' ט' ובכללי קים לי שלי ומ"מ נרא' מדברי האחרונים דמידי ספיקא דפלוגתא לא נפקא ויכול המוחזק לומר קים לי וא"כ אפשר דבנדון דידן קרקע בחזקת בעלים ראשונים עומדת איברא נרא' דאין צורך לכל זה דאף למאן דס"ל דמהני מחיל' נגד השטר היינו היכא דהמחיל' הוא ודאי וברור ע"פ הודאת עצמו או ע"פ עדים אבל שהבעל דבר מכחישו ואומר שלא מחל ושטרו בידו דקא מסייע לי' מהימן לי' כיון שלא החזיר שטרו ואף שהדבר זו מבואר מעצמו מצד הסברא והשכל מ"מ לא אמנע להביא ראי' לזה מסוגיא דש"ס והפוסקים דהא עיקר דין מחיל' שא"צ קנין נלמד בתוספ' פ"ק דסנהדרי' דף ו' ע"א ד"ה צריכא קנין מהא דתנן פ' הנושא שאם שהתה ך"ה שנים ולא תבעה כתובת' מסתמא מחל' ובלא קנין איירי ע"ש ושם בפ' הנושא דף ק"ד ע"א איתא להדיא אמר רב יהודא אמר רב העיד רבי ישמעאל בר' יוסי לפני ר' שאמר משום אביו לא שנו אלא שאין שטר כתובתה יוצא מתחת ידיה אבל שטר כתובה יוצא מתחת ידיה גובה כתובתה לעולם וכן פסקו כל הפוסקים וכמבואר ברמב"ם פי"ו מ"ה אישות ובטור א"ה סי' ק"א וקשה לכאורה למאן דס"ל דמחילה מהני אפי' כששטר ביד שכנגדו מה מתרץ בסוגיא זו דפ' הנושא וכל הפוסקים דכששטר כתובתה תחת ידיה גובה כתובתה לעולם אלא ודאי צריכין אנו לחלק דדוקא היכא דידעינן בודאי שמחל בפירש ס"ל דמהני אפי' נגד השטר משא"כ היכא דלא שמעינן שמחל בפירש רק מצד הסברא אמרינן דמסתמא מחל כמו בכתובה דהתם לכן אם כתובתה בידיה מסייע לה דאמרינן שלא מחלה הלכך גובה כתובתה לעולם וכן משמע בב"ש שם וא"כ ה"ה בכל כה"ג שאינו מבורר שמחל כלל רק שהנתבע טוען שמחל וכיון שהשטר ביד התובע מסתמא לא מחל אף ששתק וגם מחילה טענה גרוע היא וכדאיתא בהח"מ סימן ע' סעי' א' בהג"ה ועיין בסי' פ"ב סעי' י"א דלדעת בעה"ת אפי' להשביע בטענת מחלת אינו יכול להשביע ולא מהימן לכן נ"ל פשוט דהדין עם ראובן הנ"ל וצריך לסתור בני עלייתו כנ"ל ה"ק יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |