קרבן העדה/סנהדרין/ט/ו

קרבן העדה סנהדרין ט ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' מי שנתחייב שתי מיתות. כגון שעבר עברה קלה ונגמר דינו וחזר ועבר עברה חמורה סד"א כיון דנגמר דינו לעברה קלה האי גברא קטילא הוא קמ"ל:

עבר עברה שיש בה שתי מיתות. כגון חמותו והיא אשת איש:

יידון בחמורה. בשרפה מפני שהיא חמותו ולא כאשת איש שהיא בחנק:

יידון בזיקה הראשונה. באותו איסור שהוזקק תחלה להזהר ולפרוש ממנו הוא נדון אבל לא באסור הבא עליו אחרון אע"פ שהוא אחרון דקסבר ר' יוסי אין איסור חל על איסור אפילו חמור על הקל:

מתני' מי שלקה ושנה. שני פעמים על עברה שחייבים עליה כרת שכל חייבי כריתות לוקים דגברא בר קטלא הוא בידי שמים וקרובי הוא דלא מיקרב קטליה וכיון דקא מוותר ליה לנפשיה לעברה של כרת דקא עבדא לה אותה עברה עצמה פעם שלישית מקרבינן לקטליה עילוה:

לכיפה. מקום שיעור קומת האדם ולא יותר שאין לו מקום להתפשט לישן ומאכילין אותו תחלה לחם צר ומים לחץ עד שיוקטנו בני מעיו והדר מאכילין אותו שעורים שנופחות במעיו עד שכרסו נבקעת:

שלא בעדים. שלא בעדות שיהיה מחוייב עליה מיתה ומ"מ ידוע להב"ד שהדבר אמת שבודאי הרג אלא שהוכחשו העדים בבדיקות או שלא היתה שם התראה מספקת:

מכניסין אותו לכיפה. ודוקא הורג נפש שיש בקיומו הפסד לישובו של עולם אבל שאר מחוייבי מיתות ב"ד אין ממיתין אותו אלא בעדים והתראה:

ומאכילין אותו לחם צר ומים לחץ. תחלה ואח"כ מאכילים אותו שעורים עד שכרסו נבקעת והיינו רישא ומה שחסר זה גילה זה:

גמ' תמן. בבבל תנינן אמתני' חמותו ונעשית אשת איש. כגון נשא בת אלמנה ונאסרה אמה משום חמותו אר"כ נשאת ונאסרה עליו משום אשת איש נדון בחמורה בשרפה דהיא קדמה אע"ג דאיסור מוסיף הוא שמתחלה אסורה לזה ומותרת לכל העולם נעשית אשת איש איתוסף האי שם עלה לגבי כ"ע ומגו דחייל עלייהו חייל נמי לגבי דהאי אפ"ה נידון בחמותו דבמיתות עסקינן ואי אתה יכל להמיתו בשתי מיתות והואיל ושתיהן עליו ידון בחמורה אבל אם היתה אשת איש ונעשית חמותו הואיל כשנשא בתה כבר היתה אסורה עליו משום אשת איש לא חייל איסור חמותו אאיסור אשת איש ואינו נדון אלא בחנק:

בא על חמותו. והיא לו חמותו וכלתו מהו:

היך עבידא. היכי דמי:

ה"ג גבר נסב איתתא ברתא דאחוה ודאימיה ונסב ברתא דאחתא דאיתתיה ונסבא סבתא לבריה אתא על סבתא חייב עליה משום חמתו ואם חמיו ואם חמותו וכלתו חמותו וכלתו באחת מה אמר בה ר"י כו'. וה"פ ראבי לקח אשה שהיא בת אחיה ובת אמו כגון שבא שמעון על אמו והוליד ממנה בת שהיא בתו ואחותו וכשלקח ראובן בת שמעון נמצא סבתא היא אם חמיו וחמותו בבת אחת ואח"כ לקח בת אחות אשתו מגו דמתפר באם חמיו שהיא אם אביה של זו נאסר גם באם אמה דהויא ליה אם חמותו והיינו איסור כולל אבל איסור מוסיף לא הוי דהא לא ניתוסף איסור על הסבתה בנישואין אלו ולא מיקרי מוסיף אא"כ ניתוסף איסורא על האיסור וכשנשאה הסבתא לבריה מגו דאיתוסף בה איסורא לגבי אחין של בעלה איתוסף נמי בה איסור כלתו וכשבא אח"כ ראובן על הזקנה נמצא שבא על חמותו ואם חמיו ואם חמיתו וכלתו ומיבעיא ליה ר' יוסי דאמר ידון בזיקה הראשונה וקסבר אין איסור חל על איסור מי פליג גם באישור מוסיף כגון חמותו וכלתו אי דלמא מודה דחייב שתים כחומר בקל וכה"ג איכא למיבעיא לר' יוסי אי ס"ל אפילו איסור כולל כגון חמותו ואם חמותו כדפרישית או דלמא מודה בזה דחייב שתים:

שני איסורים כאחת כלומר איסור בת אחת. כגון חמותו ואם חמיו ששניהם אלו חלים כאחת כדפרישית מיבעיא לן מיפליג ר' יוסי או לא:

אמרין. אמרו כמו דמיבעיא לכו לר' יוסי כך מיבעיא לן לר' ישמעאל:

ה"ג דתני בשם ר' ישמעאל זינתה ונתחללה ונתגרשה ונתאלמנה ואח"כ בא עליה אינו חייב אלא אחת נתאלמנה ונתגרשה באחת מה אמר בה ר"י. וה"פ מיבעיא לן אם נתאלמנה תחלה ואח"כ נתגרשה דהוה ליה איסור מוסיף דאלמנה אסורה לכהן גדול ומותרת לכהן הדיוט נתגרשה ניתוסף בה איסור שאסורה גם לכהן הדיוט מי מודה בה ר"י דחייב או דלמא פליג נמי בהא:

חומר בקל. כגון נתאלמנה מן האירוסין וזינתה דמעיקרא לא היתה אסורה לכה"ג אלא בלאו והשתא שנבעלה אסורה לכה"ג באיסור עשה חל נמי עליה איסור זונה בכולל או לא:

שני איסורים כאחת. איסור בת אחת כגון אשה שנתגרשה ע"מ שתבעל לפלוני שהוא מחייבי לאוין נמצא גיטה וזנותה באין כאחת א"נ שבא עליה חלל שנעשית זונה וחללה כאחת מהו מי מודה ר' ישמעאל באיסור בת אחת שחייב שתים או דלמא פליג נמי בהא:

גמ' במפנים עדיו כו'. בא לתרוצי מתני' דלא תקשי כיון דליכא עדות מנא ידעינן וקאמר בשהעדים מבפנים איירי מתני' שאינו רואה את העדים ואין להרוג אדם בב"ד אא"כ רואה את העדים חוץ ממסית כדתנן לעיל ס"פ ארבע מיתות וכיון שהדבר ברור מכניסין אותו לכיפה:

בשאינו יכול לקבל התראה. כגון שהוא אלם ואינו יכול לומר יודע אני שהעושה כן חייב מיתה ועל מנת כן אני עושה פטור ממיתת ב"ד ואפי' הרכין בראשו לאו כלום הוא דבעינן שיאמר בפיו אבל ב"ד מכניסין אותו לכיפה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף