נשמת אדם/א/נח
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
הא דטעה ובירך על לחם במ"מ דיצא מוכח בסימן קס"ח סעיף ו' שכתב הב"י דמחמת ספק מברכין במ"מ וע"ש בט"ז ובמ"א. מה שכתבתי דאם בירך על תבשיל מה' מינים המוציא לא יצא. הכי מוכח מרמב"ם פ"ח מהל' ברכות הל' י"א שכתב היה לפניו תבשיל של דגן ופתח ע"מ לומר במ"מ וטעה ואמר המוציא יצא. מפני שבשעה שהזכיר השם נתכוין לברכה הראוי עכ"ל. משמע דאל"ה לא יצא (ומזה ראיה לדברי הכ"מ הביאו המ"א ר"ס ר"ט דלרמב"ם הכל הולך אחר הכונה ע"ש). ואמנם אם בירך על מיני כיסנין המוציא צ"ע די"ל דדוקא בתבשיל דלא מצאנו בשום אופן שיברך המוציא שפיר כתב הרמב"ם דלא יצא. משא"כ בפת כיסנין שהרי אם קבע סעודתו עליו מברכין אף לכתחלה המוציא כדאיתא בסי' קס"ח וא"כ י"ל דעל כל פנים אפילו בלא קבע בדיעבד יצא. ומש"כ בא"ר הוכחה דלא יצא דאל"כ למה תקנו מספק במ"מ. נ"ל דאין הוכחה וכמו שכתבתי בח"א כלל נ"א סי' י"ב דכיון דבאנו לתקן ברכה לכתחלה בודאי יותר טוב לתקן במ"מ דכולל יותר מהמוציא ונ"ל דבנילוש בבצים או במילוי בשר וגבינה ודגים וכן אותו שבלילתן עבה וטגון במשקין. כיון די"א דאפילו לכתחלה מברכין המוציא וא"כ בדיעבד בודאי סומכין על זה. ואמנם בכיסנין המבואר בסי' קס"ח סעיף ז' ולעיל כלל נ"ד סי' ג'. י"ל אף ע"ג דאם קבע סעודתו מברך המוציא. מ"מ בלא קבע דינן כתבשיל דכתב הרשב"א בחי' ד מ ד" כיון דשקל לגרעינתא. דכיסנין שלא קבע סעודתו הוי כמין אחר לגמרי ואמנם נ"ל דמ"מ לא נפק מס' ברכה שהרי לא ברור לנו מה הוא כיסנין. ולכן כתב הב"י דהוי ספק ומברכין על כלם במ"מ. וא"כ בדיעבד י"ל נמי אפכא שמא זה לחם גמור וא"כ יוצא והוי ספק ברכות:
וראיתי בלח"מ פ"ח מהל' ברכות שכתב דדעת הרמב"ם דהמוציא שייך גם לתבשיל של דגן שאינו שקר מה שאמר לחם ודבריו תמוהים והעיקר כמ"ש הכ"מ בפ"א מהלכות ק"ש בדעת הרמב"ם:
כתב הכ"מ בפ"ד מהל' ברכות הל' ו' וז"ל ואפשר דאם בירך על פת בפה"א דיצא וכן במ"מ פוטר תבשיל ופירו' עכ"ל והנה מש"כ דאפשר דאם בירך בפה"א על פת לא ידעתי למה כ' אפשר דלענ"ד אין כאן ס' כלל דכיון דאינו שקר דודאי חטים הם פרי אדמה וכדכת' בקרא בהדיא בפ' כי תבוא מראשית פרי האדמה ודרש' שהם חיטים ושעורים ועיין בסמוך סי' ג' לשון הספרי ואפשר משום דלא הזכיר פת דהא אף דקיי"ל כר"מ כדאיתא ברא"ש כ' הג"א שם דיש להסתפק אם פוסק כר"מ אפי' היכא דלא הזכיר פת אך מפשטא דלישנ' דרא"ש ורשב"א שהבאתי בנ"א בכלל ה' סי"ג משמע דיצא:
אך מש"כ דאם בירך במ"מ על תבשיל ופירות דיצא צ"ע דהא בהדי' אמרי' בעירובין דף נ' הנודר מן המזון מותר במים ומלח ופריך הא כל מילי מיקרי מזון נימא תיהוו תיובתא דרב ושמואל דאמרי אין מברכין במ"מ אלא על ה' מינים ומשני אר"ה באומר כל הזן ופירש"י דודאי לא מקרי מזון אלא ה' מינים וכ"כ הר"ן שם וכ"פ הטור והמחבר בי"ד סימן רי"ז וכ"כ הרא"ש והר"ן בפ' הנודר מן הירק וכ"כ הרא"ש בהדיא בפרק כ"מ. מבואר הדבר דלכ"ע לא מקרי מזון והרי הגמרא פריך מנדרים על ברכות ש"מ דכי הדדי נינהו שוב עיינתי דגם דברי הטור וש"ע שם צ"ע דהא קו' הש"ס אינו אלא לרב ושמואל אבל מאן דפליג עלייהו סבר דכל מילי איקרי מזון אלא דלא תיקנו לברך במ"מ אלא אהך דקבעי סעודתא ואורז ודוחן כמש"כ תוס' שם בהדיא ולפ"ז לדידן דקיי"ל אורז מברכין במ"מ ולרא"ש גם בדוחן וא"כ הנודר מן המזון יהיה עכ"פ אסור באורז ולרא"ש גם בדוחן. וראיתי שאמ"ו הגאון בעל נודע ביהודה הביא קו' זו בשם גדול אח וביותר קשה על הרמב"ם שהשמיט לגמרי דין זה דהנודר מן המזון ואף אם נאמר דס"ל כתוס' דלדידן כל מילי איקרי מזון א"כ היה לו להביא לשון המשנה דהנודר מן המזון אינו מותר רק במים ומלח. ועמיתי הרב מהר"א פאסוועלר השיב לי דע"כ מסקנת הש"ס דלא כתוס' בעירובין שהרי פריך בפ' כ"מ מ"ד מר"י דאכל פירות גנוסר ומשתבע דלא טעים מזונא ומשני דלא טעים זיונא הרי להדיא דלר"י כל מילי לא איקרי מזון ועכ"פ קשה על הטור והש"ע והרמב"ם ונ"ל לתרץ הכל אי"ה מהא דאי' בירוש' הביאו הר"ן ריש פ' הנודר מן המבושל וז"ל א"ר יאשיה הלכו בנדרים אחר לשון התורה א"ר יוחנן הלכו בנדרים אחר לשון בני אדם ר"ל אכל אליטין (פי' הערוך פירות גנוסר) ואמר לא טעמתי מזונא והא תנינן הנודר מן המזון מותר במים ומלח פתר לה כר' יאשיה דאמר הולכין אחר לשון תורה (פי' דמתני' אתיא כר' יאשי') ומנין שכל דבר נקרא מזון שנאמר בר ולחם ומזון עכ"ל וקיי"ל כר"י דבנדרי' הולכי' אחר לשון ב"א כדכתבו כל הפוסקים ואפי' לקולא והנה מש"כ תוס' בעירובין דלרב ושמואל דלא חשבי לאורז ודוחן א"כ ס"ל דכל מידי לא אקרי מזון אבל מאן דפליג עלייהו ס"ל דכל מילי איקרי מזון אלא דלא תקנו במ"מ אלא אהך דקבעי סעודתא כגון ה' מינים ואורז ודוחן ע"ש ע"כ לא פליגי בלשון ב"א מה איקרי מזון דאיך שייך פלוגתא בזה בדבר שנוכל לשאול לבני אדם אע"כ דפליגי בלשון התורה דלרו"ש מזון דקרא היינו מעשה קדרה מן ה' מינים ולאינך ר"ל מזון כל דבר ולפ"ז הא דפריך הש"ס ממתני' דהנודר על רב ושמואל ומאי קושיא דלמא ברכה שאני. דבודאי אזלי חכמים אחר לשון התורה ולא מקרי מזון לדידהו אלא ה' מינים אבל בנדרים ס"ל לרו"ש דהולכין אחר לשון ב"א והכל איקרי מזון. אע"כ דזה היה ידוע למקשן דבלשון ב"א ודאי לא מקרי מזון אלא ה' מינים. ובהא פליגי רו"ש ואינך אמוראי דרו"ש ס"ל דלא תקנו במ"מ אלא על ה' מינים דבין בלשון תורה ובין בלשון ב"א איקרי מזון משא"כ כל מילי ואפילו אורז ודוחן כיון דלא איקרי מזון גם בלשון בני אדם לא תיקנו במ"מ ושאר אמוראי סברי אע"ג דבל' ב"א לא איקרי מזון אלא ה' מיני' מ"מ בברכה אזלינן בתר לשון תורה והכל נקרא מזון אלא דלא תקנו במ"מ אלא על ה' מיני' וגם אורז ודוחן כיון דקבעי סעודתא עליו ופריך הש"ס שפיר על רו"ש ומשני באומר כל הזן אבל באמת מזון לא איקרי אלא ה' מינים. ופריך מר"י ומשני דלא טעים מזונא ור"י לשיטתו דס"ל הולכין בנדרי' אחר לשון ב"א ולא אקרי מזון אלא ה' מינים בלבד וא"כ פסקו הטור והש"ע שפיר בהנודר מן המזון דאינו אסור אלא ה' מינים אבל באורז ודוחן מותר דבלשון ב"א לא איקרי מזון ולפ"ז לא קשה מה שהקשיתי דכיון דלא קיי"ל כרו"ש וא"כ א"צ לתירוץ זה באומר כל הזן וא"כ נשאר המשנה כמשמעו שאסור בכל חיץ ממים ומלח דז"א דגם לדידן ע"כ מתני' אתיא כר' יאשיה כדאיתא בירושלמי דס"ל דבנדרים הולכין אחר לשון תורה ולא קיי"ל כוותי' אלא דהולכין אחר לשון ב"א ובלשון ב"א לא מקרי מזון אלא ה' מינים בלבד ולא אורז ודוחן דאל"כ למה לא מברכין עליהן במ"מ דבסתמ' אלו היו בלשון ב"א נקראים מזון וא"כ בודאי מזון דקרא כולל ג"כ אורז ודוחן דאטו מי כתיב באוריית' מה הוא מזון אלא דרו"ש ס"ל דמזון דקרא היינו דוקא מה שנקרא בלשון ב"א מזון משא"כ אורז ודוחן ובתר לשון ב"א לא שייך לחלק בין רו"ש לשאר אמוראי ולכן שפיר פסקי הפוסקים בנדרים הולכין אחר לב"א אבל לענין ברכה אזלילן בתר לשון תורה קיי"ל כשאר אמוראים דמזין דקרא הייני כנ מילי והכל מקרי מזון אלא דלא תקנו לברך במ"מ אלא אמידי דקבעי סעודתא דהיינו ה' מינים ואורז ודוחן. ולפ"ז דינא דכ"מ שכתב דאם בירך על פירות במ"מ יצא הוא אמת ויציב דכיון דהכל אקרי מזון וא"כ לא אמר שקר רק ששינה הנוסח וכבר כתבתי בכלל ה' סימן ג' דבדיעבד יצא וכ"כ א"ר בשם הדרישה דברכת במ"מ היא כוללת כמו שהכל אך צ"ע דא"כ למה לא תני במתני' גם כן על הכל אם אמר במ"מ יצא כמו דתני אם אמר שהכל יצא. ואפשר לומר דכיון דל"ש למתני על הכל דהא איכא מים ומלח דלא אקרי מזון לכ"ע לכך לא תני לי' או י"ל דמתני' אתיא כר' יוסי דס"ל כל המשנה כו' לא יצא ואין להקשות לר' יוחנן דס"ל דלא אקרי מזון אלא ה' מינים. והא אר"י הלכה כסתם משנה דאף בנדרים הולכין אחר לשון תורה. הא משני בירושלמי דר' יאשיה היא. ובאמת מתניתין דהנודר מן המבושל מסקי כמאן דאמר הולכין אחר לשון ב"א:
ואמנם עדיין דעת הרמב"ם נעלם ממני שהשמיט לגמרי דין זה דהנודר מן המזון ואפשר י"ל דשם בירושלמי יש שני גרסאות דהערוך גורס ר"י אכל אליטין פי' פירות גנוסר ובירושלמי שבידינו הגרסא אכל חלוטין וכן הוא הגירסא במדרש רבה פ' ויגש בפסוק בר ולחם ופי' שם במ"כ קמח ברותחין מעשה קדר' ע"ש ובאמת כן מצאנו כל חלוטין שבש"ס וא"כ ש"מ דלר"י דאישתבע וס"ל דהולכין בנדרים אחר לשון ב"א א"כ ס"ל דלא אקרי מזון אלא פת בלבד בלשון ב"א ולפ"ז קיי"ל כר"י ואינו אסור אלא בפת ולפי גירסת הערוך אסור בה' מינים ועכ"פ אינו יכול להעתיק לשון המשנה דלית הלכתא כוותיה לכ"ע וכיון שאינו ברור איזה גירסא לכן השמיט לגמרי. כידוע דרכו של הרמב"ם שאינו כותב אלא מה שמפורש בגמרא או בירושלמי:
כתב הכ"מ בפ"ז מה"ב דלמ"ד אילן שאכל ממנו אדם הראשון חטה היה אפשר דאם בירך על פת חטים בפה"ע יצא ודבריו צ"ע דבהדי' איתא בפ' כ"מ (מ') אהא דבירך על פה"א בפה"ע לא נצרכה אלא לר"י דאמר אילן שאכל כו' מה"ד נברך עליו בפה"ע קמ"ל היכא מברכין בפה"ע כי שקלת לפירי כו' הרי להדיא דאפילו לר"י לא יצא והיה נ"ל דבאמת קשה על הש"ס שהרי התורה קורא לחטה כמה פעמים פרי העץ למ"ד חטה היה עיין פ' בראשית ואפילו לכתחלה למה לא תקנו לברך על חטה בפה"ע כדכתיב בקרא והיה נ"ל דהרי לא פליגי ר"מ ור"י אם חטה הוא מין אילן או מין ירק אלא דר"י ס"ל דאילן שאכל אדם הראשון חטה היה ור"מ ס"ל גפן היה ומכל מקום לא יחוייב מזה שלא ס"ל שחטה מין אילן כמו שלא נאמר דלר"י שהיה חטה וכי נאמר דס"ל דגפן ותאנה אינו אילן אלא שנחלקו מה היה האילן וא"כ י"ל שפיר דלכ"מ חטה מין אילן דלמעוטי בפלוגתא עדיף וא"כ לר"י דס"ל דחטה היה וחזינן דהתורה קרא פרי עץ בודאי אף לכתחלה מברכין על חטין בפה"ע אבל לשאר תנאים דס"ל דמין אחר היה וא"כ אף שנאמר שחטה ג"כ מין אילן אינו מחוייב שיהיה פריו נקרא פרי עץ כדמצינו בקרא ויבא קין מפרי אדמה ואז"ל זרע פשתן היה ואף על גב דפשתן נקרא עץ כדכתיב בקרא ותטמנם בפשתי העץ ואף עפ"כ פריו נקרא פרי האדמה והיינו ג"כ י"ל משום דכי שקלת לפרי כו' וה"נ בחטין (ועיין לעיל כלל נ"א סי' ז') ואמנם מה"ת לא מצינו שנאמר כלל דחטין מין אילן אך כיון שמצינו דר"י ס"ל אילן שאכל כו' חטה היה וס"ל דהוא אילן א"כ י"ל בודאי דכ"ע מודים בזה וא"כ ס"ד דיברך עליו בפה"ע קמ"ל כיון דכי שקלית לפרי כו' ולכן לכתחלה לא תקנו לברך בפה"ע ואפילו בדיעבד לא יצא לשאר תאנים אבל לר"י בודאי אפשר דאפילו לכתחלה מברכין בפה"ע ושפיר כתב הכ"מ דלר"י יצא אף שהוא דוחק כדי לתרץ דברי רבן של ישראל:
ואמנם זה ליתא דמצאתי במדרש רבה פ' ט"ו בפסוק ויטע כו' וז"ל מה היה האילן רמ"א חטה היה רי"א גפן היה (וכן הוא הגירסא בפרשה שמיני בפסוק יין ושכר ובמדרש מגילת אסתר פ' ה' היפוך מש"ס שלנו) א"ל והא כתיב עץ אמר ליה מתמרו' היו כארזי הלבנון עכ"ל ולפ"ז י"ל שפיר דגם ר"י אף דס"ל חטה היה ובהדיא קראו הכתוב עץ ופרי עץ היינו דוקא אותו אילן שהיה כארז בלבנון משא"כ חטים שלנו גם לר"י כיון דכי שקלת לפירא כו' מודה דאפילו בדיעבד לא יצא כפשטא דסוגיא ודברי הכ"מ צ"ע גדול לישבם. וכבר כתב במ"א דבלא"ה ל"ק דבודאי אילן שאכל אדם הראשון אי שקלי לפירא הדר איתא פירא משא"כ חטים שלנו. (ועיין לעיל כלל נ"א סי' ז'). ומדי דברי בסוגיא זו דאמרינן מאן תנא דעיקר אילן ארעא הוא ר"י הוא. משמע אבל לרבנן אם בירך על פרי העץ בפה"א לא יצא. וצ"ע שהרי בהדיא כתיב בפ' כי תבוא מראשית כל פרי האדמה אשר תביא גו'. ועוד שם ועתה הנה גו' ראשית פרי האדמה אשר נתת גו' וקיי"ל דבכורים נוהג בכל ז' מינים והרי בהדיא דאף פרי העץ גפן ותאנה ורמון קראו הכתוב פרי האדמה. ואמנם בספרי וז"ל ולקחת גו' פה"א יכול כל הפירות חייבים בבכורים ת"ל מראשית. ועדיין איני יודע איזה מין הריני דן נאמר בכורי צבור ונאמר בכורי יחיד מה בכורי צבור מז' מינים כו' להלן חטים ושעורים (פי' מנחת העומר ושתי הלחם) אף כאן חטים ושעורים מנין לרבות שאר מינים ת"ל בכורי אדמתך כו' עכ"ל. הרי להדיא דפרי האדמה היינו דוקא חטים ושעורים ושאר מינים אתו מריבוי. אך עדיין קשה מסיפא דקרא שהקורא אומר הנה הבאתי את ראשית פה"א ולמה כתיב התם פה"א. וצ"ל דהאי האדמה לא קאי על פרי אלא על סיפא דקרא אשר נתת לי ה' ובזה ישבתי דברי רש"י בסוגיא הנ"ל ד"ה מביא ואינו קורא שאינו יכול לומר מן האדמה אשר נתת לי. וראיתי מי שמגיה בדברי רש"י שהרי לא כתיב מן האדמה ומגיהים פה"א. ולפי זה מדוקדק מאוד דברי רש"י שנשמר מהקושיא דאיך אפשר לומר לרבנן מביא ואינו קורא דלס"ל עיקר אילן ארעא. וא"כ קשה הא בקרא כתיב פרי האדמה. דבשלמא ריש מפרשה שהוא ציווי ה' שיקחו שפיר כתיב פרי האדמה לדרשא כדאיתא בספרי. אבל למה הקורא אומר פרי האדמה והא נוהג אף בגפן ותאנה כו'. ולכן כתב רש"י מן האדמה דר"ל דהאי האדמה לא קאי על פרי אלא על אשר נתת לי והדברים ברורים:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |