קרבן העדה/חגיגה/ב/א

קרבן העדה חגיגה ב א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' אין דורשין. לג' בני אדם כאחד בסתרי עריות כגון הנך עריות דלא כתיבו בקרא בהדיא ואתיא מדרשא:

ולא במעשה בראשית. במעשה ששת ימי בראשית אפי' לשני בני אדם וכל שכן לשלשה או יותר:

ולא במעשה מרכבה. שראו ישעיה ויחזקאל והוא השתלשלות העולמות:

ביחיד. אפילו לאדם אחד אין דורשין אא"כ מכיר בו לרב שהוא חכם שאם ימסור לו ראשי פרקים יהיה הוא מבין השאר מדעתו:

כל המסתכל בד' דברים. אלו דמפרש ואזיל:

רתוי לו. טוב ויפה היה לו אילו לא בא לעולם ורתוי הוא לשון רחמנות כלומר מרוחם הוא אילו לא בא לעולם:

מה למעלה. מראשי החיות:

מה למטה. מתחת לארץ:

מה לפנים. חוץ למחיצת הרקיע במזרח:

מה לאחור. למערב ל"א מה לפנים קודם שנברא העולם מה לאחור בסוף העולם באחרית הימים:

גמ' דרבי עקיבא היא. מתני' אתיא כרבי עקיבא דסובר כל היכא דכתיב לא תקח או לא תקרב קרינן בהו ולא תקריב להזהיר שניהם ואייתר לן איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה וגו' דהוה מצי למיכתב איש אל כל וגו' ואיש איש למה לי אלא למידרש מיניה איש איש תרי שאר בשרו חד ואמר רחמנא לא תקרבו הני תלתא לגלות ערוה וילפינן מדקרינן לא תשכיב כדאמרינן בסנהדרין פ"ד מיתות אם כן אף בכל עריות אף ע"ג דכתיב בהו:

ברם כר"י. אבל לר"י דמצריך אזהרה לנשכב בזכר ובכולהו עריות לא מצריך קרא לאזהרה לנשכב משום דיליף מאיש איש לרבות שוכב כנשכב א"כ לית לן קרא לאסור למידרש עריות בשלשה:

אזהרות לעובדה. כלומר אזהרה בפני עצמה לעובד ולנעבד אזהרה בפ"ע:

אזהרה לשוכב. לעצמו ולנשכב לעצמו ש"מ דהלכה כר"י וא"כ דורשין עריות אף בג':

דר"ע היא. דיליף מעשה בראשית מק"ו דעריות ועדיף מינה דמעשה בראשי' אפי' לשנים אין דורשין:

ה"ג ברם כר"י דורשין. אבל לר"י דלית ליה קרא למעט עריות אף מעשה בראשית דורשין:

מן מה וכו'. מהא דיתיב ריב"פ ודרש במעשה בראשית ברבים ש"מ דהלכה כר"י:

בתחילה. ביום הראשון נבראו כל הברואים ולא היו בהם רק יסוד מים ולא יצאו מן הכח אל הפועל:

חזר ועשאו לשלג. שהוא קצת מורכב מאויר ועיקרו מים:

משליך קרחו כפיתים. ולעיל מיניה כתיב הנותן שלג כצמר ומשמע ליה דבענין הבריאה איירי:

חזר ועשאו ארץ. שהיא מורכבת יותר מעפר:

והארץ עומדת על המים. התחתונים:

כי הנה יוצר הרים ובורא רוח. מה ענין זה אצל זה אלא ללמדך שההרים עומדין על הרוח:

רוח סערה עושה דברו. דבר הרוח הסערה עשאתו:

ומתחת. כל היצירה זרועות עולם הסובלים אותו ולפי שטבע הסערה להתפשט ולצאת להחריב העולם לפיכך היא תלויה וקשורה בגזרת האומר ועושה:

בקשו את ה' כל ענוי הארץ אשר משפטו פעלו בקשו צדק בקשו ענוה אולי תסתרו ביום אף ה'. בכה רבי ואמר כולי האי כל זה יעשה לבקש צדק וענוה ועדיין בספק אם יסתר ביום אף ה':

שנאו רע ואהבו טוב והציגו בשער משפט אולי יחנן ה' צבאות. בכה ואמר כולי האי ואולי:

יתן בעפר פיהו אולי יש תקוה. בכה ואמר אלו היסורין מקבל ועדיין בספק אם יש תקוה:

כי את כל מעשה האלקים יביא במשפט. ואף על הנעלמות ממנו שעשאן בשוגג הוא מביאן במשפט בכה ואמר עבד שרבו שוקל לו שגגות כזדונות כלום תקנה יש לו:

אנו על אחת כמה וכמה. לפיכך בכה רבי כי הנה יוצר הרים ובורא רוח מגיד לאדם מה שיחו. אפי' דברים שאין בהן חטא כגון שיחה יתירה שבין אדם לאשתו דברי שחוק שלפני תשמיש:

הבל היוצא מפיו. אפילו מה שעלה בדעתו לדבר וחזר בו מגיד לאדם ודריש ליה מדכתיב מה שיחו דהיינו מה שיהיה שיחו:

יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם. אפילו רוח מגיד לאדם לעתיד שהכל כתוב על פנקסו:

אילין ציפאריי. הנך שמסבבין ההרים. ציפאריי. כמו צפירה דמסכת כלים פרק י"ז:

תהו חשך ואפילה. נבראו עמהן עם ההרים:

קושטין אתם אומרים. אמת הוא מה שאתם אומרים שהעולם הזה עומד על הרוח:

א"ל מן הן וכו'. מניין אתה מודיע לי שכן הוא:

הוגנין. גמלים קטנים:

אטעונין לון. נתן עליהם משאות כבדות:

אקימין וארבעון. הקים אותן והבריכן עד שנס רוחן מהן ונחנקו ברוח שנתקצר מהן:

א"ל. עקילוס הנה לפניך הקים אותן:

א"ל. לאחר שחנקתם אתה אומר אלי להקימם בתמיה:

א"ל כלום. חסרתי מהם אלא הרוח ואם הבעלי חיים עומדים ברוח אף אתה תדע שאף עמידת הארץ על הרוח:

עוד היא כרבי עקיבא. אף זו כרבי עקיבא אתיא דסובר בעריות אין דורשין בשלשה ומעשה בראשית דחמיר בשנים ומעשה מרכבה דחמיר מיניה ביחיד אבל לר"י כיון דבעריות מותר לדרוש לכמה דבעי הוא הדין במעשה בראשית ובמעשה מרכבה:

ומשני דברי הכל היא. הך סיפא ככולי עלמא ואפילו ר"י מודה דאין דורשין אפילו ליחיד משום שחייב אדם לחוס על כבוד קונו:

אא"כ ראה או שימש. כל שכן שאסור לדבר בעניני המקום ל"א אסור לדבר לפני רבו בעניני המרכבה אלא אם כן ראה מרבו או שימש לפי שהחמירו בו מפני כבוד המקום:

כיצד הוא עושה. הא דתנן במתני' אלא אם כן היה חכם מבין מדעתו כיצד מוסר לו רבו אם היה חכם:

ומסכים. ושותק ל"א והתלמיד מסייע וצריך שיסכים הרב לדברי התלמיד:

ולקה בשחין. שלא אמר הדברים כפי אשר היה ראוי להבין מראשי פרקים שפתח לו רבו:

באור. מת או יוצא מדעתו:

בשלג. היינו בשחין כדכתיב והנה ידו מצורעת כשלג:

יהלך באמצע. ואל ימהר ויבהל שכלו בדברים עמוקים:

השניני. למוד עמי:

תרשיני. תן לי רשות:

בתקופת תמוז. דאין דרך להראות קשת בענן:

ונראתה הקשת בענן. לומר שכדאי הן דברים אלו לרחם על הארץ ולכרות עליהם ברית כבימי נח:

והטריקלין מוצע לכם. הוא חדר גדול:

לכת שלישית. של שבע כתות היושבות לפני השכינה:

שובע שמחות וכו'. אל תיקרי שובע אלא שבע:

מאין ולאין. מאין תבוא ואין לבך טרוד שאין אתה משיב שלום:

מסתכל הייתי. מתבונן הייתי במעשה בראשית:

ואין בין מים העליונים לתחתונים. במקום חיבורן:

נאמר כאן ריחוף. ורוח אלקים מרחפת על פני המי' ולא כתיב מנשבת על פני המים אלא לגז"ש:

הרי בן זומא מבחוץ. יצא חוץ מדעתו שעלה ליותר מן הראוי להרהר בו:

עד שנפטר. מן העולם לטובתו:

ג' הרצו תורתן. דרשו במעשה מרכבה לפני רבם:

אין דעתן נקייה. וברורה להבין הדברים על בוריין:

נכנסו לפרדס. עלו לרקיע ע"י שם ולא עלו למעלה ממש אלא נראה להם כאלו עלו:

הציץ. לצד השכינה:

ונפגע. נטרפה דעתו:

יקר בעיני ה' המותה לחסידיו. הוקשה מיתתו לפניו לפי שמת בחור ואף עפ"כ א"א שלא ימות שנאמר כי לא יראני האדם וחי:

קיצץ בנטיעות. קלקל ועות כמי שנכנס לפרדס וקיצץ נטיעותיו:

שהיה הורג רבי תורה. גדולי התורה:

אמרין. כל תלמיד שהיה רואה שהוא מצליח בתורה היה הורגו ע"י מכשפות או ע"י שמות:

ולא עוד אלא. שהיה נכנס לבית המדרש והיה רואה נערים יושבים לפני רבן:

והוה אמר. מה אלו יושבים כאן כלומר מה תועלת להן בלימודן הלא סופן שלא יצליחו בתורתם אלא זה יהיה אומנתו בנאי ושל זה נגר ושל זה חייט:

וכיון. ששמעו הילדים כן שלא יצליחו בתורה היו מניחין לרבן והלכו להן לאומנות:

אל תתן את פיך לחטיא את בשרך. שבדברי פיו היה מחטיא התינוקות ונראה שילדיו היו והי"מ פי' שכל ישראל אחים זה לזה והראשון נ"ל:

אף בשעת עקתא. בשעה שהיה צרות לישראל שגזרו עליהן שלא לקיים המצות:

הוון וכו'. היו נותנין משאות על ישראל בשבת והיו הישראלים מתכונים שיהיו שנים נושאין משא אחד כי היכא דלא ליעבדו איסורא דאורייתא ששנים שעשאו פטורים:

אמר. אחר שיתנו המשא על אחד כי היכא דליעבדו איסורא דאורייתא:

אזלון. העכו"ם והטעינו המשא לכל אחד בפ"ע והיו הישראלים מתכוונים לפרק המשאות בכרמלית דה"ל עקירה ברשות הרבים והנחה בכרמלית וחזרו ועקרו מכרמלית והביאו לרשות היחיד למקום שציוו העכו"ם כי היכא דלא ליעבדו איסורא דאורייתא דמדאורייתא בעינן עקירה ברה"י והנחה ברה"ר או איפכא:

אמר. אחר להטעינן משאות של צלוחיות שא"א להן לפרק במהירות שלא ישתברו:

נכנס בשלום ויצא בשלום. שהציץ כהוגן שלא עלה למעלה עד שנתברר לו אמיתתו מה שראה מתחלה למטה הימנו:

משכני. כמשכני דעתי שכבר הבנתי כל הצורך מה שכבר ראיתי אז אחריך נרוצה לפיכך הביאני המלך חדריו בסתרי היכלות:

הא רבך לבר. הנה רבך בחוץ שאחר היה רבו של ר"מ:

ונפק לגביה. ללמוד תורה ממנו:

ומה פתחת ביה. כלומר ומה פרשת בו ונ"ל שהוא מלשון פיתוחי חותם כלומר מה העמקת בענין הזה:

אמר ווי דמובדין וכו'. חבל על דאבדו ולא משתכחי' דל"ל קרא הרי כך מפורש:

מראשיתו. בזכות שעשה בראשיתו בהיותו עושר ועומד על קיומו:

ומה הויתה דורש תובן. ומה דרשת עוד:

בזמן שהוא טוב מראשיתו. שמשע' הראשונ' היתה הכוונה הראשונה לטוב לשם שמים אז יש לו אחרית טוב אבל לא בזולתו ומייתי ראיה מאלישע:

מן דאכלון ושתון. לאחר שאכלו ושתו התחילו אותן שישבו בבית אחר לטפח ולרקד:

ונוחין לאבד. ככלי זכוכית שנשברו ולא אמרינן כיון שפירש מן התורה שוב אין לו תקנה:

ע"כ תחום שבת. להראות חכמתו אמר כן:

מן הן. מניין אתה יודע:

מן טלפי דסוסיי. מן פרסות של הסוס שהייתי מונה אלפיים אמה:

וכל דא. וכל זה מאין בא לו שטעה כל כך שאילולי שעלה שום ספק בלבו לא היה נוטה מדרך האמת באשר שהיה חכם גדול:

לפנים ממנו. קודם לו:

מאותו המין. מתקרובת עכו"ם:

והיה אותו הריח מפעפע בו. כארס של נחש ונפסק מזגו והיה מתאוה לדבר עבירה:

באיש. חולה:

אזל. ורצה לבקרו ומצאו חולה:

א"ל. ואם חוזר הוא בעת חליו מי מקבלין אותו:

אייקד. הנה הוא שורף:

נסב גולתיה. לקח טליתו ופרש על הקבר וידע שלא יאחז האש בבגדיו כמעשה דהאי חסידא במסכת שבת:

אמר ליני הלילה. כל זמן שרבי מאיר בעולם הזה ילין בגיהנם:

ואיטפיית. ונכבה האש:

ושמעין לך. בתמיה וכי שומעין לך להציל איש זר בזכותך מגיהנם אנן תנינן ברא מזכה אבא אבל לא תלמיד לרב:

מצילין תיק הספר עם הספר. הואיל ותשמי' קדושה הוא:

אל יהי חונן ליתומיו. הואיל והפליג ברשעו:

ראו מה העמיד. כלומר שהעמיד ר"מ שלמד תורה לכל ישראל א"נ על בנותיו קאמר שהיו חכמניות:

פליאה ממך. דבר שהוא סתום ולא רצה הקב"ה לגלותו:

במה שהורשית. והוא מיום ראשון לבריאה ואילך:

בנסתרות. כגון מעשה מרכבה וספר יצירה ומעשה בראשית והיא ברייתא א"נ מה למעלה ומה למטה:

יתרחשון וכו'. כלומר תאלמנה כולל ג' לשונות אלו וכדמסיק:

מי שם פה לאדם. או מי שם אלם או חרש שמעינן דאלם יותר מחרש וסתם אלם גם הוא חרש כסתם חרש שבמשנתינו שאינו לא שומע ולא מדבר:

יתפרכון. יתפררו לפירורים מלשון נפרכת כציפורן:

ישתתקון. כמשמעו שאינו מדבר:

דברים שהעתיק מבריותיו. שהעלימם והעבירן מבריות שלא ידעו:

עתק. לשון סילוק כמו ויעתק משם כך דברים אלו סתמן הקב"ה בתורתו שלא יבינו בהם רבים לפיכך אסור לגלותן:

סבור שהוא כמגאה. ואינו אלא גורם לבזות לעצמו:

בכבוד חי וכו'. אמר בכבוד דרך כבוד של מעלה:

אל יהי לו חלק. ברוב טוב הצפון לצדיקים לעתיד:

עד שלא נברא העולם. לחקור מה היה אז אסו' והיינו כבוד אלקים שאז עלה במחשבתו לברוא העולם במדה"ד שהוא אלקים:

כבוד מלכים. מדה"ר ומדה"ד שנשתתפו יחד אותן קורא מלכים ומה שנעשה מאז מותר לחקור בהן:

הזאת. התורה שנקראת זאת יודעת מני ממה שהיה קודם בריאת העולם:

אבל את. האדם אין לו רשות לחקור אלא מעת שבא אדם על הארץ ולא קודם לכן:

יכול. ישאל אדם מה שהיה קודם מעשה בראשית:

יכול מששי ואילך. מותר לדרוש ולישאל אבל בששת ימי בראשית עצמן אסור דהא למן בריית אדם הוא דיהיב רשותא והוא בערב שבת נברא:

את שהוא כיוצא בששי. דהיינו ששת ימי בראשית ולא קודם לכן:

יכול. אע"ג שאסור לישאל מה לפנים ומה לאחור מותר לישאול מה למעלה ומה למטה:

ולמקצה השמים ועד קצה השמים. יש לך רשות לישאל אבל לא יותר:

אלא עד שלא נברא העולם. לא תדרוש ברבים אלא את דורש ראשי פרקים ואין מוסרין אלא ליחיד:

ה"ג ולבך מסכים שלא תוציא כל הדברים מפיך:

וקולך הולך וכו'. כלומר מותר לדרוש אפי' ברבים:

ולמן היום. נמי מותר לדרוש אפילו בפירוש אפי' ברבים דלא נאסר אלא מה שלפני ששת ימי בראשית ופליג אר' בא:

אתיא דר"י בר פזי. דדריש ברבים בתחלה היה העולם מים במים כדאמרינן לעיל בריש פרקין אתיא כבר קפרא דאמר מה שהיה במעשה בראשית מותר לדרוש אפילו ברבים:

ומה דתני ר"ח. כי שאל נא לימים ראשונים יחיד שואל ואין שנים שואלין במעשה בראשית וברייתא זו איתא בבבלי אתיא כר' בא וכדפרישית:

בבי"ת נברא העולם. ודריש ב' ראשית היתה לבריאת שמים וארץ כך אין לך וכו' כלומר כך תסתום פיך מלשאול מה למעלה וכו':

מיום שנברא העולם. ולהבא ולא לפניו:

והוא מראה להן בנקודה וכו'. שצורת אות הבי"ת מרובעת ויש לה עוקץ חד מלמעלה לצד ימין נוטה לצד האל"ף ועקב עב למטה ונקודה שלמעלה והוא העוקץ מראה על האל"ף שאל א' בראה:

בנקודה שלאחריו. הוא העקב שלצד האל"ף ואומר להם שאדון שמו שהאל"ף ר"ת של אדון אי נמי אל"ף לשון אלוף שהוא לשון אדנות:

ואולי יעמוד. והלואי שיעמוד כי אני המסייע להם בברכה:

א' בה"א וא' ביו"ד. חלק את שמו והטיף מכל אות ג' טיפין ומאותן טיפין נעשו מים ואש ואויר וכל העולם כולו וכן כתוב בס' יצירה:

שהן יורדין לשאול. לקבר:

נקודה מלמעלן. היינו תג שבסוף גגה:

הן עולין. דגדולים צדיקים במיתתן מבחייהן:

מה ה"א פתוח מכל צד. שכל צדה שלמטה פתוח משא"כ במ"ם וקו"ף:

כך פותח פתח לכל בעלי תשובה. שיכנסו בהרווחה:

כפופין. מתבייש כל אחד מחבירו הגדול ממנו:

התחיל לקלס בשתי אותיות הללו יה:

על ביה שלו. דריש ביה כמו בייא והוא לשון צעקה הצועקים על העושק הנעשים בה והקב"ה ממונה על צעקת כלם:

ביבים. צינורות שעושין לקלח שם שופכין:

סריות. סירחון:

אינו פוגם. בתמיה דודאי פוגם כך אין לגלות מה שהיה קודם שנברא העולם:

עלייה בנויה ע"ג. הפרדס להציץ בו אבל לא ליגע בפרדס כך טובה לאדם להסתכל במעשה בראשית משנברא העולם והיינו סולו לרוכב בערבות ביה שמו שישבחוהו על הבריאה שהיתה בב' אותיות הללו אבל אין לדרוש מה שהיה קודם שלימות הבריאה:

משעשאו לכסא. עושה כסא קטן לרגליו שלפי גובה הכסא הוא מתקנו:

אפופירין. כסא קטן לרגלים:

אף ידי יסדה ארץ. מדקרי לה יסוד ש"מ שנבראת תחלה:

לפנים. היינו בתחלה:

מסלקין להון. משיבים להן שמשם יש ראיה לדבריהם שהארץ נבראת תחלה:

כבר היתה. דתיבת היתה מיותר אלא ה"ק והארץ הלזו כבר היתה קודם שנבראו השמים:

אם לבירייה. לבריאה שמים נבראו תחלה ואח"כ הארץ:

ואם לשכלול. גמר הבריאה הארץ נגמרת קודם לשמים:

עשו ג' ימים. שהו ג' ימים ואח"כ ברביעי הוציאו תולדות והן המאורות שבשמים שנבראו ברביעי. ה"ג בששי תוצא הארץ נפש חיה. והא דכתיב בשלישי ותוצא הארץ לא קחשיב בריאה דעיקרה בשביל נפש חיה היא:

אלא כאלפס הזה וככיסויה. ששניהם כא' נבראו אף ידי היא ידו השמאלית:

פעמים וכו'. כלומר לפיכך לא קפיד קרא ומזכיר לפעמים שמים תחלה ולפעמים ארץ תחלה לומר כא' נבראו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף